מועדון הכדורגל ברצלונה (בקטלאנית: Futbol Club Barcelona) הוא מועדוןכדורגל מברצלונה, קטלוניה, ספרד, המתחרה בלה ליגה, ליגת הכדורגל הבכירה בספרד. מאז הקמתו ב-1899 היו למועדון 41 נשיאים שונים. המועדון נמצא בבעלות חברי המועדון של הקבוצה, ובדומה לחברה בערבון מוגבל, הם בוחרים את הנשיא בהצבעה. הנשיא מחזיק באחריות על הניהול הכולל של המועדון, לרבות חתימה רשמית על חוזים עם שחקנים ואנשי צוות. בספרד נהוג שהנשיא צופה במשחקים בהם משתתפת הקבוצה יחד עם נשיא היריבה.
ב-22 באוקטובר 1899 פרסם הספורטאי השווייצריז'ואן גאמפר מודעה בעיתון "לוס דפורטס" המצהיר על רצונו להקים מועדון כדורגל בעיר ברצלונה. תגובה חיובית למודעה הביאה לפגישה בגימנסיו סולה ב-29 בנובמבר בה השתתפו אחד-עשר גברים, כולל וולטר ויילד, שהפך מאוחר יותר לנשיא הראשון של המועדון, וברתומאו טראדס, שהיה הנשיא השני. כתוצאה מפגישה זו הוקם מועדון כדורגל ברצלונה.[1]
בשנת 1908 הפך גאמפר לנשיא המועדון בפעם הראשונה כדי להציל את המועדון מפירוק. המועדון לא זכה באף תואר מאז אליפות קטלוניה ב-1905, וכתוצאה מכך סבל מקשיים כלכליים קשים. גאמפר היה לאחר מכן נשיא המועדון בחמש קדנציות נפרדות בין 1908 ל-1925 ובסך הכל היה 26 שנים במועדון. אחד ההישגים העיקריים שלו היה לעזור לקבוצה לרכוש אצטדיון משלה ובכך דרך לייצר הכנסה יציבה. תחרות קדם עונה שנתית, גביע ז'ואן גאמפר, מתקיימת לכבודו מאז 1966.[2]
הקבוצה זכתה בשש אליפויות קטלוניה בין השנים 1930 ו-1938,[3] אך ההצלחה ברמה הלאומית (למעט התואר השנוי במחלוקת ב-1937) חמקה ממנה. מאז הקמתה של הלה ליגה ועד 1978, היו לברצלונה 20 נשיאים שונים, כלומר כל קדנציה נמשכה בממוצע כשנתיים וחצי. בשנת 1978 הפך ז'וזפ ליואיס נונייס לנשיא הנבחר הראשון של ברצלונה, ומאז חברי המועדון בחרו בנשיא המועדון. לתהליך בחירת הנשיא של ברצלונה היה קשר הדוק למעבר של ספרד לדמוקרטיה ב-1974 ולסיום הדיקטטורה של פרנקו. המטרה העיקרית של נונייס הייתה לפתח את ברצלונה למועדון ברמה עולמית על ידי מתן יציבות על המגרש ומחוצה לו.[4] נשיאותו נמשכה 22 שנים, מה שהפך אותו לנשיא שמכהן בזמן הארוך ביותר.
לאחר עזיבתו של נונייס בשנת 2000, סגן הנשיא שלו במשך 22 שנים, ז'ואן גספרט, החליף אותו בתפקיד. בתקופת נשיאותו במועדון, הקבוצה לא זכתה בתארים ולאחר שנתיים וחצי התפטר גספרט מתפקידו ב-12 בפברואר 2003 כשהקבוצה הייתה במקום ה-15 בליגה, שתי נקודות בלבד מעל הקו האדום.[5]אנריק ריינה נבחר לנשיא זמני עד 5 במאי 2003. לאחר מכן כיהנה ועדת ביניים עד לעריכת הבחירות.[6] ב-15 ביוני 2003 נכנס ז'ואן לאפורטה לתפקיד והיה הנשיא המצליח ביותר בליגת האלופות. המועדון זכה בליגת האלופות פעמיים תוך שלוש שנים והשלים "סקסטופל" (זכייה ב-6 תארים בעונה אחת) חסר תקדים על ידי זכייה בלה ליגה 2008/09, גביע המלך 2008/09, הסופר קאפ הספרדי 2009, ליגת האלופות 2008/2009, הסופר קאפ האירופי2009 וגביע העולם למועדונים 2009.[7]
ב-13 ביוני 2010 נבחר סנדרו רוסיי לנשיא ברצלונה עם יותר מ-60% מהקולות של חברי המועדון, וקיבל את הנשיאות באופן רשמי ב-1 ביולי 2010. הוא התפטר ב-2014 כתוצאה מפרשת שחיתות שכללה את החתמתו של ניימאר.[8]
ז'וזפ מריה ברתומאו החליף את רוסיי ב-23 בינואר 2014 לפני שהתפטר באוקטובר 2020. ועדת ניהול בראשות קרלס טוסקטס ניהלה את המועדון עד שז'ואן לאפורטה נבחר לקדנציה שנייה ב-7 במרץ 2021 עם למעלה מ-54% מהקולות.[9]
רשימת הנשיאים
להלן ההיסטוריה הנשיאותית הרשמית של ברצלונה, מאז תחילת כהונתו של וולטר ויילד ב-1899, ועד היום.[10]