פרשת מלט נגד אירלנד היא תביע משפטית שניהלה אמנדה מלט, שביקשה לבצע הפלה מלאכותית, נגד חוקי ההפלות המלאכותיות באירלנד. הפרשיה הגיעה לוועדת האו"ם לזכויות אדםשטענה כי חוקי ההפלות המלאכותיות באירלנד נוגדים את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות^[1].

בשנת 2011 אמנדה מלט, תושבת דבלין, נכנסה להריון, כאשר הייתה בשנות ה-30 לחייה. בחודש נובמבר 2011, בהיותה בשבוע ה-21 להריון, ביצעה אמנדה סריקות שגרתיות בבית החולים רוטונדה שבאירלנד, שהצביעו על כך שהעובר סובל מתסמונת אדוארדס. חוק ההפלות האירלנדי, באותה העת, קבע כי הפלות אינן חוקיות. לאור זאת, אמנדה התבשרה כי לא תוכל לבצע הפלה באירלנד, ואמנדה ביצעה את ההפלה בבית החולים לנשים בליברפול (אנ') שבאנגליה. שווי הליך ההפלה הוערך בכ-3,000 אירו^[1] כאשר מדינת אירלנד או ביטוח הבריאות, לא השתתפו כלל בהוצאות ההליך^[2][3].

בפברואר 2012, החליט הזוג מלט לשתף את המקרה שלהם עם הציבור האירי, והסיפור פורסם, תוך שימוש בשמות בדויים: "ריצ'ל" ו"טים", בעיתון האייריש טיימס.^[4]

באפריל 2012, אמנדה ייסדה יחד עם שותפים נוספים, קבוצת תמיכה וקמפיין (אנ') במטרה לגרום לשינוי החוק באירלנד על מנת שיאפשר ביצוע הפלה במקרים של מומים עובריים קטלניים.

בנובמבר 2013 הגיש המרכז לזכויות הרבייה (אנ'), ארגון אמריקאי התומך בזכות להפלות, תלונה לוועדת זכויות האדם של האו"ם מטעם אמנדה^[5].

עד שנת 2018 הייתה קיימת הגנה חוקתית, שאסרה על הפלות כמעט בכל רחבי אירלנד. תיקון החוק אושר ברוב של 67% מהמצביעים האיריים^[3], במסגרת התיקון השמיני לחוקה משנת 1983. בחלוף הזמן, התעוררה מגמה של "התרככות" מסוימת שבאה לידי ביטוי עם חקיקת חוק הגנת החיים במהלך ההיריון שנחקק בשנת 2013. חוק זה התיר הפלה במקרה של סכנה לחיי האם, מה שלא היה קיים לפני כן. ביוני 2017, המליצה ועדת האזרחים לערוך משאל עם לביטול התיקון השמיני, משאל העם נערך ב-25 במאי 2018 ועבר ברוב קולות (66.4%).

ועדת האו"ם לזכויות האדם מצאה בשנת 2016 כי חוק ההפלות המלאכותיות של אירלנד מפר את האמנה הבינלאומית של האו"ם בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, בעקבות כך קראה לממשלת אירלנד לשנות את חוקיה כדי לאפשר לנשים לבצע הפלה במקרים של מום קטלני.

הוועדה מצאה כי אמנדה הייתה נתונה לאפליה ולטיפול משפיל ובלתי אנושי^[6]. מעבר לכך, הוועדה קבעה כי האיסור החוקי של אירלנד לבצע הפלות, מפר את הזכות לשלמות הגוף בהתאם לסעיף 7 לאמנה וכן פוגע קשות בזכותה של אמנדה לפרטיות בהתאם לסעיף 17 לאמנה^[7]. לאור האמור לעיל הוועדה קבעה כי לראשונה בתולדות אירלנד, הממשלה תהא מחויבת לפצות את אמנדה לאור הנזק שנגרם לה^[8].

אמנדה פרסמה הצהרה בה היא מברכת על ההחלטה של ועדת האו"ם, תוך קריאה לשינוי החקיקה באירלנד, זאת על מנת שנשים נוספות לא יפגעו^[9].

