יוהאן רודולף רוקר (בגרמנית: Johann Rudolf Rocker; 25 במרץ1873 – 19 בדצמבר1958) היה הוגה דעות ופעיל אנרכו-סינדיקליסטי גרמני. הוא כינה עצמו "אנרכיסט ללא תארים", וסבר כי זרמי המחשבה האנרכיסטיים השונים ייצגו רק "שיטות כלכליות שונות" ושהמטרה הראשונה של האנרכיסטים היא "השגתו של חופש אישי וחברתי לבני האדם".
רוקר חי במשך שנים בלונדון, ולאחר מכן בארצות הברית, והיה פעיל חשוב בתנועה האנרכיסטית היהודית במקומות אלה ובמערכות העיתונים שלה. הוא למד יידיש, חי בתוך הקהילה היהודית והיה בן זוגה של האנרכו-סינדיקליסטית היהודיה מילי וויטקופ (Milly Witkop). על אף שלא היה יהודי, הוא זכה לכינוי "הרבי האנרכיסט" בשל מעורבותו בתנועה האנרכיסטית היהודית.
לרוקר היה תפקיד חשוב בהקמתה של הסתדרות העובדים הבינלאומית (IWA-AIT) האנרכיסטית בשנת 1922, ולספרו "אנרכו-סינדיקליזם" נודעה השפעה רבה עליה.[1]
מחוץ לתנועה האנרכיסטית ידוע רוקר בעיקר בשל ספרו "לאומיות ותרבות" (Nationalism and Culture) שהתפרסם בשנת 1937. ספרו, העוסק בביקורת הלאומיות, הדת והמדינתיות מנקודת מבט אנרכיסטית ומהפכנית, התקבל באור חיובי גם באקדמיה.
ביוגרפיה
נעוריו
רוקר נולד ב-1873 בעיר מיינץ בגרמניה (כיום חלק ממדינת ריינלנד-פפאלץ). אביו, גאורג פיליפ רוקר, עבד כליתוגרף, ונפטר 4 שנים לאחר הולדתו. משפחתו של רוקר הייתה קתולית, אך הייתה בה מסורת דמוקרטית ואנטי-פרוסית שמקורה כבר בהשתתפות סבו של רוקר בהתקוממיות אביב העמים בגרמניה בשנת 1848. בשנת 1887 מתה אמו, ובשל כך הוא הועבר לבית יתומים קתולי[2].
רוקר בחל בצייתנות העיוורת שנדרשה ממנו ומשאר היתומים וברח מבית היתומים פעמיים. בפעם הראשונה הוא שוטט ביערות שמסביב למיינץ וביקר בעיר מפעם לפעם כדי להשיג מזון, אך הוא נמצא והוחזר לבית היתומים תוך 3 ימים. בפעם השנייה, כאשר היה בגיל 14, הוא ברח לאחר שבבית היתומים רצו שיהפך לפחח, והחל לעבוד בחברת ספנות גרמנית בדיסלדורף. לאחר שחזר, הוא החל התמחות בטיפוגרפיה וכריכת ספרים.
