ערך זה עוסק בתפקיד נשיא ברזיל. אם התכוונתם לרשימת כל הנשיאים, ראו נשיאי ברזיל.

נשיא הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל
Presidente da República Federativa do Brasil

איוש נוכחי	לואיז אינסיו דה סילבה
תאריך כניסה לתפקיד	1 בינואר 2023
דרכי מינוי	בחירות כלליות
תחום שיפוט	ברזיל ברזיל
מעון	פאלאסיו דה אלבורדה
מושב המשרה	ארמון פלנלטו, ברזיליה
משך כהונה קצוב	ארבע שנים
ייסוד המשרה	15 בנובמבר 1889
איוש ראשון	גנרל דאודורו דה פונסקה
www.gov.br/planalto/

ברזיל

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ברזיל

חוקה נשיא לואיז אינסיו דה סילבה הקונגרס הלאומי של ברזיל הסנאט הפדרלי, בית עליון בית הנבחרים, בית תחתון בחירות אחרונות בברזיל 2022 - 2018 - 2014 - 2010 - 2006 מפלגות ברזיל מדינות ברזיל פורטל ברזיל

נשיא ברזיל, ובשמו הרשמי: נשיא הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל, הוא ראש המדינה, וגם ראש הרשות המבצעת בברזיל. הוא גם המפקד העליון של כוחותיה המזוינים של ברזיל.

כרפובליקה נשיאותית מעניקה ברזיל סמכויות נרחבות לנשיאה. הוא שולט בממשלה, מייצג את המדינה כלפי חוץ, ממנה את ממשלתו ואת שופטי בית המשפט העליון. לנשיא גם השפעה רבה על הרשות המחוקקת. בידו להציע חוקים לקונגרס, וכן להורות בעצמו על קבלת חוקים, כהוראת שעה (Medidas Provisórias), עד שהקונגרס יצביע על קבלתו של החוק לצמיתות.

על פי החוקה הברזילאית מ-1988, הנשיא חייב להיות אזרח ברזיל שנולד בברזיל, בן 35 שנים לפחות, תושב ברזיל, להיות אחד מרשימת האלקטורים הרשומים באחת המפלגות הפוליטיות בברזיל.

כיום אורכה של כהונת הנשיא ארבע שנים, וביכולתו להיבחר לתקופת כהונה נוספת בת ארבע שנים, וזאת לאחר שהחוקה תוקנה בשנת 1997 על מנת לאפשר לנשיא פרננדו אנריקה קרדוזו להיבחר מחדש.

משכנו הרשמי של הנשיא הוא פאלאסיו דה אלבורדה (ארמון השחר), בברזיליה ומשרדו הרשמי של הנשיא הוא פלאסיו דו פלנלטו (ארמון המישור), במרכז העיר ברזיליה. שני הבניינים עוצבו על ידי הארכיטקט, אוסקר נימייר. ארמון המישור פונה לכיכר "שלושת הכוחות" בה מצויים גם בניין בית המשפט העליון ("היכל הצדק") ובניין הקונגרס הלאומי של ברזיל.

נשיאה הראשון של ברזיל היה המרשל דאודורו דה פונסקה, שקיבל את תפקידו בהפיכה צבאית כנגד פדרו השני. מאז הפיכה זו היו בברזיל שינויים חוקתיים רבים, והמדינה קיבלה שש^{[דרוש מקור]} חוקות, ועברה דרך שני עידנים של משטרים דיקטטוריים, ומספר תקופות של משטר דמוקרטי. רוב הזמן נותר תפקיד הנשיא התפקיד המרכזי בפוליטיקה הברזילאית. לפרק זמן קצר, בין 1962 ל-1963 כיהן לצד הנשיא ראש ממשלה בעל סמכויות רחבות. הסדר זה כשל לאחר שתוך שנה החליף הנשיא ז'ואאו גולאר שלושה ראשי ממשלה, ולבסוף בוטל ההסדר במשאל עם.

