הקפלה הייתה מתנה של הנרי ג'ון היינץ, מייסד חברת H.J. Heinz שרצה לכבד את אמו, אנה מרגרטה היינץ, במבנה באוניברסיטה. בעת מותו ב-1919, שלושת ילדיו של היינץ שהיו עדיין בין החיים (הווארד, איירין וקליפורד) נוספו לירושתו כדי להנציח את זכר סבתם ולכבד את אביהם. בחירתם בקפלת זיכרון הודרכה בידי ערכי החינוך והדת שאנה מרגרטה היינץ הנחילה לילדיה.
הקרקע הוכשרה לבנייה ב-1933 ואבן הפינה הונחה ב-1934. הקפלה נחנכה ב-20 בנובמבר1938 ובנאום ההקדשה דיבר הווארד היינץ על משמעות קפלת הזיכרון:
היא ממוקמת בקהילה בה אבי נולד וחי את חייו. היא [נמצאת] בקמפוס של אוניברסיטה. כחלק מהאוניברסיטה, היא מוקדשת לתרבות, ולהבנת תגובה ליופי, ולפולחן דתי.
— הווארד היינץ, 1938
הנגיד בואומן העיר בהנחת אבן הפינה:
הקפלה מתוכננת כמרכז מתאים של פולחן שיעלה בדרכים שונות באוניברסיטה. האופי, העצימות, הרמה של אותו פולחן יכולים להשתנות מדור לדור. הגאות הרוחנית בקרב בני האדם עולה ויורדת. במהלך שינויים אלה, הקפלה תעמוד, רגועה ובלתי מופרעת.
— ג'ון גברט בואומן, 1934
מאז חניכתה, משפחת היינץ וקרן היינץ, וכן תורמים פרטים, מספקים תמיכה כספית מתמשכת. ב-1996 נוספה לקפלה מעלית בצד הצפוני כדי לאפשר כניסה לבעלי מוגבלויות. תוספת זו מומנה על ידי מענק מקרן Heinz Endowments של האוניברסיטה.
מאורעות חשובים
ינואר 1914: העיתון Pittsburgh Gazette Times מודיע על תרומה של $100,000 מהנרי ג'ון היינץ להקים בניין לזכר אמו, אנה מרגרטה היינץ. מכתב הממוען למועצת הנאמנים של אוניברסיטת פיטסבורג מהנרי ג'ון היינץ מכריז שהמבנה חייב להיות "מיועד אך ורק לפעילות דתית וחברתית של הסטודנטים באוניברסיטה".
20 ביוני1934: הווארד היינץ חותם חוזה על סך $24,000 לרכישת עוגב Aeolian-Skinner אופוס 922 בעל 4,295 צינורות ו-89 סטופים.
20 בנובמבר1938: הקפלה נחנכת בשעה 14:30 בצהריים עם התקנת העוגב. ד"ר ראסך ויצ'מן, נגן העוגב הראשון בקפלת הזיכרון של היינץ, מנגן בעוגב לחניכת הקפלה. רביעיית הכנסייה הפרסביטריאנית של שדסייד ומקהלת אוניברסיטת פיטסבורג משתתפים גם הם במוזיקה.
23 בנובמבר1938: תפילה ראשונה של סטודנטים בקפלה. יום לפני, התנהלה בקפלה תפילת חג ההודיה. ד"ר ויצ'מן מנב על העוגב ומלווה את מקהלת אוניברסיטת פיטסבורג. ביטאון הבוגרים The Alumni Review דיווח שכל המושבים היו תפוסים עוד לפני תחילת התפילה.
1938: הכומר ריימונד פ. בריטיין, ממחלקת ההיסטוריה של הדתות, ממונה למנהל התוכניות הדתיות של הקפלה.
4 בינואר1939: תוכניות תפילה יומיות ב-9:00 ו-13:00 מונהגות בקפלה עם רבע שעה של נגינת עוגב, ואחריה 10 דקות של קריאה, שירה ותפילה.
18 בדצמבר1939: תפילת פעמונים ראשונה בקפלה, בשעה 14:30.
