בדתות כנען ומצרים, קָדֵש (וכן קָטֵש, קֵטֵש, קָדֶשֶת, קֻדְשׁוּ או קוֹדֶשׁ) היא אלתאהבה ויופי (אך לא פריון). היא אלת האהבה והתשוקה, ומתייחסים אליה בתארים: "גבירת השמים" "המאהבת של האל הבורא". שמה נובע מהשורש השמי ק-ד-ש ופירוש שמה הוא "הקדושה". האזכור המוקדם ביותר של קדשו בכתבים מצריים מופיע במאה ה-14 לפנה"ס וחוקרים מציינים כי האלה במקורה איננה מצרית והיא קשורה לאלות עתיקות מהמזרח הקרוב.[1]
סבורים כי במקור הייתה קדש אלוהות שמית שהשתייכה לדת הכנענית, ואומצה מאוחר יותר אל הפנתאון המצרי. בעלה עשוי להיות האלרשף, המזוהה עם נרגל מן המיתולוגיה המסופוטמית, אשר היה מוכר בממלכה התיכונה. בעקבות אימוצה אל תוך האמונה המצרית, הוחלט כי קדש, כאלת המין, תהיה אמו של מין, אל הפריון והכושר המיני. על אף שקדש הייתה אלה פופולרית, היא החלה להיחשב בסופו של דבר לאחד מהיבטיה של האלה חתחור, שהפכה בינתיים לאלת העונג.
היא מזוהה פעמים רבות עם האלה הכנענית-סורית אשרה.[2] ייתכן שהשם קדש היה גם תואר שניתן לאלה אשרה.[דרוש מקור]
^C Zivie-Coche, 2011, Foreign deities in Egypt
"Using the Semitic root q-d-š, Egyptians created the theonym, 'the Blessed'"
"foreign in the Egyptian pantheon"
"As for Qadesh, the earliest attestation dates to the reign of Amenhotep III (1389 - 1349 BCE"