בתגובתה הרשמית של ממשלת אירלנד, שנמסרה ב-1 בדצמבר 2016, ניתן הסבר לגבי התהליך שבו תבחן את החקיקה הנוגעת להפלות במדינה. בנוסף, צוין כי לאחר אספת האזרחים, תשקול ועדת אוייטס כל הצעה לשינוי בחוק^[10].

בנובמבר 2016 ממשלת אירלנד העניקה לאמנדה פיצויים בגובה 30,000 אירו^[1]. הפיצויים כללו בחובם את הסבל שנגרם לה ולבעלה וכן את הנסיעה לבית החולים לנשים בליברפול, על מנת לעבור את הליך ההפלה. זו הפעם הראשונה בתולדות ההיסטוריה האירית, שממשלת אירלנד הסכימה לשלם פיצויים עבור מקרה מסוג זה^[8].

המקרה עורר מחדש את סוגיית ההפלות באירלנד וגרר תגובות חלוקות מצד גופים וארגונים איריים ובינלאומיים כאחד. ארגונים איריים שמרניים קבעו כי מדובר בהחלטה מצערת שאינה תואמת את אופייה ודרכה של אירלנד. לטענתם, האו"ם חטא בתפקידו כאשר אפשר פגיעה בתינוקות החולים, תוך פגיעה במסורת המפוארת של אירלנד המבוססת על דאגה וטיפול באמהות ותינוקות. עוד טענו כי ההחלטה מכשירה את הממשלה לנהוג באופן ברברי ולא אנושי כלפי תינוקות. גורמים דתיים, וביניהם הארכיבישוף, טענו כי סוגיית ההפלות היא עניינה של אירלנד בלבד ולא של אף גורם ציבורי אחר^[11].

לצד תגובות הנגד, התעוררו גם תגובות רבות המברכות את ההחלטה^[2]. קמפיין הנוגע לזכויות הפלה הכריז כי ההחלטה היא בגדר "אבן דרך" בהיסטוריה של אירלנד בפרט ושל העולם המודרני בכלל. בהקשר זה יש לציין את דעתם של גורמים משפטיים, שקבעו שעל אף הפיצויים הגבוהים לכאורה והחלטת האו"ם שהטיבה עם אמנדה, לא נוצר תקדים משפטי שניתן להתבסס עליו בבתי המשפט האיריים^[1].

בשנת 2017 ניתנה החלטה במקרה דומה, שעסקה בבקשתה של סיבאן וולאן לביצוע הפלה^[12]. בינואר 2010 בישרו הרופאים לוולאן כי היא סובלת מאנומליה רחמית קטלנית, וכי העובר עלול למות ברחם או זמן קצר לאחר הלידה. לאחר ששמעה את הבשורה, סיבאן וולאן החליטה כי איננה מעוניינת להמשיך עם ההיריון. החוק האירי האוסר על הפלות, פרט למצב בו חיי האישה נמצאים בסכנה. מאחר שולאן לא הייתה נתונה במצב של סכנה כפי שמגדיר החוק, הרופאים הודיעו לה כי האופציה היחידה שעומדת לפנייה היא להמשיך בהיריון תוך הבהרה ברורה כי אין בידה כל אפשרות לבצע הפלה. כתוצאה מכך, וולאן נסעה מחוץ לאירלנד על חשבונה לבית חולים בבריטניה, שם ביצעה הפלה. באפריל 2014 הגישה סיבאן וולאן תלונה פרטנית לועדת האו"ם לזכויות אדם. וולאן טענה כי בהתאם לפרוטוקול האופציונלי לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, האיסור בחוק האירי פוגע בזכויותיה לפי סעיפים 7, 17 ו26.

ביוני 2017 קבעה וועדת האו"ם לזכויות האדם, בפעם השנייה מאז פרשיית אמנדה מלט, כי איסור על הפלות, מהווה הפרה בוטה של זכויות האדם הבסיסיות של נשים^[13].

• ממצאי הוועדה