עסקת חילופי השבויים הראשונה התרחשה לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948, אז החליפה ישראל שבויי מלחמה מצבאות ערב, בתמורה לכל החיילים והאזרחים הישראלים שנפלו בשבי במהלך המלחמה.[1]
ב-8 בדצמבר 1954 נחטפו ועונו על ידי צבא סוריה חמישה חיילי צה"ל שפעלו בגבול סוריה. אחד החיילים, אורי אילן, התאבד בשבי לאחר ששוביו שיקרו לו כי חבריו ליחידה נהרגו. ארבעת השבויים שנותרו בחיים וגופתו של אילן הוחזרו ב-29 במרץ 1956 בתמורה ל-40 חיילים סורים שנתפסו במהלך פעולות צבאיות שונות בישראל.[2]
ב-1956, בעקבות מלחמת סיני, החליפה ישראל 5,500 אסירים מצרים שנשבו במהלך הלחימה ו-77 אחרים שנשבו במהלך פעולות צבאיות מלפני המלחמה, בתמורה לטייס ישראלי שנשבה בשבי במהלך המלחמה, ושלושה חיילים שנשבו בשבי לפני המלחמה.
ב-23 בספטמבר 1957 עצר חיל הים המצרי, את ספינת הדייג הישראלית דורון, שעסקה בדייג מול חופי אל עריש. על סיפונה היו שישה מלחים, חמישה ישראלים ורב חובל איטלקי. ולאחר מכן עצרה ישראל, מול חוף זיקים ספינת דיג מצרית עליה שישה מלחים. ב-28 בינואר 1958 שוחררו מלחי הדורון בתמורה לשחרור המלחים המצריים.[3]
ב-6 ביוני 1958 הוחלף עם ירדן האזרח עזרא סוריאנו, שחצה בטעות את הגבול באזור הכפר מלחה בירושלים, תמורת מוחמד עבדול האדי אלגסאס, שנתפס בשנת 1955 באזור בית גוברין ונשפט למאסר בגין הסתננות.[4]
שנות השישים
ב-1 בפברואר 1962 החליפה סוריה את גופתו של חייל ישראלי בתמורה לחייל סורי בשבי שנשבה בשבי הישראלי.[1]
ב-21 בדצמבר 1963 הוחלפו 11 חיילים ואזרחים ישראלים שנתפסו על ידי סוריה לאורך כל השנים מאז עצמאות ישראל ב-18 אסירים סורים בישראל.[1]
ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, שבתה ישראל 4,338 חיילים מצרים ו-899 אזרחים, 553 חיילים ירדנים ו-366 אזרחים, 367 חיילים סורים ו-205 אזרחים, בעוד 15 חיילים ישראלים וגופות של שניים נוספים נפלו בשבי הערבי. כולם שוחררו לאחר המלחמה. מרגלים ישראלים שנכלאו במצרים מאז שנות החמישים, שני מפקדים ימיים שנתפסו זמן קצר לאחר המלחמה, וגופת חייל ישראלי שנחטף שנה לפני המלחמה ומת לאחר מכן בכלא שוחררו אף הם.[1]
ב-2 באפריל 1968 שוחררו 12 חיילים ירדנים שנפלו בשבי בפעולת כראמה בתמורה לגופתו של חייל ישראלי שנעלם. הירדנים היו אמורים להחזיר שתי גופות נוספות, אך בארונות הקבורה נמצא כי הם מכילים אבק בלבד, והחיילים עדיין נעדרים.[1]
ב-1 בינואר 1970נחטף שומר לילה במטולה, שמואל רוזנווסר, על ידי הפת"ח. יותר משנה לאחר מכן שוחרר רוזנווסר בתמורה למחמוד חיג'אזי, אסיר פת"ח בישראל. חיג'אזי נפצע ונשבה בהתקפה הצבאית הראשונה של פת"ח על ישראל, ב-1 בינואר 1965, ונידון ל-30 שנות מאסר.[5]
ב-9 ביוני 1972 לכד כוח צה"ל 5 קצינים סורים שסיירו בסמוך לגבול ישראל–לבנון. הם הוחלפו מאוחר יותר בתמורה לשלושה טייסים ישראלים ששהו בשבי הסורי.[1]
ב-3 ביוני 1973 הוחלפו 3 טייסי חיל האוויר הישראלי שהיו בשבי הסורי במשך שלוש שנים בתמורה ל-46 אסירים סורים.[1]
ב-5 באפריל 1978, אירעה תקרית שבה מספר חיילים יצאו עם רכב לטיול בדרום לבנון. באותה עת טרם השלים צה"ל את נסיגתו לאחר מבצע ליטני. הרכב חצה את קווי צה"ל ובהיתקלות עם מחבלים, נהרגו 4 מהחיילים, אזרח וחייל חמקו מהמחבלים וחזרו בשלום ונשבה חייל המילואים אברהם עמרם. לאחר כמעט שנה בשבי ארגונו של אחמד ג'בריל, הוחזר עמרם תמורת 76 מחבלים שפוטים, בהם רימה טנוס, מחוטפי מטוס סבנה.
