PROFILPELAJAR.COM

קלוד-פיליבר ברתלו דה רמבוטו
Claude-Philibert Barthelot, comte de Rambuteau
	רמבוטו ב-1838
לידה	9 בנובמבר 1781; מקון, צרפת
פטירה	11 באפריל 1869 (בגיל 87); שרנה-לה-מסון, צרפת
מדינה	צרפת
תפקיד	Prefect of Tarn-et-Garonne (1815–1815); פריפקט סימפלון (1813–1813); פריפקט לואר (1814–1815); Prefect of Seine (1833–1848); פריפקט אלייה (1815–1815); Councillor of State; member of the Chamber of Peers; חבר האספה הלאומית הצרפתית ;
בן או בת זוג	Marie Adelaide Charlotte de Narbonne (1808–?)
פרסים והוקרה	אביר במסדר ראוניון
חתימה

קלוד-פיליבר ברתלו, הרוזן מרמבוטו (בצרפתית: Claude-Philibert Barthelot, comte de Rambuteau ; ‏9 בנובמבר 1781 - 11 באפריל 1869) היה מושל מחוז הסן (כלומר, מעשית, האחראי על העיר פריז מטעם השלטון) בשנים 1833–1848 (תקופת "המונרכיה של יולי"). פעולותיו למודרניזציה של העיר הניחו את היסודות לתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שהוציא לפועל ממשיכו בתפקיד, ז'ורז'-אז'ן אוסמן.

תולדות חייו

נולד במקון שבבורגון למשפחת אצולה ותיקה. ב-1809 התמנה למשרה בחצר נפוליאון בונפרטה וחבר מועצת המדינה של צרפת ושנה לאחר מכן הוכתר כרוזן במסגרת אצולת הקיסרות הצרפתית הראשונה. הוא נשלח למספר שליחויות דיפלומטיות וב-1813 מונה למושל מחוז סימפלון (שטח שנכבש על ידי נפוליאון בדרום שווייץ, חופף לקנטון ואלה), לאחר מכן כיהן כמושל עמק הלואר ומושל טארן וגארון, תפקיד במסגרתו סייע לשיבת נפוליאון לפריז במאה הימים. בעקבות תבוסת נפוליאון בקרב ווטרלו, הרסטורציה השנייה ועליית לואי השמונה עשר לשלטון פרש רמבוטו מכל משרותיו הרשמיות והעביר את זמנו בטירתו שבבורגונדי במשך 12 שנים.

בשנת 1827 נבחר כציר לאספה הלאומית (הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי) מטעם האופוזיציה הליברלית לשארל העשירי, מלך צרפת. בשנת 1830 נבחר שנית והיה פעיל בעת מהפכת יולי 1830 להעלאתו לשלטון של לואי פיליפ. בשנת 1833 מינה אותו לואי-פיליפ למושל מחוז הסן וב-1835 מינה אותו לסנאטור.

בתפקיד מושל מחוז הסן

עם מינויו הצהיר שבכנוונתו לדאוג לפריזאים ל"מים, אוויר וצל" (donner aux Parisiens de l'eau, de l'air et de l'ombre). זאת עקב התובנה שבעיות התעבורה וההיגיינה במחוזות הישנים והמאוכלסים יתר על המידה הופכות למטרד עיקרי; בהתאם לתאוריות שרווחו באותה תקופה, שעל פיהן מקור מחלות כגון כולרה והמגפה השחורה טמון באוויר רע ובזיהום (מיאזמה), היה חשוב "לאפשר לאוויר ולאנשים לנוע". מסקנה זו הוסקה בעקבות מגפת כולרה שפשטה בעיר בשנת 1832 וקיפחה את חייהם של 20,000 מבין 650,000 תושבי העיר, ובעקבות הופעת דיסציפלינת "בריאות הציבור" באותה התקופה. לפיכך, פעולתו הראשונה של רמבוטו הייתה פילוס שדרת-אורך ברוחב 13 מטרים ובאורך של כקילומטר במרכז פריז (לאורך הרובע השלישי והרובע הרביעי), שנקראה על שמו ב-1839 ונקראת עד היום, Rue Rambuteau. זאת על מנת להפריד בין שוק לה אל המזוהם לבין השכונות הסמוכות ולהזרים אליהן אוויר נקי. בתחילת כהונתו של רמבוטו היו לו סמכויות מוגבלות, בשל חוקי מנע שהגבילו את הפקעת הרכוש. חוק חדש נחקק ב-3 במאי 1841, במטרה לפתור בעיה זו ולאפשר פינוי גורמים פרטיים לצורכי הציבור.

בהמשך היה ממונה על מיזמים שהסתייעו בחוק שתיקצב פרויקטים לתועלת הציבור כדי להפחית את אחוז האבטלה בעיר. בהם הקמת כנסיית מדלן, הצבת אובליסק לוקסור בכיכר הקונקורד, שיפוץ בית עיריית פריז, הסדרת הרציפים לאורך נהר הסן והצבת חמישה גשרים חדשים לרוחבו^[1], שיקום הכנסיות העירוניות (בפרט שיפוץ כנסיית סנט שאפל), השלמת שער הניצחון בפריז ותחילת סלילת שדרות שאנז אליזה, מתוך אותו הגיון של יצירת רשת שדרות רחבות במקום מבוך הסימטאות שאפיין את פריז עד אז. בכך הקדים רמבוטו את תוכנית אוסמן להתחדשות פריז והניח את יסודותיה. כן הרחיב במידה ניכרת את מערכת בתי החולים בעיר והרחיב את שכונות המגורים טמפל, Saint-Martin, מונמארטר ו-Saint-Lazare.

מבחינת תשתיות דאג רמבוטו להתקנת מערכת מזרקות למי שתייה ברחובות העיר, פיתוח תאורת גז ברחובות ונטיעת עצים רבים לאורך השדרות. אחד הפרויקטים החשובים ביותר של רמבוטו היה התקנת השלבים הראשונים של הביוב של פריז, מערכת שתשופר תחת אוסמן. שמו גם נקשר בהתקנת משתנות ציבוריות ברחבי העיר (בצרפתית: Pissoir ונקראו בעבר גם rambuteaux, על שמו^[2]).

רמבוטו פוטר לאחר מהפכת פברואר 1848 ושב לאחוזתו, שם עסק בעיקר ביערנות.