נפתלי הרץ אימבר

נפתלי הרץ אימבר
נפתלי הערץ אימבער
לידה 27 בדצמבר 1856
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית זלוצ'וב, האימפריה האוסטרית
פטירה 8 באוקטובר 1909 (בגיל 52)
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, יידיש, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות התקווה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1868–1905 (כ־37 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הבית הראשון והפזמון בכתב ידו ועם חתימתו של נפתלי הרץ אימבר, תרס"ח-1908, נשמר באוספי הספרייה הלאומית

נפתלי הרץ אימבר (בכתיב יידי: נפתלי הערץ אימבער; חנוכה תרי"ז, 27 בדצמבר 1856 – שמחת תורה תר"ע, 8 באוקטובר 1909) היה משורר עברי ומחבר ההמנון העברי "תקוותנו", שגרסה מקוצרת שלו (בתוספת לשינויים קלים) היא "התקווה" – ההמנון הלאומי של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.

קורות חייו

ילדות ונעורים

אימבר נולד להאדל בת יעקב צבי שוורץ ולשמואל יעקב אימבר בעיר זלוצ'וב שבגליציה (אז בשלטון האימפריה האוסטרית, כיום במחוז לבוב שבאוקראינה). אביו התפרנס בדוחק מניהול בית מרזח. משפחתו הייתה דתית ואימבר קיבל חינוך תורני, והוריו נמנו עם המתנגדים לחסידות בזרם הליטאי. בילדותו, הקשה נפתלי על הוריו, ולכן סבל לעיתים תכופות מנחת זרועו של אביו. לטענת אחיו שמריהו, אביו לא האמין בכשרונותיו וגם קינא בו על שאימו נטתה לפנקו.

אימבר למד בתלמוד תורה שבעירו והצליח בלימודיו, אולם הקשה גם על רבו. הוא סירב לשבת לשולחן התלמידים, ובמקום זאת ישב מתחת לשולחן ודרש מרבו שיבחן אותו בסיום יום. רבו נדהם מכישרונו ומיכולותיו, ובגיל שמונה למד אצל גדול המלמדים ולמד בבית המדרש שבו למדו בני 15. בגיל 10 כונה עילוי שבעילויים כיוון שהחל ללמוד את ספר הזוהר.[1]

בנעוריו החל להימשך לרעיונות ההשכלה, קרא ספרות כללית רבה והתעניין גם בספרות הקבלה. מספר שנים מאוחר יותר חיבר פואמה בשם "אוסטריה", שאותה הקדיש לקיסר פרנץ יוזף, שהעניק לו פרס כספי על השיר. בזכות שיר זה התפרסם בקרב הקהילה.

בגיל 18, בעקבות מות אביו וקשייה של אמו לנהל את בית המרזח ולטפל בשאר חמשת אחיו ואחיותיו, ובעקבות האווירה האנטי-חסידית בעיר שלא היטיבה עמו, עבר אימבר לברודי. שם התוודע לאנשי תנועת ההשכלה, ביניהם אברהם קרוכמל, יהושע השל שור וירמיהו מוזן. הם סייעו בידו להדפיס את שירו "אוסטריה" וכן שלחו אותו עם מכתב המלצה ללבוב אל הרב יששכר-בר לווינשטיין. הרב הכיר בכישרונו של הנער, שיכן אותו עמו ושכר לו מורים שילמדו אותו לימודים כלליים. לאחר כחצי שנה נאלץ לשוב לבית אמו, שהגיעה לקחת אותו בעקבות שמועות שהגיעו אליה, שבנה התרחק מן היהדות במראהו ובלבושו. לאחר זמן קצר בבית אמו, החליט לצאת ולנדוד ברחבי אירופה – בהונגריה, בסרביה וברומניה. ברומניה התגורר תקופה מסוימת בעיר יאשי בבית הרב משה ולדברג, ובשנת 1878 כתב את שני הבתים הראשונים של השיר "תִּקְוָתֵינוּ", אשר מאוחר יותר נקראו בשם "התקווה" ונקבעו כהמנונה הרשמי של מדינת ישראל.

אימבר החל לנדוד בערים, ובשנת 1881 הגיע לקושטא, אז בירת האימפריה העות'מאנית, שם התפרנס מרוכלות. באותה עת נתוודע ללורנס אוליפנט – דיפלומט אנגלי נוצרי וציוני, שהתיידד עמו. אוליפנט הציע לאימבר לבוא לארץ ישראל עמו ולהשתקע בכרמל.