שנות השמונים
ב-3 בספטמבר 1982, ארבעה לוחמי פת"ח פלסטינים הפתיעו מאחז צה"ל ליד בהמדון שבמרכז לבנון. מפקד החוליה הפלסטינית היה אייסה חג'ו. שמונה חיילי צה"ל מחטיבת הנח"ל נכנעו ללא קרב ונלקחו בשבי הפלסטינים. התנהגותם נחשבה ל"לא מקובלת" על ידי הרמטכ"למשה לוי. החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, הפרו-סורית, בראשות אחמד ג'יבריל, עזרה ללוחמי פת"ח ושבוייהם והחזיקה בשניים מהשבויים הישראלים. ב-23 בנובמבר1983 התרחשה החלפת שישה חיילי נח"ל שבויים ב-4,765 מחבלים. עסקה זו מכונה לעיתים עסקת ג'יבריל הראשונה.
ב-1984 החליפה ישראל 291 אסירים סורים וגופות של 72 אחרים בתמורה לשישה ישראלים וחמש גופות.[6]
ביולי 1985 ישראל שחררה יותר מ-700 עצורים לבנונים. מנהיגי השיעים אומרים כי חופשם הובטח בתמורה להחזרתם של 39 נוסעים זרים מחטיפת טיסה 847 של TWA. ישראל מכחישה דבר זה עד היום.
ב-17 ביולי 1986 נהרגו בפיגוע שני חיילים ישראלים, יוסף פינק ורחמים אלשיך, הפיגוע בוצע על ידי חזבאללה במחסום צה"ל בבית יהון שבדרום לבנון. גופותיהם הוחזקו על ידי הלבנונים ושוחררו רק ב-21 ביולי 1996, בתמורה לגופותיהם של 123 לוחמים לבנונים שהוחזקו על ידי ישראל. ארגון חזבאללה שחרר 17 חיילים מצבא דרום לבנון (צד"ל) ואילו צד"ל שחרר 45 עצורים של חזבאללה מכלא אל-ח'יאם.[8]
ב-25 במאי 1998 הוחלפו שרידיו של חייל צה"ל איתמר איליה בתמורה ל-65 אסירים לבנונים וגופותיהם של 40 לוחמי חזבאללה וחיילי לבנון שנתפסו על ידי ישראל. בין אלה שחזרו ללבנון, היו שרידיו של האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, שנהרג במבצע נוף פראי. איליה נהרג במבצע שירת הצפצפה, שם נהרגו ב-5 בספטמבר 1997 12 חיילים מיחידת הקומנדו הישראלית "שייטת 13".[1]
שנות האלפיים
בשנת 2003 שחררה ישראל את שרידיהם של שני חברי חזבאללה, ובתמורה תאפשר החזבאללה למתווך גרמני לבקר את אל"םאלחנן טננבאום שהוחזק על ידי חזבאללה, לאחר שנחטף בדובאי בשנת 2000.[8]
באוקטובר 2007 הסכימו ישראל וחזבאללה להחליף את חסן עקיל, פעיל חזבאללה שנשבה בשנת 2006, ואת גופות שני לוחמי חזבאללה שנהרגו במלחמת לבנון השנייה ב-2006 והובאו לאחר מכן לישראל, בתמורה לשרידיו של גבריאל דווייט, תושב ישראל אשר טבע ב-2005 ונשטף לחוף בלבנון.[9][10]
ב-1 ביוני 2008 שחררה ישראל את האסיר הלבנוני נסים נסר, בתמורה לכך חזבאללה העביר שרידים חלקיים של עד 20 חיילים ישראלים שנהרגו במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006.[11]
ביולי 2008 שחררה ישראל לאחר את האסיר הלבנוני סמיר קונטאר, ארבעה לוחמי חזבאללה שנשבו במלחמת לבנון השנייה ב-2006 וגופותיהם של 199 מחבלים פלסטינים, לבנוניים וערבים שנתפסו על ידי ישראל בשלושת העשורים שקדמו לעסקה קונטאר הורשע בתפקידו בפיגוע בנהריה בשנת 1979. בתמורה שחרר חזבאללה את גופותיהם של שני חיילים ישראלים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שנתפסו בפשיטה חוצה גבולות ב-12 ביולי 2006, וכן תמורת דו"ח של החזבאללה על גורלו של רון ארד, בו טענו אנשי הארגון כי ארד ככל הנראה אינו בין החיים.[12]
שנות העשרה
ב-18 באוקטובר 2011 שוחרר חייל חיל השריוןגלעד שליט, שנשבה בידי הארגון הפלסטיני חמאס בשנת 2006, בתמורה ל-1027 אסירים פלסטינים שהוחזקו בישראל.[13] זאת לאחר עסקה מקדימה שבמסגרתה ב-2 באוקטובר 2009 שוחררו 20 מחבלות בתמורה לסרטון וידאו בו נראה החייל.
מאז אוקטובר 2023 מנהלת ישראל משא ומתן עם חמאס גם על עסקאות לשחרור הישראלים שנחטפו לעזה במתקפת הפתע בתחילת מלחמת חרבות ברזל. ב-22 בנובמבר 2023 אישרה ממשלת ישראל עסקה לפיה ישוחררו חמישים חטופים משבי חמאס בתמורה לשחרורם של 150 אסירים והפוגה של ארבעה ימים בלחימה ברצועת עזה.[17][18]. בפועל ההפוגה בלחימה נמשכה 7 יממות ושוחררו במסגרתה 80 ישראלים תמורת שחרור 210 אסירים.