פעילות פוליטית בגרמניה
תחת השפעתו של דודו קארל רודולף נאומן (Carl Rudolf Naumann), שהיה חבר מזה שנים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD), החל רוקר לקרוא הגות פילוסופית רדיקלית וסוציאליסטית, הצטרף ל-SPD ונעשה פעיל באיגוד הטיפוגרפים של המפלגה במיינץ. לאחר הסרתם של החוקים האנטי-סוציאליסטיים (גרמנית: Sozialistengesetze) בגרמניה, שהוטלו לאחר שני ניסיונות התנקשות בקייזר הגרמני וביקשו להגביל ולרסן את הפעילות של ה-SPD בגרמניה, התפתח דיון בקרב פעילי ה-SPD באשר ליחס המפלגה לפרלמנט. מנהיגי המפלגה ראו בפרלמנט אמצעי לשינוי חברתי, אולם מנגד התפתחה במפלגה קבוצת שוליים רדיקלית בשם Die Jungen (הצעירים), אליה השתייך רוקר, שסברה כי לכל היותר ניתן לעשות שימוש בפרלמנט כדי להפיץ את המשנה הסוציאליסטית. במאי 1890 הקים רוקר קבוצת עיון תאורטית בשם Freiheit (חופש) שחקרה את העניינים התאורטיים ביתר שאת. רוקר החל להעביר ביקורת על נציגי המפלגה במיינץ, וכתוצאה סולק מהפלגה ביחד עם חברים נוספים ב-Die Jungen. למרות זאת, רוקר נשאר פעיל וצבר השפעה בתנועת העובדים במיינץ. על אף שהכיר כבר כמה מן הרעיונות האנרכיסטיים באמצעות חברים ב-Die Jungen, המרתו לאנרכיזם לא התרחשה עד לקונגרס של האינטרנציונל השני בבריסל ב-1891. רוקר התאכזב מהדיונים בקונגרס, ובעיקר מכך שהדוברים, ובייחוד הדוברים הגרמנים, סירבו לגנות את המיליטריזם. הסוציאליסט ההולנדי (ולאחר מכן אנרכיסט) דומלה נויוונהויס (Domela Nieuwenhuis) הותיר על רוקר רושם חיובי מאוד. בקונגרס, פגש רוקר את קרל הופר (Karl Höfer), אנרכיסט גרמני שעסק בהברחת ספרות אנרכיסטית מבלגיה לגרמניה. הופר העניק לו את ספרו של באקונין "האל והמדינה" ואת חיבורו של קרופוטקין "המוסר האנרכיסטי", שתי יצירות מופת של ההגות האנרכיסטית, וכמו כן עותק של העיתון Autonomie. רוקר החל ללמוד את כתביהם של באקונין, קרופוטקין ואחרים ואימץ את האנרכיזם לחיקו.
בשנת 1891, כל חברי Die Jungen סולקו מה-SPD או עזבו את המפלגה מרצונם, והקימו את "איגוד הסוציאליסטים העצמאיים" (VUS). רוקר היה לפעיל בארגון, נאם במליאות וחילק ספרות אנרכיסטית שהוברחה לתוך גרמניה. ב-18 בדצמבר1892 נאם רוקר באספה של עובדים מובטלים. הדובר שעלה לנאום אחריו, שהתרשם מאוד מדבריו של רוקר, לא היה תושב העיר ולא ידע באיזה שלב המשטרה, שנכחה במקום, תתערב באספה, והציע לעובדים המובטלים לקחת מן העשירים במקום לגווע ברעב. האספה פוזרה מיד על ידי המשטרה והדובר נעצר. רוקר נחלץ בעור שיניו ובחר לברוח לפריז דרך פרנקפורט.
פריז
בפריז פגש רוקר לראשונה באנרכיזם היהודי. באביב 1893 הוא הוזמן לפגישה של אנרכיסטים יהודים ממנה התרשם רבות. על אף שלא היה יהודי לא על פי מוצאו ולא על פי אמונתו, הוא לקח חלק קבוע במפגשי הקבוצה. הסופר היהודי ש. אנ-סקי איפשר לרוקר לגור בביתו, כיוון ששניהם היו טיפוגרפיים ויכלו להשתמש בכלים המקצועיים שבידיו של הראשון. בתקופה זו פגש רוקר לראשונה בשילוב בין רעיונות האנרכיזם והסינדיקליזם, שבא לידי ביטוי באיגוד המקצועי הצרפתי "הקונפדרציה הכללית של העבודה" (CGT). כתוצאה מנטיות אנטי-אנרכיסטיות בצרפת, נסע רוקר ללונדון על מנת לבקר בקונסוליה הגרמנית ולבחון את אפשרות חזרתו לגרמניה, אך נאמר לו כי ייאסר ברגע שתדרוך רגלו על אדמת גרמניה.