בארץ ישראל

לורנס אוליפנט, 1829-1888
בית אוליפנט בחיפה
בית הקיץ של אוליפנט בדלית אל כרמל
חדרו המשוחזר של אימבר במרתף בית הייסמן בראשון לציון

נפתלי הרץ אימבר הגיע לארץ ישראל עם אוליפנט ורעייתו אליס בנובמבר 1882. אימבר התמנה למזכירו ומתרגמו האישי של אוליפנט. אימבר לימד את לורנס ואליס עברית, ואילו אליס לימדה את אימבר את השפה האנגלית. לדברי שמריהו, אחיו של נפתלי, סיבת הגעתו עם הזוג אוליפנט הייתה כי "היא ובעלה לא עשו מבלי עצתו והסכמתו דבר, הן בענייני הכלל, והן בענייני הפרט",[2] אך אין כל אימות לדבר.

אימבר התגורר בחדר בווילה ששכר אוליפנט במושבה הגרמנית שבחיפה (כיום בית אוליפנט). כיוון שבני הזוג אוליפנט סבלו מחום הקיץ בחיפה, הקים לורנס עבורו ועבור רעייתו בית קיץ בכפר דאלית אל כרמל (בית אוליפנט המשמש כיום כ"בית יד לבנים"). בבית הקיץ שהו בעיקר אימבר ואליס אוליפנט לעיתים תכופות.

הוא הרבה לבקר במושבות הראשונות ראשון לציון, זכרון יעקב, עקרון, גדרה, ראש פינה, פתח תקווה ומשמר הירדן, ואף כתב שירים לכבוד חלקן, אשר הפיחו בקרב המתיישבים ביטחון ותקווה. שירתו, הרוויה במוטיבים לאומיים, כמו השירים "משמר הירדן"[3] ו"תִּקְוָתֵינוּ", ביטאה הערצה רבה ל"יהודים החדשים" אנשי העלייה הראשונה שהוא פגש בארץ, והם זכו לאהדה רבה בקרב המתיישבים.

במהלך שהותו בארץ פרסם אימבר שירים, מאמרים וקטעי סאטירה רבים, מקיץ 1883 החל לפרסם בכתב העת "חבצלת" ולאחר מכן בעיתון "הצבי". תחילה כתב בעד פועלו של הברון רוטשילד.

בעת שהותו בירושלים בשנת 1884 חלה אימבר בקדחת ואוליפנט מימן את עלויות הטיפול בו. בנוסף שכר לאימבר חדר אצל האיכר שרגא פייבל היסמן בראשון לציון, בו החלים במשך שלושה חודשים ממחלתו. בעת החלמתו בראשון לציון עמד מקרוב על המצב במושבה והתוודע לכעסם של המתיישבים על פקידות הברון. הוא האשים את פקידות הברון ביחס מזלזל ופוגע כלפי המתיישבים במאמרים ושירים בעיתונות העברית. כמו כן צידד בפעילות כנגד פקידות הברון על רקע שנת השמיטה והיה מעורב בפרשת המרידות כנגד הפקידות. גם לאחר שעזב את הארץ, בימי שבתו בלונדון, לא פסק זעמו על הפקידות, ופרסם שיר נגד הברון ששמו "פותר החלומות". במחלוקת שבין העיתון "חבצלת" לבין "הצבי", צידד ב"חבצלת", וטען שאליעזר בן-יהודה כיסה על פשעי מנהלי הפקידות. עמדתו זו גרמה לכעס רב של בן-יהודה עליו, והביאה לידי פולמוס חריף בינו ובין המשורר.

כיוון שעיסוקו של אימבר כמזכירו של אוליפנט לא העסיקה אותו באופן מלא, שלח אוליפנט את אימבר לביירות על מנת לעבור הכשרה מקצועית כשען. אימבר אף פתח חנות בחיפה למשך תקופה קצרה. אוליפנט ניסה להכניס את אימבר ללימודי חקלאות במקווה ישראל ופנה בעניין במכתב אל שמואל הירש, המנהל דאז, בספטמבר 1884. למרות התלהבותו של אימבר מן המוסד הוא לא התקבל ללימודים שם.

במצרים

בשנת 1885 נסע אימבר למצרים. בשני מאמרים שפרסם בעיתון "חבצלת", טען אימבר כי נסיבות נסיעתו למצרים היו כי התלווה לד"ר פול ורנייה הצרפתי, שאליו התוודע כאשר ביקר ביפו. אימבר התרשם מוורנייה עקב היותו דובר 12 שפות. בנוסף לוורנייה, הצטרף חברו ד"ר יוהנס לפסיוס. לדברי אימבר הוא התלווה לשניהם כדי לראות פירמידות.[4] במהלך ביקורו במצרים חלה אימבר בגרענת קשה ואושפז בבית חולים למשך חודשיים. את רשמיו מביקורו במצרים כתב במאמר "מסע מצרים" ששלח משם לעיתון "חבצלת" באותה שנה. במהלך שהותו במצרים נודע לו על מותה של אליס אוליפנט (בתחילת ינואר 1886) מקדחת. נטען כי אימבר היה מאוהב באליס, הוא כתב שיר לזכרה, "בית עולמי", שהופיע בקובץ שיריו הראשון "ברקאי" ("ברקא" משמע כוכב הבוקר)[5]), שהופיע בירושלים באותה שנה.[6]

