נחל געתון

מידע כללי
אורך	19 ק"מ
אגן ניקוז	49 קמ"ר
מוצא	קיבוץ געתון
גובה מוצא הנהר	כ-600 מטרים
יובלים	נחל מרווה, נחל מירב, נחל אשרת
שפך	חוף נהריה (הים התיכון)
מדינות באגן הניקוז	ישראל

נַחַל גַּעְתּוֹן, או ואדי אלעיון (נחל המעיינות), הוא נחל איתן בגליל המערבי. ראשיתו של נחל הגעתון באזור מעלות-תרשיחא (קיבוץ געתון) ומשם הוא זורם מערבה עד היציאה בים התיכון בעיר נהריה, ומכאן שם העיר. רוב החלק הגלוי של הנחל בשדרות הגעתון. לנחל תוואי באורך של 19 ק"מ.

היסטורית היה נחל הגעתון הרביעי בספיקתו בנחלי ישראל הנשפכים לים התיכון, עם ספיקה ממוצעת (בשפך הים התיכון) של 24 מ"ק לדקה ונפח מים שנתי של למעלה מ-10 מיליון מטרים מעוקבים. לאחר קום המדינה, תועלו מי המעיינות של כברי והגעתון אל מפעלי ההשקיה הנרחבים במישור החוף הגלילי, דבר שהביא לייבוש, כמעט מוחלט, של נחל הגעתון.

כיום מי כל המעיינות שבאגן הגעתון תפוסים (כשלושה מיליון מ"ק בשנה נשאבים ממעיינות אשחר וכחמישה מיליון מ"ק נשאבים ממעיינות כברי). כתוצאה מכך אפיק הנחל כמעט ויבש לגמרי והוא מכיל זרימה משמעותית רק בחודשי החורף.

יבוש הנחל הביא לפגיעה אקולוגית משמעותית בבתי הגידול הלחים שהיו תלויים בו וכפועל יוצא פגיעה בכמות המינים החיים באגן ובעושרם. למעלה מ-50% משטחי הקרקעות של אגן הגעתון תפוסים או משמשים בצורה זו או אחרת את האדם. במרום האגן שוכנות הערים מעלות תרשיחא ומעונה ובתחתית האגן, העיר נהריה. ממזרח לעיר נהריה, ובצמוד לה, מתקיימת פעילות חקלאית אינטנסיבית הכוללת שדות, מטעים ופרדסים, מאגרי מים ומשקי חי. כיום רוב המים נתפסים על ידי משאבות, והם מנוצלים לטובת יישובי האזור.

לאורך הנחל פזורות עדויות לפעילות אנושית לאורך ההיסטוריה, ובכלל זה עדויות רבות במיוחד לחקלאות שעשתה שימוש במי הנחל לצורך השקיה והפקת אנרגיה לטחנות קמח.

יובליו העיקריים של נחל הגעתון הם: נחל מרווה, נחל מירב, נחל אשרת .

שתי ערים גדולות שוכנות בקצות אגן הנחל: העיר המישורית נהריה (ובה שדרות הגעתון הנקראות על שם הנהר שזורם בהן) במערב והעיר ההררית מעלות תרשיחא במזרח (יישוב יהודי וערבי שאוחדו לעיר אחת). ביניהן פרוסים המושבים: בן עמי, נתיב השיירה, עין יעקב ומעונה, והקיבוצים: כברי, געתון ויחיעם. בשולי אגן הנחל שוכנים גם היישוב הקהילתי נווה זיו והמועצה המקומית כפר ורדים ושני כפרים: מעיליא וא-שייח' דנון.

אתרי עתיקות מוכרזים רבים מצויים בעיקר לאורך נחל געתון תחתון ונחל געתון תיכון, והחשובים שבהם: מבצר יחיעם, חורבת געתון (מרכזו של יישוב חקלאי שהוקם בתקופת ממלכת ישראל והתקיים עד מלחמת העצמאות. בקרבת קיבוץ כברי נמצאת ח'ירבת טווירי ובה שרידים מתקופת האמוראים), מתחם מעיינות כברי ותל כברי. בתחומי אגן הנחל מצויים גם אתרים היסטוריים מאוחרים יותר: מאגר המים הבריטי בהר אגר, בונקר של צבא ההצלה של קאוקג'י בהר בטח, ואנדרטה להנצחת חללי שיירת יחיעם.

