רבקה מיכאלי

רבקה מיכאלי במאי 2016
לידה	14 באפריל 1938 (בת 86) י"ג בניסן ה'תרצ"ח המנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י)
סוגה מועדפת	סאטירה, פרודיה וגרוטסקה
תקופת הפעילות	מ-1949
עיסוק	שחקנית, זמרת, קומיקאית, שדרנית רדיו ומנחת טלוויזיה
פרסים והוקרה	פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה (2018) פרס מסך הזהב פרס אופיר (2005) פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים (2017) יקירת העיר תל אביב יפו (2014)
פרופיל ב-IMDb

רבקה (רבקהל'ה) מיכאלי-שרוני (נולדה ב-14 באפריל 1938) היא מנחת טלוויזיה, שחקנית, זמרת, קומיקאית, סטנדאפיסטית, מדבבת ושדרנית רדיו ישראלית, המכונה בפי רבים "הגברת הראשונה של הבידור הישראלי". זוכת "פרס אופיר", "פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב", יקירת העיר תל אביב-יפו לשנת 2014^[1] וזוכת "פרס התיאטרון הישראלי" למפעל חיים^[2].

רבקה מיכאלי נולדה, גדלה והתחנכה בשכונת זיכרון משה^[3] שבירושלים בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל. אביה, אברהם מיכאלי, היה עורך דין במקצועו, הוא בן למשפחה שעלתה לארץ ישראל מגאורגיה בסוף המאה ה-19. אמה, בלהה לבית קוסובסקי, הייתה דור שמיני בארץ ובת למשפחת ריבלין; מתורגמנית במקצועה. אחיה של מיכאלי הם עו"ד נפתלי מיכאלי והרופא פרופ' דן מיכאלי^[4].

בגיל 11 החלה לשדר ב"קול ישראל", במסגרת תוכניות הילדים. למדה בתיכון ליד האוניברסיטה החל מכיתה ז'^[5]. את שירותה הצבאי עשתה בגלי צה"ל. לאחר מכן שידרה במשך שנים רבות בתוכניות שונות ב"קול ישראל", בהן תוכניות הייעוץ והפנאי "ביקור בית", "מה היה לנו שם" ו"תפוח ועץ".

בתחילת 1960 שמע הבמאי יוסף מילוא את מיכאלי מבצעת חיקויים ברדיו והחליט להציע לה להצטרף לצוות "מועדון התיאטרון", לסניף שהקים בחיפה, בנוסף למועדון שפעל כבר בתל אביב. מיכאלי לקחה חופשה ללא תשלום מקול ישראל וחתמה על חוזה של שנה^[6]. במסגרת מועדון התיאטרון השתתפה בחמישיית נשים בשם "היחפניות" (יחד עם מרגלית אנקורי, גאולה נוני, אסנת שדה ומיה זיו)^[7]. אחר כך השתתפה בתוכנית "היו זמנים" עם גליה וחיים טופול^[8].

ב-1964 העלה איתה יוסי בנאי את תוכנית הבידור "ילדות קשה", בנוסף היא הנחתה את טקסי בחירת מלכת היופי באותן השנים^[9].

נעמי שמר העידה שבזכות מיכאלי נוסף הבית השני של השיר "ירושלים של זהב" ב-1967. כששמר הראתה לה את השיר, העירה מיכאלי כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה, ושמר הוסיפה את הבית השני שנפתח בשורה "איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה". בשנת 1968 הופיעה מיכאלי בסרטו של אורי זוהר "השכונה שלנו", לצד שלישיית "הגשש החיוור". בשנת 1969 השתתפה מיכאלי בסרט הקולנוע המצליח של אפרים קישון "תעלת בלאומילך".