לונדון
רוקר בחר להישאר בלונדון, ומצא עבודה כספרן ב"איגוד החינוכי של העובדים הקומוניסטים" (Communist Workers' Educational Union), שם פגש בלואיז מישל ובאריקו מלטסטה, שניים מן הפעילים הבולטים באותה בתקופה בתנועה האנרכיסטית. לאחר שקרא על "לונדון האפלה" בספריו של האנרכיסט ג'ון הנרי מקיי, ביקר רוקר ב"איסט אנד" של לונדון ונחרד למראה מידת העוני והעליבות של הרובע, בו גרו באותו הזמן בעיקר יהודים. הוא הצטרף לקבוצה האנרכיסטית היהודית ארבייטער פריינד (Arbeter Fraynd, "חברו של העובד"), עליה שמע מחבריו בצרפת, והחל להרצות לחברי התנועה באופן קבוע. בחוג זה פגש רוקר את בת זוגו מילי וויטקופ, יהודייה ילידת אוקראינה שברחה ללונדון בשנת 1894. לאחר שאיבד את עבודתו בשנת 1897, ולאור סיכויים נמוכים שיימצא עבודה חלופית, החליטו בני הזוג להגר לניו יורק, אולם כשהגיעו לא התאפשר להם להיכנס לעיר כיוון שלא היו נשואים באופן רשמי. רוקר סירב להפוך את הקשר ביניהם לרשמי, והסביר כי הקשר ביניהם הוא "קשר של הסכמה חופשית ביני לבין אשתי. זה עניין פרטי לחלוטין שנוגע לנו בלבד, ואינו זקוק לאישורו של החוק". וויטקופ הוסיפה: "האהבה היא תמיד חופשית. כשהיא פוסקת להיות חופשית, נעשית האהבה לזנות". העניין זכה בכיסוי רחב בעיתונות. המפקח הכללי על ההגירה הציע לזוג להתחתן כדי לפתור את הבעיה אבל הם סירבו וגורשו חזרה לאנגליה באותה אנייה בה הגיעו.[3]
היות שלא הצליחו למצוא עבודה כשחזרו החליט רוקר לעבור לליברפול. מוריס יגר חבר מוייטצ'אפל שכנע אותו להיות עורך השבועון ביידיש שנוסד לא מכבר דאס פרייע ווארט, אף על פי שהוא לא דיבר את השפה באותו זמן. רק 8 גיליונות של העיתון יצאו אבל דבר זה הוביל את קבוצת ארבייטער פריינד להוציא מחדש עיתון בשם של הקבוצה. הם הזמינו את רוקר לחזור ללונדון ולהיות עורך העיתון.[4]
אף על פי שקיבל מימון חלקי מיהודים בניו יורק היה מצבו של העיתון בלתי יציב מן ההתחלה. עם זאת מתנדבים רבים עזרו למכור את העיתון ברחובות ובבתי המלאכה. באותו זמן עסק רוקר, בעיקר במאבק נגד המרקסיזם והמטריאליזם ההיסטורי בתנועת העבודה היהודית בלונדון. בעיתון ארבייטער פריינד פורסמו עשרים וחמישה מאמרים מאת רוקר בנושא זה והייתה זאת הביקורת הראשונה על המרקסיזם ביידיש. בשל המצב הכלכלי הקשה של העיתון קיבל רוקר לעיתים רחוקות שכר והוא הסתמך מבחינה כלכלית על ויטקופ. למרות המאמצים נאלצו להפסיק את הוצאת העיתון. בנובמבר 1899 פגש רוקר באנרכיסטית האמריקאית החשובה אמה גולדמן כשהיא ביקרה בלונדון. היא גייסה כספים עבור העיתון אבל גם זה לא הועיל.