• כביש 4 – חוצה את הנחל בצומת נהריה.
• כביש 70 – חוצה את הנחל דרומית לצומת השיירה.
• כביש 89 – עובר כולו מצפון לערוץ הנחל, במקביל לגבול הצפוני של אגן ההיקוות.
• כביש 845 – עובר במקביל לגבול המזרחי של אגן ההיקוות.
• כביש 8833 – עובר במקביל לנחל מדרום (בין מעלות תרשיחא לצומת געתון) וחוצה את הנחל מדרום לצומת געתון.
• כביש הגישה לנווה זיו – עובר מצפון לנחל.
• כביש הגישה לקיבוץ יחיעם – עובר מדרום לנחל וחוצה את נחל אשרת עילי.
• כביש חיבור בין היישובים תרשיחא, כפר ורדים וינוח – חלקו הצפוני עובר בשולי אגן הנחל, ממזרח להר בטח.
• מסילת ברזל – חוצה את הנחל בצומת נהריה (רכבות נוסעים לא ממשיכות צפונה מעבר לתחנת נהריה, הסמוכה לצומת).
• כביש 6 – חוצה את הנחל בין קיבוץ עברון למושב בן עמי.
• מחלף צומת כברי.
• מחלף במפגש כביש 89 עם כביש 4, מדרום לקיבוץ סער.
• שדרות הגעתון

חלקו המזרחי והגבוה של אגן נחל געתון, מאופיין בבינוי עירוני של מבני מגורים ותעשייה ובבינוי כפרי (מבני מגורים ומבני משק). באזורי הבינוי הכפרי נראים משארים של שטחי חקלאות הררית (בעיקר מטעי זיתים), וכן מחצבות ומאגרי מים.

יובליו השונים של נחל הגעתון (אשרת, מרוה ומירב) מתחתרים בתלילות ביחידה הררית זאת, ובשל אופייה הדולומיטי הטרשי, לא יושב מרבית שטחה במאות השנים האחרונות. כתוצאה מכך, מתאפיינת יחידה זו בשטח נרחב של חורש טבעי, אשר מהווה את מרבית שטחה. מאז קום המדינה הוקמו מספר יישובים יהודיים קטנים ביחידה זו. בין האתרים המיוחדים ביחידה זו, ניתן לציין את מבצר יחיעם הצלבני, מספר מעיינות ומערות קרסטיות. מרחב נופי זה מוקף בשלושה יישובים כפריים קהילתיים (הקיבוצים געתון ויחיעם ומושב עין יעקב).

רום פני הקרקע ביחידה נע בין 507 מ’ באזור העירוני של מעונה ומעלות תרשיחא במזרח היחידה, ל-100 מ’ במורד נחל אשרת במערב היחידה.

רובה המכריע של היחידה מכוסה חורש אלון מצוי בצפיפות משתנה, ניתן למצוא גם מיני עצים חובבי לחות כאדר סורי וער אציל. סביב היישובים מעט שטחי חקלאות ובמערב מורדות היחידה ניתן למצוא שיחיות קידה שעירה.

מקורות המים ביחידה זו הם שני ריכוזי מעיינות - פיתחת הגעתון (עין אשחר) ופיתחת נחל מירב (עינות אט ומירב). המעיינות נתפסים ולא מזרימים מים בערוצים.

חלקו המרכזי של נחל געתון, מאופיין בעיקר בשטחי חקלאות מודרנית (שדות ומטעים) במישור, ובחורש טבעי/יער נטע אדם ע"ג המדרונות. מקטע זה של הנחל נמצא בתפר בין ההר למישור, ולכן ככל שמתקדמים מערבה, אפיק הנחל מתרחב והולך. לאורך אפיק הנחל מצויים שפע של אתרים ארכאולוגיים, רובם אתרי חקלאות עתיקה. בחלקו המערבי והנמוך ביותר של יחידה זו (לפני הגיעו לעיר נהריה), זורם הנחל במישור בתעלה מוסדרת בין שטחי חקלאות מודרנית של שדות ובעיקר מטעים.