מיכאלי המשיכה במהלך שנות השבעים להופיע במופעי בידור, לבד ועם אחרים. בין מופעי היחיד שלה היו "מחברות החשק", "שעות נוספות" ו"בת 26". במופעים אלו ביצעה מספר שירים הומוריסטיים שמפורסמים עד היום: "יוסף ג'ון רבקה ג'ון", "בת 26", "בנימין זאב" ועוד. כמו כן הקליטה באותה תקופה מספר תקליטי ילדים מצליחים, בהם היה להיט הילדים "בים בם בום" (שני חברים יצאו לדרך). ב-1970 השתתפה מיכאלי בפסטיבל שירי הילדים שנערך לראשונה וזכתה במקום השני עם השיר "לצבי יש בעיה". ב-1972 השתתפה בסרט נוסף בשם "סלומוניקו" לצד טוביה צפיר. בתחילת שנות השבעים, הוציאה מיכאלי גם תקליט ילדים בשם "יוני היה חולה" שבו היא שרה את כל השירים ומשחקת את כל הדמויות. ב-1973 הופיעה עם יוסי בנאי במופע בידור נוסף בשם "נישואין נוסח גירושין".

בשנת 1974 החלה להופיע בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש" לצד דובי גל, טוביה צפיר, ספי ריבלין ובדרנים אחרים. ב"ניקוי ראש" בלטה מיכאלי בכישרון המשחק הקומי שלה, אף בקטגוריית החיקויים, כאשר חיקויה את ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר ויושב ראש הכנסת ישראל ישעיהו בלטו מבין הדמויות הרבות בתוכנית. "ניקוי ראש", שזכתה לפופולריות רבה, ביססה את מעמדה כקומיקאית. ב-1976 השתתפה בסרטו של אסי דיין "יופי של צרות" לצידם של יונה אליאן, זאב רווח, טוביה צפיר וגבי עמרני וב-1979 השתתפה בסרטו הנוסף של דיין, "שלאגר", לצד שלישיית הגשש החיוור. בשנים 1971–1975 הנחתה את פסטיבל הזמר המזרחי ובשנים 1972–1980 הנחתה את פסטיבל הזמר והפזמון, ונצרבה בתודעה של רבים כמנחה הקבועה של תחרויות הזמר.

במהלך שנות ה-80 ותחילת ה-90 ביססה מיכאלי את מעמדה כמנחת טלוויזיה, כשהנחתה את התוכניות "סיבה למסיבה" ו"סופשבוע" של הערוץ הראשון. אלו היו תוכניות הבידור המרכזיות של הטלוויזיה הישראלית בלילות שישי בימי הערוץ היחיד ומיכאלי נחשבה אז למלכת תוכניות האירוח. במיוחד היא זכורה בחיקויים שביצעה עם טוביה צפיר ובהצגת הפינה הסאטירית של שלמה ניצן. כמו כן הגישה פינה היתולית בתוכנית ההומור "זהו זה!", שם גילמה את דמותה של שדרנית הרדיו "גברת תשובה" ואת המאזין המזדמן שעולה לשידור. ב-1980 שיחקה מיכאלי בסרט נוסף של אסי דיין, "מלך ליום אחד". ב-1981 הקליטה את הלהיט ההומוריסטי "אין לי רגע דל", שכתבה והלחינה חברתה הטובה נעמי שמר (עיבוד: רוני וייס) שהעידה שהגיע כעברות של הביטוי באנגלית "I don't have a dull moment".

ב-1984 השתתפה בסרטו של יקי יושע "מכת שמש". בסוף השנה הנחתה את פסטיבל שירי הילדים מספר 15 לצד גידי גוב והתחרתה שם עם השיר "ילד טוב של אמא" (מילים: לאה לופנפלד וינקלר, לחן: משה וילנסקי, עיבוד: רוני וייס) שהגיע למקום השמיני. בשנת 1986 התארחה בעונה השלישית של קומדיית המצבים "קרובים קרובים". ב-1988 השתתפה בסרטו של דובי גל "מלך הסלים", וב-1989 הוציאה לאור את קלטת הווידאו לילדים "ספר הבישול שלי", בה השתתפו גם הידוענים אדם, אילנית, אבי קושניר, מרגלית צנעני, מאיר סוויסה, יאיר ניצני וגני תמיר.

