צלב ירושלים הוא מוטיב דתי-נוצרי, המורכב מצלב גדול בסגנון צלב פּוֹטנט (Potent), בצבע צהוב (או זהב), שבו כל ארבע זרועותיו שוות באורכן, וקרובות בדרך כלל לרוחבן, והוא מסתיים בצורת האות הלטינית T. הצלב הגדול מחלק את המישור לארבעה חלקים שווים ובהם ממוקמים ארבעה צלבים יוונים קטנים המקיפים את הצלב הגדול מכל עבריו. צורה פשוטה יותר של צלב ירושלים ידועה בשם "צלב צלבני" ובה הצלב המרכזי הגדול הוא צלב יווני.

צלב ירושלים הוא למעשה סמל המורכב מצלב פוטנט המחלק את המישור לארבעה חלקים שווים ובהם ממוקמים ארבעה צלבים יוונים קטנים המקיפים את הצלב הגדול מכל עבריו.^[1] צלב פוטנט מופיע כסמל נוצרי במטבעות ביזנטיים שנטבעו המהלך המאה השביעית על ידי קיסרי השושלת ההרקליאנית, הצלב מוצג בפורמט של "צלב פרשים" דהיינו עומד על במה מוגבהת על מספר מדרגות. בתחילה שימשו צלבים כצורות רגילות (אנ') שמטרתן חלוקת השלט אך מהמאה ה-13 החלו להופיע וריאציות על הדרך בה מסתיימים קצות הצלב. בספרות הרלדית של המאה ה-19 משתמשים במונח "צלב פוטנט" על מנת לתאר את הסמל צלב ירושלים מאחר שהוא משמש כמוטיב מרכזי בו.

על פי המסורת, צלב זה הוא הצלב שעיטר את דגל הכס הקדוש בעת מסעי הצלב ובו השתמשו הצלבנים עצמם כסמל על בגדיהם. המסורת הנוצרית מייחסת לארבעת הצלבים הקטנים את ייצוג ארבע הבשורות שמהוות את החלק המרכזי של הברית החדשה, ספר הקודש של הנצרות. על פי גרסה אחרת מסמלים ארבעת הצלבים הקטנים את שושנת הרוחות, ארבע רוחות השמיים, מהן תופץ תורתו של ישו לכל קצווי העולם. על פי מסורת אחרת חמשת הצלבים המרכיבים את צלב ירושלים (והצלב הצלבני) מייצגים את חמשת הפצעים על גופו של ישו בהיותו על הצלב כמתואר בפסיון של ישו.

ערך מורחב – ממלכת ירושלים

צלב ירושלים הופיע על במת ההיסטוריה כסמל של ממלכת ירושלים הצלבנית, ובזמנו היה בעל עיצוב יוצא דופן ופורץ גדר. על פי החוק הראשון בהרלדיקה הוא חוק הטינקטורה: "אין לשים מתכת על גבי מתכת, או צבע על גבי צבע". על רקע זה בולטת בחירתו של גוטפריד מבויון - בשלט אצולה לבן (כסף) בעל חמישה צלבים צהובים (זהב) - עת הוכרז כשליטה של ממלכת ירושלים. ייתכן כי הבחירה בשלט זה נעשתה בהשראתה של טכניקת פלדת דמשק.

צלב ירושלים משמש כסמל עולי הרגל לירושלים ותכשיטים הנושאים סמל זה נמכרים בשווקים המכוונים את מרכולתם לצליינים נוצרים .^[2] שימוש נוסף בצלב ירושלים הוא כמוטיב בהרלדיקה של גופים הקשורים לכנסייה הקתולית וארץ הקודש. דוגמה מובהקת לכך הוא סמל נציגות הכס הקדוש בארץ ישראל - נציגות המהווה חלק מהמסדר הפרנציסקני וידועה בשם "הקוסטודיה של ארץ הקודש" (Custodia Terrae Sanctae) - המקיימת את תפקיד שמירת הנוכחות הנוצרית (קתולית) בפרובינציה של ארץ הקודש. הקוסטודיה קשורה למסדר אצולה קתולי הידוע בשם "מסדר כנסיית הקבר"(אנ') (Ordo Equestris Sancti Sepulcri Hierosolymitani) שבסמל ההרלדיקה שלו מופיע צלב ירושלים.

בעת החדשה ממשיך השימוש בצלב ירושלים הן כסמל על שלט אצולה של בתי המלוכה שעדיין, מנסיבות שעיקרן תהליכים היסטוריים, נושאים את התואר מלך ירושלים והן בשימוש בהרלדיקה כנסייתית על מנת לשמר על הקשר בין הפטריארכיה הלטינית לארץ הקודש.