• החוקה הברזילאית מ-1891 קבעה תקופת כהונה של ארבע שנים ללא יכולת לבחירה מחדש.
• החוקה הברזילאית מ-1934 קבעה תקופת כהונה של ארבע שנים ללא יכולת לבחירה מחדש.
• החוקה הברזילאית מ-1946 קבעה תקופת כהונה של חמש שנים ולא אפשרה לנשיא להיבחר מחדש.
• החוקה הברזילאית מ-1967 קבעה תקופת כהונה של ארבע שנים ולא אפשרה לנשיא להיבחר מחדש. בשנת 1969 תוקנה החוקה וקבעה כי הנשיא יכהן שש שנים.
• החוקה הברזילאית משנת 1988 קבעה תקופת כהונה בת חמש שנים ולא אפשרה לנשיא להיבחר מחדש. בשנת 1994 קוצרה התקופה לארבע שנים, ובשנת 1997 הורתה כי הנשיא יכול להיבחר מחדש פעם אחת נוספת.

כרפובליקה נשיאותית, ברזיל מעניקה סמכויות משמעותיות לנשיא, השולט למעשה ברשות המבצעת, מייצג את המדינה בחו"ל, וממנה את הקבינט ובאישור הסנאט, את השופטים של בית המשפט הפדרלי העליון. הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים .

לנשיאים בברזיל יש סמכויות חוקיות משמעותיות, המופעלות על ידי הצעת חוקים לקונגרס הלאומי או על ידי שימוש ב-Medidas Provisórias (צווים נשיאותיים זמניים), מכשיר בעל תוקף של חוק שהנשיא יכול לחוקק במקרים של דחיפות והכרח למעט ביצוע שינויים בתחומי משפט מסוימים (לא ניתן להשתמש בצווים הנשיאותיים הזמניים לשינוי חוק פלילי או חוק בחירות). צעד זמני נכנס לתוקף מיד, לפני שהקונגרס יצביע עליו, ונשאר בתוקף עד 60 יום, אלא אם כן הקונגרס יצביע על ביטולו. ניתן להאריך את תקופת 60 הימים פעם אחת, עד 120 יום. אם הקונגרס, לעומת זאת, יצביע בעד אישור הצעד הזמני, הוא הופך לחוק בפועל, עם שינויים שיוחלטו על ידי הרשות המחוקקת. האמצעי הזמני יפוג בתום תקופת 60 הימים (או 120 הימים, במקרה של הארכה), או מוקדם יותר, אם נדחה על ידי אחד מבתי הקונגרס.

סעיף 84 של החוקה הפדרלית הנוכחית, קובע שלנשיא יש סמכות לעשות זאת:

