קווין מאניס, סוחרעתיקותיהודי, בעל עסק לחידוש ריהוט מפורטלנד שבמדינת אורגון, רכש את הארונית מעורך דין מקומי בשנת 2003[3], ובדה סיפור שאותו צירף לתצוגת הפריט ב-eBay, כתיאור עובדתי אשר לכאורה היה מגובה במסמכים. מאניס פרסם את הסיפור בשנית בשנת 2009[2]. לפי סיפורו, מאניס רכש את הפריט בספטמבר 2001, במכירת חצר של עיזבונה של יהודייה ניצולת שואה מפולין בשם חוה'לה[6], שנפטרה בגיל 103. נכדת המנוחה "סיפרה" למאניס, שסבתה ברחה ממחנה ריכוזנאצי בפולין הכבושה. כל משפחתה נספתה בשואה, כולל שני בניה ובתה. היא הגיעה לספרד, שם חייתה עד תום מלחמת העולם השנייה, ושם רכשה את ארונית היין, שאותה הביאה בהגירתה לארצות הברית. מאניס המשיך וסיפר שאחרי שהביא את הארונית לחנותו, התרחש אירוע שבו התרסקו מעצמם חפצים, נורות החשמל התפוצצו, ובמחסן פשט ריח של שתןחתולים. הוא נתן את הארונית במתנה לאימו ליום הולדתה, והיא לקתה בשבץ בעודה יושבת ליד הארונית. מאניס האריך בתיאור אירועים על-טבעיים שפקדו כביכול אותו ואת בני משפחתו, כולל סיוטי לילה חוזרים ונשנים, ובעקבותיהם ביקש למכור את הארונית לקונים שייתכן שיתעניינו בחפצים כאלה, והעמידה למכירה פומבית ב-eBay[2].
ביוני 2003 נקנתה הארונית על ידי יוסיף ניצקה, סטודנט מקירקסוויל, מיזורי (אנ'), תמורת 140 דולר[9][10]. ניצקה נהג להציג את הארונית במסיבות שערך לחבריו, תוך שהוא מלגלג על ה"קללה" שמיוחסת לה[10], ובחודשים הבאים הוא תיאר בבלוג שלו, כיצד הוא וחבריו לקו בבריאותם באופן ספונטני ללא הסברים, וסבלו מתשישות. עוד סיפר ניצקה, שב-4 בספטמבר 2003 נפתחו דלתות הארונית מעצמן, בבוקר שלמחרת נמלא האוויר שמסביב לבית בחרקים קטנים לשעות ספורות, ובמהלך אותו חודש הם סבלו מ"מזל רע" וריחות רעים שפשטו בבית[10][9]. בחודש ינואר 2004 החל ניצקה, לטענתו, לסבול מנשירת שיער, ותוך שלושה ימים איבד מחצית משיער ראשו[10]. בתחילת פברואר הוא העמיד את הארונית למכירה ב-eBay במחיר התחלתי של דולר אחד. המחיר האמיר במהירות, וב-9 בפברואר 2004 נקנתה הארונית תמורת 280 דולר[11] על ידי ג'ייסון הקסטון, מנהל המוזיאון לרפואה אוסטאופתית באוניברסיטת איי' טי' סטיל (אנ') לרפואה שבקירקסוויל, מיזורי, אספן של חפצי דת. זאת, אחרי שעובד המוזיאון, אחד מחבריו של ניצקה, סיפר להקסטון על הארונית המקוללת[12][10][9]. הקסטון קנה את הארונית למרות ספקותיו באשר לדיבוק השוכן בה, כדי להציגה באוסף שלו[13].
הקסטון הקים את אתר האינטרנט "dibbukbox.com" (ראו קישורים חיצוניים), ובשנת 2011 הוא פרסם את הספר "The Dibbuk Box" בהוצאת אוניברסיטת המדינה טרומן (אנ')[14][15]. הקסטון סיפר שגולשים שנכנסו לאתר וצפו בתמונות, סבלו ממחלות ומיחושים[9]. בספר הוא מתאר את חוויותיו מהחודשים שבהם הייתה הארונית ברשותו. לדבריו, בנוסף להתרחשויות לא מוסברות במוזיאון שלו, הוא, משפחתו ועובדי המוזיאון שבאו במגע עם הארונית, החלו לסבול מבעיות בריאות וסיוטי לילה[9], והבעיות נעלמו אחרי שהקסטון שמע לעצתו של רב, ארז את הארונית בתוך תיבת מתכת וקבר אותה באדמה[8]. כבר בשנת 2004, אחרי שהאתר זכה למאות אלפי כניסות, פרסם הלוס אנג'לס טיימס מאמר על הקסטון וקופסת הדיבוק. בעקבות זאת, מכר הקסטון את הזכויות על סיפורו למפיק סם ריימי, ובשנת 2012 יצא סרט האימה "הדיבוק", בהפקת ריימי ורוברט טאפרט, כאשר הקסטון וקווין מאניס שמשו יועצים להפקה[3]. לבסוף, הוציא הקסטון את הארונית ממחבואה, ומסרה לידיו של זאק בייגנס, בעלי "המוזיאון הרדוף" בלאס וגאס ומגיש תוכנית המציאות "הרפתקאות רפאים" בערוץ הטלוויזיה "Travel "Channel[6]. במשך מספר שנים סירב בייגנס לפתוח את הארונית, המוצגת במוזיאון שלו בתוך ארון זכוכית אקרילית[6][5][16], ועל מנת לצפות בה מקרוב, על המבקר במוזיאון להיות מעל גיל 18, ולחתום על כתב ויתור[17].
