ב-1970 ספגה ביקורות רבות[דרוש מקור] בעקבות תפקידה השנוי במחלוקת כטרנסקסואל בסרט "מיירה ברקינרידג'". בתקופה זו התבסס מעמדה כסמל מין, והמגזין "פלייבוי" הכתיר אותה כ"אישה הנחשקת ביותר בשנות ה-70". בהמשך אותה שנה יצרה עם טום ג'ונסספיישל טלוויזיוני על שמה, "ראקל!", בו סקרו את תרבות הפופ של תקופתם, בהפקה מושקעת שכללה צילומים באתרים רבים ברחבי העולם. ספיישל נוסף על שמה הוא "Really Raquel", שיצא ב-1974 וכלל הופעות שירה וריקוד של ולש. בשנות ה-70 המשיכה והופיעה בסרטים רבים, בהם "Fuzz" (1972)", "שלושת המוסקטרים" (1973, עליו גם זכתה לראשונה בפרס גלובוס הזהב), "ארבעת המוסקטרים" (1974), ו"הנשף המטורף" (1975). ב-1979 הופיעה על שער המגזין "פלייבוי".
ב-1982 הייתה אמורה לככב בסרט "סמטת האשליות", אך פוטרה משום שהייתה מבוגרת מדי לטעמם של המפיקים, והוחלפה על ידי דברה וינגר. ולש תבעה את המפיקים וזכתה בתביעה ב-11 מיליון דולר. בשנות ה-80 וה-90 הפחיתה את השתתפותה בסרטים והופיעה במספר סדרות טלוויזיה, כגון אופרת הסבון "סנטרל פארק וסט", ובתפקידי אורח ב"סיינפלד" (בתפקיד עצמה) ו"סברינה". ב-1987 הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסדרת הטלוויזיה "Right to Die".
הופיעה בשנות ה-80 במספר פרסומות וכן בקלטות וידאו שבהן הציגה תרגילי התעמלות. ב-1984 יצא ספרה "The Raquel Welch Total Beauty and Fitness Program", בליווי צילומיו של בעלה השלישי אנדרה ויינפלד, בו הציגה ולש תוכנית לתרגילי "האטה יוגה", והשקפתה לגבי חשיבותם לאורח חיים בריא. ולש נכנסה בתקופה זו לעולם העסקי, הקימה עסקי ייצור פאות על שמה שזכו להצלחה רבה, וכן ייצרה תכשיטים וקרם הגנה.
ב-1987 פנתה גם לתחום המוזיקה והוציאה סינגל אחד, "This Girl's Back In Town". כן הופיעה בתפקידים ראשיים שזכו לתשבחות, בהצגות התיאטרון "אשת השנה" ו"ויקטור/ויקטוריה" בברודוויי.
ב-1959 נישאה לראשונה ג'יימס ולש ומאז אימצה את שם משפחתו ולש של בעלה הראשון, ונולדו להם שני ילדים, דיימון ב-1959 והדוגמנית והשחקנית טאהני ולש (אנ'). ולש ובעלה התגרשו ב-1964.
ב-1967 נישאה בשנית לבמאי והמפיק פטריק קרטיס (אנ'). אולם הם התגרשו ב-1972.