• למנות ולפטר את שרי המדינה;
• להפעיל, בסיוע שרי המדינה, את ההנהלה העליונה של הממשל הפדרלי;
• ליזום את הליך החקיקה, באופן ובמקרים הקבועים בחוקה;
• להעניש, לפרסם ולהורות על פרסום חוקים, וכן להוציא גזירות ותקנות לאכיפתם האמיתית;
• הצעות וטו, כולן או חלקן;
• לספק, באמצעות צו, על ארגון ומבנה הממשל הפדרלי אם אין גידול בהוצאות או יצירה או הכחדה של סוכנויות ציבוריות; והכחדה של משרות או תפקידים, כשהם פנויים;
• לשמור על יחסים עם מדינות זרות ולהסמיך את נציגיהן הדיפלומטיים;
• לסכם אמנות, אמנות ומעשים בינלאומיים, בכפוף לאשרור הקונגרס הלאומי של ברזיל ;
• לגזור על מצב ההגנה ועל מצב המצור, בהתאם לנהלים החוקתיים הקודמים ומסמיכים את גזירות החירום הללו;
• לגזור ולאכוף התערבות פדרלית, בהתאם לנהלים החוקתיים הקודמים ומתירים פעולה חריגה כזו;
• עם פתיחת מושב החקיקה, שלח מסר ותוכנית ממשלתית לקונגרס הלאומי, המתאר את מצב האומה ומבקש את הפעולות שנראה לו נחוצות;
• לתת חנינות ולהפחית עונשים, לאחר שמיעת הגורמים המונהגים בחוק, במידת הצורך;
• להפעיל את הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים, למנות את מפקדי חיל הים, הצבא וחיל האוויר, לקדם קצינים כלליים ולמנותם לתפקידים המוחזקים על ידם באופן בלעדי;
• למנות, לאחר אישור הסנאט הפדרלי, את שופטי בית המשפט הפדרלי העליון ואלו של בתי המשפט העליונים, את מושלי השטחים, את התובע הכללי של הרפובליקה, את הנשיא ומנהלי הבנק המרכזי ועובדי מדינה אחרים, כאשר נקבע בחוק;
• למנות, בשים לב להוראות סעיף 73, את שופטי בית המשפט לחשבונות של האיחוד;
• למנות שופטים באירועים שנקבעו בחוקה זו והיועץ המשפטי לממשלה של האיגוד;
• למנות חברים במועצת הרפובליקה, בהתאם לסעיף 89, VII;
• לזמן ולעמוד בראש מועצת הרפובליקה ומועצת ההגנה הלאומית;
• להכריז מלחמה, במקרה של תוקפנות זרה, באישור הקונגרס הלאומי או באישורו, בכל פעם שהיא מתרחשת בין ישיבות חקיקה ובאותם תנאים, לגזור על גיוס לאומי מלא או חלקי;

  

• לעשות שלום, באישור או באישור הקונגרס הלאומי;
• עיטורי פרסים והצטיינות;
• להתיר, במקרים הקבועים בחוק המשלים, לכוחות רים לעבור בשטח הלאומי, או להישאר בו זמנית;
• להגיש לקונגרס הלאומי את התוכנית הרב-שנתית, את הצעת החוק להנחיות התקציב ואת הצעות התקציב המפורטות בחוקה זו;
• למסור, מדי שנה, חשבונות לקונגרס הלאומי על שנת הכספים הקודמת, תוך שישים יום מפתיחת מושב החקיקה;
• למלא ולבטל את עמדות הממשל הפדרלי, כפי שנקבע בחוק;
• להוציא אמצעים זמניים, בתוקף חוק, לפי סעיף 62;
• לבצע חובות אחרות הקבועות בחוקה.

הנשיא מקבל משכורת חודשית של 26,723 ריאל, יחד עם חשבון הוצאות המופרש לכיסוי נסיעות, מוצרים ושירותים בזמן כהונתו. העלאת השכר האחרונה אושרה על ידי הקונגרס בדצמבר 2010 ונכנסה לתוקף בפברואר 2011. בהתחשב בכך שבברזיל כל העובדים ועובדי המגזר הפרטי והציבורי מקבלים שכר נוסף השווה לשכר חודשי לאחר שנה של עבודה (פיצוי זה ידוע בתור המשכורת השלוש עשרה), הנשיא מקבל 13 תשלומים בשנה, וכתוצאה מכך משכורת שנתית של כ-350 אלף ריאל.

פאלאסיו דו פלנלטו בברזיליה הוא מקום העבודה הרשמי של הנשיא, בעוד פאלאסיו דה אלבורדה הוא מעונו הרשמי; יש לו את הזכות להשתמש בצוות ובמתקנים של הארמון.

בית המגורים הרשמי של טורטו, הידוע בכינויו "Granja do Torto", הוא חווה הממוקמת בפאתי הבירה הלאומית ומשמשת כמעון נופש לנשיא המדינה. ארמון ריו נגרו בפטרופוליס, ריו דה ז'ניירו הוא מקום מפלט קיץ לנשיא, אם כי נעשה בו שימוש נדיר.