שער העיתון זשערמינאל מ-1906
משום שלא רצה להישאר בלי כלי תעמולה ייסד רוקר במרץ 1900 את כתב העת זשערמינאל. עיתון זה היה יותר תאורטי מארבייטער פריינד ויישם תאוריות אנרכיסטיות לניתוח ספרות ופילוסופיה. ב-1902 שהה שנה בלידס כשחזר שמח להיווכח שהאנרכיסטים היהודים בלונדון שמרו את ארגון ארבעטער פריינד בחיים. ועידה שהתכנסה ב-26 בדצמבר באותה שנה החליטה לחדש את הוצאת העיתון ארבעטער פריינד ורוקר התמנה לעורכו. הגיליון הראשון יצא ב-20 במרץ1903. אחרי הפוגרום בקישינב הוביל רוקר הפגנה לאות סולידריות עם הקרבנות. היה זה הכינוס הגדול ביותר של יהודים בלונדון עד אז. לאחר מכן נסע לגלאזגו ואדינבורו כדי להרצות על נושא זה.
תור הזהב של האנרכיזם היהודי
מ- 1904 הגיעו תנועות העבודה והאנרכיסטיות היהודיות בלונדון לתור הזהב שלהן, על פי ויליאם פישמן. ב-1905 חודשה הופעתו של זשערמינאל. הוא הגיע לתפוצה של 2500 עותקים שנה לאחר מכן ואילו ארבעטער פריינד הגיע ל-5000 עותקים. ב-1906 הגשימה קבוצת ארבטער פריינד חלום ישן והוא ייסוד מועדון עבור העובדים היהודים וגם הלא יהודים. מועדון החברים של הפועלים הוקם בבניין הישן של הכנסייה המתודיסטית ברחוב ג'ויבילי (Jubilee Street). רוקר שבין השאר תרגם את כתביו של מקס נורדאו ליידיש,[5] היה גם נואם מאוד רהוט ונעשה מרצה קבוע. בשל הפופולריות הגדלה שלו גם במועדון ובזשערמינאל, מעבר לזירה האנרכיסטית הוא התיידד עם יהודים לא אנרכיסטים רבים בלונדון, ביניהם הוגה הדעות הציוני דב בר בורוכוב.[6]
מה- 8 ביוני 1906 היה רוקר מעורב בשביתת יצרני הביגוד. השכר ותנאי העבודה באיסט אנד היו הרבה יותר גרועים מאשר בחלקים האחרים של לונדון וחייטות הייתה תעשייה חשובה ביותר. רוקר התבקש על ידי מנהיגי השביתה להיות חלק מוועדת השביתה יחד עם עוד שני חברים בארבעטער פריינד. הוא היה נואם בקביעות באספות השובתים. השביתה נכשלה משום שהכסף נגמר. ב-1 ביולי חזרו כל העובדים לבתי המלאכה שלהם.[7]
רוקר ייצג את הפדרציה בקונגרס האינטרנציונל האנרכיסטי באמסטרדם ב-1907. אריקו מלטסטה, אלכסנדר שפירא והוא התמנו להיות המזכירים של האינטרנציונל האנרכיסטי החדש. ב-1909, בזמן שביקר בצרפת הוא גינה את הוצאותו להורג של הפדגוג הארכיסטי פרנסיסקו פרר בברצלונה, דבר שגרם לגירושו חזרה לאנגליה.[8]
ב- 1912 היה רוקר, שוב, דמות חשובה בשביתה של יצרני ביגוד. בסוף אפריל, 1500 חייטים מוסט אנד שהיו מיומנים יותר וקיבלו שכר טוב יותר מאלה שבאיסט אנד פתחו בשביתה. במאי היה מספרם בין 7000 ל-8000. היות שרוב עבודתם של פועלי הוסט אנד נעשתה, כעת, באיסט אנד, ארגון החייטים שם בהשפעתה של קבוצת ארבעטער פריינד, החליטו לתמוך בשביתה. רודולף רוקר ראה בכך הזדמנות עבור חייטי איסט אנד לתקוף את שיטת סדנאות היזע. אבל מצד שני פחד