"זכה ותמה כמלאך אלוהים, וסגולות רוחה לא נפלו במאום טוהר נפשה (...) כל דבר מרושע וטמא שבי נצרף באש הצחה של מבטה"[7]

בספר נכלל גם השיר "תִּקְוָתֵינוּ" אותו הרחיב (מן הטיוטה שכתב ברומניה) ל-9 בתים במהלך ביקוריו במושבות וסיימו בשנת 1884. שני הבתים הראשונים מתוכו:[8]

כָל עוד בָלֵבב פנימה
נפש יהודי הֹמִיה,
ולפאֲתי מזרח קדימה
עֵינו לציון צופִיה –

עוד לא אָבדה תקותנו, התקוה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.

עוד לא אבדה...

בעקבות פטירתה של אליס שב אימבר לארץ ואילו לורנס אוליפנט, שסבל מדיכאון רב בעקבות פטירתה, החליט לשוב לאנגליה. עקב עזיבתו של אוליפנט נותר אימבר ללא תמיכה כלכלית ועזב אף הוא את הארץ במרץ 1887 לאירופה. "תִּקְוָתֵינוּ" החל להתפרסם בארץ ישראל זמן קצר לאחר שעזב אימבר את הארץ.

בערוב ימיו

נפתלי הרץ אימבר ורעייתו אמנדה קטי

אימבר חזר לאירופה במרץ 1887, ולאחר נדודים בברלין, ובפריז המשיך לאפריקה והגיע עד בומביי שבהודו. מהודו הגיע ללונדון והתיישב בה. שם התיידד עם ישראל זנגוויל, סופר יהודי-אנגלי ידוע, ממייסדי התנועה הציונית באנגליה. זנגוויל לימד את אימבר אנגלית ולמד מפיו עברית. לאחר כחצי שנה תרגם זנגוויל את "התקווה" ואת "משמר הירדן" לאנגלית ואימבר כתב באופן קבוע שירים ומאמרים לעיתון ה"ג'ואיש סטנדרט" (שמו העברי "דגל ישורון"), עיתון חרדי באנגלית. בדגל ישורון פרסם בהמשכים בשנים 1888–1890 שלושים פרקים ראשונים מזכרונותיו. את הפרקים כתב, ככל הנראה, באנגלית. בנוסף פרסם גם שירים ביידיש בשבועון "השולמית". ב-23 בדצמבר 1888 נפטר לורנס אוליפנט באנגליה ואימבר נמנה עם המעטים שהשתתפו בהלווייתו. כמו כן, הוא הספיד אותו ב"ג'ואיש סטנדרט" וב"חבצלת".

לואיס, עורך ה"ג'ואיש סטנדרט", התפטר מתפקידו ועבר לארצות הברית. העורך החדש, שמונה לעיתון, הפסיק לפרסם מאמרים של אימבר ובשנת 1891 פסק העיתון מלהופיע.

בשנת 1892 עזב לארצות הברית, שם התגורר עד יום מותו. חייו באמריקה היו רצופים בסבל ומחסור. השופט מאיר סולצברגר מפילדלפיה העניק לו תמיכה חודשית למשך מספר שנים. כשישב בבוסטון ערך במשך זמן מה עיתון בשם "אריאל", שהיה מוקדש לקבלה, וכתב מחקרים באנגלית על הקבלה ועל התלמוד. כאשר הרגיש אימבר מחנק נפשי במקום שהותו החליט לצאת לטייל ברחבי ארצות הברית. בנדודיו חיבר שירים וכתב מאמרים בכתבי עת שונים בעברית, ביידיש ובאנגלית. במהלך נדודיו הגיע לעיר סנט לואיס ובה חלה ובזכות מאיר סולצברגר, שמימן לו רופא שטיפל בו, הבריא ממחלתו. לאחר מכן יצא באונייה להחלים באנגליה, שבה שהה זמן קצר ושב לניו יורק.

בשנת 1899 התחתן אימבר בדנוור, קולורדו עם רופאה גיורת[9] בשם אמנדה קטי. אלה היו נישואיה השניים ושמה בתעודות מרגרט א' ליפייד. הנישואים החזיקו רק מספר חודשים שבמהלכם עזב אימבר את הבית מספר פעמים כיוון שבני משפחת אשתו לא חיבבו אותו, אולם רק בשנת 1906 התגרשו רשמית.