במקטע האחרון של נחל הגעתון, לפני מוצאו לים, הוא זורם ברובו בתחום המוניציפלי של העיר נהריה. הנחל חוצה את העיר נהריה לאורך רחובה הראשי בתעלה בנויה שחלקה תת-קרקעי אך רובה פתוחה (במרכזו של שדרות געתון) ונשפך אל הים התיכון בחוף נהריה שהוא חוף רחצה מוסדר. הנוף המישורי והקרקע העמוקה ביחידה זו אפשרו פיתוח חקלאות מודרנית, ואכן כל שטח המישור חקלאי אינטנסיבי: מטעי בננות ושדות שונים של היישובים החקלאיים-יהודיים הממוקמים בו. בין האתרים המיוחדים ביחידה זו, ניתן לציין את מכלול תל כברי ומעיינותיה.

מסלע וקרקע: המישור כולו אלוביאלי, בחלקו הצפוני ניתן למצוא מספר כתמי כורכר קטנים מתצורות שונות אשר אינם בולטים מעל פני השטח.

מקורות מים: למעיינות כברי שפיעה גדולה ובעבר סיפקו מים לעכו על בסיס האמה ששרידיה ניכרים מדרום ומערב להם. המעיינות נשאבים ע”י קיבוץ כברי, וסגורים לציבור הרחב. בעמק פזורים מספר מאגרים. באפיקי הנחלים זורמים מים בחורף.

אגן הגעתון, הוא אגן קטן יחסית (רק 49 קמ"ר), ועל כן, האקלים בו אחיד, פחות או יותר, בהיבטים של כמויות קרינה ומשקעים, אולם, בכל זאת קיימים הבדלים בין אזורים שונים באגן, בעיקר בין האזורים הגבוהים ברום האגן לאזורים הנמוכים שבתחתית האגן, ואלו כאמור קשורים למרחק מהים התיכון ולגובה מפני הים. ככל שמתרחקים מהים התיכון (האזורים המזרחיים באגן) כך קטנה הלחות היחסית וקטנה השפעת הים על מיתון האקלים בהיבט של משרע הטמפרטורות של יום ולילה. בנוסף, ככל שעולים בגובה, כך הטמפרטורות יורדות וכמות המשקעים גדלה.

האקלים באגן הגעתון הוא ים תיכוני לח, הקיץ חם ויבש והחורף קר וגשום יותר מאשר ברוב חלקי הארץ. הטמפרטורה הרב שנתית הממוצעת היא כ-30 מעלות, והלחות היחסית היא כ-60% בממוצע. ממוצע המשקעים בכל שטח הגעתון גבוה מ-600 מ"מ בשנה. מספר ימי הגשם גם הוא מהגבוהים בארץ ומגיע לכ-60 ימים בשנה.

הממוצע הרב שנתי בנהריה הוא 640 מ”מ בשנה. עם העלייה בגובה לכוון מזרח חלה עליה בכמות המשקעים אשר מגיעה לשיא של עד 800 מ”מ בשנה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת נמוכה יחסית אך מתמתנת עם הקרבה לים התיכון באזור השפך. לעיתים רחוקות יורדת הטמפרטורה בחורף מתחת ל-0 מעלות צלזיוס, וכן לעיתים נדירות עולה הטמפרטורה מעל ל-40 מעלות צלזיוס. אירוע שלג נדיר ומשכו אינו עולה על יממה או שתיים. הבצורת נדירה בו.

תהליכי שבירה אינטנסיביים, שקיעת גושים בין שברים ולחלופין התרוממות גושים בין השברים עיצבו יותר מכול את נופי אגן הגעתון.

אגן הגעתון הוא הומוגני מבחינה מורפולוגית-נופית. ראוי לציין את הקשר בין הטקטוניקה למערכת הדרכים: בקעת הגעתון שימשה כבר בימי קדם פרוזדור מעבר טבעי אל מישור החוף.

תמונתו הנופית הכללית של אגן הגעתון היא של רמה, הנטויה בשיפוע מתון ורצוף מערבה - אל מישור החוף. נטייה זו היא פרי הרמת השוליים המזרחיים של הגליל המערבי מעל בקע פקיעין, וההטיה של כל האזור למערב. השתפלות השטח מרום של 600 מ' לערך במזרח, ועד לגובה מישור החוף במערב, היא מתונה ורציפה. למעשה אין "נפילה" טופוגרפית מההר אל מישור חוף הגליל, אלא ירידה טופוגרפית מתונה של השטח עד מישור החוף. בכך שונה נוף הגליל המערבי מנוף הרי ירושלים, הצונחים במדרגת כפיפה חריפה אל השפלה. בגליל המערבי אין בעצם מדרגת מעבר מההר אל המישור. כביש נהריה-צמת-כברי-מעלות, ממחיש היטב את העובדה הזאת.

