PROFILPELAJAR.COM

עטלף פירות מצוי
	עטלף פירות מצוי הפוך
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
משפחה:	עטלפי פרי
תת־משפחה:	Rousettinae
סוג:	עטלף-פירות מאכן-הד
מין:	עטלף פירות מצוי
שם מדעי
	Rousettus aegyptiacus; ‏סנט-אילר, 1810
תחום תפוצה

עטלף הפירות המצוי (שם מדעי: Rousettus aegyptiacus) הוא מין ממשפחת עטלפי הפרי. משקלם הוא 81 - 171 גרמים, ומוטת הכנפיים היא כ-60–100 ס"מ^[2]. הם נפוצים במגוון רחב של אזורי אקלים, בעיקר אזורים חמים – הן ביערות טרופיים והן במדבריות^[3].

תפוצה

עטלפי הפירות נפוצים בדרום ומערב אפריקה, במזרח התיכון, ובארצות הים התיכון^[4]. ב-2004 תועדה לראשונה מושבה של עטלף פירות מצוי בצפון סוריה^[5], בשנת 2001 פורסם כי אף נמצא מאובן שן השייכת ככל הנראה לעטלף פירות במרכז פולין, וייתכן והוא היה נפוץ שם בעבר לפני שחל שינוי אקלים באזור^[6].

מראה

צבעם יכול להשתנות באזורי המחיה השונים, בגווני אפור-חום ולעיתים יהיה צבעם מעורב מעט, כאשר הכנפיים בעלות גוון כהה יותר, והאזור הוונטרלי בהיר יותר. מין זה חסר שערות ארוכות באזור הצוואר אשר קיימות במינים רבים אחרים. פניו דומים לפני שועל, וחסרים קפלי עור באזור הנחיריים או האוזניים שקיימים במיני עטלפים אחרים, לכן עטלפים אלה מכונים גם flying foxes (אנגלית: שועלים מעופפים).

התנהגות ומטבוליזם

עטלפי הפירות המצויים מקימים מושבות בעיקר במערות, מחבואים תת-קרקעיים, ולעיתים על עצים. הם גמישים בבחירת מקומות הקינון שלהם, ויכולים להשתכן גם בעליות גג חדשות, מרתפים, חניונים תת-קרקעיים ושאר חללים סגורים^[7]. הם בוחרים את אזור המחיה בעיקר לפי טיב המחבוא התת-קרקעי ולא לפי זמינות המזון והקרבה לעצי פרי. תועדו מקרים בהם העטלפים עפו 15 ק"מ בחיפוש אחר מזון^[3] אך בישראל המרחק הממוצע בין מושבות העטלפים שנחקרו לבין עצי הפרי מהם הם ניזונים הוא 30 מטר^[8].

עטלפים אלה יוצאים מן המערה בחיפוש אחר מזון בשעות הדמדומים, וחוזרים אל המערה רק עם אור ראשון. הם ניזונים בעיקר מפירות ויודעים להימנע מאכילת פירות רקובים או פירות בוסר. משערים שיכולתם לזהות פרות כבשלים או כבשלים מידי נעוצה ביכולתם לזהות ריח של אדי אתנול. עטלפים נמנעים מלאכול מזון המכיל בין אחוז לשני אחוזים של אתנול, בעוד שבפרי בשל אך לא רקוב ריכוז האתנול ירד בדרך כלל מאחוז^[9]. בחודשי החורף, כאשר זמינות הפירות ואיכותם יורדת, הם נוטים לאכול גם עלים ואבקנים^[10].

כאמצעי להסתגלות לתזונה עתירת פחמימות, מסוגל עטלף הפירות המצוי לספוג כמויות גבוהות מאוד של גלוקוז מהמעי במהירות רבה. לצורך כך קיים בעטלפים אלה אחוז גבוה של רקמה אנדוקרינית בלבלב, בעיקר תאי PP‏^[11].

עטלפים אלה אוכלים ביום כמות מזון השווה ל-0.8-1.0 פעמים משקל גופם. ככל הנראה הם נוקטים באסטרטגיה של עיכול כמות מזון רבה ככל הניתן, קבלת כמות מקסימלית של אנרגיה, ולאחר מכן התאמת ההוצאות האנרגטיות שלהם כך שתיאגר כמות אופטימלית של אנרגיה (כך שמסת הגוף לא תפריע לתעופה) ובזבוז יתר האנרגיה^[12].

זיכרון ותכנון

חוקרים^[13] ציפו שתזונה מבוססת פירות עשויה לפתח קוגניציה של זמן בנוסף לזו של המרחב וכך להוליך להתפתחות זיכרון אירועי. בניסוי מנעו מעטלפים לצאת מהמושבה. לאחר שבוע ביקרו העטלפים בעיקר בעצים שמניבים פרי לזמן ממושך. מדובר ביכולת נלמדת, שכן עטלפים חסרי ניסיון לא ידעו לעשות זאת. העטלפים עפו בקו ישר, כל אחד לעץ אחר. כשהעטלף עף לעץ רחוק, הוא עף מהר יותר, כנראה כי הוא רעב ורוצה להגיע במהירות. בנוסף, עטלפים שהואכלו במזון עשיר בסוכר עפו אל עצים עם פירות או עלים עשירים בחלבון. הם לא נעצרו בדרכם ליד עץ שיום קודם לכן אכלו ממנו פירות עשירים בסוכר. לדברי החוקרים, הדבר מצביע על האפשרות שיש להם יכולת דחיית סיפוקים^[14]^[15].

