PROFILPELAJAR.COM

פריץ קרייזלר
**Fritz Kreisler**
לידה	2 בפברואר 1875; וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	29 בינואר 1962 (בגיל 86); אוניברסיטת קולומביה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וודלואן
מוקד פעילות	אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1903
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
עיסוק	כנר, מלחין
סוגה	מוזיקה קלאסית וקלה
שפה מועדפת	אנגלית, גרמנית
כלי נגינה	כינור
חברת תקליטים	RCA ויקטור
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1904); טבעת הכבוד של העיר וינה; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

פרידריך (פריץ) קרייזלר (בגרמנית: Friedrich (Fritz) Kreisler; ‏2 בפברואר 1875 – 29 בינואר 1962) היה כנר ומלחין יהודי-אוסטרי.

רקע משפחתי ושנות ילדותו

קרייזלר נולד בווינה כבן הבכור מבין שלושה ילדים של משפחה יהודית מתבוללת. אביו, ד"ר סמואל סוורין קרייזלר, היה רופא יליד קרקוב, ואשתו, אנה, בת לבית רכס, הייתה גליציאנית מדוברומיל (באזור למברג). לפריץ היו אח (הוגו) ואחות (אלה).^[1] הנער פריץ הוטבל לנצרות רומית-קתולית בגיל 12.^[2]^[3]^[4] האב, שהיה נגן חובב, התחיל ללמד את פריץ נגינה בכינור כבר בגיל ארבע. בגיל שבע ביצע פריץ את הקונצרט הראשון שלו. באותה שנה התקבל לקונסרבטוריון בווינה וסיים אותו בגיל עשר, לאחר שזכה במדליית זהב כבוגר מצטיין. אחד ממוריו היה אנטון ברוקנר.

קרייזלר זכה במלגה והמשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של פריז בכיתתו של הכנר מאסאר ולמד קומפוזיציה אצל ליאו דליב.

בגיל 12 זכה בפרס הראשון של הקונסרבטוריון כשגבר על ארבעה מתחרים מבוגרים ממנו בהרבה,^[5] ויצא למסע קונצרטים מוצלח בארצות הברית, יחד עם מוריץ רוזנטל. לאחר מכן חזר לווינה להשלמת לימודיו. בשלב מסוים החליט להפסיק את הנגינה בכינור, למד רפואה במשך שנתיים והשלים את שירותו הצבאי.

פריצת הקריירה הבינלאומית

ב-1896 החליט סופית על ייעודו ככנר. הוא הגיש בקשה להתקבל ככנר בתזמורת הפילהרמונית בווינה אך נידחה. הוא המשיך בקריירה מוצלחת כסולן וערך מסעות קונצרטים באירופה ובארצות הברית.

בשנת 1910 ניגן קרייזלר לראשונה את הקונצ'רטו לכינור ותזמורת של אלגר שהוקדש לו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס קרייזלר לצבא האוסטרי כקצין. בספטמבר 1914, במתקפה של פרשים רוסים ליד למברג (לבוב ), נפצע קרייזלר מפגיעת כידון רובה ברגלו. הוא אושפז בבית חולים ושוחרר בכבוד משרות צבאי. הוא יצא לארצות הברית ונשאר שם כל שנות המלחמה.

בארצות הברית הוא התקבל ציבורית כגיבור מלחמה, אך כאשר האמריקאים הצטרפו למלחמה נתפס קרייזלר כמייצג של אוסטריה. המוזיקה שלו נעשתה למוקצית באולמות הקונצרטים, וכמוזיקאי אוסטרי שאף שירת בצבא הוא הפך למטרה נוחה מצד מערכות העיתונים שפרסמו טורים בגנות הופעת אמנים ממדינות אויב.^[6]

התקופה לאחר המלחמה הייתה הטובה ביותר לקרייזלר. הוא נחשב לגדול הכנרים בדורו ונתן קונצרטים בכל העולם כולל יפן, סין, אוסטרליה וניו זילנד. תקליטיו היו לרבי מכר ושכרו הרקיע שחקים.

בשנת 1924 רכשו קרייזלר ואשתו אחוזה רחבת ידיים בברלין.

חייו בארצות הברית

בשנת 1939, לאחר ליל הבדולח, נמלט קרייזלר מגרמניה הנאצית. בשארית חייו חי בארצות הברית שם המשיך בנגינה עד שנת 1950.

קרייזלר נפגע קשה פעמיים בחייו, בתאונות דרכים. בשנת 1941 פגעה בו משאית, בשעה שחצה רחוב סואן בעיר ניו יורק, והוא סבל משבר בגולגולתו. בעקבות חבלה זו היה במשך שבוע שקוע בתרדמת. לקראת סוף חייו, הוא שוב נפגע קשה בתאונה, כשהיה במכונית נוסעת. בעקבות תאונה זאת הוא נותר עיוור וחירש עד יום מותו כתוצאה מאי-ספיקת לב ב-1962 בבית החולים הפרסביטראיני קולומביה בניו יורק. הוא הובא לקבורה במאוזולאום פרטי בבית הקברות וודלון ברובע הברונקס בניו יורק. אלמנתו נפטרה בשנת 1963.

קרייזלר כמלחין

קרייזלר חיבר הרבה קטעים קצרים לכינור בלווי פסנתר או תזמורת. חלק גדול מהם פופולריים ומנוגנים ברסיטלים וכהדרנים. קרייזלר חיבר גם קטעים לכינור והציג אותם כאילו נכתבו על ידי מלחינים כמו ויולדי, פוניאני, ניקולא פורפורה ועוד. כאשר נתגלה הדבר הותקף קרייזלר קשות אך הוא השיב למבקריו: "השמות משתנים, הערך נשאר". קרייזלר חיבר גם מספר אופרטות וקדנצות לקונצרטים לכינור ותזמורת של ברהמס ו-בטהובן.

מהקטעים המפורסמים:

רוזמרין היפה
שמחת האהבה
צער האהבה.
קפריס וינאי
מבוא ואלגרו בסגנון פוניאני
הטמבורין הסיני

קרייזלר והיהדות

קרייזלר עבר כאמור טבילה בדת הקתולית בגיל 12 ובמהלך חייו לא ייחס שום משמעות למוצאו היהודי. בשנת 1902, בעת שהיה בהפלגה מאירופה לארצות הברית פגש באונייה את הרייט וורץ, גרושה של מיליונר ויפת מראה. היא הייתה בת למשפחה אמריקאית בשם ליס (Lies), קתולית ואנטישמית מוצהרת. היות שהייתה גרושה סירבה הכנסייה הקתולית להשיאם והם נישאו בטקס אזרחי. רק לאחר מלחמת העולם השנייה הסכימה הכנסייה להשיאם ונשכחו להם השנים שהם חיו "חיי חטא".

הגברת קרייזלר הצטערה שלבעלה יש "דם יהודי". פעם סיפרה לפסנתרן לאופולד גודובסקי כי "לפריץ יש מעט מאוד דם יהודי". על זה השיב לה גודובסקי: "לא ידעתי שפריץ כל כך אנמי!". ^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

אחיו של פריץ, הוגו קרייזלר, החשיב עצמו יהודי.^[7]

לקריאה נוספת

נתן דונביץ', וירטואוזים: גדולי הכנרים: מפאגאניני עד מידורי, זמורה ביתן (2003).
Amy Biancolli - Fritz Kreisler: Love's Sorrow, Love's Joy, Amadeus Press, Portland Oregon 1998
Louis Paul Lochner Fritz Kreisler Macmillan 1951