בנוסף, נשיאות הרפובליקה מחזיקה גם את Palacio do Jaburu בברזיליה לשימוש סגן נשיא הרפובליקה כמעונו הרשמי.

לנסיעות, הנשיא משתמש במכונית הנשיאותית, שהיא גרסה משוריינת של פורד פיוז'ן היבריד משנת 2011, שנבנתה על פלטפורמת פורד CD3. רולס רויס סילבר ריית משנת 1952 משמש את הנשיא באירועים טקסיים כגון חגיגות יום העצמאות, ביקורים של ראשי מדינות והשבעת הנשיא הנבחר. גרסה משודרגת של האיירבוס A319, ייעוד חיל האוויר VC-1A, משמשת לשאת את הנשיא בכל הטיסות הבינלאומיות הבינוניות והארוכות, שני מטוסי Embraer 190 שעברו שינוי, ייעוד חיל האוויר VC-2, משמשים לנסיעות נשיאותיות לטווח קצר ובינוני. כאשר הנשיא נמצא על הסיפון, המטוס מקבל את תמרור הקריאה "Avião Presidencial Brasileiro". שתי גרסאות צבאיות מתוקנות של ה-Eurocopter Super Puma, ייעוד חיל האוויר VH-34, משמשות כמסוקים הנשיאותיים העיקריים.

• 
  פלאסיו דה אלברודה, מעון המגורים הרשמי
• 
  מעון הנופש הנשיאותי
• 
  המכונית הנשיאותית
• 
  הרולס רויס הנשיאותית הטקסית
• 
  המטוס הנשיאותי
• 
  המסוק הנשיאותי

נשיא ברזיל הנוכחי הוא לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה, הנשיא ה-39 במספר.

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: הרפובליקה הישנה (1889–1930)

הרפובליקה הראשונה נוסדה ב-1890 והונהגה על ידי דאודורו דה פונסקה, שהדיח את פדרו השני קיסר ברזיל. בנוסף, פונסקה הקים ממשלה זמנית. שנתיים מאוחר יותר, ב-1891, חוקת ברזיל נכתבה על בסיס החוקה של הרפובליקה של ארצות הברית, ואף שם הרפובליקה ניתן לה על שם ארצות הברית (הרפובליקה של ארצות הברית של ברזיל). דאודורו נבחר להיות הנשיא על ידי הפרלמנט באותו השנה, אולם התפטר כעבור 10 חודשים בלבד. במקומו נכנס לתפקיד פלוריאנו פיישוטו. אחריו נבחר בבחירות ציבוריות בפעם הראשונה בברזיל, פרודנטה דה מוראיס בארוס.

אף על פי שברזיל הייתה תאורטית דמוקרטיה חוקתית, הרפובליקה הישנה נשלטה בידי אוליגרכיות מקומיות, ובלט בה הכוח של המדינות סאו פאולו ומינאס ז'ראיס, שהתחלף לסירוגין. ההצבעות באזורים הכפריים נשלטה לרוב על ידי בעלי אדמות מקומיים, ולפחות מ-6 אחוזים באוכלוסייה הייתה זכות הצבעה.

ב-1930, עת ברזיל הייתה נתונה במשבר כלכלי בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בנוסף, מהפכה פרצה במדינה ותקופת הרפובליקה הראשונה נסתיימה. הנשיא, וושינגטון לואיס, שנתמך על ידי האוליגרכים של הקפה מסאו פאולו, שבר את שלטונם של סאו פאולו (מדינה) ומינאס ז'ראיס ותמך במועמד מסאו פאולו, ז'וליו פרסטס. פרסאס ניצח בבחירות, אך וושינגטון לואיס (הנשיא) הודח כשלושה שבועות לפני סוף הקדנציה שלו, וכך פרסטס מעולם לא הושבע לנשיאות.