מתגובת נגד אנטישמית במידה והחייטים היהודים לא ישתתפו. הוא קרא לשביתה כללית. קריאתו לא נענתה משום שכ- 70% מהחייטים באיסט אנד היו מועסקים בעבודה של ביגוד סטנדרטי שלא הייתה קשורה עם שביתתם של החייטים בוסט אנד. אף על פי כן הצטרפו לשביתה 13000 מהגרים יצרני ביגוד בעקבות אספה שהייתה ב-8 במאי שבה נאם רוקר. אף עובד לא הצביע נגד השביתה. רוקר התנה לחבר בוועדת השביתה ויושב ראש של תת-הוועדה לכספים. הוא היה אחראי לאיסוף כספים ודברים נחוצים אחרים עבור הפועלים השובתים. בנוסף, הוא פרסם כל יום בעיתון דער ארבעטער פריינד כדי להפיץ ידיעות על השביתה. הוא נאם בפני אספות עובדים והפגנות. ב-24 במאי נערכה פגישה מרובת משתתפים כדי לדון בשאלה אם לדון בפשרה שהוצעה על ידי המעסיקים שלא כללה התחייבות להעסיק חברי איגוד. רוקר שכנע את הפועלים בנאומו להמשיך בשביתה. למחרת בבוקר נענו כל דרישותיהם של הפועלים.[9]
מלחמת העולם הראשונה
רוקר התנגד לשני הצדדים במלחמת העולם הראשונה. אף על פי שהרוב באנגליה וביבשת ציפו למלחמה קצרה רוקר ניבא ב-7 באוגוסט 1914 "תקופה של רצח המוני כזה שהעולם עוד לא ראה" ותקף את האינטרנציונל השני על כך שלא התנגד לעימות. רוקר פתח עם עוד חברים מארבעטער פריינד מטבח לחלוקת מרק כדי להקל אלה שהתרוששו בשל המלחמה. הוא קרא למלחמה "הסתירה לכל מה שנלחמנו עבורו".[10]
זמן קצר לאחר הצהרה זו נעצר רוקר ב-2 בדצמבר ונכלא כאזרח מדינת אויב. ארבעטער פריינד נסגר ב-1915. התנועה האנרכיסטית היהודית בבריטניה לא התאוששה אף פעם ממהלומות אלה.[11]
חזרה בגרמניה
ההתאחדות החופשית של איגודים מקצועיים גרמניים
במרץ 1918 נלקח רוקר להולנד על פי הסכם חילופי אסירים על ידי הצלב האדום. הוא שהה בביתו של המנהיג הסוציאליסטי פרדיננד דומלה ניוונהויס (Ferdinand Domela Nieuwenhuis) והחלים מבעיות הבריאות מהן סבל כתוצאה מכליאתו. הוא נפגש שם עם בת זוגו מילי ויטקופ, שנאסרה גם היא ב-1916, ובנו פרמין. הוא חזר לגרמניה בנובמבר 1918 על פי הזמנתו של פריץ קאטר (Fritz Kater) כדי להצטרף אליו בברלין ולבנות מחדש את ההתאחדות החופשית של איגודים מקצועיים גרמניים (Freie Vereinigung deutscher Gewerkschaften - FVdG).
רוקר התנגד לברית של ההתאחדות עם הקומוניסטים בזמן ואחרי מהפכת נובמבר כפי שהתנגד למרקסיזם, במיוחד למושג דיקטטורה של הפרולטריון. זמן קצר אחרי שהגיע לגרמניה הוא חלה מאוד. אחרי שהבריא החל לנאום בבמות ציבוריות. בהרצאה בארפורט בפני פועלים במפעל לייצור תחמושת, הפציר בהם רוקר להפסיק לייצר חומרי המשמשים למלחמה. באותה תקופה גדלה ההתאחדות במהירות והקואליציה עם הקומוניסטים החלה להתפורר. בסופו של דבר כל החברים הסינדיקליסטים במפלגה הקומוניסטית גורשו. בדצמבר 1919 התקיים בברלין הקונגרס השנים עשר של ההתאחדות.