בשנת 1904 כתב ספר שירים בעברית, ברקאי השלישי, אותו הקדיש לקיסר יפן מוצוהיטו. הספר כלל שירי הלל ליפן על ניצחונה על רוסיה הצארית והאנטישמית במלחמת רוסיה–יפן.[10]

את שנותיו האחרונות בילה בשכונת לואר איסט סייד בניו יורק, שבשכונותיה היהודיות היה ידוע בחידודים השנונים והעוקצניים שלו. בשנים אלה סבל ממחלת השגרון והתמכר ליין מתוך צער ומרירות[דרוש מקור]. לואי ליפסקי, מראשי התנועה הציונית בארצות הברית העיד עליו:

לא היו לו בגדים חוץ מאלה שלבש. את כל רכושו היה יכול להכניס לתרמיל צד. הוא ברח מהחיים ובמרוצתו לא חדל לשתות. הוא שתה כדי להלהיב את דמיונו, וכדי להקהות את חושיו. היה לו ראש של אינדיאני. פניו היו שחומים, שערותיו ארוכות, ובגדיו היו תמיד מרופטים ובלויים. הוא היה מלוכלך במידה שאין לתארה ותמיד נדף ממנו ריח וויסקי זול... רבים תמהו על התנהגותו המגוחכת.

אימבר נפטר ממחלת כליות, שנגרמה כתוצאה משתייה מופרזת, בעוני ובחוסר כל. בכתביו הותיר מעין "צוואה" שבה כתב, בין השאר:

לרבנים הנני עוזב את כל מה שאינני יודע ומבין. זאת תועיל להם לאריכות ימים ושנים. לשונאי הנני מניח את מחלתי, מחלת השיגרון. בין הרפובליקנים והדמוקרטים הנני מחלק את השוחד שלא נגעו בו עדיין. לעורכים היהודיים הנני משאיר את עטי השבור. יכתבו איפוא לאט לאט, ובלי שגיאות. את ספריי, אלה אשר נכתבו בשביל מתחילים, אני משאיר לשמונת הפרופסורים כדי שיוכלו ללמוד לקרוא. כהרהור שני, הנני עוזב למולי"ם שלי את פתקת החוב שלי האחרונה, שעדיין לא שילמתי. רשות בידם לתת אותה במסגרת ולשמור עליה כעל קמיע, כדי שיינצלו על ידה ממיני מחברים כאלה.

הוא נטמן בבית העלמין הר ציון (Mt. Zion Cemetery) בקווינס שבניו יורק. בהלוויה השתתף קהל רב וכתבות ומאמרי מערכת עליו הופיעו במספר עיתונים בהם "הניו יורק טיימס", ה"ניו יורק אמריקן" וה"ג'ואיש כרוניקל".

קבורתו המחודשת בישראל

לפני מותו כתב שיר מיוחד בשם "השבעה", בו פנה אל עמו בדרישה:

אימבר נפתלי הרץ

"השבעתי אתכם, אחי, אחיותי

אשר שמעו קול מנגינותי:

עת פקוד יפקוד אתכם אלוהים

עת באחרית ימים ייווצרו

העלו מזה את עצמותי

עלי אדמות נכר נפזרו.

בשיר זה הביע אימבר את רצונו להקבר בארץ ישראל.
לאחר הקמת מדינת ישראל הוקם ועד ציבורי בראשות פרופסור יוסף קלוזנר בעניין העלאת עצמותיו של אימבר לארץ. הוועד נעזר בקבוצת ציונים בראשות משה מרגוליס בארצות הברית. בעניין פעל גם ג'ק (יצחק) צייקל - שנפתלי היה דודו. ג'ק אף נפגש עם הנשיא וויצמן שהבטיח לו כי "יהא ליבך סמוך ובטוח, יבוא יום ויעלו את עצמותיו."[11] ארונו של נפתלי נשלח לארץ באונייה ״תל אביב״ וב-16 באפריל 1953 הגיע הארון לנמל חיפה. בשל חגיגות יום העצמאות, מסע ההלוויה יצא ב-23 באפריל מחיפה דרך זכרון יעקב להר המנוחות בירושלים.[12] אימבר נטמן בחלקה השמורה לאבות הציונות וסופרי התחייה, סמוך לקברו של הסופר ישראל אפרויקין. מאוחר יותר נטמן יוסף קלוזנר לצידו. רק בסוף שנת 1955 הוקמה מצבה על קברו.