נשיאי הרפובליקה הברזילאית הראשונה

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		מערכות בחירות	סגן נשיא
					התחלה	סיום
1		דאודורו דה פונסקה Deodoro da Fonseca (1827-1892)		צבא ברזיל	ראש הממשלה הזמנית מ-15 בנובמבר 1889 26 בפברואר 1891	23 בנובמבר 1891	1891	פלוריאנו פיישוטו
2		פלוריאנו פיישוטו Floriano Peixoto (1839-1895)		צבא ברזיל	23 בנובמבר 1891	14 בנובמבר 1894		ללא
3		פרודנטה דה מוראיס Prudente de Morais (1841-1912)		המפלגה הרפובליקנית הפדרלית	15 בנובמבר 1894	14 בנובמבר 1898	1894	מנואל ויטורינו
4		קמפוס סאלס Campos Sales (1841-1913)		המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו	15 בנובמבר 1898	14 בנובמבר 1902	1898	רוזה א-סילבה
5		רודריגס אלווס שם בשפת המקור (1848-1919)		המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו	15 בנובמבר 1902	14 בנובמבר 1906	1902	סילביאנו ברנדאו (מת בטרם הושבע) אפונסו פנה
6		אפונסו פנה Afonso Pena (1847-1909)		המפלגה הרפובליקנית של מינאירו	15 בנובמבר 1906	14 ביוני 1909 מת בכהונתו	1906	נילו פסניה
7		נילו פסניה Nilo Peçanha (1867-1934)		המפלגה הרפובליקנית של ריו	14 ביוני 1909 מת בכהונתו	14 בנובמבר 1910		ללא
8		ארמס דה פונסקה Hermes da Fonseca (1855-1923)		המפלגה הרפובליקנית השמרנית	15 בנובמבר 1910	14 בנובמבר 1914	1910	ונססלאו בראז
9		ונססלאו בראז Venceslau Brás (1868-1966)		המפלגה הרפובליקנית של מינאירו	15 בנובמבר 1914	14 בנובמבר 1918	1914	אורבנו סנטוס
-		רודריגס אלווס שם בשפת המקור (1848-1919)		המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו	חלה בטרם השבעתו לנשיאות ומת בתקופת כהונתו		1918	דלפים מוריירה
10		דלפים מוריירה Delfim Moreira (1868-1920)		המפלגה הרפובליקנית של מינאירו	מ"מ הנשיא מ-15 בנובמבר 1914 16 בינואר 1919	28 ביולי 1919		ללא
11		אפיטסיו פסואה שם בשפת המקור (1865-1942)		המפלגה הרפובליקנית של מינאירו	28 ביולי 1919	14 בנובמבר 1922	1919	דלפים מוריירה (מת בכהונתו) בואנו דה פאיבה
12		ארתור ברנרדס Artur Bernardes (1875-1955)		המפלגה הרפובליקנית של מינאירו	15 בנובמבר 1922	14 בנובמבר 1926	1922	אסטאסיו קוימברה
13		וושינגטון לואיס שם בשפת המקור (לידה-מוות)		המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו	15 בנובמבר 1926	24 באוקטובר 1930	1926	פרננדו דה מלו ויאנה
-		ז'וליו פרסטס Júlio Prestes (1882-1946)		המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו	לא הושבע לתפקידו עקב מהפכת 1930		1930	ויטאל סוארס

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: פופוליזם ו"המדינה החדשה" (1930–1945)