הארגון החליט להפוך להיות האיגוד החופשי של הפועלים של גרמניה (Freie Arbeiter Union Deutschlands - FAUD) עם מצע חדש שנכתב על ידי רוקר: Prinzipienerklärung des Syndikalismus (הצהרת עקרונות הסינדיקליזם). הוא פסל מפלגות פוליטיות ואת הדיקטטורה של הפרולטריון כמושגים בורגניים. הפרוגרמה הכירה רק בארגונים מבוזרים, כלכליים טהורים. אף על פי שתמכו בבעלות ציבורית על אדמה ואמצעי ייצור דחו הלאמה ואת הרעיון של מדינה קומוניסטית. רוקר גינה לאומיות כדת של המדינה המודרנית והתנגד לאלימות ובמקום זאת הגן על פעולה ישירה וחינוכם של הפועלים.[12]
שיאו של הסינדיקליזם
עם מותו של גוסטב לנדאואר בזמן המרד של הרפובליקה הסובייטית הבווארית לקח רוקר על עצמו את עריכת הפרסומים הגרמניים של כתבי קרופוטקין. ב-1920 התחיל גוסטב נוסקהשר ההגנה הסוציאל-דמוקרט בדיכוי השמאל המהפכני שהוביל למאסרם של רוקר ופריץ קאטר. במהלך מעצרם המשותף שכנע רוקר את קאטר, שדגל עדיין בכמה אידיאלים סוציאל-דמוקרטיים, לעבור לגמרי לאנרכיזם.[13]
בשנים הבאות נעשה רוקר אחד הכותבים הקבועים בביטאון FAUD Der Syndikalist. ב-1920 ארח FAUD את הוועידה הסינדיקליסטית הבינלאומית שהובילה, בסופו של דבר, לייסוד ארגון הפועלים הבינלאומי (the International Workers Association) בדצמבר 1922. אוגוסטין זוצ'י (Augustin Souchy), אלכסנדר שפירא ורוקר התמנו להיות מזכירי הארגון ורוקר כתב את המצע שלו. ב-1921 הוא כתב חוברת בשם Der Bankrott des russischen Staatskommunismus (פשיטת הרגל של המדינה הקומוניסטית הרוסית) בה הוא תוקף את ברית המועצות. הוא גינה את מה שכינה דיכוי מסיבי של החירויות האינדיבידואליות ודיכוי האנרכיסטים שהתחיל בטיהור של 12 באפריל 1918.
דעיכתו של הסינדיקליזם
באמצע שנות העשרים התחילה דעיכתו של התנועה הסינדיקליסטית הגרמנית. FAUD הגיעה לשיא של כ-150,000 חברים ב-1921 אבל אז התחילה לאבד חברים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ולקומוניסטים. רוקר ייחס זאת למנטליות של הפועלים הגרמנים שהיו רגילים למשמעת צבאית והאשים את הקומוניסטים בשימוש טקטיקות דומות לאלה של הנאצים. ב-1925 התחיל לעבוד על ספרו Nationalism and Culture (לאומיות ותרבות) שפורסם בניו יורק ב-1937 ונעשה לאחד מחיבוריו הידועים ביותר של רוקר. ב-1925 גם יצא למסע הרצאות בארצות הברית ושם התעודד ממצב התנועה האנרכו-סינדיקליסטית שמצא בארצות הברית וקנדה.[14]
כשחזר לגרמניה ב-1926 הוא היה מודאג יותר ויותר בשל עלייתו של הפאשיזם הנציונאל סוציאליסטי. הוא כתב ב-1927 לנטלאו (Nettlau): "כל נציונאליזם מתחיל במציני, אבל בצלו אורב מוסוליני".