חושים וניווט

עטלפי הפירות המצויים הם בעלי ראייה טובה, אם כי הם חסרי ראיית צבעים לחלוטין, ומסוגלים לנווט הן בהסתמך על הראייה בלבד והן בהסתמך על אקולוקציה בלבד (אף על פי שהאותות של האקולוקציה הם קצרי-טווח לעומת הראייה). מיקום כל חפץ במרחב נלמד בנפרד על ידי כל אחת מהמערכות, והעטלף מסוגל לנווט על-פי מפה מרחבית ולא על-פי סימני דרך^[16].

התנועתיות הרבה של אוזניי העטלפים מסייעת להם לקלוט את האותות של האקולוקציה בצורה יעילה מאוד. יכולת העטלף לשמוע את הצליל עולה משמעותית כאשר קונכיית האוזן מופנית כלפי מקור הצליל^[17].

רבייה

העטלפים מתרבים היטב בשבי, ויש צורך בפיקוח על הרבייה שלהם. בטבע נקבה מולידה עטלף יחיד פעמיים בשנה (לעיתים נולדים תאומים) אותו היא נושאת על גופה במשך 2–3 חודשים, עד אשר הוא מסוגל להאחז בקירות המערה. בשלב זה הוא נותר במערה כאשר האם יוצאת לחפש מזון, זאת עד אשר הגור מסוגל לעוף בעצמו. תקופת ההנקה היא קצרה יחסית, ועל מנת להיות מסוגלת להניק למרות התזונה דלת-החלבון האם נוקטת במספר אסטרטגיות: אכילה מרובה לקראת סוף ההריון וצבירת שומן, ודיכוי מטבולי עצמי^[18].

המין בישראל

עטלפי פירות בישראל

מתוך 33 מיני העטלפים בישראל, המין "עטלף פירות מצוי" הוא המין היחיד בארץ השייך למיני עטלפי הפירות שקיימים בעולם, שאר מיני העטלפים בארץ הם עטלפי חרקים^[19].
בישראל בתקופה מסוימת היו עטלפי הפירות מרובים עד כדי כך ששיערו כי הם מהווים מזיק לחקלאות. למעשה, מחקר שפורסם ב-1999 הראה שרק 15% מהפירות מהם העטלפים ניזונים היו גידולים חקלאיים, ורק שניים מהם גודלו קרוב לאזור המחקר^[10]. ההכרזה על עטלף הפירות המצוי כעל מזיק חקלאי על ידי רשות שמורות הטבע הובילה לניסיונות מיגור העטלפים, בעיקר פעולות של עישון מערות על ידי אתילן-די-ברומיד (1958) והרעלה בגז לינדן אשר פגעו פגיעה קשה באוכלוסיות עטלפי החרקים בארץ, אך לא הביאו להקטנת אוכלוסיית עטלפי הפירות (למרות הרעלה ישירה של אלפים מהם). אוכלוסיית עטלפי הפירות קטנה, בסופו של דבר, כנראה עקב פיצוץ אוכלוסין^[7].
עטלפי הפירות המצויים משמשים מאביק בלעדי של עצי הבאובב^[2] והם משמשים גם כמאביקים וכמפיצים חשובים עבור עצי פרי בישראל. הם מפזרים את זרעי הפרי אותם הם יורקים אל מעבר לצלו של העץ, וחלק מהזרעים הקטנים יותר עוברים במערכת העיכול של העטלף. הטיפול שעוברים הזרעים יכול לעיתים לסייע לנביטתם^[8]. דוגמה נפוצה לכך ניתן לראות בעצי פיקוס השדרות הנובטים וגדלים מסדקים במבנים הסמוכים לפיקוסים בוגרים.
הטורפים העיקריים של העטלפים הם דורסי הלילה השונים, והגורמים העיקריים המגבילים את גודל האוכלוסייה הם טפילים למיניהם, מחלות (בעיקר מחלות וויראליות – ליזווירוסים מסוג EBL;‏ Van der Poel et al, 2000; Wellenberg et al, 2002), ומחסור בפירות זמינים בתקופת החורף.
באוקטובר 2018 נכנס עטלף הפירות לרשימת המינים המוגנים^[20]. נכון ל-2018, רשות הטבע והגנים מעריכה שיש כמה רבבות עד כמאה אלף עטלפי פירות בארץ ישראל והמין אינו נתון בסכנה^[21]. ב-2015 הוקמה עמותת ע.ט.ל.ף המוקדשת לטיפול ועזרה לעטלפי פירות במצוקה, כגון עטלפים פצועים, תשושים או יתומים, ולשקמם במטרה להשיבם לטבע.