ביוני 2018 ביקר הראפרפוסט מאלון, בעצמו חובב ציד רוחות, ב"מוזיאון הרדוף", ונכנס ביחד עם בייגנס לחדר שבו מוצגת הארונית. בחודשים הבאים פקדו אותו מספר אירועים, אשר יוחסו לכאורה לחפץ: מטוסו הפרטי נחת נחיתת חירום אחרי ששניים מצמיגיו התפוצצו, שודדים חמושים פרצו לבית מגוריו הקודם בעמק סן פרננדו, והוא היה מעורב בתאונת דרכים. מאלון וזאק בייגנס הביעו סברה שבמאלון דבקה קללת קופסת הדיבוק[18][19][20][21][22].
בליל כל הקדושים שחל באוקטובר 2018, שידר בייגנס פרק מיוחד בן ארבע שעות של "הרפתקאות רפאים" מ"המוזיאון הרדוף", והודיע שבכוונתו לפתוח את קופסת הדיבוק במהלך השידור. לצורך הפעילות, נכחו במוזיאון מומחי על-טבעי, כמרים לטיהור הצוות לאחר יציאתו, מגרשי שדים ואמבולנס. את האירוע כיסו 75 מצלמות וידאו. בסופו של דבר הוא לא פתח את הארונית, משום שלדבריו לא חש בטוב, והרגיש שהדיבוק גורם להפקה לקרוס[16][23][24][25]. הצופים מחו על שלא קיים את הבטחתו, ולמחרת האירוע פרסם בייגנס בטוויטר התנצלות על האכזבה שגרם[26][16].
ב-5 ביוני 2020 סיפר בייגנס שהוא פתח את קופסת הדיבוק. הוא ושלושת עמיתיו ניצלו את הסגר שהוטל על לאס וגאס בשל מגפת הקורונה במהלך מרץ-אפריל, והסתגרו במוזיאון במשך כשבועיים, במטרה לבדוק את השפעת המגפה על פעילות עולם הרוחות. לדבריו, עם פתיחת הדלתות, יצא מהקופסה ערפל שבו התגלמו עיניים, והוא ראה את ישות הדיבוק משתוחחת לעבר הקיר שמאחורי הקופסה. לטענתו, הדיבוק לא תקף אותו, אלא רק חום פשט בגופו. בייגנס תעד את השבועיים האלה במיני-סדרה בשם "Ghost Adventures: Quarantine" (בעברית: "הרפתקאות רפאים: סגר") שששודרה בארבעה פרקים שבועיים ב-"Travel Channel", מ-11 ביוני עד 3 ביולי 2020[27][16].
ביקורות וספקנות
במאמר מיולי 2004 בלוס אנג'לס טיימס, הביאה העיתונאית לזלי גורנסטין (אנ') דעות המטילות ספק בסיפור קופסת הדיבוק[9]: הסופר אלן ס' מוט, מחבר הספר "Urban Legends: Strange Stories Behind Modern Myths (Ghost stories)" (בעברית: "אגדות אורבניות: סיפורים מוזרים מאחורי מיתוסים מודרניים (סיפורי רוחות רפאים")[28], אמר: "אנחנו מצדדים בסיפורים כאלה משום שהם מתקשרים לפחדים ולדעות הקדומות שלנו". לדעת מוט, "הסיפור מתחבר לאמונה שאי-שם בעולם יש רוע על-טבעי שיתקוף כל אחד, ללא עניין אם הוא טוב או רע. [סיפורים] אלה מאפשרים לבני אדם למצוא היגיון בעולם כאוטי". חוקר הפולקלור ג'אן הרולד ברונוונד (אנ') העיר שהסיפור הוא גרסה של אגדות אורבניות טיפוסיות, באשר הוא מציג זווית על-טבעית ונרטיב בגוף ראשון. פרופסוראליוט אורינג (אנ'), אנתרופולוג וחוקר פולקלור באוניברסיטת המדינה של קליפורניה (אנ'), מתח ביקורת על התכונות המיוחסות לארונית, ואמר שלאורך הסיפור יש שטחים הדורשים כנראה להשעות מרכיבים מסוימים. הכומר והסופר ג'ים ויליס מאריזונה, טען שהסיפור הוא לכל היותר "מתיחה מתוכננת היטב", אך הוסיף שטענתו זו "הורסת את כל ההנאה מאגדה אורבנית פופולרית".