דגל גאורגיה המכונה גם "דגל חמשת הצלבים" נמצא בשימוש לפחות מאז המאה ה-13. האלמנט המרכזי בדגל הוא צלב גיאורגי הקדוש כווריאנט של צלב ירושלים, שמשתמש גם הוא בצלב מרכזי המוקף בארבעה צלבים קטנים בארבעת הרבעים שהוא מגדיר. הצלבים אמורים לסמל את חמשת הפצעים הקדושים של ישו. הדגל יצא משימוש בימי הביניים המאוחרים, אך לאומנים גאורגים החזירו אותו לשימוש בעת הכרזת עצמאות המדינה מברית המועצות בשנת 1991. הדגל אומץ סופית על ידי הפרלמנט הגאורגי ב-14 בינואר 2004, ובאופן רשמי על ידי צו נשיאותי עליו חתם סאקשווילי ב-25 בינואר, בעקבות בחירתו לנשיאות גאורגיה.

משמורת ארץ הקודש (לטינית Custodia Terrae Sanctae; איטלקית Custodia di Terra Santa) היא הפרובינציה של המסדר הפרנציסקני, הכוללת, לבד מארץ ישראל, גם את סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, קפריסין ואת האי רודוס שביוון. ייחודה של משמורת ארץ הקודש הוא בכך שהיא גם זו המקיימת באופן רשמי את הנוכחות הנוצרית-קתולית ואת השמירה על המקומות הקדושים בארץ הקודש. הנוכחות הפרנציסקנית בארץ הקודש החלה ב-1217, וב-1342 העניקה להם בולה אפיפיורית את תפקיד השמירה על המקומות הקדושים באופן רשמי. בראש המשמורת ניצב הקוסטוס, ומרכזה שוכן במנזר סן סלוודור ברובע הנוצרי בירושלים. סמל המשמורת מורכב מכתר מסמל את מלכות השמיים ואת האל האב והיונה את רוח הקודש. מתחת להם נראה סמל המסדר הפרנציסקני וצלב ירושלים, ומשני צידי המגן ענף זית המסמל את משיחת המשיח וענף דקל המסמל ניצחון ואת המרטירים.

אות צלב עולי הרגל לירושלים (The Jerusalem Pilgrim's Cross) (לטינית: Signum Sacri Itineris Hierosolymitani ) הוא אות כבוד המוענק על ידי הכס הקדוש ומוענק לעולי רגל נבחרים שעלו לרגל לירושלים. העיטור הוא פרי צו של האפיפיור לאו השנים עשר משנת 1901 במרכז האות נמצא צלב ירושלים בזהב, כסף או ברונזה ותחריט קטן עם ראשו של לאו ה 12

ערך מורחב – מסע וילהלם השני לארץ ישראל

צלב ירושלים הפרוסי (גרמנית:Jerusalem-Erinnerungskreuz)) הוא עיטור לזכר[מסעו של קיסר גרמניה וילהלם השני לארץ ישראל בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 במהלך המסע, שנמשך מ-11 באוקטובר עד 26 בנובמבר 1898, ביקר הקיסר בערים קונסטנטינופול, חיפה, יפו, ירושלים וביירות כולן תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. וילהלם השני ביקש לתמוך במעמדה של הנצרות, ובמיוחד של הכנסייה הפרוטסטנטית, וכן לעודד את המתיישבים הנוצרים והיהודים בארץ ישראל. ביום 31 בדצמבר 1898 הוענק העיטור למלווים של הקיסר במסעו ולציון הנחת אבן הפינה לכנסייה הלותרנית בעיר העתיקה של ירושלים. מרכזו של העיטור הוא צלב ירושלים בצבע אדום ובמרכזו מדליון זהב ועליו סמלי בית המלוכה הפרוסי.

וריאנט של ספוג מנגר ידוע בשם קוביית "ירושלים" היא פרקטל שתואר ב 2011 על ידי אריק בירד. הוא נוצר על ידי חיתוך של צלב יווני ל 8-קוביות באיטרציה ראשונה ו-12 קוביות במיקום שונה באיטרציה שנייה וחוזר חלילה עד אינסוף. נוצרת דוגמה המזכירה את צלב ירושלים.

• דגל גאורגיה
• סמל פוארטו ריקו

מדיה וקבצים בנושא צלב ירושלים בוויקישיתוף

• אתר הקוסטודיה של ארץ הקודש (בעברית)
• אתר מסדר כנסיית הקבר (באנגלית)

• 
  ספר תנ"ך נורווגי עם עיטור של צלב ירושלים
• 
  מטבע מהמאה ה-15 של מרי מלכת הסקוטים עם צלב ירושלים.
• 
  צלב ירושלים חרוט על קיר כנסייה באנגליה.
• 
  סמל מסדר כנסיית הקבר.
• 
  צלב ירושלים על מבנה של הקוסטודיה של ארץ הקודש