שברים ענקיים, ממזרח למערב, התוו את מהלכו של נחל הגעתון. השלוחות שבין עמק הגעתון שומרות על קווי הרכס השטוחים של רמת הגליל המערבי.

לשברים האלה, שהם כה דומיננטיים בעיצובו של הגליל המערבי, מצטרף גורם נוסף - ליתולוגי - התורם לעיצוב הנוף: המסלע של האגן הוא ברובו גיר קשה הנחשף לתהליכי ההמסה, וכיוון שכמות המשקעים באגן היא רבה יחסית (מעל 640 מ"מ בשנה) התפתחו כאן נופים קרסטיים מרשימים: נופי טרשונים מן היפים בארץ, מערות נטיפים ומערות המסה רבות, עמקים קרסטיים – דולינות, מעיינות קרסטיים הנובעים ממחילות המסה ועוד.

ישנם כמה אזורים שבהם נותר מסלע קרטוני רך על פני השטח, ובולט בהם נוף של גבעות מעוגלות ועמקים רחבים ביניהן: כזהו נופו של אזור תרשיחא-מעונה שבמזרח האגן. בנוף זה נוצרו גם מדרגות טבעיות בשל התמוטטויות קרקע וגלישות קרקע, בעקבות התרופפות כוח האחיזה של הסלע עם ספיחת המשקעים הרבים.

קווי ההעתק הגדולים סייעו להתחתרותו של נחל הגעתון.

לאפיק הגעתון עומק ניכר ומהלכו ישר, ללא פיתולים חדים ותפניות - תוצאת מהלכו לאורך קווי השבירה.

אופי הקרקע באגן הגעתון מושפע בעיקר מסלע האם, שהוא סלע משקע פחמתי - גיר, דולומיט, קירטון וחוואר. מקור נוסף לחומר שבקרקע הוא אבק חרסיתי, אך הוא אינו נפוץ בשל המרחק הרב מהמדבר. קצב הבלייה, מידת השטיפה (של גיר וחומרים נוספים הנשטפים מסלעי האב) ומידת הסחיפה משפיעים גם הם על תכונות הקרקע. באגן, בליית הסלעים היא בעיקרה בלייה כימית עקב כמות המשקעים הרבה. השטיפה על ידי המים מרחיקה לעיתים קרובות את כל המרכיב הגירי.

קרקע טרה-רוסה היא הקרקע השכיחה ביותר באזור ההררי של האגן והיא מכסה את סלעי הגיר והדולומיט, צבעה אדום או חום והיא חרסיתית, חסרת או מעוטת גיר (על אף שנוצרה על גבי סלעי דולומיט וגיר), לרוב רדודה אם כי יכולה להיות עמוקה יותר בכיסים וסדקים. באזור שקע מעלות תרשיחא בו מחשופי קירטון וחוואר נוצרות קרקעות רנזדינה המתחלקות לשניים: בשולי העמק נמצאות רנדזינות בהירות, בהן גודל הגרגר גדול יותר והן מכילות גיר ובמרכז השקע נמצאות רנדזינות חומות הנוצרות על גבי קירטון קשה או נארי ויכולות להיות גם חסרות גיר. לרגלי המדרונות, במפתחי הגאיות ובתחתית האגן, סמוך לחוף נהריה, מתפתחות קרקעות קולוביות-אלוביות המכילות אבנים וצרורות רבים. קרקעות אלו נוצרות מבלייה של חומר מדרוני ומסחף של קרקעות ההרים שמעליהן. לאורך רכס הכורכר, בשולי המדרונות ובחלקו ההררי התחתון של נחל געתון נוצרים גרומוסולים שהם קרקעות חרסיתיות עמוקות שמקורן בסחף דק גרגר. בגרומוסולים מתרחש לרוב ערבוב אנכי של הקרקע - סדוק בעונת היובש ולאחר מכן חלחול חומרים מלמעלה בעונת הגשמים. עקב ההשתנות הרבה של סוגי הקרקעות במרחב פותח המושג “חבורת קרקעות”. חבורה כוללת בדרך כלל צירוף של מספר סוגי קרקע המופיעים בסמוך זה לזה, באופן החוזר על עצמו בתנאי אקלים מסוימים ועל גבי מסלע דומה. בין הסוגים של אותה החבורה יש לעיתים קשר של מוצא - למשל קרקע אחת שהתפתחה על גבי סחף של קרקע אחרת, צירוף זה יחזור על עצמו כשהסוג האחד נמצא על הגבעות והסוג השני למרגלות הגבעות.

