גובהו של הפיקוס הוא בין 9 ל-15 מטרים, וקוטרו בין 8 ל-14 מטרים. הוא צמח ירוק עד.
הצמח ניחן בכושר נביטה וגידול מאוד חזקים, וניתן למוצאו בסדקים וחרכים, על קירות מבנים. הוא נפוץ בצורה טבעית על ידי גְוַאנוֹ של עטלף פירות.
הצמח מואבק על ידי צרעת הפיקוס ממין Odontoffrogatia galili. פרי הפיקוס מכונה פגה, בדומה לפגת התאנה, שגם היא מסוג פיקוס.
פיקוס השדרות מאופין ביצירת שורשי אוויר המשתלשלים מענפיו. לאחר ששורשי האוויר משתרשים בקרקע הם מתעבים ויכולים להוות תמיכה לענפיו, כך שהעץ יכול להתפרש על פני שטח רב. מיני פיקוס עם שורשי אוויר מכונים "בניין" (Banyan), ופיקוס השדרות מכונה "בניין סיני".
מקור השם העברי בהתאמתו של מין עץ מרשים זה לנטיעה בשדרות ערים.
בישראל
פיקוס השדרות נפוץ במקומות רבים בישראל כצמח נוי. פיקוס שדרות ראשון הובא לארץ בתחילת המאה ה-20 ונשתל במקומות רבים בשדרות ובגינות נוי ציבוריות. רחובות מרכזיים בערים ותיקות נטועים עצי פיקוס מרשימים, לדוגמה שדרות רוטשילד, שד' ח"ן ורח' דיזנגוף בתל אביב.
בתחילה הצרעה המאביקה את פיקוס השדרות לא נכחה בישראל והפגות היו נושרות בשלב הראשון של גידולן, עוד בהיותן בגודל 2 מ"מ, כשהן יבשות וקשות, והעץ לא הבשיל פגות עסיסיות ולא יצר זרעים. רק בשנות ה-70 הגיעה הצרעה המאביקה, ובעקבותיה פירות הפיקוס הבשילו והפכו למטרד[2]. מאז העצים משירים כמויות גדולות של פגות עסיסיות ורכות שמלכלכות את סביבתן בצבעי סגול שחור ויוצרות על המדרכות ועל הכביש שכבת פירות נרקבים. עטלפי פירות ניזונים מפירות הפיקוס, וכאשר הם מפרישים את שאריות הפרי תוך כדי מעופם הם מלכלכים את קירות הבניינים[3]. לפיקוס השדרות מערכת שורשים ענפה הגדלה באגרסיביות ועלולה לפגוע בתשתיות כמו מדרכות וצנרת ביוב. המטרדים הללו במרחב העירוני גרמו לרשויות להימנע מנטיעות חדשות של פיקוס השדרות, אם כי המטרדים נשקלים מול סגולותיו כגון צמרת רחבה וצפופה היוצרת צל רב, עמידותו של הצמח לזיהום בעיר, ואריכות ימים, כך שפיקוס השדרות מתפקד היטב בהצללה ובקירור של רחובות העיר.
שימושים לפגותיו
ניתן ליצור נקטר מפגותיו של פיקוס השדרות או לאכול אותן טריות.