ארכיונו נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

אחיו, שמריהו, הוא אביו של יחיאל - אביה של קריינית קול ישראל שמירה אימבר.[13]

כתביו והתקבלות יצירתו

התקווה

אימבר, שהיה לפי דבריו ציוני,[14][15] הציע את שירו "תקוותינו", על גלגולי נוסחיו כהמנון התנועה הציונית לתיאודור הרצל לקראת הקונגרס הציוני החמישי, אך נדחה על ידו.

בקונגרס הציוני השישי, שנידונה בו תוכנית אוגנדה, בשנת 1903, הושר "התקווה" בשירה אדירה, בגלל הפסוק: "עינו לציון צופיה" – שקיבל משמעות מיוחדת לאור המחלוקת בין תומכי התוכנית, לבין "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה. גם בסיום הקונגרסים הבאים הושר התקווה, והחל מן הקונגרס הציוני האחד-עשר שרו אותו כהמנון ובעמידה.

שירו של אימבר "התקווה" הושר בקונגרסים הציונים והפך החל מן הקונגרס השמונה-עשר בשנת 1933 להמנון הרשמי של התנועה הציונית.

אף על פי שבפועל שימש "התקווה" כהמנונה של מדינת ישראל מיום הקמתה, מבחינה חוקית נקבעה "התקווה" כהמנון המדינה על ידי הכנסת רק ב-10 בנובמבר 2004, בתיקון ל"חוק הדגל והסמל", ששמו שונה ל"חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה".

יצירותיו שפורסמו

שער הספר

במהלך חייו אימבר פרסם עשרות שירים ומאמרים, שכללו שירי ציון, שירי ארץ ישראל ופרוזות. העיקריים שבהם היו:

  • ברקאי (1886)
  • ברקאי החדש (1900)
  • ברקאי השלישי (1904)
  • ייזכור בעד הנשחטים והנשרפים בארץ הדמים, ארץ רוסיה (1905)
  • לך עברית (1907)
קובצי כתביו
  • דב סדן (עורך), כל שירי נפתלי הרץ אימבר, (ביוגרפיה: שמריהו אימבר; מבוא: דב סדן), תל אביב: הוצאת מרדכי נוימן, 1950.

בשנת 1929 ריכז אחיו שמריהו אימבר חלק מכתביו.

יצירותיו תורגמו לאנגלית, ושירים בודדים תורגמו לצרפתית ולספרדית.[16] מלבד יצירות בודדות לא זכה אימבר להכרה מיוחדת מצד אנשי הספרות והקהל הרחב.

לקריאה נוספת

מאמרים

  • שמריהו אימבר, משורר "התקוה", ב-"העולם", 26 בספטמבר 1940.
  • שלום שטרייט, נפתלי הירץ אימבר, ב-"הארץ", 30 בספטמבר 1932.

מחקרים

ספרות יפה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נפתלי הרץ אימבר
כתבים

הערות שוליים

  1. ^ ראובן שהם, "בדרך הקשה" - עיונים בשירה, עמ' 74.
  2. ^ נקדימון רוגל, "תיק אימבר", עמ' 38.
  3. ^ משמר הירדן
  4. ^ נקדימון רוגל, "תיק אימבר" עמ' 58.
  5. ^ ראובן שהם, "בדרך הקשה" - עיונים בשירה, עמ' 76.
  6. ^ חנן גריווד, מזכרת מאת המחבר:ההקדשה של כותב ההמנון למחיה השפה, באתר ישראל היום, ‏4.11.2022
  7. ^ לידה שרת-מסד', אליס אוליפנט וחבריה חיו וציירו, המרכז ללימודי חוץ - מכללת ויצו חיפה
  8. ^ מתוך השיר המקורי "תִּקְוָתֵינוּ", לפני ששונה ל"התקווה".
  9. ^ לפי אנציקלופדיה תדהר; לפי מקור אחר, טען הרב יצחק מאיר וייז שאשתו נוצרייה. במאמר בוטה שהופיע בעיתון "אמריקן איזראלייט" כתב: "עובדה היא שנפתלי הרץ אימבר השתמד. הנצרות זכתה בטיפוס מיוחד במינו".
  10. ^ נפתלי הרץ אימבר, ברקאי השלישי, או, גואל הדם: כולל שירים על עם ישראל ותקותו, ניו יורק: דפוס א.ח. ראזענבערג, תרס"ה-1904. (בעברית, אנגלית)
  11. ^ רפאל בשן, האניה תל-אביב תביא את עצמות אימבר, מעריב, 5 במרץ 1953
  12. ^ רפאל בשן, אימבר יובא לקבורה מחר, מעריב, 21 באפריל 1953
  13. ^ יעקב בר-און, ‏שמירה אימבר מ"קול ישראל": "שילמתי מחיר כבד על דעותיי השמאלניות", באתר מעריב אונליין, 21 בינואר 2019
  14. ^ ראו: מכתבו לבנימין זאב הרצל בתוך: מנשה רבינא, התקווה, תל אביב" הוצאת המחבר, תשכ"ט-1969, עמ' עמ' 27.
  15. ^ ראו למשל: נקדימון רוגל, בעקבות נפתלי הרץ אימבר בארץ ישראל, ירושלים: המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, שבט תשנ"ט פברואר 1999, עמ' 19-17.
  16. ^ נפתלי הרץ אימבר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  17. ^ ביקורת: שולמית לסקוב, ‏אימבר בארץ-ישראל – מעקב, קתדרה 88, יוני 1998, עמ' 149-145