25 בדצמבר1939: תפילת חג המולד (בשעה 14:30) עם ד"ר ויצ'מן כנגן העוגב והופעת בכורה למקהלת הקפלה.
קפלת הזיכרון של היינץ משמשת למגוון טקסים ותפילות דתיים, אך כפי שהיא יועדה היא מיועדת לכל פלגי הנצרות. הקפלה פתוחה באופן יומיומי במהלך השנה למעט חופשים של האוניברסיטה. מדי שנה נערכים בה כ-1500 אירועים בהם נוכחים כ-100,000 אנשים. האירועים כוללים תפילות, חתונות, קונצרטים, שיעורים, תפילות אזכרה וסיורים מודקרכים. מדי שנה נערכים בקפלה בין 170 ל-190 חתונות, המוגבלות לאנשים הקשורים לאוניברסיטה ולקפלה (כגון אנשי סגל, סטודנטים, עובדים וכדומה).[3] בנוסף, הקפלה היא הבית של מקהלת קפלת היינץ.[4]
ב-1996, הותקנה מעלית בעלות של 1.3 מיליון דולר אמריקני בצפון הקפלה, כדי לאפשר גישה לאנשים בעלי מוגבלויות בהתאם ל"חוק אמריקאים עם מוגבלויות"[5] המעלית תוכננה כך שתשתלב עם שאר הקפלה.
גילוף באבן
הן בפנים והן בחוץ, קירות הקפלה בנויים מאבן גיראפורה מאינידיאנה. תקרת פנים המבנה מרוצפת באריחי קרמיקה אקוסטיים הדומים לאבן. רצפת הקפלה עשויה מאבן "פרדס" ביחד עם צפחה ירוקה מוורמונט בספינות המשניות. רצפת מזרח הקפלה עשויה משיש בעוד שהמזבח עצמו עשוי משיש נומידי ממצרים.
התגליפים על קירות הקפלה נעשו על ידי אמן הגילוף באבן ז'וזף גאטוני (Joseph Gattoni) מניו יורק, ועוקבת אחרי המסורת הגותית של הוראה באמצעות תמונות ומבטאת את נושאי הקפלה וערכיה הרוחניים בחינוך.
גילוף בחזית המערבית (חוץ)
הטימפנון משקף הן את האומנות הימי-ביניימית של הוראה באמצעות תמונות ואת עניינו של הנרי היינץ בלימודים רוחניים בכנסייה שלו, מניסיונו בבית הספר של יום ראשון. נושא זה קבע את העיצוב האמנותי של כל הקפלה.
בחוץ, על הגמלון חקוקים הסמלים של 12 האוניברסיטאות העתיקות באירופה. מתחת, על המעקה חקוקים סמליהן של אוניברסיטאות וקולג'ים שנוסדו בארצות הברית לפני 1820. במשולשים שבין הקשת לכרכוב (ספנדרל) נמצאים חותמיהן של אלה נוסדו אחרי 1820 ועל התמיכות מצויים החותמים של קולג'ים לנשים.
בגמלון והמעקה המקיפים את בית הרוחב בשיא גובהו ומסמלים את הקדשת הקפלה לחינוך, נמצאים מגינים הנושאים את הסמלים של 12 האוניברסיטאות העתיקות ביותר באירופה לפי סדר הקמתן.
לאורך המעקה הנמוך מגולפים חותמיהם של מכללות ואוניברסיטאות אמריקניות שנוסדו לפני 1820 לפי סדר הקמתן. חותמיהן של האוניברסיטאות שנוסדו אחרי 1820 מסותתים על הספנדרלים מתחת למעקה, וחותם המכללות לנשים מגולפות על התמיכה.
בבסיס חלונות האמונה, התקווה והצדקה נמצאים מגנים של שנים עשר השליחים, כל אחד מהם מיוצג על ידי סמלו.
מתחת לחלונות הצדק והחוכמה נמצאים 14 מגנים המייצגים את 14 הביטיטיודות, "מתנות הנשמה", כמו שהם מופיעים בתגליפים בקתדרלת שארטר.