מבחינה הידרולוגית, ניתן לחלק את הנחל לשלושה מקטעים בהתאם לקיבולת הנחל או נפחי המים הזורמים בו:

1. קטע הנחל העליון מהר מעונה ועד תחילת מעיינות הגעתון. כאן אפיק הנחל הוא אכזב, והופך לאיתן רק במהלך חודשי החורף, עת שהוא הופך לנקז הטבעי של האזור ההררי.

2. קטע הנחל האמצעי מעיינות הגעתון ועד עיינות כברי. קטע זה מכיל את עיינות געתון (עין מירב, עין אשחר ועין מבוע):

• עין אשחר (עין א-סווייד, המעיין השחור) ועין מירב (עין ירק, עין ענקליס, הצלופח), הם שני מעיינות סמוכים אשר מהווים את המעיינות העליונים המשמעותיים בהם מתחילה הזרימה בנחל. המעיינות נוטים להתייבש בסוף הקיץ ובחודשי הסתיו.
• עין מבוע (עין אל מג'נונה, או "המעיין המשוגע"), הוא מעיין פועם אשר נובע לפרקי זמן קצרים רק לאחר אירועי גשם חזקים. בסוף החורף מגיחים המים מתוך גומה קטנה בקילוח עז וזורמים במדרון הגבעה היישר לנחל געתון. לאחר גשמים עזים עשוי עין געתון לשפוע כמות אדירה של מים, עד 1,000 מ"ק לשעה, גם אם קודם לכן היה יבש לחלוטין. חודש לאחר מכן כבר עלול עין געתון לכזב ועל כן כינו אותו בעבר עין מג'נונה (המעיין המשוגע). שפיעתו השנתית הממוצעת היא של עד 4.1 מלמ"ק. ספיקות המעיין בשנים המשמעותיות הן בחודשים פברואר ומרץ, בהתאם לגשמים.

3. קטע הנחל התחתון מכביש 70 ועד הים, הכולל את עינות כברי (עין צוף, עין השיירה, עין גיח, ועין שפע):

• עין צוף (עסל): השפיעה ההיסטורית של המעיין הייתה בממוצע כ-1.7 מיליון קוב בשנה.
• עין השיירה (אל באשה): השפיעה ההיסטורית של המעיין הייתה בממוצע 1.5 מיליון קוב בשנה.
• עין גיח (פואר): השפיעה ההיסטורית של המעיין הייתה בממוצע 0.9 מיליון קוב בשנה.
• עין שפע (מפשוך): השפיעה ההיסטורית של המעיין הייתה בממוצע 4.7 מיליון קוב בשנה.

בסה"כ תרמו מעיינות כברי, כ־8.8 מיליון מ"ק בשנה. מה שהופך את מעיינות כברי למקור המים המרכזי של נחל הגעתון.

מעיינות כברי נובעים לאורך קו שבר באורך כ־5 ק”מ מצפון-מזרח לדרום-מערב. מקור המים הוא בשתי אקוות, שבאזור זה אין ביניהן חציצה. כתוצאה מהשפעת האקווה העליונה, שפיעת המעיינות גוברת ימים מעטים אחרי הגשמים, ואילו האקווה התחתונה, שמקור מימיה עמוק יותר, מבטיחה יציבות בשפיעת המעיינות בקיץ ובסתיו. מעל שלושת המעיינות עין שפע, עין צוף ועין גיח, נבנו ברכות אגירה שהתמלאו בשל הלחץ הארטזי. אלו הן ברכות הרמה – מתקן ייחודי לארץ ישראל ובולט במיוחד בגליל המערבי בין עכו וצור. מפלס המים הגבוה בברכות אפשר הפעלת טחנות קמח, כאשר עין שפע בלבד הזין שש טחנות קמח שסביר כי חלקן נבנה על יסודות טחנות עתיקות.