החל מראשית שנות התשעים השתתפה מיכאלי בהצגות התיאטרון "אדם הוא אדם", "לבלוב האהבה", "זוג משמיים", "הדוד מקייפטאון", "אולפן למתחילים", "מכתבי אהבה", "המקרה המוזר", "נתניה" ו"אישה בעל בית" בתיאטרוני הקאמרי והבימה. ב-1992 זכתה לביקורות משבחות כששיחקה תפקיד דרמטי של אם לבן חולה איידס בסרטו של עמוס גוטמן, "חסד מופלא", שהשתתף בפסטיבלים שונים בעולם. עד להופעתה בסרט זה השתתפה מיכאלי כמעט ורק בקומדיות, סאטירות ותוכניות קלות. מיכאלי חששה להשתתף בסרט מפחד שהקהל יתקשה להזדהות עם דמות קשת יום שמוצגת על ידי קומיקאית. הצלחת הסרט שכנעה אותה לקבל תפקידים מגוונים יותר כשחקנית.

ב-1994 הנחתה את תוכנית הגיל הרך "מסיבת גן" והנחתה פעמיים (ב-1986 ו-1988) את תחרות הקדם אירוויזיון. באמצע שנות ה-90 העלתה עם מני פאר את המחזה הצרפתי "כיצד להיות אמא יהודייה בעשרה שיעורים". ב-1995 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה" בערוץ הראשון. ב-1995 סיימה 39 שנות עבודה ברדיו, לאחר שפוטרה מ"קול ישראל" עם מגישים ותיקים אחרים. היא החלה להנחות את תוכנית הבידור של ערוץ 2 "בליינד-דייט" ב-1996, לאחר מכן החלה להנחות את תוכנית הבוקר של שידורי קשת. ב-1998 שיחקה לצד אלון אבוטבול בסרטו הקצר של דובר קוסאשווילי "עם חוקים" שהשתתף בפסטיבל ירושלים ופסטיבל קאן.

בעשור הראשון של המאה ה-21 ביססה מיכאלי מצד אחד מעמדה כשחקנית דרמטית ובמקביל, כמארחת ועורכת תוכנית ראיונות, גם בשעות הבוקר. כשחקנית נטלה חלק בסרטים "קדוש" של עמוס גיתאי (1999), "זמזום" לצד אסי דיין (2001), בסרט הדרמטי "חיים זה חיים" לצד משה איבגי (2003) ובסרט "מוכרחים להיות שמח" (2005), עליו זכתה בפרס אופיר על שחקנית משנה. בנוסף, שיחקה בסדרות "סיפורים לנימי", "חיבוקים עם באלי ושלוק" ו"יום הולדת למדינה" בערוץ הופ! ובתפקידי אורח בסדרות הדרמה "בנות בראון", "שבתות וחגים" ו"החיים זה לא הכל". בשנת 2004 השתתפה מיכאלי בקלטת הילדים "איזה כיף בים" לצידם של שרון שחל, ששון גבאי, ואורי בנאי, ודיבבה את קלוואי הפרה בסרט "מרד החיות".

בשנת 2005 שיחקה בטלנובלה "פיק אפ". ב-2006 החלה להנחות, יחד עם גלי עטרי ומנחות נוספות את תוכנית הפאנל "בנות" בערוץ 3 בכבלים. במקביל, תוכנית הבוקר שלה "גלריית המומחים" שודרה פעמיים בשבוע ב"קשת" וזכתה לרייטינג נאה. בתוכנית, אשר עסקה באוכל, אופנה, תחביבים וטרנדים חדשים, התבססה גם פינה של מומחי רפואה. מיכאלי אירחה את טובי המומחים תוך הצגת ידע ומיומנות רבה. ב-2006 הוקדשה לה התוכנית "גריל" בערוץ 2 בהשתתפות קומיקאים שונים.

בשנת 2007 טענה מיכאלי, בתוכנית של אושרת קוטלר בערוץ 10 בנושא תקיפה מינית, "גבול אינטימי", כי הותקפה מינית בעת היותה חיילת על ידי אישיות בכירה^[10]. בשנת 2008 השתתפה בקלטת ה־DVD לילדים "הסבתא של אפריים" המבוסס על שירים של לאה גולדברג. בשנת 2015 אמרה בתוכנית "שי בשידור" בערוץ 10 כי הייתה קורבן להטרדה מינית על ידי "מישהו חדל אישים שיש יום מורשת על שמו"^[11]. באפריל 2016 העידה בתוכנית "עובדה" בערוץ 2 כי הוטרדה מינית על ידי רחבעם זאבי^[12].