במאמר מאוגוסט 2014 של הסופר בראיין דאנינג (אנ'), הדוגל בספקנות מדעית, הוא פרסם את מסקנותיו לאחר שחקר את אגדת קופסת הדיבוק והחפצים שבתוכה. דאנינג סבור שכל הרעיון של קופסה ששוכן בה דיבוק, משולל הגיון מיסודו. הוא התייחס לאנציקלופדיה מית'יקה, המגדירה דיבוק כרוח חסרת גוף שמשתלטת על גוף חי של אדם אחר, ובדרך כלל מדברת מגרונו של אדם זה[29]. עוד הפנה דאנינג לדבריו של כריס פרנץ' (אנ'), ראש היחידה לחקר פסיכולוגיה אנומליסטית (אנ') באוניברסיטת גולדסמית'ס של לונדון (אנ'), שאמר בשנת 2012 שהבעלים הקודמים [של הקופסה] כבר מוטרמים לחפש דברים רעים, "ואם אדם מאמין שהוא קולל, הוא לבטח יסביר מקרים רעים לפי מה שהוא תופס כסיבה להם. אומר זאת כך: הייתי שמח להיות הבעלים של החפץ הזה"[29][30].
בינואר 2019 פרסם החוקר ובעל הטור קני בידל את מסקנותיו, לאחר שבדק את החפץ שמוצג במוזיאון של זאק בייגנס, במסגרת טורו הקבוע, "A Closer Look" (בעברית: "מבט מקרוב") המתפרסם באתר הספקנות המדעית "Skeptical Inquirer" (אנ')[31]. אחרי שבחן את מבנה הארונית וההיסטוריה שלה, מסקנתו הייתה ש"למרות מה שכמה בעלים [של הארונית] היו רוצים שנחשוב, קופסת הדיבוק הידועה לשמצה איננה ארונית יין יהודית מספרד, אלא מיני-בר (אנ') מניו יורק. הוא אף פרסם תצלום עותק של הארונית שהשיג, הנושא את התאריך 9 בנובמבר2018 (ראו תמונה משמאל), ובו ציין ש"קופסת הדיבוק" איננה אלא מיני-בר שיוצר בניו יורק בשנות ה-50 של המאה ה-20[31]. בידל גם סבר שקווין מאניס המציא את סיפור קופסת הדיבוק מראשיתו ועד סופו, והסיפור המפורט שהתחיל את האגדה, איננו סיכום של אירועים על-טבעיים אמיתיים, אלא סיפור רקע בדוי שמאניס יצר כדי למכור מיני-בר פשוט ולא מושלם[31]. הוכחה מכריעה לכך שמדובר בהונאה, מצא בידל בצילום מסך של פוסט שפרסם מאניס ב-24 באוקטובר2015 בדף פייסבוק בשם "Haunt ME", ובו כתב:
אני היוצר המקורי של סיפור קופסת הדיבוק, אשר הופיע כאחד הפוסטים שלי ב-eBay ב-2003 ... אם את/ה או מישהו אחר יכול/ה למצוא אזכור של קופסת דיבוק איפה שהוא בהיסטוריה לפני הפוסט שלי ב-eBay, אשלם לך 100,000 דולר ואקעקע את שמך על מצחי[31]
וידויו של קווין מאניס
בריאיון שפרסם העיתונאי וכתב התרבות הפופולרית צ'ארלס מוס[32] ביוני 2021, התוודה קווין מאניס שסיפור קופסת הדיבוק הוא המצאה שלו. לדברי מאניס, מטרתו ככותב-יוצר הייתה ליצור סיפור אימה אינטראקטיבי בזמן אמיתי, ובמהלך השנים הוא הוסיף פרטים חדשים כדי לפתח את הסיפור ולשמר אותו רלוונטי ומעניין. מאניס הבהיר שהוא הגה את הסיפור שפורסם ב-eBay מתחילתו עד סופו, והוא זה שהמציא את המושג "קופסת דיבוק"[3].
Giancaspro, Mark "Testing the boundaries of the consideration doctrine: Can you contract to buy and sell a ghost?". In: Alternative Law Journal 45, 2: pp. 107–113
Ironside, Rachael (2018). "The allure of dark tourism: legend tripping and ghost seeking in dark places". In: Waskul, D. and Eaton, M. (eds.) The supernatural in society, culture and history. Philadelphia: Temple University Press, chapter 5, pp. 95-115
סיור במוזיאון של זאק בייגנס, סרטון בערוץ "היוטיוברים סאם וקולבי", באתר יוטיוב, 22 במאי 2022. קופסת הדיבוק ותכולתה מוצגות החל ממונה 28:27 עד מונה 39:29. (באנגלית)
.jpg)