נשיאי הרפובליקה הברזילאית בתקופת ורגאס

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		מערכות בחירות	סגן נשיא
					התחלה	סיום
-		אוגוסטו פרגוזו מנה ברטו איזאיאס דה נורוניה		צבא ברזיל	24 באוקטובר 1930	3 בנובמבר 1930	-	ללא
14		ז'טוליו ורגאס Getúlio Vargas (1882-1954)		הברית הליברלית	ראש הממשלה הזמנית מ-3 בנובמבר 1930 20 ביולי 1934	29 באוקטובר 1945	1934	ללא
15		ז'וזה ליניארס José Linhares (1886-1957)		בלתי מפלגתי נשיא בית המשפט העליון הפדרלי	29 באוקטובר 1945	30 בינואר 1946	-	ללא

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: דמוקרטיזציה ופיתוח (1945–1964)

וארגס התפטר בעקבות מספר גורמים ב-1945. אף על פי כן, וארגס כיהן בקדנציה נוספת, והשפעתו על הפוליטיקה הברזילאית ניכרה עד סוף תקופת הרפובליקה השנייה. בתקופה זו, שלטו 3 מפלגות עיקריות בפוליטיקה הלאומית. שתיים מהן היו תומכות של ורגאס, ואחת מתנגדת לו.
תקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות בולט. ורגאס התאבד ב-1954 במהלך משבר שאיים על ממשלתו. אחריו שלטו מספר נשיאים, כאשר לכל אחד מהם תקופת כהונה קצרה מאוד. ב-1961 נבחר ז'אניו קאדרוס לנשיא, ופרש כשבעה חודשים לאחר מכן. באותה תקופה, הבחירות לנשיאות ולסגנות הנשיאות היו נפרדות. סגן הנשיא של קאדרוס היה יריב פוליטי שלו, פוליטיקאי מהשמאל, ז'ואאו גולאר. משבר בין השניים, הוביל לצמצום הסמכויות של סגן הנשיא. משאל עם ב-1963 השיבה את הנשיאות על כנה, וב-1964 הפיכה צבאית הדיחה את גולאר, ועידן הדיקטטורה הצבאית בברזיל החל.

נשיאי הרפובליקה הברזילאית השנייה

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		מערכות בחירות	סגן נשיא
					התחלה	סיום
16		גספאר דוטרה Gaspar Dutra (1883-1974)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	31 בינואר 1946	30 בינואר 1951	1945	נראו ראמוס
17		ז'טוליו ורגאס Getúlio Vargas (1882-1954)		מפלגת העבודה הברזיאלית	31 בינואר 1951	24 באוגוסט 1954 שלח יד בנפשו	1950	קפה פיליו
18		קפה פיליו Café Filho (1899-1970)		המפלגה הסוציאל-פרוגרסיבית	3 בספטמבר 1954	נבצר החל מ-8 בנובמבר 1955 22 בנובמבר 1955	-	ללא
19		קרלוס לוז Carlos Luz (1894-1961) ממלא מקום הנשיא		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	8 בנובמבר 1955	11 בנובמבר 1955	-	ללא
20		נראו ראמוס Nereu Ramos (1888-1958) ממלא מקום הנשיא		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	11 בנובמבר 1955	30 בינואר 1956	-	ללא
21		ז'וסלינו קוביצ'ק Juscelino Kubitschek (1902-1976)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	31 בינואר 1956	30 בינואר 1961	1955	ז'ואאו גולאר
22		ז'אניו קואדרוס Jânio Quadros (1917-1992)		מפלגת העבודה הלאומית	31 בינואר 1961	25 באוגוסט 1961 התפטר מתפקידו	1960	ז'ואאו גולאר
23		רניירי מזילי Ranieri Mazzilli (1910-1975) ממלא מקום הנשיא		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	25 באוגוסט 1961	7 בספטמבר 1961	-	ללא
24		ז'ואאו גולאר João Goulart (1918-1976) ממלא מקום הנשיא		מפלגת העבודה הברזיאלית	7 בספטמבר 1961	1 באפריל 1964 הודח בהפיכה צבאית	-	ללא

ערך מורחב – הדיקטטורה הצבאית בברזיל (1964–1985)

