למרות הדמיון שקיים בין ה-SVD לרובה הסער "AK-47 (קלשניקוב) הם כלי נשק שונים לחלוטין במבנה הפנימי: המכלול שונה לחלוטין, הפין המחזיר בקלאשניקוב הוא חלק מהמכלול, כשבדרגונוב הוא נפרד (כדי להגדיל את הדיוק בתנועת מכלול קטן וסימטרי יותר), מכסה הגוף מתחבר בצורה שונה (לא ניתן לניתוק), סתרש"פ שונה, יכולת חיבור וניתוק אמצעים (בהמשך גם לקלשניקוב הוסיפו יכולת זאת).
בעבר, היה הדראגונוב נשק הצליפה העיקרי של הצבא הסובייטי והרוסי אחריו, אך כיום השימוש בו הפך לשימוש צלפי סער בגדודי החי"ר, כשהיחידות המיוחדות עברו לכלי נשק בעלי בריחים, דוגמת SV-98.
תכנון ופיתוח
באמצע שנות ה-50 יצאה דרישה בצבא האדום לפתח נשק צלפים חצי אוטומטי שייתן מענה לירי מדויק בטווחים מעבר ליכולותיו של הרובאי הפשוט בעל ה AK47. שלושה מתכננים ניגשו למכרז ולאחר מספר סבבים נבחר הנשק שתוכנן על ידי יבגני פיודורוביץ' דרגונוב להיות נשק הצלפים הבא של הצבא האדום. רשמית נכנס הנשק להצטיידות רחבה ב-1963.
משקלו קל, הוא מדויק יחסית לרובי סער בעלי קליבר דומה, הוא חצי-אוטומטי (יורה כדור אחר כדור ללא צורך בדריכה חוזרת) ומשתמש בכדורים שמזינה מחסנית רב פעמית. הרובה יכול להשתמש בכדורים סטנדרטיים של 7.62x54 אך מיוצרים גם כדורים מיוחדים לשימוש ה-SVD, עם קליעים בעלי ליבת מתכת כבדה לשיפור הדיוק. מלבד הכוונת האופטית שאותה מרכיבים על הנשק יש לו כוונת ברזל המשמשת כגיבוי במקרה של אובדן פעילות של הכוונת האופטית, אחד היתרונות בשילוב של הכוונת הטלסקופית עם כוונות הברזל היא שניתן להשתמש בהם יחד, מבלי שהאחת מפריעה לשנייה (כל עוד מורידים את תמוכת הלחי שמפריעה לזהות את כוונות הברזל), בנוסף ניתן להרכיב עליו כידון סטנדרטי של AK-47.
שימוש בעולם
ה-SVD הוא נשק אמין ביותר ומתפקד בתנאי שטח קשים. הוא עבר בהצלחה מספר מבחנים של לחימה כמו בפלישה לאפגניסטן, צ'צ'ניה וחיכוכים פנימיים וכן בקרבות רבים בעולם ומשמש עד היום את הצבא הרוסי ורוב מדינות ברית ורשה לשעבר, רוסיה, סין, טורקיה, איראן ועיראק. חלקם משתמשים בדגם הרוסי, וחלקם מייצרים אותו באופן עצמאי.
דגמים נוספים
SVDS - דגם קצר יותר עם קת מתקפלת שנועד לשימוש צנחנים וכוחות חי"ר שמנויידים בנגמ"שים.
