הספר מבוסס על הקורס "מבוא להיסטוריה עולמית" לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, אותו העבירו בתחילה תריסר מורים שונים, כל אחד בתחום התמחותו, ובמהלך השנים החל הררי להעביר את הקורס כולו. בניגוד לספרים אחרים שמתארים את ההיסטוריה העולמית בעיקר ביחס לתרבות המערבית כפי שהתפתחה ב-5,000 השנים האחרונות, מנסה הררי בספרו לבחון את מהלך ההיסטוריה בכל התרבויות ולאורך כל התקופות, החל מלפני כ-70 אלף שנה, והוא אף סוקר את הרקע שקדם לכך. בניגוד לספרי ההיסטוריה המקיפים המקובלים, הספר מנסה להראות לא רק את השתלשלות האירועים, אלא גם לעסוק בחוויה האנושית האינדיבידואלית (ובפרט בשאלת האושר) ובסוגיות אתיות העולות מן ההיסטוריה.
פרופסור הררי הוציא לאור באוקטובר 2020 את ספרו "תולדות האנושות/היסטוריה מאוירת" אשר מהווה עיבוד עלילתי, גרסת קומיקס דיגיטלי לספרו "קיצור תולדות האנושות".
המהפכה המדעית שהחלה לפני כ-500 שנה, ושבמהלכה פרץ האדם את גבולות הבורות והעצים את כוחו בקצב הולך ומאיץ.
תזות מרכזיות בספר
תזה מרכזית בספר היא שההיסטוריה החלה לפני 70,000 שנה עם המהפכה הלשונית. הופעתה של המהפכה הלשונית החלה להניע דינמיקות תרבותיות מסוג חדש – דינמיקות היסטוריות – ששונות באופן מהותי מהדינמיקות הביולוגיות שאפיינו את מיני האדם עד אז ושמאפיינות עד היום את יתר מיני בעלי החיים.
תזה מרכזית נוספת בספר היא שמאז המהפכה הלשונית חיים בני האדם בתוך "סדר מדומיין". כלומר, כללי מחשבה והתנהגות אשר מבוססים על מושגים הקיימים אך ורק בדמיונם המשותף של בני האדם – כסף, אלים, צדק, זכויות, לאומים, מדינות, תאגידים וכיוצא בזה. בלי אמונה משותפת בסדר מדומיין כלשהו, לא ניתן לארגן שיתופי פעולה בין מספרים גדולים של בני אדם, מכיוון שלבני אדם אין אינסטינקטים ביולוגיים המתאימים לשיתוף פעולה עם מספר כה גדול של זרים.
תזה שלישית שמופיעה בספר היא שהאדם הוא המין הקטלני ביותר שחי אי-פעם על-פני כדור-הארץ. עוד בתקופה שבין המהפכה הלשונית למהפכה החקלאית הכחיד האדם כ-50% מסוגי היונקים היבשתיים הגדולים בכדור הארץ, ומספר גדול מאוד של מיני בעלי חיים אחרים. באוסטרליה נכחדו 95% מכל בעלי החיים הגדולים של היבשת, ובאמריקה נכחדו 84 מתוך 107 (78.5%) סוגי יונקים יבשתיים גדולים. גל הכחדה נוסף ליווה את המהפכה החקלאית, אשר בנוסף להכחדת מינים רבים של בעלי חיים, הביאה גם לשעבודם של מספר קטן של מינים לצרכיו של האדם. בעלי חיים מבויתים אלו נחלו הצלחה אבולוציונית מסחררת והתרבו בהמוניהם, אולם מבחינת תנאי חייהם של הפרטים האינדיבידואלים, בעלי חיים מבויתים אלו הם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. ההצלחה הגדולה ברמת המין הקולקטיבי כרוכה באומללות גדולה של הפרט.
תזה רביעית בספר היא שלהיסטוריה יש כיוון. היא נעה בהדרגה ממצב שבו קיים בכדור הארץ מספר גדול מאוד של תרבויות אנושיות קטנות, למצב שבו קיים מספר קטן של תרבויות גדולות יותר, ועד למצב שבו תתקיים תרבות אחת גלובלית. לדעתו של הררי, ההיסטוריה אינה מתפתחת לטובתם של בני האדם, והתרבויות שמנצחות במאבק ההישרדות אינן בהכרח התרבויות הטובות ביותר לבני האדם.
הספר טוען שהמנוע העיקרי של ההיסטוריה ב-500 השנים האחרונות הוא השילוב או הברית בין המדע המודרני, הקפיטליזם והאימפריאליזם האירופאי. האימפריאליזם והקפיטליזם מספקים את התמיכה המוסדית והכספית שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר מדעי, ובתמורה האימפריאליזם והקפיטליזם מכתיבים את האג'נדה של המדע וקובעים כיצד יישמו את תגליותיו בצורת טכנולוגיה. לדעת הררי, האידיאל המרכזי של המערכת המשולשת הזאת הוא אידיאל הקידמה, שמבוסס על שתי הנחות: (1) ידע הוא כוח, (2) ישנם דברים רבים שבני האדם עדיין לא יודעים. מכאן נובע שאם בני האדם יחקרו ויגלו ידע נוסף הכוח שלהם ילך ויגבר, והם יוכלו לעשות דברים שכרגע נבצרים מיכולתם. באופן פוטנציאלי אין שום גבול ליכולתם של בני האדם מלבד הגבול שמציבה הבורות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מה שהררי קורא לו "פרויקט גילגמש" – הניסיון להביס את הזיקנה והמוות באמצעות מחקרים ברפואה, ביו-טכנולוגיה וכיוצא בזה.
הספר מציג את הטענה שההיסטוריה מתקרבת לסופה. אם הומו סאפיינס לא ישמיד את עצמו, אז בקרוב מאוד הוא ישדרג את עצמו לישות שונה לגמרי. אנו מתקרבים לנקודה המכונה בפי העתידנים "סינגולריטי", שבה יקרוס עולם המשמעות שלנו. אין לנו יכולת אפילו לדמיין את מה שעשוי לקרות אחר כך.
טענה מתודית שמעלה הררי היא, שיש לבחון את ההיסטוריה לפי קריטריונים של סבל ואושר. השאלה, האם הסבל בעולם יפחת או יגדל כתוצאה מתהליך או מהפכה זו או אחרת - כגון עליית הנצרות או המהפכה הצרפתית - היא החור הגדול ביותר בהבנתנו את ההיסטוריה. לטענת הררי, אין לנו עדיין הבנה טובה של מהות הסבל והאושר, ואיננו מסוגלים לקבוע האם, למשל, יש פחות או יותר סבל בעולם של ימינו מאשר לפני 500 שנה.
ביקורות על הספר
אחת התזות בספר היא ש"סדר מדומיין" - אמונה משותפת של בני אדם - הוא מרכיב קריטי עבור בניית ציוויליזציה אנושית ושגשוג המין האנושי. בכתבה במגזין היומי "מידה", טוען הרבחיים נבון במאמר בשם "סילוף תולדות האנושות" שהררי מנסה לשכנע את קוראיו בכך שהסדר המדומיין אינו אמיתי – והרי במידה ויצליח בזה ובאמת כולנו נפסיק להאמין באמתיותם של סדרים מדומיינים לא נוכל עוד לשתף פעולה ונביא חורבן על המין האנושי.[3]