בבחירות שהתקיימו בגרמניה ב-1930 קיבלו הנאצים 18.3% מן הקולות, סה"כ 6 מיליון מצביעים. רוקר היה מודאג": ברגע שהנאצים יגיעו לשלטון כולנו נלך בדרכם של לנדאואר ואייזנר.[15]
ב-1933 הגיעו הנאצים לשלטון. אחרי שריפת הרייכסטאג ב-27 בפברואר החליטו אוקר וויטקופ עזוב את גרמניה. רוקר הגיע לבזל בשווייץ ב-8 במאי ברכבת האחרונה שעברה את הגבול בלי שיחפשו בה. שבועיים לאחר מכן הצטרפו ורוקר וויטקופ לאמה גולדמן בסן טרופה, צרפת. שם הוא כתב את חיבורו Der Weg ins Dritte Reich (הדרך לרייך השלישי) על האירועים בגרמניה. הספר התפרסם רק בספרדית.[16]
במאי חזרו רוקר וויטקופ ללונדון. הם התקבלו בברכה על ידי רבים מן האנרכיסטים היהודים שחיו ולחמו לצדם במשך שנים רבות. ביולי הוא השתתף בפגישה לא שגרתית של IWA בפריז בה החליטו להבריח את הביטאון שלהם Die Internationale לגרמניה הנאצית.[17]
ארצות הברית
ב- 27 באוגוסט1934 היגרו רוקר ורעייתו לניו יורק. שם הם התאחדו עם פרמין שנשאר שם אחרי שליוה את אביו במסע ההרצאות שלו בארצות הברית ב-1929. הוא התיישב עם משפחתו בטוונדה (Towanda) פנסילבניה. רוקר סייר בארצות הברית וקנדה כשהוא מדבר על גזענות, פשיזם, דיקטטורה וסוציאליזם באנגלית, יידיש וגרמנית. הוא מצא רבים מחבריו היהודים מלונדון, שהיגרו, מאז, לאמריקה ונעשה כותב קבוע בפרייע ארבעטער שטימע, עיתון יהודי אנרכיסטי. כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד ביולי 1936 עור הדבר אופטימיות רבה אצל רוקר. הואפ פרסם חוברת בשם The Truth about Spain (האמת על ספרד). ב-1937 הוא כתב את The Tragedy of Spain (הטרגדיה של ספרד) ושם ניתח את האירועים בהרחבה. בספטמבר 1937 עברו רוקר וויטקופ לקומונה ליברטריאנית במוהגאן (Mohegan), כשמונים קילומטרים מניו יורק.[18]
לאומיות ותרבות
ב- 1937 התפרסם ספרו לאומיות ותרבות שהתחיל לעבוד עליו ב-1925. הספר יצא לאור הודות לעזרתם של אנרכיסטים משיקגו אותם פגש רוקר ב-1933. יצאה לאור מהדורה ספרדית בשלושה כרכים בברצלונה, מעוזה של האנרכיסטים הספרדים. זהו חיבורו הידוע ביותר. [19] בספר זה מתחקה רוקר אחר מקורותיה של המדינה עד לדת, כשהוא טוען: "כל פוליטיקה היא בסופו של דבר דת". שניהם משעבדים את יוצרם האמיתי – האדם. שניהם טוענים שהם מקור ההתקדמות התרבותית. הוא מנסה להוכיח את הטענה שתרבות ועצמה הם מושגים הסותרים זה את זה בצורה מהותית. הוא מיישם מודל זה להיסטוריה האנושית. הוא מנתח את החברה הקפיטליסטית בימי הביניים, ברנסאנס, בעידן הנאורות ובתקופה המודרנית ולהיסטוריה של התנועה הסוציאליסטית. הוא מסכם בתמיכה ב"סוציאליזם אנושי חדש.
ב- 1938 פרסם רוקר היסטוריה של המחשבה האנרכיסטית בשם "אנרכו-סינדיקאליזם: תאוריה ומעשה"[20].
מלחמת העולם השנייה, שנים אחרונות
ב- 1939 עבר רוקר ניתוח רציני ונאלץ לוותר על מסע הרצאות. באותה שנה החליטה ועדה לפרסום כתבי רוקר, שהוקמה על ידי אנרכיסטים בלוס אנג'לס, לתרגם ולהוציא לאור את כתביו של רוקר.