הדלת הצפונית
מעל הדלת הקטנה, משמאל לה (כאשר פונים לכיוון הפנים) מגולפת "המונוגרמה הקדושה" מעל עץ החיים. משני צידי הדלת היא מאוגפת בידי חדי קרן, סמל לטוב, ועוף החול, סמל לחיי נצח.
כל העץ הנראה בקפלה, כולל דלתות הכניסה (שכל אחת מהן שוקלת 800 ק"ג), הוא עץ אלון. המסך שמאחורי המזבח (Reredos), ספסלי המקהלה, מסילות החלק המזרחי, דוכן הדרשה, הקתדרה ומסך הנרתקס עשויים מאלון מצוי. הספסלים ותקרת הנרתקס עשויים מעץ אלון מהרי האפלצ'ים. את הגילופים בעץ עשתה חברת Irving and Casson, A.H. Davenport Company מבוסטון. ארבע הדמויות המגולפות במסך שמאחורי המזבח מייצגים את הקדושים פטרוס, יוחנן בן זבדי, פאולוס ויעקב בן זבדי.
כל עבודות הברזל המחושל, כולל המנורות, מסגרות הדלתות, מעקות המדרגות, צלב המזבח ופמוטי הנרות נעשו בידי סמואל ילין מפילדלפיה. ילין היה גם אחראי לעבודות הברזל בקתדרלת הלמידה).
החלונות
חלון האפסיס והמזבחחלון בית הרוחב הצפוני
מעצב
23 החלונות של קפלת הזיכרון של היינץ תוכננו בידי צ'ארלס ג'יי. קוניק (Charles J. Connick) ונוצרו בסדנה שלו בבוסטון. השטח הכולל של החלונות הוא כ-4,000 רגל רבוע (כ-372 מטר רבוע) והם מורכבים מ-250,000 פיסות זכוכית. בויטראז'ים יש כ-391 דמויות הניתנות לזיהוי, עוד מספר רב של דמויות אלמוניות ומבחר רב של פלורה ופאונה (צמחים ובעלי חיים).
קוניק היה בעברו אמן חבר בצוות The Pittsburgh Press ויוצרו של הספר "Adventures in Light and Color" בה הוא מלמד על אומנות הזכוכית הצבעונית. קוניק תכנן גם חלונות עבור קתדרלת פטריק הקדוש (ניו יורק) וקתדרלת סנט ג'ון דה דיוויין בניו יורק, הקפלה של אוניברסיטת פרינסטון והכנסיות Calvary Episcopal ו-East Liberty Presbyterian Church בפיטסבורג. קפלת הזיכרון של היינץ ייחודית בכך שכל חלונותיה נעשו על ידי קוניק, מנהג חריג שכן רוב הכנסיות מעדיפות מגוון של יצירות שייצג מגוון של אמנים. ברם, מאחר שבקפלת היינץ ניתן לראות את רוב החלונות במבט אחד, ומאחר שקוניק עבד באופן הדוק על חלונות הקפלה, וכן מאחר שנחשב לאמן מכובד ובעל שם, הוחלט להזמין ממנו את כל חלונות קפלת הזיכרון של היינץ.
עיצוב
בדומה לגילוף באבן, גם כאן סמלים משמשים במקום מילים, אך בחלונות הוויטראז' גם לצבעים יש משמעות. ביצירתו הקומדיה האלוהית קובע דנטה את המשמעויות של סמלים וצבעים, וקוניק השתמש בשפה זו בקפלת הזיכרון של היינץ כדי להביע משמעויות ורגשות מעבר למילים.
אדום - צבע פעיל וחם; מרמז על דבקות מלאת תשוקה, אהבה שמיימית, הקרבה עצמית, גבורה ואומץ.
כחול- צבע קר המהווה הד לאור השמיימי; סמל לחוכמה האלוהית, למדיטציה עמוקה, נאמנות ונצח.
זהב - צהוב מתמזג לחום ומשתמ לזהב; מסמל את אוצרות האדמה ונדיבות לב.
ירוק - מאחד את החוכמה של הכחול עם עושר הזהב; מסמל תקווה וניצחון, אושר ועליזות, אביב ונעורים.
סגול בהיר - מאחד את החוכמה של הכחול עם האהבה של האדום; מסמל צדק, ענווה ומלכות.
