PROFILPELAJAR.COM

פרנצ'סקו ג'מיניאני
**Francesco Geminiani**
לידה	1687; לוקה, הרפובליקה של לוקה
פטירה	17 בספטמבר 1762 (בגיל 75 בערך); דבלין, ממלכת אירלנד
שם לידה	Francesco Xaverio Geminiani
מוקד פעילות	הרפובליקה של לוקה, ממלכת בריטניה הגדולה
תקופת הפעילות	מ-1716
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
שפה מועדפת	אנגלית, איטלקית
כלי נגינה	כינור
	פרופיל ב-IMDb

פרנצ'סקו ג'מיניאני (באיטלקית: Francesco Geminiani; ‏5 בדצמבר 1687 - 17 בספטמבר 1762) היה כנר, מלחין ותאורטיקן מוזיקה איטלקי.

חייו

ג'מיניאני נולד בלוקה. הוא למד מוזיקה אצל אלסנדרו סקרלטי וכינור אצל קרלו אמברוג'ו לונאטי במילאנו ואחריו אצל ארכאנג'לו קורלי. משנת 1711 עמד בראש תזמורת האופרה בנאפולי, כמנצח התזמורת והכנר הראשי שלה, מעמד שסיפק לו הזדמנויות רבות לבוא במגע עם אלסנדרו סקרלטי. ב-1714 מצויד במוניטין של כנר וירטואוז, הגיע ללונדון, שם נפרשה עליו חסותו המיוחדת של ויליאם קאפל, הרוזן השלישי מאסקס, שהיה לפטרונו הקבוע. ב-1715 ניגן קונצ'רטי לכינור, עם הנדל על הקלוויכורד, בחצר ג'ורג' הראשון.

ג'מיניאני השתכר למחייתו בהוראה ובכתיבת מוזיקה וניסה לספק את תשוקתו לאספנות במסחר באמנות, לא תמיד בהצלחה.

אחרי שביקר בפריז והתגורר שם זמן מה, חזר לאנגליה בשנת 1755. ב-1761, באחד ממסעותיו לדבלין, גנב ממנו משרת כתב יד של יצירה, שעל חיבורה שקד זמן רב. הסברה אומרת, שצערו על האובדן הזה החיש את מותו.

נראה, שג'מיניאני היה כנר מן המעלה הראשונה. תלמידיו האיטלקים כינוהו, על פי השמועה, "איל פוריבונדו", "המטורף", בגלל מקצביו עתירי הרגש והנלהבים. הוא ידוע בעיקר בשלוש סדרות של קונצ'רטי גרוסי, אופוס 2, אופוס 3 ואופוס 7 שלו (בסך הכול כתב 42 קונצ'רטי), המציגים את הויולה כאחת מקבוצת הקונצ'רטינו של הסולנים, מה שעושה אותם, ביסודו של דבר, לקונצ'רטי לרביעיית מיתרים. היצירות האלה קונטרפונקטיות עד תוך-תוכן וזאת כדי לרצות את הקהל הלונדוני, ששימר עדיין את אהבתו לקורלי, לעומת הסטיל גאלאנט, סגנון שאינו מקפיד על מספר הקולות, שהיה אופנתי ביבשת אירופה בתקופת חיבורן. ג'מיניאני גם עיבד מחדש קבוצה של טריו סונאטות וגם את 12 הסונאטות המפורסמות (כולל "לה פוליה") לכינור סולו עם בסו קונטינואו, אופוס 5, של מורו קורלי לקונצ'רטי גרוסי.

"אמנות הנגינה בכינור" יצא לאור בלונדון (1751) והוא הסיכום הנודע ביותר לשיטה האיטלקית של נגינה בכינור במאה ה-18 ומקור יקר-ערך לחקר נוהגי הביצוע בשלהי תקופת הבארוק, הכולל מידע מפורט על ויבראטו, טרילים ושאר טכניקות כנריות. Guida harmonica שלו (בסביבות 1752, עם תוספת בשנת 1756) הוא מחקר יוצא דופן ביותר בהרמוניה לשלהי הבארוק, המשמש כעין אנציקלופדיה של תבניות בסו קונטינואו ובניית הרמוניות עליהן. בסך הכול יש 2236 תבניות ובסוף כל תבנית מופיע מספר עמוד כהפניה לתבנית הבאה הפוטנציאלית; מכאן, שמלחין מתלמד המעיין בספר יכול לקבל מושג על כל האפשרויות הפתוחות לפניו אחרי כל קו קצר של בס נתון.

מיצירותיו

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: התאמה לעברית.

with opus number

op. 1: 12 Sonatas for Violin and basso continuo (London, 1716)
op. 2: 6 Concerti grossi (London, 1732)
op. 3: 6 Concerti grossi (London, 1733)
op. 4: 6 Concerti grossi (London, 1739)
op. 4/II: 6 Sonatas for Violin and basso continuo.
op. 5: 12 Concerti grossi after Arcangelo Corelli's Violin sonatas op. 5 (London, 1726/27)
op. 5/II: 6 Sonatas for Violoncello and basso continuo (Paris, 1746)
op. 6: 6 Concerti (London, 1741/42, lost)
op. 7: 6 Concerti grossi (1746)
op. 8: Rules for playing in a true Taste (London, ca. 1748)
op. 9: The Art of Playing on the Violin, (London 1751)
op. 10: Guida Armonica o Dizionario Armonico (ca. 1752, 1756 enlarged)
op. 11: The Art of Accompaniment on the Harpsichord, Organ, etc. (1756)