אף על פי שהוא התנגד למורו קרופוטקין על תמיכתו במדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, הרי שעתה הוא טען שהמאמץ המשותף של בעלות הברית הוא מוצדק משום שהוא יוביל לשמירת הערכים החופשיים. אף על פי שראה כל מדינה כמנגנון לכפייה המיועד להבטיח ניצול כלכלי של ההמונים, הוא הגן על החירויות הדמוקרטיות בהן ראה תוצאה של התשוקה לחופש של הציבור הנאור. עמדה זו זכתה לביקורת מצד רבים מן האנרכיסטים האמריקאים שלא תמכו בשום מלחמה.[21]
אחרי מלחמת העולם השנייה פורסמה קריאה בפרייע ארבעטער שטימע המפרטת את מצוקתם של האנרכיסטים הגרמנים וביקשה מהאמריקאים לתמוך בהם. בפברואר 1946 נשלחו חבילות סיוע בהיקף גדול לגרמניה. ב-1947 פרסם רוקר חיבור בשם Zur Betrachtung der Lage in Deutschland (מבט על המצב בגרמניה) על חוסר ההיתכנות של תנועה אנרכיסטית אחרת בגרמניה. היה זה החיבור האנרכיסטי הראשון אחרי המלחמה שהופץ בגרמניה. רוקר סבר שהצעירים בגרמניה הם או ציניים לגמרי, או נוטים לפשיזם. ב-1949 פרסם רוקר עוד חיבור ידוע Pioneers of American Freedom (חלוצים של החרות האמריקאית). היה זה אוסף של מאמרים בהם פרט את ההיסטוריה של המחשבה הליברלית והאנרכיסטית בארצות הברית. הוא ניסה לחשוף ככוזב את הרעיון שמחשבה רדיקלית הייתה זרה בתרבות ובהיסטוריה האמריקאית ויובאה על ידי מהגרים.[22] ביום הולדתו השמונים ב-1953 נערכה, לכבודו, סעודה חגיגית בלונדון. הוקראו הודעות של הכרת תודה מאת תומאס מאן, אלברט איינשטיין וברטראנד ראסל.[23]
Avrich Paul, Voces anarquistas, traducción del inglés de Antonia Ruiz Cabezas. Madrid, Fundación Anselmo Lorenzo, 2004* Dorfman, Joseph (באוגוסט 1950). "Review: Pioneers of American Freedom: Origin of Liberal and Radical Thought in America by Rudolf Rocker". The Journal of Political Economy. Chicago: University of Chicago Press. 58 (4): 362–363. doi:10.1086/256970. ISSN0022-3808. OCLC1754747. {{cite journal}}: (עזרה)
Fishman, William J. (1974). Jewish Radicals: From Czarist Stetl to London Ghetto. New York: Pantheon Books. ISBN978-0-394-49764-8.
Fishman, William J. (2004). "Rocker, Rudolf (1873–1958)". Oxford Dictionary of National Biography. Oxford University Press. נבדק ב-9 בספטמבר 2007. {{cite book}}: (עזרה)
Graur, Mina (1997). An Anarchist Rabbi: The Life and Teachings of Rudolf Rocker. New York: St. Martin's Press. ISBN978-0-312-17273-2. Online
Krämer, Reinhard (2002). "Die Mainzer Jahre des Anarchisten Rudolf Rocker". Mainzer Zeitschrift (בגרמנית). Mainz: Verlag Philipp von Zabern. 96/97: 315–323. ISSN0076-2792. OCLC1413993.
Reichert, William O. (1976). Partisans of Freedom: A Study in American Anarchism. Bowling Green, Ohio: Bowling Green University Popular Press. ISBN978-0-87972-118-3.
Rocker, Rudolf (1947). Anarcho-Syndicalism: Theory & Practice: An Introduction to a Subject which the Spanish War has Brought into Prominence. Modern Publishers.