בעוד שהנושא הדומיננטי של הקפלה הוא צדקה, כפי שמכריז חלון הצדקה, הממוקם גבוה מעל האפסיס, הצבע השולט בחלונות הוא כחול, וזאת עקב דרישות אמנותיות. קוניק התבטא בנושא ואמר ש"כחול זה האור בעצמו" והתייחס לצבע הכחול כצבע היקר והיפה ביותר בזכוכית הצבעונית.
החלונות המזרחיים
חמשת החלונות המזרחיים, המקיפים את האפסיס מייצגים את המעלות צדק, אמונה, צדקה, תקווה וחוכמה. החלונות מציגים מעשים של ישו ודמויות מן התנ"ך והברית החדשה. את החלונות משלימים מכל צד חלונות קטנים יותר מעל ספסלי המקהלה המאפרים את המוזיקה ומכירים בחשיבותה בפולחן הנוצרי.
הנושא של כל חלון זוכה לפיתוח תוך שימוש בסמלים הקשורים לעץ החיים. הוורד, סמל האהבה, מופיע בחלון הצדקה, עץ התאנה מייצג אמונה, עץ הרימון מייצג תקווה, הגפן מייצג צדק ו-12 הפירות המוזהבים של עץ החיים מייצגים חוכמה.
ארבעת חלונות קומת התאורה, הניצבים גבוה מעל הספינות המשניות, מציגים מלומדים, תאולוגים ופרשנים של התאולוגיה הנוצרית. שלושת חלונות הגלריה בקצה המערבי של הקפלה מציגים יצירות כתובות גדולות של הנצרות.
"מזמור השמש" (Canticle of the Sun) מאת פרנציסקוס מאסיזי - חלון זה נקרא גם חלון השבח וההודייה, זהו החלון בצד השמאלי של הנרתקס. החלון מתאר את המזמור באמצעות סדרת מדליונים וצורות, המוקפים בכוכבים, ציפורים, דגים ולהבות מרווחות. הדמויות הגדולות שבצדדים הן האח שמש והאחות ירח, מתחתן האנשות של ארבעת היסודות - אוויר, מים, אש ואדמה. המדליונים הקטנים מכילים תמונות הקשורות לחייו של פרנציסקוס מאסיזי. תחרת החלונות במרכז מכילה את דמות האלוהים כ"בורא השמיימי".
"התקדמות הצליינים" מאת ג'ון באניאן - זהו החלון המרכזי בנרתקס. החלון מציג את יצירתו האלגורית של באניאן "התקדמות הצליינים" באופן סמלי על ידי צורות זוויתיות בבסיס החלון עד להתפרצות פירות עץ החיים בחלק העליון של החלון. הדמויות של הנצרות ובעלי התקווה מעטרות את הצדדים. תחרת החלונות המרכזית מציגה את "ירושלים החדשה" עם חנוך, משה ואליהו המקבלים את פני הצליינים בסוף המסע.
"החיפוש אחרי הגביע הקדוש" מתוך "מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי - חלון זה הנקרא גם חלון הגביע הקדוש הוא החלון הימני של הנרתקס. החלון מציג את החיפוש אחרי הגביע הקדוש כפי שסופר בסיפור "מות ארתור" מאת מלורי. הדמויות הדומיננטיות בצדדים הן סר גלהד וסר פרסיבל. הצורות בחלון רובן בצורת חבצלות או שושנים, סמל הטוהר. בפינות ישנם סמלונים הרלדיים של אריות, סמל האומץ, חדי קרן, סמל הבתולים המייצגים את ערכי האבירות ונחשיםדרקונים, סמל לחטא ולכוח הרשע, ולפיתויים העומדים בפני האבירים במסע. תחרת החלונות במרכז מציגה את חזון הגביע הקדוש בסוף החיפוש.
העוגב
הכלי המקורי
העוגב המקורי של הקפלה כלל 4 מקלדות ו-3,770 צינורות, ונבנה על ידי אוליאן סקינר.
