בהלכות טומאה וטהרה, צמיד פתיל הוא כלל יסוד, שנאמר בתורה בפרשת חוקת:

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. טו וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא

— ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק ט"ו.

הפסוק, המדבר אודות כלים המצויים באוהל המת, קובע כי כל כלי שאין סגור בצמיד פתיל הסוגר את פתחו לגמרי, נטמא יחד עם כל אשר בתוכו. לעומת זאת, אם יש על הכלי צמיד פתיל הסוגר את פתחו באופן מוחלט, ומדובר בכלי שאינו מקבל טומאה מצדו החיצוני אלא רק מפתחו, הוא טהור. הפסוק עצמו מדבר בכלי חרס, שאינם מקבלים טומאה מגבם. אך גם כלי אבנים וכלי אדמה ודומיהם, שאינם מקבלים טומאה כלל ובכלל זה - גם לא מגבם, נכללים בדין של צמיד פתיל.

נחלקו הראשונים, האם יש צורך שיהיה ה'צמיד פתיל' ממורח ומודבק לפתח הכלי, (ייתכן שזה הוא פירוש המילה 'פתיל' שמופיעה בפסוק). או שמא גם מכסה שאינו מודבק לכלי מועיל כדי לחצוץ בפני הטומאה.

לדין צמיד פתיל השפעה מרובה על הלכות הטהרה, בנידון כהן שנזקק לנסוע במטוס, והמטוס עובר מעל בתי קברות. המהר"ם מרוטנבורג^[1] מחלק בין כלי חרס לבין כלי עץ. בכלי חרס, דרושה אטימה המודבקת לכלי, אך בכלי עץ^[2] אין צורך שיהיה הכיסוי מודבק לכלי. הטעם פשוט, בכלי חרס קשה למצוא נקב שאפשר לאטום אותו באופן מושלם מבלי להדביקו ולכן, דווקא בו דורשים מירוח. על בסיס דבריו יש הנוטים לדון מטוס, שדלתותיו סגורות בעת הטיסה באופן חזק יותר מכל כלי שהוא, ככלי המכוסה בצמיד פתיל, המציל את הכהן שבתוכו מלהיטמא^[3].

ערך מורחב – פרשת האיסור על עליית כהנים למירון

התייחסות נרחבת בדור האחרון לדינים אלו, הייתה בפרשת האיסור על עליית כהנים למירון, כאשר היו שטענו שקיימים קברים בהר מירון סמוך לציון הרשב"י, ומכיוון שלרוב כאשר מת קבור - הוא נקבר ללא חלל טפח בינו לבין העפר המכסה עליו, נמצא שהטומאה נחשבת ל"רצוצה", והיא עולה עד לרקיע. במקרה כזה, כל אדם שעובר מעל הקבר ומאהיל עליו, נטמא בטומאת אוהל, ויש הסוברים שאף בטומאת מגע, שכן יש להחשיב את הטומאה כאילו היא ממלאה את כל החלל עד הרקיע, וכל העובר שם כאילו נגע בטומאה. בעיה מיוחדת הייתה לאדמו"רים שהם כהנים, כמו האדמו"ר מתולדות אהרון ותולדות אברהם יצחק, שלא יכלו לקיים את ההדלקה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי במקום.

הרב מרדכי גרוס הציע כפתרון לבעיה, לייצר חליפות צוללנים^[4], שישמשו כצמיד פתיל החוצץ בפני הטומאה לכהנים.

• הערך "צמיד פתיל", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "צמיד פתיל", באתר ויקישיבה, מתוך הספר "אנציקלופדיה תורנית מרוכזת"

טומאה וטהרה ביהדות
דרגות טומאה	אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי)
דרגות קבלת טומאה	חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת
קבלת טומאה	אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק
מטמאים מן התורה	מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת
מטמאים מן דרבנן	ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים
נטמאים	אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין
אחרים	טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור
טהרה	טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא
סדר טהרות	כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים