PROFILPELAJAR.COM

הארווי קייטל
Harvey Keitel
	הרווי קייטל, 2012
לידה	13 במאי 1939 (בן 85); ברוקלין, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, רומניה
תקופת הפעילות	מ-1967
מקום לימודים	מכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע; בית הספר למשחק סטלה אדלר; בית ספר ע"ש אברהם לינקולן; סטודיו אייץ' בי ;
בן או בת זוג	דפנה קסטנר (2001–?) ; לוריין בראקו (1982–1993) ;
צאצאים	סטלה קייטל
מספר צאצאים	3
	פרופיל ב-IMDb

הארווי קייטל (באנגלית: Harvey Keitel; נולד ב-13 במאי 1939) הוא שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי.

ביוגרפיה

הארווי קייטל נולד בברוקלין, ניו יורק, למרים (לבית קליין) והארי קייטל, מהגרים יהודים מרומניה ומפולין (בהתאמה), שלהם שני ילדים נוספים: רנה וג'רי. בגיל 16 התגייס לחיל הנחתים האמריקני, במסגרתו נשלח ללבנון בעת מלחמת האזרחים שהתחוללה שם (1958). לאחר שירותו הצבאי עבד ככתב בתי משפט, ולמד משחק אצל סטלה אדלר ולי סטרסברג.

השנים הראשונות

קייטל קיבל תפקידים בהפקות אוף ברודוויי, שם הכיר את הבמאי מרטין סקורסזה, שליהק אותו לסרט הבכורה של שניהם הנקרא "מי דופק על דלתי?" (1967). מכאן החל שיתוף הפעולה בין השניים שהתפרס על שני העשורים הבאים. בין השאר כיכב לצד רוברט דה נירו ב"רחובות זועמים" (1973) וכסרסור ב"נהג מונית" (1976)^[1]. התפקיד של קפטן בנג'מין וילארד ב"אפוקליפסה עכשיו" יועד לו במקור, אך הוא פוטר בשלב מוקדם של ההפקה, והוחלף על ידי מרטין שין.

במאי 1978 הגיע לישראל יחד עם רוברט דה נירו והמפיק ארנון מילצ'ן, לבחון אפשרות להפקת סרט בישראל, שלא יצא לפועל^[2].

בסוף שנות השבעים קיבל קייטל בהוליווד בעיקר תפקידי משנה של האיש הרע, ובמקביל השתתף בפרויקטים אירופיים כדוגמת "הדואליסטים", שהיה סרט הבכורה של הבמאי רידלי סקוט. בשנות השמונים המשיך לככב בתפקידי הבריון, קייטל נעשה מזוהה עם תפקידיו המוקדמים והתקשה לקבל תפקידים בעלי אופי שונה. ב-1988 כיכב בסרט "הפיתוי האחרון של ישו" בתפקיד יהודה איש קריות^[3]. סרט שהקרנתו נאסרה תחילה בישראל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות^[4], והותרה רק לאחר עתירה לבג"ץ^[5]. ב-1990 שיחק בסרט המתח "שני הג'ייקים", סרט המשך לסרט צ'יינהטאון בבימוי ג'ק ניקולסון ובכיכובו^[6].

פריצה ככוכב בינלאומי

בראשית שנות התשעים שוב גילם את תפקיד הבריון כשכיכב בסרט "באגסי" של בארי לוינסון, עליו קיבל מועמדות יחידה לפרס האוסקר, ב"תלמה ולואיז" ובסרט הבכורה של קוונטין טרנטינו, "כלבי אשמורת" (1992)^[7], ושנתיים אחר כך ב"ספרות זולה" (1994) סרטים שזכו להצלחה רבה ברחבי העולם.

לאחר מכן החל קייטל לבחור את תפקידיו בקפידה, במטרה לשנות את תדמיתו הקולנועית ולהציג מגוון רחב יותר של יכולות, דבר שהתאפשר לו רק בסרטים עצמאיים, בהם התבלט בחצי השני של שנות התשעים ובראשית שנות האלפיים. הוא כיכב בדרמה "הפסנתר" (1993), שזכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל הקולנוע בקאן^[8], ו"עישון" (1995), כמו גם בתפקיד שטן אבהי ב"שטן על הזמן" (2000), לצד אדם סנדלר^[9], איש הצי האמריקני ב-צוללת U-571^[10], וכסוכן FBI חרוץ ב"אוצר לאומי".

בשנות ה-2000

בשנת 2001 כיכב בסרט "האזור האפור", המגולל את סיפורו של מרד הזונדרקומנדו באושוויץ. באוקטובר 2001, הגיע יחד עם הבמאי בלייק נלסון, להקרנת בכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה^[11]. בשנת 2002 שיחק בסרט "דרקון אדום", סרט מסדרת הסרטים חניבעל לקטר^[12].

בשנת 2012 שיחק בתפקיד משני בקומדיה הרומנטית "ממלכת אור הירח" בבימויו של וס אנדרסון. בשנת 2013 שיחק בסרט "כנס העתידנים", סרט מדע בדיוני של הבמאי הישראלי ארי פולמן^[13].

בשנת 2015 שיחק לצד מייקל קיין בדרמה זוכת הפרסים "נעורים" של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו^[14]. בשנת 2018 שיחק בסרט "קודם נכבוש את ברוקלין" של הבמאי הישראלי דני אביכזר^[15].

בשנת 2019 השתתף בסרט "עשו" בבימויו של פאבל לונגין על פי תסריט של יבגני רומן ומאיר שלו, המהווה עיבוד דובר אנגלית לספרו של שלו, "עשו", שצילומיו נערכו בישראל^[16]. באותה שנה גם שיחק בסרט "האירי" סרט פשע שהפיק וביים מרטין סקורסזה^[17].

בשנת 2022 גילם את מאמן האגרוף קוס ד'אמטו (אנ') במיני-סדרת הדרמה הביוגרפית "מייק" של רשת הולו; אודות חייו של המתאגרף מייק טייסון.

בשנת 2024 שיחק את דמותו של לאלי סוקולוב בסדרה הבריטית-אמריקאית "המקעקע מאושוויץ" ששודרה ברשת Peacock האמריקאית וברשת Sky Atlantic (אנ') הבריטית, המבוססת על הרומן באותו שם מ-2018 מאת הסופרת הניו זילנדית הת'ר מוריס.

אקטיביזם

באוקטובר 2023, קייטל, יחד עם שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ביידן. הם קראו לשחרור בני ערובה המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס. הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind. המכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום ומגנה את האלימות של חמאס^[18].

חיים אישיים

קייטל קיים מערכות יחסים עם השחקנית לוריין בראקו בין השנים 1982–1993. ב-7 באוקטובר 2001 התחתן בירושלים עם השחקנית הקנדית דפנה קסטנר^[19]. קייטל הוא אב לשלושה ילדים משלוש נשים שונות: בת אחת ממערכות יחסיו עם בראקו, בן אחד מיחסיו עם ליסה קארמאזין ובן נוסף מנישואיו לקסטנר.

מסרטיו

"רחובות זועמים" (1973)
"אליס לא גרה כאן יותר" (1974)
"נהג מונית" (1976)
"ברוך בואך ללוס אנג'לס" (1977)
"הדואליסטים" (1977)
"מוות בשידור חי" (1979)
"סאטורן 3" (1980), של סטנלי דונן
"שאלה של זמן" (1980)
"הגבול" (1982)
"חכמים בלילה" (1986), של בריאן דה פלמה^[20]
"אמן החיזורים" (1987)
"הפיתוי האחרון של ישו" (1988)
"נערת החודש" (1989)
"ג'ק וג'ק" (1990), של ג'ק ניקולסון
"מחשבות קטלניות" (1991)
"תלמה ולואיז" (1991)
"באגסי" (1991)
"כלבי אשמורת" (1992)
"פקד מושחת" (1992)
"הנזירות בלוז" (1992)
"הפסנתר" (1993)
"קוד סודי נינה" (1993)
"שמש עולה" (1993)
"ספרות זולה" (1994)
"מישהו לאהוב" (1994)
"עישון" (1995)
"מוציאים עשן" (1995)
"קלוקרס" (1995), של ספייק לי (Clockers)
"מצאת החמה עד צאת הנשמה" (1996)
"ראש מעל המים" (1997)
"עיר של פשע" (1997)
"קופלנד" (1997)
"לולו על הגשר" (1998)
"הדרך לגרייסלנד" (1998)
"עד שיצא עשן" (1999)
"אזעקת שווא" (2000) - סרט טלוויזיה
"צוללת U-571"‏ (2000)
"שטן על הזמן" (2000)
"בחירתה של אב" (2001)
"דרקון אדום" (2002)
קובה ליברה (2003)
"אוצר לאומי" (2004)
"B קול" (2005)
"ארתור והמינימונים" (2006), של לוק בסון - דיבוב
"אוצר לאומי 2" (2007)
"המתנקש" (2007)
"ממזרים חסרי כבוד" (2009) - בקולו בלבד
"The Ministers"‏ (2009)
"פגוש את הפוקרס הקטנים" (2010)
"המדריך לסידורים אחרונים" (2010)
"ממלכת אור הירח" (2012)
"כנס העתידנים" (2013)
"By the Gun‏" (2014)
"נעורים" (2015)
"השישה המגוחכים" (2015)
"הקומיקאי" (2016)
"מאדאם" (2017)
"קודם ניקח את ברוקלין" (2018)
"האדם האחרון: על פני האדמה" (2018)
"אי הכלבים" (2018) - דיבוב
"האירי" (2019)
"Just Noise"‏ (2021)
"עשו" (2021)
"לנסקי" (2021)
"Spread"‏ (TBA)
Joe Baby‏ (TBA)
Theirs‏ (TBA)
Hellfire‏ (TBA)

טלוויזיה

The Path to 9/11‏ (2006) - מיני-סדרה
החיים על מאדים (2009-2008)
מייק (2022)
אוצר לאומי: קצה ההיסטוריה (2022)
המקעקע מאושוויץ (2024)

קישורים חיצוניים

הארווי קייטל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הארווי קייטל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
הארווי קייטל, באתר AllMovie (באנגלית)
הארווי קייטל, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
הארווי קייטל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הארווי קייטל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הארווי קייטל, באתר Discogs (באנגלית)
הארווי קייטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ירון פריד, הדרך הנכונה היא הדרך הקשה, חדשות, 11 ביוני 1993 - ריאיון לרגל ביקור בפסטיבל הסרטים בירושלים
אורי קליין, אין תפקידים קטנים, אין דמויות רעות, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001 - ריאיון לרגל ביקור בפסטיבל הסרטים בחיפה
אמיר קמינר, הארווי קייטל: "גם אני צחצחתי נעלים בחיי", באתר ynet, 8 במרץ 2016

הערות שוליים

^ משה נתן, רחובות של פשע ואשמה, מעריב, 15 באוקטובר 1976
^ שני שחקנים - ו"הפקה מעניינת", מעריב, 4 במאי 1978
^ עדנה פיינרו, סקורסי מספר על ישו, חדשות, 27 באוקטובר 1988
^ הצנזורה בארץ פסלה את "הפיתוי של ישו", חדשות, 18 באוקטובר 1988
^ רן לוי-, הותרה הקרנת "הפיתוי האחרון של ישו׳, חדשות, 16 ביוני 1989
^ מלכה שמין, מי תהום, חדשות, 6 בספטמבר 1990
^ חגי לוי, סרט / מה כבר אפשר והוסיף?, חדשות, 9 באוגוסט 1993
^ דליה שלף, סרטים חדשים - דרמה חושנית שזכתה בפסטיבל קאן 93', חדשות, 1 באוקטובר 1993
^ נסים דיין, ‏דחקות עם השטן, מה יש, באתר גלובס, 31 בינואר 2001
^ נילי ברקן, ‏מומלץ לא למצמץ, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2000
^ אורי קליין, הארווי קייטל בישראל כאורח פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2001
^ נילי ברקן, ‏מותר הכבשים על הדרקון, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2002
^ נירית אנדרמן, הצצה ראשונה לסרט החדש של ארי פולמן, באתר הארץ, 10 במאי 2013
^ אורי קליין, מלבד סצינות מרהיבות ביופיין, לא תזכרו דבר מהסרט "נעורים", באתר הארץ, 10 במרץ 2016
^ אמיר בוגן, מישראל לברוקלין: הסרט שמתחיל בזוהר ארגוב ונגמר בהארווי קייטל, באתר ynet, 8 במרץ 2018
^ איתי שטרן, הארווי קייטל יככב בעיבוד קולנועי לספר של מאיר שלו, באתר הארץ, 27 במרץ 2018
^ איתמר זהר, "האירי", הסרט החדש של סקורסזה עם דה נירו ופצ'ינו, גורף שבחים מהמבקרים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2019
^ Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, ‏2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)
^ גואל פינטו, השחקן הארווי קייטל התחתן הערב בירושלים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2001
^ עירית שמגר, קלוז אף / "חכמים בלילה", מעריב, 1 באוגוסט 1986

הקודם: 1992: ראסל קרואו (רומפר סטומפר)	פרסי מכון הקולנוע האוסטרלי – השחקן הראשי הטוב ביותר 1993: הארווי קייטל (הפסנתר)	הבא: 1994: ניקולס הופ (ילד רע)