צלב ג'ורג' הקדוש היה במקור דגלה של ג'נובה אשר אומץ בשנת 1190 על ידי אנגליה והעיר לונדון כדגל אשר הונף על ספינות אנגליות אשר שטו במימי הים התיכון וזאת על מנת ליהנות ממטרית ההגנה של הצי הג'נובי האדיר. הרפובליקה הימית של ג'נובה הייתה כוח עולה ויחד עם יריבתה ונציה הפכה להיות אחד ממוקדי הכוח בעולם. המלך האנגלי העלה מס שנתי ל"דוג'ה" הג'נובי בעבור הזכות להשתמש בדגל ג'נובה. נעשה בו שימוש לראשונה במהלך הקרבות של הצלבנים שהגיעו מבריטניה כנגד המוסלמים, במאות ה-11, ה-12 וה-13 בייחוד על ידי אבירי מסדר הטמפלרים. בשנת 1277 הפך הדגל לדגל הרשמי של אנגליה וויילס.
למרות האמור לעיל, דגל ג'ורג' הקדוש הוסיף לשמש כסמל הרלדי ברחבי אנגליה וויילס עד המאה ה-19 לייצוג אנגליה וכביטוי לגאווה האנגלית. בשנת 1959 אומץ דגל נפרד לוויילס, ואילו דגל ג'ורג' הקדוש נותר מייצג את אנגליה בלבד. בימינו נעשה שימוש בדגל ג'ורג' הקדוש לייצוג אנגליה בעיקר בתחרויות כדורגל ורוגבי בינלאומיות, וכן הוא מונף כל כלי שיט של הצי המלכותי הבריטי, כסימן להמצאות אדמירל על הסיפון. ספינות צי אחרות ואזרחיות אינן רשאיות להניף את הדגל, פרט לספינות אשר עזרו בפינוי חיילים מדנקרק במהלך מבצע דינמו במלחמת העולם השנייה.
אין להתבלבל בין צלב ג'ורג' הקדוש, בו קצוות הצלב מגיעים לקצוות הדגל, לבין דגלים וסמלים אחרים, כמו דגל הצלב האדום ודגל שווייץ, בהם אין הצלב מגיע לקצוות.
על פי מסורת נוצרית, סייע גאורגיוס הקדוש לניצחון הנוצרים על המורים בקרב אלקורס (Alcoraz) שהתרחש במהלך הרקונקיסטה ליד וסקה. לזכר כך, אימץ המלך פטר השלישי מאראגון סמל חדש ובו ארבעה ראשי מורים כרותים על הצלב. סמל זה נקרא צלב אלקורס והוא מופיע עדיין בסמל אראגון, בסמל מחוז סראגוסה ובסמל סרדיניה.
.svg)