החל משנת 2001 דיבבה מיכאלי את הפרופסור מינרווה מקגונגל בסדרת סרטי "הארי פוטר". ב-2007 הייתה קריינית בסרט "הפיל שרצה להיות הכי" מאת פאול קור. ב-2008 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה על מפעל חיים. שנה אחר כך, זכתה בפרס על מפעל חיים על תרומתה לרדיו ב"כנס אילת לעיתונות"^[13]. ב-2008 החלה להגיש תוכנית רדיו שבועית בשם "באה לשבת" בימי שישי ב-103FM^[14].

ב-2011 החלה להשתתף בתוכנית "בנות הזהב" ביחד עם מיקי קם, תיקי דיין וחנה לסלאו. כמו כן השתתפה במחזה "אורזי המזוודות" מאת חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, לצידם של חנה מרון, דרור קרן וגילת אנקורי. ב-2012 שיחקה באופרת הסבון "תנוחי" ובסרטו של אסי דיין "ד"ר פומרנץ". ב-2013 יצא לאקרנים הסרט "הקרודים", בו מיכאלי מדבבת את דמותה של גראן. ב-2014 הוענק לה התואר "יקירת העיר תל אביב יפו"^[1]. באותה שנה החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי, בהצגה "הפושעים החדשים" מאת עדנה מזי"א ובבימויה.

החל מ-2015 היא משחקת את ציפי אכילס, הסגנית המרשעת של מנהלת בית הספר, בקומדיית המצבים "אלישע" שמשודרת בערוץ הילדים. על תפקיד זה בעונתה הרביעית של הסדרה, זכתה מיכאלי בפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה לילדים ונוער" מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. במרץ 2015 החלה לשחק בסדרת הדרמה-קומית "איפה אתה חי?" בערוץ הראשון, את דמותה של מליקה, אימם השתלטנית של חי ובכור (רונן דוידוב וחי דוידוב). בסוף שנה זו, חזרה לשחק בסדרה "בנות הזהב" בערוץ 10, בעונה הרביעית.

ב-2016 גילמה את אמו של נורברט, סוכן מוסד שחוזר בזמן על מנת להרוג את ישו בסרט הצרפתי "היהודים" (Ils Sont Partout). ב-2016 גילמה את הדודה מאשה-צ'וצ'ה במחזה "בזעיר אנפין" על פי ספרו של ירמי פינקוס בתיאטרון גשר ובאותה שנה השתתפה בסרט ההרפתקאות "האוצר מעבר לנהר", התארחה בסדרה הקומית "היהודים באים" של כאן 11 בתור שרה אמנו, ושבה לגלם את דמותה של ריבה בעונות 5 ו-6 של "בנות הזהב" בערוץ 10. בנוסף, הנחתה את החידוש לתוכנית האירוח המיתולוגית "סיבה למסיבה" בערוץ 1.

ב-2017 החלה לשחק (לראשונה) בתיאטרון הבימה בהצגה "סיפור אהבה בשלושה פרקים", שם גילמה את תפקיד האמא, גב' ויינברג (לסירוגין עם מיקי קם). שיחקה גם בסרטו של יהונתן אינדורסקי "דרייבר" בתור רוחמה, אימו של נחמן (משה פולקנפליק). בדצמבר 2017 שבה לגלם את דמותה של מליקה בסדרת הדרמה "איפה אתה חי?" בכאן 11, ועל תפקידה הייתה מועמדת לפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2017.

ב-2018 השתתפה בעונה השנייה של "צומת מילר" בקשת 12, שם גילמה את דמות אמו של הסוכן של מילר, עופר (גל זייד). באותה שנה השתתפה גם בעונה השנייה של תוכנית הדוקו-ריאליטי "אף פעם לא מאוחר" ברשת 13, לצד נורית גפן, ציפי פינס ושרה'לה שרון. מאותה השנה היא משחקת במחזה "היורשת" מאת גורן אגמון בתיאטרון בית לסין בתפקיד סבתא מלכה. באותה שנה, זכתה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים^[2].

החל מ-2019, מיכאלי משתתפת בסדרות הטלוויזיה "זה לא הגיל" לצד מירי מסיקה, גפן ברקאי ויעל לבנטל בערוץ קשת 12, בסדרה הקומית של ערוץ כאן 11 - "אבא משתדל" בתפקיד חנה, אימו של יוסי (טל פרידמן), והצטרפה לעונה השלישית של סדרת הילדים "אחותי קפצה כיתה" בערוץ KidZ למנויי Yes, בתפקיד חני, יועצת בית הספר. באותה שנה החלה לשחק במחזה "הגלולה" בתיאטרון בית ליסין מאת רוני סיני ובבימויו של רועי שגב.