ציונות ישראלישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציונית • התקווה • ארץ ישראל • אוטואמנציפציה • תוכנית בזל • תוכנית אוגנדה • תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העברית • עבודה עברית וכיבוש העבודה • חלוציות • קיבוץ • מחתרות עבריות בארץ ישראל • כוח המגן העברי • כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה • אנטישמיות • טריטוריאליזם יהודי • הצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות • דגל ישראל • הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פוסט-ציונות ואנטי-ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686
זרמים בציונות ציונות מדינית • ציונות מעשית • ציונות סינתטית • ציונות רוחנית • הציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטית • ציונות רוויזיוניסטית • ציונות דתית • ארץ ישראל השלמה • ציונות נוצרית • ניטשה והציונות
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה • ההסתדרות הציונית העולמית • הקונגרס הציוני העולמי • הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראלי • המוסדות הלאומיים • הכשרת הישוב • אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העבריים • ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל • הסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזי • ארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"ו • חובבי ציון • ציוני ציון • פועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוצית • עליית הנוער • תנועת המזרחי • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • ציונות ברוסיה • ציונות בלוב
מחתרות עבריות בר-גיורא • השומר • הרועה • הגדעונים • ארגון המגן • ניל"י • הקיבוץ • ההגנה • פלמ"ח • אצ"ל • לח"י • תנועת המרי העברי
ראשוני הציונות מבשרי הציונות • יהודה לייב פינסקר • בנימין זאב הרצל • נתן בירנבוים • מקס נורדאו • אחד העם • ליאו מוצקין • דב בר בורוכוב • משה הס • נפתלי הרץ אימבר • דוד וולפסון • חיים ויצמן • משה לייב ליליינבלום • נחום סוקולוב • נחמן סירקין • יוסף לוריא • מקס בודנהיימר • אדמונד ג'יימס דה רוטשילד • יצחק יעקב ריינס • אוטו ורבורג • נחום גולדמן • יחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדון • מרטין בובר • רחל המשוררת • שמואל הוגו ברגמן • הנרייטה סאלד • זאב ז'בוטינסקי • מאיר בר-אילן • חיים ארלוזורוב • זלמן שזר • אברהם יצחק הכהן קוק • ארתור רופין • דוד בן-גוריון • מנחם אוסישקין • אב"א אחימאיר • חיים בוגר (בוגרשוב) • ברל כצנלסון • אלכסנדר זייד • יוסף שפרינצק • ישראל שוחט • שמריהו לוין • יוסף טרומפלדור • מיכאל הלפרן • גרשם שלום • יהודה לייב מאגנס • יצחק טבנקין • יצחק בן-צבי • מנחם בגין • אברהם שטרן (יאיר) • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל

Read other articles:

Fatbeard

FatbeardEpisode South ParkNomor episodeMusim 13Episode 7SutradaraTrey ParkerPenulisTrey ParkerKode produksi1307Tanggal siar22 April 2009Bintang tamu Abdi Fatah Adawe Dahir Ali Abdullahi Prime Sebastian Yu Julien Zeitouni James Sie (tidak disebutkan) Kronologi episode ← SebelumnyaPinewood Derby Selanjutnya →Dead Celebrities Fatbeard adalah episode ketujuh dalam serial South Park musim ketigabelas. Episode ini juga merupakan episode ke-188 dalam sejarah South Park. Episode in...

 

Amal Hijazi

Artikel ini tidak memiliki referensi atau sumber tepercaya sehingga isinya tidak bisa dipastikan. Tolong bantu perbaiki artikel ini dengan menambahkan referensi yang layak. Tulisan tanpa sumber dapat dipertanyakan dan dihapus sewaktu-waktu.Cari sumber: Amal Hijazi – berita · surat kabar · buku · cendekiawan · JSTOR Amal Hijaziأمل حجازيLahir20 Februari 1977 (umur 47)Beirut, LebanonGenrePop, Musik ArabPekerjaanpenyanyi, aktrisInstrumenVokalT...

