ב-1922 פגשה בניו יורק את שחקן התיאטרון והבמאי הרוסי קונסטנטין סטניסלבסקי בעת סיבוב הופעות של התיאטרון האמנותי של מוסקבה בארצות הברית. השפעת סגנון המשחק בתיאטרון זה גרמה להיווצרות קבוצות שחקנים בעיר, שאלדר הייתה שותפה ברובן, בהן "תיאטרון המעבדה האמריקאי" ( American Laboratory Theatre) ו"קבוצת תיאטרון" עם לי סטרסברג ואחרים. באותה עת החלה להיווצר ההתאמה של שיטת סטניסלבסקי לתיאטרון האמריקאי. ב-1934 נסעה לפריז ללימוד אינסיבי של חמישה שבועות אצל סטניסלבסקי, שם חוותה את השינוי בשיטה מהתבססות על זיכרון להתבססות על דמיון.
ב-1937 יצאה להוליווד ובמשך שש שנים שיחקה בסרטי קולנוע, לאחר מכן שבה לניו יורק והייתה שותפה למספר מיזמים נסיוניים עד שייסדה את בית הספר למשחק ב-1949. שיטתה התבססה על פרשנות וניתוח מעמיק של התסריט על ידי קבוצת השחקנים ובניית דמות אמינה, עקבית ובעלת עומק והגיון פנימי על ידי השחקן. בניגוד לדגש ששם לי סטרסברג, בעקבות סטיסלבסקי המוקדם, על שימוש בהתנסויות, חוויות רגשיות, לקחים וזכרונות מחייו של השחקן, שמה אדלר את הדגש על דמיונו של השחקן ועל ההזדהות שלו עם הדמות אותה הוא אמור לגלם, גם אם הוא נאלץ לשם כך להתרחק מאוד מעצמו וללמוד דמות שונה ממנו לחלוטין. ציטוט ידוע שלה הוא: "אל תשתמש בעבר המודע שלך. השתמש בדמיון היצירתי שלך כדי ליצור עבר ששייך לדמות שאתה מגלם. אני לא רוצה שתהיה תקוע עם החיים שלך. זה קצת יותר מדי"[1].
אדלר נישאה שלוש פעמים. בעלה הראשון היה הוראס אליאשף (Horace Eliashcheff), אותו פגשה בלונדון, ולשניים בת משותפת. לאחר נישואין קצרים התגרשו. בעלה השני היה הבמאי ומבקר התיאטרון, איש "קבוצת התיאטרון", הרולד קלרמן (Harold Clurman). בעלה השלישי היה הסופר והפיזיקאי מיטשל א. וילסון (Mitchell A. Wilson).