נשיאי הדיקטטורה הצבאית בברזיל

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		מערכות בחירות	סגן נשיא
					התחלה	סיום
25		רניירי מזילי Ranieri Mazzilli (1910-1975) ממלא מקום הנשיא		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	2 באפריל 1964	14 באפריל 1964	-	ללא
26		אומברטו קסטלו ברנקו Humbert Castelo Branco (1897-1967)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	15 באפריל 1964	14 במרץ 1967	1964	חוסה מריה אלקמין
27		ארטור דה קוסטה אה סילבה Artur da Costa e Silva (1899-1969)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	15 במרץ 1967	נבצר החל מ-31 באוגוסט 1969 14 באוקטובר 1969 הודח	1966	פדרו אליישו
-		פדרו אליישו Pedro Aleixo (1901-1975)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	הודח מתפקידו בטרם הושבע		-	ללא
-		אוגוסטו רדמאקר אורליו דה לירה טבארס מרציו מלו		צבא ברזיל	31 באוגוסט 1969	30 באוקטובר 1969	-	ללא
28		אמיליו מדיסי Emílio Médici (1905-1985)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	30 באוקטובר 1969	14 במרץ 1974	1969	אוגוסטו רדמאקר
29		ארנסטו גייזל Ernesto Geisel (1907-1996)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	15 במרץ 1974	14 במרץ 1979	1974	אדלברטו פריירה דוס סאנטוס
30		ז'ואאו פיגיירדו João Figueiredo (1918-1999)		הברית הלאומית להתחדשות (מפלגה צבאית)	15 במרץ 1979	14 במרץ 1985	1978	אורליאנו צ'אווס

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: דמוקרטיזציה והיסטוריה עכשווית (1985–הווה)

מאז 1980, במקביל לסיומה של המלחמה הקרה, הממשלה הצבאית החלה בפתיחה פוליטית הדרגתית, שנקראה ארברטורה, כאשר המטרה הסופית הייתה דמוקרטיה. למרות זאת, עם תום כהונתו של הדיקטטור הצבאי האחרון לא נערכו בחירות ישירות לנשיאות.
טנקרדו נווס, מי שהיה ראש הממשלה בתקופתו של גולאר, נבחר כמועמד המפלגה הגדולה באופוזיציה, ונתמך על ידי חלק רחב מהקשת פוליטית, ואפילו מחלקים במפלגות שתמכו בדיקטטורה הצבאית. טנקרדו נבחר לנשיא, אך נפטר בטרם התמנה ונכנס לתפקיד. האזרח הראשון שהיה לנשיא מאז 1964 היה סגנו של טנקרדו, ז'וזה סרניי, חבר לשעבר במפלגה של הדיקטטורים. ב-1988 אושרה חוקה דמוקרטית חדשה, והדמוקרטיה החלה מחלחלת בשלטון ומוסדותיו.
ב-1989 נערכו בחירות לנשיאות ברזיל, ופרננדו קולור הצעיר נבחר לקדנציה בת 5 שנים. ב-1990 הוא נכנס לתפקיד, וב-1992 הואשם בשחיתות והתפטר. הוא היה הנשיא הראשון בברזיל שהואשם בשחיתות שלטונית. ב-1995 נבחר פרננדו אנריקה קרדוזו לתקופה של 4 שנים, אך תיקון שהוכנס לחוקה ב-1997 איפשר לו להיות הנשיא הראשון שנבחר לקדנציה שנייה. מאז 2003 נשיא ברזיל הוא לואיז אינסיו דה סילבה (המוכר כ"לוּלה"). באוקטובר 2010 נבחרה דילמה רוסף להחליפו. דילמה, מאותה המפלגה כמו לולה, היא הנשיאה הראשונה של ברזיל.

נשיאי הרפובליקה הפדרטבית של ברזיל

מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	מפלגה		תקופת כהונה		מערכות בחירות	סגן נשיא
					התחלה	סיום
-		טנקרדו נווס Tancredo Neves (1910-1985)		התנועה הדמוקרטית הברזילאית	מת בטרם הושבע לנשיא		1985	ז'וזה סרניי
31		ז'וזה סרניי José Sarney (1930-)		התנועה הדמוקרטית הברזילאית	נשיא בפועל מ-15 במרץ 1985 21 באפריל 1985	14 במרץ 1990		ללא
32		פרננדו קולור דה מלו Fernando Collor de Mello (1949-)		מפלגת העבודה הנוצרית	15 במרץ 1990	הושעה ב-2 באוקטובר 1992 29 בדצמבר 1992 התפטר מתפקידו	1989	איתמר פרנקו
33		איתמר פרנקו Itamar Franco (1930-2011)		התנועה הדמוקרטית הברזילאית	מ"מ הנשיא מ-2 באוקטובר 1992 29 בדצמבר 1992	31 בדצמבר 1994		ללא
34		פרננדו אנריקה קרדוזו Fernando Henrique Cardoso (1931-)		המפלגה הסוציאל-דמוקרטית	1 בינואר 1995	31 בדצמבר 2002	1994 1998	מרקו מסיאל
35		לואיז אינסיו דה סילבה Luiz Inácio Lula da Silva (1945-)		מפלגת הפועלים	1 בינואר 2003	31 בדצמבר 2010	2002 2006	ז'וזה אלנקר
36		דילמה רוסף Dilma Rousseff (1947-)		מפלגת הפועלים	1 בינואר 2011	הושעתה ב-12 במאי 2016 31 באוגוסט 2016 הודחה מתפקידה	2010	מישל טמר
							2014
37		מישל טמר Michel Temer (1940-)		התנועה הדמוקרטית הברזילאית	מ"מ הנשיאה מ-12 במאי 2016 31 באוגוסט 2016	31 בדצמבר 2018		ללא
38		ז'איר בולסונארו Jair Bolsonaro (1955-)		המפלגה הליברלית החברתית	1 בינואר 2019	31 בדצמבר 2022	2018	המילטון מוראו
(35)		לואיז אינסיו דה סילבה Luiz Inácio da Silva (1945-)		מפלגת הפועלים	1 בינואר 2023	מכהן	2022	ג'ראלדו אלקמין

• ברזיל
• פוליטיקה של ברזיל
• היסטוריה של ברזיל

מדיה וקבצים בנושא נשיא ברזיל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נשיא ברזיל (בפורטוגזית ברזילאית)

נשיאי ברזיל
הרפובליקה הישנה	דאודורו דה פונסקה • פלוריאנו פיישוטו • פרודנטה דה מוראיס • קמפוס סאלס • רודריגס אלווס • אפונסו פנה • נילו פסניה • ארמס דה פונסקה • ונססלאו בראז • רודריגס אלווס • דלפים מוריירה • אפיטסיו פסואה • ארתור ברנרדס • וושינגטון לואיס • ז'וליו פרסטס
עידן ורגאס	ז'טוליו ורגאס • ז'וזה ליניארס
הרפובליקה השנייה	גספאר דוטרה • ז'טוליו ורגאס • קפה פיליו • קרלוס לוז • נראו דה אוליביירה • ז'וסלינו קוביצ'ק • ז'אניו קואדרוס • רניירי מזילי • ז'ואאו גולאר
הדיקטטורה הצבאית	רניירי מזילי • קסטלו ברנקו • קוסטה אה סילבה • אמיליו גרסטזו מדיסי • ארנסטו גייזל • ז'ואאו פיגיירדו
הרפובליקה החדשה	טנקרדו נווס • ז'וזה סרניי • פרננדו קולור דה מלו • איתמר פרנקו • פרננדו אנריקה קרדוזו • לואיז אינסיו דה סילבה • דילמה רוסף • מישל טמר • ז'איר בולסונארו • לואיז אינסיו דה סילבה