על פי הסיפור המקראי לא ברור אם בני יעקב הובאו לקבורה ממצרים אל ארץ ישראל. על אף שהכתוב מציין את עליית עצמות יוסף בלבד, החלו להיווצר מסורות קבורה שונות לשאר אחיו השבטים.
החל מסוף תקופת הכנסת הגדולה (תקופת בית שני, סביב המאה ה-2 לפנה"ס), ועד סוף תקופת הזוגות (המאה ה-1 לספירה), נראה כי הייתה מסורת עברית על קבורת השבטים במערת המכפלה שבחברון. אמנם, החל מתקופת התנאים (המאה ה-2 לספירה), לא השתמרה מסורת זו ונראה כי חז"ל לא צידדו בה. חז"ל סברו כי בני ישראל העלו, מלבד את עצמות יוסף, את כל בני יעקב לארץ ישראל. בכל הגרסאות הרבות למאמר זה לא מופיעה התייחסות למקום קבורתם הספציפי, מלבד של יהודה בן יעקב. נושא קבורת יהודה במערת המכפלה אף הוא נמצא במחלוקת בין שניים מגדולי התנאים בדור הרביעי: רבי יהודה ורבי מאיר. לדעת רבי יהודה נקבר יהודה עם אבותיו במערת המכפלה, ואילו דעת רבי מאיר שנקבר בארץ ישראל אך לא במערה.
מסורת קבר שמעון ביישוב ארבל הסמוכה לטבריה, מצויה בכתבי עולי הרגל החל מהמאה ה-12. אמנם, מסורת על קברי השבטים בארבל מצויה בכתבי עולי רגל מהמאה ה-11 המציינים את "קבורת ג' שבטים ודינה אחותם"[11], ללא ציון מי מהם.
ארבל... קברות ראובן שמעון לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם
ספר "ציוני קברים בארץ ישראל"[12], סביב שנת 1440 לספירה:
ארבל שם קבורת שלושה שבטים שהם שמעון ולוי אחי דינה. והשלישי לא נודע מי הוא. ועליהם ציונים על פני השדה סמוך לכפר, אשר שם קבריהם. ובצידם קבורת דינה אחותם. ועל קבר דינה, הדס. חופף עליו ציון כיפה החופה כעננה
מסורת קבר שמעון ב"מנדא" מוזכרת לראשונה ככל הנראה בספר הישר. אמנם, מלשונו עולה לכאורה כי אין הכוונה למנדאהגלילית:
ויקברו את ארונות מטות אבותיהם אשר העלו ממצרים איש בנחלת בניו. את שנים עשר בני יעקב קברו בני ישראל, איש באחוזת בניו. ואלה שמות הערים אשר קברו בהם את שנים עשר בני יעקב אשר העלו בני ישראל ממצרים... ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון
רבי יצחק אברבנאל (סוף המאה ה-15) טוען כי לפי הפשט, בני יעקב, בהם שמעון, נקברו במצרים. את דברי חז"ל שצמות השבטים הועלו לארץ ישראל הוא דוחה כ"דרש":
אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמו שכתבו חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמהם, דרש הוא. כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" וגו'. ובסוף ספר יהושע (כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם", ואם עצמות שאר השבטים העלו גם כן איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה
רבי אשר אנשיל גרינוואלד (בספרו "טוב ירושלים", סביב שנת 1934 לספירה), אמנם מציין את קבורת שמעון בארבל, אך הוא גם דואג לתעד מסורת מוסלמית המראה את קבר אשר, או שמעון, או לוי, בדרך אל הכפר מגד'ל צדק במרכז הארץ:
אל יהודיא, סמוך לפתח תקוה, במזרח דרום. שם מראים הערבים קבר יהודא בן יעקב, ובמזרח צפון, בדרך אל הכפר מגד'ל צדק, מראים קבר אשר, ויש אומרים שמעון, ויש אומרים לוי"
מחלף אייל (המאה ה-20)
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20[18] זוהה קברו של שמעון מערבית לכביש 6 - דרומית לצומת אייל מול קלקיליה, באתר הנקרא "נבי שמעון", שם על-פי מסורת שומרונית וערבית, מצוי קברו של "הנביא שמעון". זיהוי זה נעשה ללא כל מקור או מסורת קדומה[19]. העובר בכביש לאייל ובכביש 6 יכול לראותו, נחבא מעט בצל תאנה לא גדולה הצומחת לידו.
גבעת גד (המאה ה-21)
החל מהמאה ה-21[דרוש מקור] קברו מצוין בגבעת גד ליד אמציה בראש ההר הקבר המכונה "שייח עלי"[20], אך זיהוי זה נעשה ללא כל מקור או מסורת קדומה. קבר שייח עלי מתוארך למאות 7-8 לספירה וכנראה שופץ בשלהי המאה ה-13.
לקריאה נוספת
ישראל מאיר גבאי מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, ועד אהלי צדיקים, מהדורות: 2007, 2011. כרך א'
הצדיקים חיים: מראה מקומות לקברי הצדיקים ואתרים קדושים