בשנת 2020 שיחקה מיכאלי בסרט הקצר "שושק'ה" ובסרט הגרמני-ישראלי "חתונה עם סבתא" בבימויה של שיראל פלג. בשנת 2021 החלה לשחק בסדרת הילדים "שקשוקה" בכאן חינוכית, בתפקיד של נעמי, סבתא של אופק. בנוסף, השתתפה בעונה השנייה של הסדרה הקומית "מייקל" ביס, ובסדרה של HOT3, "ילדות סכסכניות" בתפקיד ירדנה.

בשנת 2022 כיכבה בתפקיד הראשי, במחזה "אני סבתא שלךָ" בתיאטרון הקאמרי, שכתב איתי סונטג^[15].

בשנת 2024 כיכבה בתפקיד הראשי במחזה "נעמי ונורמה" בתיאטרון הקאמרי, שכתבו עירית קפלן ויואב בר-לב. באותה השנה גילמה את רגינה בסרט הנכס בבימויין של דנה ורותו מודן. בנוסף, החלה לשדר פודקאסט מבית All•in בשם "סבתא תותבת" בצוותא עם בן שרוני.

ב-1967 נישאה מיכאלי ליורם לייבוביץ', איש ביטוח, ובשנת 1979 השניים התגרשו. לשניים בת ובן המתגוררים בארצות הברית. לאחר כמה שנים, מיכאלי נישאה בשנית לראובן שרוני, אף הוא איש ביטוח, שפעל בין היתר במסגרת שירות הביטחון הכללי וכן במוסד. לאחר 16 שנים השניים נפרדו^[16], אך בהמשך חזרו לחיות יחד^[17] והיו נשואים עד למותו של שרוני ב-2023^[18].

מיכאלי מתגוררת בתל אביב.

מיכאלי היא חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם"^[19].

• ילדות קשה (1964)
• בת 26 (1964)
• נישואין נוסח גירושין (1973)
• שעות נוספות (1974)
• יורדים על השבוע (1980)
• בת 26 בפעם השנייה (1990)
• הצעקה האחרונה (2022)

• ספר הבישול שלי (1989)
• איזה כיף בים (2004)
• הסבתא של אפריים (2008)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רבקה מיכאלי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבקה מיכאלי

• רבקה מיכאלי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• רבקה מיכאלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רבקה מיכאלי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• רבקה מיכאלי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• רבקה מיכאלי, באתר שירונט
• רבקה מיכאלי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רבקה מיכאלי, באתר Discogs (באנגלית)
• רבקה מיכאלי, באתר סטריאו ומונו
• רבקה מיכאלי, דף שער בספרייה הלאומית
• רבקה מיכאלי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• רבקה מיכאלי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• עמוס אטינגר,(מנחה), חיים שכאלה עם רבקה מיכאלי, ארכיון רשות השידור באתר יוטיוב, שודר בשנת 1995
• על רבקה מיכאלי - תוכנית הרדיו "ציפורי לילה מתגעגעות", במקור, מתוך שידורי גלי צה"ל, 1 באוגוסט 2010; באתר iCast
• ליאת רון, ‏רבקה מיכאלי | שחקנית, באתר גלובס, 2 ביוני 2011
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם רבקה מיכאלי, באתר iCast‏, 14 בספטמבר 2011
• נעמה לנסקי, "השגתי הכל בזכות כישרון ואינטואיציה", באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013
• נועה הרשקוביץ‏, תחנות התרבות של רבקה מיכאלי, באתר וואלה, 26 בפברואר 2013
• רפי רשף, "אינטימי" ראיון אחד על אחד עם רבקה מיכאלי, באתר nana10‏, 16 באפריל 2016
• בן בירון, ‏אין לה רגע דל, באתר ‏מאקו‏, 3 באוגוסט 2016
• איתמר חדד‏, "מפחיד לעשות סאטירה היום, מאיימים עליך ומייחלים למותך", באתר וואלה, 12 בינואר 2017