 

Sam Harris

American neuroscientist, author, and podcaster For other people with the same name, see Sam Harris (disambiguation). Sam HarrisHarris in 2016BornSamuel Benjamin Harris (1967-04-09) April 9, 1967 (age 56)Los Angeles, California, U.S.Occupation Author podcaster Education Stanford University (BA) University of California, Los Angeles (PhD) GenreNonfictionSubjectNeuroscience, philosophy,[1] religion, spirituality, ethics, politicsNotable awardsPEN/Martha Albrand AwardWebby AwardSpous...

Italy at the 1984 Summer Olympics

Sporting event delegationItaly at the1984 Summer OlympicsIOC codeITANOCItalian National Olympic CommitteeWebsitewww.coni.it (in Italian)in Los AngelesCompetitors268 (222 men, 46 women) in 23 sportsFlag bearer Sara SimeoniMedalsRanked 5th Gold 14 Silver 6 Bronze 12 Total 32 Summer Olympics appearances (overview)189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012201620202024Other related appearances1906 Intercalated Games Italy ...

 

باول هوليوود

هذه المقالة يتيمة إذ تصل إليها مقالات أخرى قليلة جدًا. فضلًا، ساعد بإضافة وصلة إليها في مقالات متعلقة بها. (أبريل 2019) باول هوليوود (بالإنجليزية: Paul John Hollywood)‏    معلومات شخصية الميلاد 1 مارس 1966 (58 سنة)  والاسي  [لغات أخرى]‏  مواطنة المملكة المتحدة  عدد الأولا...

 

Asia Raja

Halaman depan, 23 Juli 1942 Asia Raja (Ejaan yang Disempurnakan: Asia Raya) adalah surat kabar yang diterbitkan di Hindia Timur Belanda (sekarang Indonesia) pada masa pendudukan Jepang. Latar belakang Saat Kekaisaran Jepang menduduki Hindia Timur Belanda pada tahun 1942, mereka menugaskan sekelompok penulis dan intelektual untuk menyatukan penduduk pribumi; hal ini juga dilakukan di negara lain yang diduduki Jepang. Sekitar 190 orang dalam Divisi Propaganda ini, termasuk novelis Tomoji Abe, t...

Державний комітет телебачення і радіомовлення України

Державний комітет телебачення і радіомовлення України (Держкомтелерадіо) Приміщення комітетуЗагальна інформаціяКраїна  УкраїнаДата створення 2003Керівне відомство Кабінет Міністрів УкраїниРічний бюджет 1 964 898 500 ₴[1]Голова Олег НаливайкоПідвідомчі ор...

 

西遊記大結局之仙履奇緣

本條目存在以下問題，請協助改善本條目或在討論頁針對議題發表看法。 此條目需要編修，以確保文法、用詞、语气、格式、標點等使用恰当。 (2013年8月6日)請按照校對指引，幫助编辑這個條目。（幫助、討論） 此條目剧情、虛構用語或人物介紹过长过细，需清理无关故事主轴的细节、用語和角色介紹。 (2020年10月6日)劇情、用語和人物介紹都只是用於了解故事主軸，輔助�...

 

Psilocybin

Chemical compound found in some species of mushrooms Psilocybin Names Preferred IUPAC name 3-[2-(Dimethylamino)ethyl]-1H-indol-4-yl dihydrogen phosphate Identifiers CAS Number 520-52-5 Y 3D model (JSmol) Interactive image Beilstein Reference 273158 ChEBI CHEBI:8614 Y ChEMBL ChEMBL194378 Y ChemSpider 10178 Y ECHA InfoCard 100.007.542 EC Number 208-294-4 KEGG C07576 Y MeSH Psilocybine PubChem CID 10624 RTECS number NM3150000 UNII 2RV7212BP0 Y CompTox Dashboard (EPA...

Gilles Deleuze

French philosopher (1925–1995) Deleuze redirects here. For the French botanist, see Joseph-Philippe-François Deleuze. Gilles DeleuzeBorn18 January 1925Paris, FranceDied4 November 1995(1995-11-04) (aged 70)Paris, FranceAlma materUniversity of Paris(BA, MA, DrE)Era20th-century philosophyRegionWestern philosophySchool Continental philosophy Post-Marxism French Nietzscheanism Materialism[1] Post-structuralism[2] Empiricism Non-representational theory[citation need...

 

Arata Isozaki

Arata Isozaki Premio Pritzker 2019 Arata Isozaki (磯崎 新?, Isozaki Arata; Ōita, 23 luglio 1931 – Okinawa, 29 dicembre 2022[1]) è stato un architetto giapponese. Indice 1 Biografia 2 Riconoscimenti 3 Opere principali 3.1 Periodo brutalista 3.2 Periodo postmoderno 4 Galleria d'immagini 5 Note 6 Bibliografia 7 Voci correlate 8 Altri progetti 9 Collegamenti esterni Biografia Laureato all'Università di Tokyo nel 1954, è stato allievo di Kenzō Tange ed ha fatto parte del suo stud...

 

United States Naval Observatory

Scientific agency in the United States USNO redirects here. For other uses, see USNO (disambiguation). Not to be confused with United States Naval Observatory Flagstaff Station. Naval Support Facility US Naval ObservatoryPart of Naval Support Activity WashingtonNorthwest Washington, D.C. in the United StatesAn aerial view of the United States Naval Observatory in 2004NSF US Naval ObservatoryShow map of Washington, D.C.NSF US Naval ObservatoryShow map of the United StatesCoordinates38°55...

Canadian federal election results on Vancouver Island

This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Canadian federal election results on Vancouver Island – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (November 2015) (Learn how and when to remove this message) Electoral historyYearResults2021 2019 2015 2011 2008 2006 2004 2000 1997 1993 1988 1984 1980 1979 19...

 

Coco Chanel

Coco ChanelCoco ChanelLahirGabrielle Bonheur Chanel(1883-08-19)19 Agustus 1883Saumur, PrancisMeninggal10 Januari 1971(1971-01-10) (umur 87)Paris, PrancisKebangsaanPrancisPendidikanCatholic Monastery in AubazineLabelChanelPenghargaanNeiman Marcus Fashion Award, 1957 (1957) Neiman Marcus Fashion Award (en) Coco Chanel (19 Agustus 1883 – 10 Januari 1971)[1] adalah salah seorang perancang mode revolusioner dan pembuat parfum terkenal di dunia.[1] Salah satu i...

 

Directeur de la photographie

Si ce bandeau n'est plus pertinent, retirez-le. Cliquez ici pour en savoir plus. Cet article ne cite pas suffisamment ses sources (décembre 2023). Si vous disposez d'ouvrages ou d'articles de référence ou si vous connaissez des sites web de qualité traitant du thème abordé ici, merci de compléter l'article en donnant les références utiles à sa vérifiabilité et en les liant à la section « Notes et références ». En pratique : Quelles sources sont attendues ?...

淡谷のり子

淡谷 のり子 1930年代基本情報出生名 淡谷 規別名 霧島のぶ子淡谷のり子とその楽団生誕 (1907-08-12) 1907年8月12日出身地 日本 青森県青森市死没 (1999-09-22) 1999年9月22日（92歳没） 日本 東京都大田区上池台ジャンル シャンソン流行歌ポップス職業 歌手担当楽器 歌レーベル コロムビアテイチクビクター公式サイト 日本シャンソン館 淡谷 のり子（あわや のりこ、1907年〈明治40...

 

Rajiv Gandhi

Rajiv Gandhi Rajiv Gandhi en 1987 Primer ministro de la República de la India 31 de octubre de 1984-2 de diciembre de 1989Presidente Giani Zail SinghRamaswamy VenkataramanPredecesor Indira GandhiSucesor Vishwanath Pratap Singh Información personalNombre en hindi राजीव गाँधी Nombre en hindi राजीव रत्ना गाँधी Nacimiento 20 de agosto de 1944 Bombay, Raj británicoFallecimiento 21 de mayo de 1991 (46 años) Sriperumbudur, Tamil Nadu, IndiaC...

 

Cell (music)

The 1957 Encyclopédie Larousse[1] defines a cell in music as a small rhythmic and melodic design that can be isolated, or can make up one part of a thematic context. The cell may be distinguished from the figure or motif: the 1958 Encyclopédie Fasquelle[1] defines a cell as the smallest indivisible unit, unlike the motif, which may be divisible into more than one cell. A cell can be developed, independent of its context, as a melodic fragment, it can be used as a development...

Ministry of Agriculture and Commerce

Japanese government ministry (1881–1925) Meiji-era picture postcard of the Ministry of Agriculture and Commerce HQ in Tokyo The Ministry of Agriculture and Commerce or Trade (農商務省, Nō-shōmu-shō) was a cabinet-level ministry in the government of the Empire of Japan from 1881 to 1925.[1] It was briefly recreated as the Ministry of Agriculture and Commerce (農商省, Nōshō-shō) during World War II. History The original Ministry of Agriculture and Commerce was created on ...

 

أمل جديد

أمل جديد (بالعبرية: תקווה חדשה אחדות לישראל)‏    البلد إسرائيل  تاريخ التأسيس 8 ديسمبر 2020  المؤسسون جدعون ساعر  قائد الحزب جدعون ساعر (8 ديسمبر 2020–)  الأيديولوجيا صهيونية،  وليبرالية وطنية،  وليبرالية اقتصادية  الانحياز السياسي يمينية،  ووسط اليمين...