שיטת סטניסלבסקי היא שיטת משחק בתיאטרון שפותחה על ידי הבמאי הרוסי קונסטנטין סטניסלבסקי.
השיטה והתפתחותה
אלמנט מרכזי בגלגולה המוקדם של השיטה היה "זיכרון רגשי/חושים" והיה מבוסס על הרגש. כך למשל, אם השחקן צריך לבכות, הוא חושב על דבר עצוב שקרה לו או למישהו קרוב לו, ואם השחקן צריך לצחוק או לגחך, הוא חושב על דבר מצחיק וכך הלאה.
סטניסלבסקי הגדיר את שיטת המשחק המזויפת והשלילית כ"הרגשה שחקנית" - אמצעים מזויפים בהם משתמש השחקן כדי להציג או להראות את מצביה הרגשיים והפנימיים של הדמות. לדוגמה: שחקן המשחק דמות תמימה מעמיד פני תמים, מדבר בקול ילדותי או מציג עיניים ילדותיות-תמות.
את ההרגשה הנכונה ששחקן צריך להרגיש, ההרגשה אליה שיטת המשחק שלו שואפת, הגדיר סטניסלבסקי כ"הרגשה יצירתית" - מצב נפשי בו השחקן מתנהג באופן מציאותי יותר ו"רחובי" או "בגובה העיניים" יותר. ב"הרגשה היצירתית" מתנהג השחקן כך ש"אילו במציאות הייתי הדמות בסיטואציה הזו, ככה הייתי מתנהג".
השיטה מחולקת לשני נושאים:
- עבודת השחקן על עצמו:
- פיתוח מיומנות של "התבוננות במציאות" (בצורה של צופה מהצד, פסיבי)
- עבודה על קולו וגופו של השחקן (שיהיו דומים לדמות)
- עיבוד טכניקה נפשית שמאפשרת לשחקן "הרגשה יצירתית"
- עבודת השחקן על תפקידו:
- הגדרת המניע העיקרי של הדמות (הטריגר שמוביל אותה בסצנה או במחזה)
- לימוד והתחקות אחר אנשים הדומים לדמות
- השחקן צריך להיכנס לנעליה של הדמות באמצעות "זיכרון חושי" ו"זיכרון רגשי"
על מנת להשיג יעדים אלו לפי שיטת סטניסלבסקי, על השחקן הצעיר להופיע לפני קהל רק כאשר הוא מפנים עקרונות אלו.
תלמידו של סטניסלבסקי, ריצ'רד בולסלבסקי, הביא את השיטה לארצות הברית והשפיע על שחקנים, במאים ומורים למשחק, אשר הקימו ביחד את קבוצת תיאטרון (Group Theater) ממנה צמח בשנות ה-40 בית הספר "אולפן השחקנים" (The Actor's Studio).
ב-14 השנים האחרונות של חייו שינה סטניסלבסקי כיוון והכניס לשיטת העבודה שלו כלי שעד אז לא הוזכר בה - ניתוח טקסט ואימפרוביזציה כדרך לבניית תפקיד.
הוא זנח את "הזיכרון הרגשי/החושי", ואף התכחש אליו בכמה הזדמנויות. במקום רגשות הוא התמקד עתה בעולם הדימויים אותו יוצר השחקן כמעיין ליצירתיות ואף לביטוי רגשי. את כיוון העבודה הזה שנודע כשיטת הפעולות הפיזיות המשיכו לפתח יורשיו. בין הידועים בהם היו תלמידתו מריה קנבל, מהפדגוגיות המשפיעות ביותר על עולם התיאטרון הרוסי בתקופה הסובייטית, ותלמידה אנטולי וסילייב, מחשובי הבמאים של אירופה בימינו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
