רוזנטל נולד בתל אביב למשפחה יוצאת גרמניה, שעל קורותיה כתב לימים את ספרו "רחוב הפרחים 22". סבו מצד אמו היה חוקר תולדות האמנותגרשם קורט פרייער. כשהיה בן ארבע וחצי נפטר אביו, באותו חודש שבו נולד אחיו גדעון (שנהרג במלחמת יום כיפור). עד גיל זה שמע בביתו גרמנית בלבד[1]. כשהיה בן 19 עבר לקיבוץ נחשון והתחתן. הוא שירת בנח"ל וכתב בעיתון המקומי של קיבוץ נחשון. רוזנטל התבלט בכתיבתו העיתונאית ובגיל 23 התמנה לעורך השבועון "חותם" בעיתון "על המשמר" של הקיבוץ הארצי. כשהיה בן 26 מונה לתפקיד מזכיר קיבוץ נחשון. שנתיים לאחר מכן החל ללמוד לשון ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה.
רוזנטל המשיך לכתוב ב"על המשמר", במקביל לתפקידו כמזכיר קיבוץ נחשון, שם התקדם לתפקיד רכז המערכת[2]. בשנת 1988 התמודד על תפקיד העורך הראשי מול צבי טימור, במקום סבר פלוצקר שעבר ל"ידיעות אחרונות"[3]. אך "ריכוז מפ״ם", הגוף המחליט על המינויים הבכירים ב"על המשמר", העדיף את טימור[3]. למרות שהוצע לו את תפקיד המשנה לעורך, החליט לעזוב את "על המשמר"[2].
כשהיה בן 43 עזב את הקיבוץ עם משפחתו ועבר לתל אביב. הוא ערך את מדור הדעות בעיתון "חדשות", ולאחר סגירת העיתון עבד במשך כשנתיים ב"הארץ" ואחר כך במשך זמן קצר ב"דבר ראשון" שנסגר אף הוא אחרי זמן קצר. לאחר חצי שנה של אבטלה שב לעבודת העריכה וערך את המגזין "פנים", כתב העת של הסתדרות המורים, וכן ריכז את הקורסים העוסקים בעיתונות באוניברסיטה הפתוחה. אז החל גם לערוך את מדור הדעות של "מעריב", והמשיך בכך ארבע שנים.
באותה עת החל לפרסם טור העוסק בלשון העברית: "הזירה הלשונית". בתחילה הופיע הטור אחת לשבועיים במקומון "זמן תל אביב". לאחר כמה גלגולים החל להופיע מדי שבוע במוסף "סופשבוע" של "מעריב". הטור עסק בשפה העברית ונגע לחיי היום יום בארץ, לחברה הישראלית ולתרבותה. הוא עסק בשיבושי לשון, בהתפתחות השפה העברית, בהסברים למקורן של מילים, דקדוק, ניקוד ועוד. הטור היה בנוי מחלק ראשי שבו כותב רוזנטל על הנושא העיקרי ומשלוש מסגרות המכילות הערות ותוספות הנוגעות לנושא זה. בדרך כלל אחת המסגרות הייתה מיועדת לפרסום תגובות הקוראים. השתתפות הקוראים היוותה חלק חשוב בטור. הקוראים סייעו לרוזנטל להתחקות אחרי מקורן של מילים (בייחוד אם הן שיבושים של שפות זרות) ואף מציעים חידושי לשון מקוריים. אוסף של הטורים שהתפרסמו בעיתון יצא לאור בספרים.
בשנת 2001 פרסם את הספר "האם השכול מת?", לאחר שנפגש עם העד היחיד לנפילת אחיו גידי, בקרבות ברמת הגולן, 28 שנה לאחר מלחמת יום כיפור[4].
הוא היה עורך ראשי בתוכנית "הזירה הלשונית" בטלוויזיה החינוכית והשתתף בה בשנים 2003–2005.
בשנת 2004 העלה לראשונה את המופע "אין עלייך אחותי" יחד עם השחקן והזמר דורי בן זאב.
בשנת 2009 העלה את המופע "אַ ייִדישע מאדרה", מחווה לשפות היידיש והלאדינו בשיתוף הזמרת דגנית דדו והשחקן והזמר יוני אילת. המופע הועלה לראשונה בבית אבי חי שיזם את ההפקה, ומשם המשיך לבמות נוספות. עם יוני אילת המשיך למופע נוסף שהחל דרכו בבית אבי חי: "עברית על הדרך".
בשנת 2006 היה חבר בצוות ההיגוי להקמת ערוץ טלוויזיה אינטראקטיבי ללימוד עברית של משרד הקליטה[5].
בנובמבר 2014 עלה האתר "הזירה הלשונית", המכיל את מאמריו ורשימותיו של רוזנטל עד לאותה עת, וממשיך את פעילותו וכתיבתו בתחום. הטור השבועי התפרסם גם באתר nrg עד סגירת אתר nrg.
עבודת הדוקטורט של רוביק רוזנטל עוסקת במאפיינים הלשוניים וההיררכיים של השפה הצבאית הישראלית. היא נכתבה בהדרכת פרופ' אורה שורצולד במסגרת המחלקה ללשון עברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן[6].
ביוני 2022 נבחר רוזנטל לנשיא האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה.
רוביק רוזנטל. בכנס "החינוך ביד הלשון: בין המחקר הלשוני לעשייה החינוכית" באוניברסיטת חיפה. 2010