גודל הצינורות בעוגב נע בין גודל עיפרון עד לקופסאות עץ של 2 רגל רבוע (כ-0.092 מ"ר). הקונסולה של העוגב הייתה נתונה במגרעת מימין לאגף המזרחי והצינורות הוסתרו מאחורי הטריפוריום של האגף המזרחי, והמעטפת בצבעי זהב וכחול נמצאה מעל הגלריה.
הכלי המעודכן
בשנות ה-60 של המאה ה-20 המעטפת הוסרה בהדרגה עקב מצבה הרעוע והשפעתה הרעה על הצליל של העוגב, והיותה בסכנה לדליקה. בתקופה זו העוגב מזדקק לטיפול ותחזוקה רציניים. ב-1969 החלו העבודות על התקנת עוגב חדש, שיוצר על ידי חברת M. P. Möller Company. כלי זה כלל תוספות של קונסולה בגלריה ששימשה לניגון רק בצינורות שבאחורי הגלריה, דבר שהיה שימושי לדואטים או אם הכלי הראשי נזקק לתיקוני חירום.
העוגב החדש נחנך ב-21 במרץ1971 בידי נגן העוגב של אוניברסיטת פיטסבורג, ד"ר רוברט ס. לורד, ובידי ד"ר ראסל ג. ויצ'מן, נגן עוגב ב"צ'אטהאם קולג". כלי זה כלל 3,954 צינורות, 82 סטופים ו-70 דרגות. קרן היינץ מימנה את הכלע החדש.
בינואר1989 זכה העוגב החדש למקצה שיפורים שכללו הוספות 3 דרגות אלקטרוניות של 32 בידי חברת Allen Organ Company, תחת השגחתו של ד"ר לורד. שיפור זה אפשר לעוגב להפיק צליליבסרזוננטים עמוקים. שיפור זה היה אחד השימושים הראשונים בצליל אלקטרוני כדי לשפר את הצליל של עוגב קיים.
הכלי הנוכחי
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, העוגב של מולר הפך ללא אמין ונדרש מקצה שיפוצים ותיקונים על הכלי. צורך זה התעורר באותה תקופה בה נעשו שיפוצים בקפלה להנגשתה לבעלי מוגבלויות ב-1994. חברת Reuter Organ Company נבחרה לשפץ את העוגב.
עוגב רויטר המחודש נחנך ב-24 בספטמבר1995 אחרי ששופץ ונבנה מחדש בשנים 1994–1995 בידי Reuter Organ Company. עוגב זה מייצג אופנה בבניית העוגבים אמריקנית להתמש בחומרים קיימים ביצירת עוגב ידידותי לסביבה ובעל צליל טוב. הקונסולה של האגף המזרחי היא בעלת 3 מקלדות ולוח דוושות ששולטים בכל 4,272 הצינורות (73 דרגות) ובשלושת הסטופים האלקטרונים 32' של הדוושות. קונסולה שנייה (עם 2 מקלדות ודוושה) ממוקמת בחלק האחורי של הגלריה ושולטת בצינורות שבגומחה הצמודה לגלריה. הקונסולה הראשית שולטת גם בצינורות העוגב של הגלריה. בעוד שרוב צינורות העוגב ממוקמים בחלק הקדמי של האגף המזרחי, טובה שולטת ממוקמת כ-90 רגל (כ-27 מטר) מעל תקרת תיבת העוגב.
היסטוריה מלאה של העוגב בקפלת היינץ ניתן למצוא במדריך דוצנט (Docent Guide) עבור העוגב בקפלת היינץ, שמהדורה ראשונה שלו הוכנה ב-2003 בידי ג'ון ג'יי דאנצאק. העתק של הספר וכן 2 תקליטורים הופקדו בספריית המוזיקה של אוניברסיטת פיטסבורג.
Gaul, Joan (1995). Heinz Memorial Chapel. Pittsburgh.
Heinz Memorial Chapel: A Brief History, brochure design by Elena Gialamas, Department of University Relations, University of Pittsburgh
Kidney, Walter C. (1997). Pittsburgh's Landmark Architecture: The Historic Buildings of Pittsburgh and Allegheny County. Pittsburgh: Pittsburgh History & Landmarks Foundation. ISBN 0-916670-18-X.