עיינות הגעתון ועיינות כברי נתפסו בשנות ה–50 למטרת אספקת מי שתייה לתושבי הגליל המערבי, ולמעשה בעשרות השנים האחרונות זרמו בנחל מי גשמים בלבד. כתוצאה מזיהום חמור שהתגלה במי עיינות כברי, בעיינות געתון, ובעין זיו בשנת 2006, הופסקה השאיבה של עיינות געתון, וכיום מי המעיינות משוחררים לזרימה חופשית בנחל. בעקבות רצף השנים השחונות המעיינות שופעים רק מספר חודשים בשנה, ובחודשי הקיץ והסתיו הם יבשים. המים מעיינות כברי שימשו בעבר לשתייה, אולם בשנים האחרונות, בגלל זיהום שהתגלה באקוויפר, לא ניתן היה להשתמש במים לשתייה, והם משמשים לחקלאות. לעיתים משוחררים עודפי מים לנחל ומתקיימת זרימה בהיקפים משתנים בחלקו התחתון של הנחל.

האזורים הנמוכים (0–200 מ’ מעל פני הים) מאופיינים בצומח מעוצה בגובה נמוך ובצפיפות דלילה יחסית (שיחים ובני שיחים) עם מעט עצים הפזורים במרחקים גדולים זה מזה בעוד האזורים הגבוהים (200–507 מ’ מעל פני הים) מאופיינים בחורש בצפיפות משתנה.

מכיוון שתוואי הגעתון זורם ממזרח למערב, ניכרת השפעת המפנים היטב, בעיקר באזור ההררי. במפנים הצפוניים התפתח וריאנט מזופילי המאופיין בחורש צפוף הדורש תנאי לחות טובים ומתחתיו תת-יער, אשר עם השנים, הולך ונעלם בעקבות הצטופפות והתגבהות של עצי החורש, במקביל מופיעים מינים חובבי צל. לעומת זאת במפנים הדרומיים מופיע חורש בצפיפות דלילה או בינונית עם שיחים ובני שיח.

במרבית האזורים הטבעיים המכוסים בסלעי גיר או דולומיט התפתחה קרקע טרה רוסה פורייה כך שאופי הצומח אחיד בקירוב במרבית האזורים ההרריים, פרט למספר אזורים מיוחדים בהם יש לקרקע השפעה שונה על הצומח כגון המצע הקירטוני אשר נמצא בשקע מעלות ובשיפולי ההרים לכוון במישור. על מצע זה מתפתח צומח ייחודי של בתות ושיחיות עם מינים המאפיינים מצע קירטוני כמו לוטם שעיר ומרווני, לטמית ערבית, געדה כרתית, צתרה ורודה וכו’, בעוד עצים ים תיכוניים כמעט ואינם מופיעים.

לאורך חוף הים ולרצועה של עד 100–400 מ’ מקו החוף קיים צומח ייחודי של חוף ים על מצע של קרקעת גרומוסול וחול.

מפתח נחל געתון, באזור צומת געתון התפתחה קרקע ייחודית של מצע של סחף נחלים עליה התפתחו יערות דלילים של חרוב מצוי.

חברת הצומח הנפוצה ביותר באגן היא חברת אלון מצוי אשר מתלווים אליו מיני עצים שונים שהעיקריים שבהם: חרוב מצוי, בר זית בינוני, אלה א”י, ער אציל, קטלב מצוי, ואלון תולע, שלושת האחרונים אופייניים לאזורים הגבוהים של האגן. השיחים המלווים העיקריים הם: קידה שעירה, אלת המסטיק, לוטם שעיר ומרווני, אשחר מנוקד וא”י, מרווה משולשת ואשבל מופסק. אזורים אשר עברו פגיעה משמעותית כגון שרפה או רעיית יתר מאופיינים בהתכסות מהירה וצפופה של סירה קוצנית וקידה שעירה. למעשה אלו שני המינים הנפוצים ביותר באגן ביחד עם אלון מצוי. הדינמיקה של התפתחות הצומח באגן הגעתון מהירה ביותר עקב המשקעים הרבים ותנאי הגידול הטובים. משך הזמן של התאוששות הצומח בשטחים שעברו הפרה משמעותית כמו חקלאות או שרפה עומד על 15–30 שנים בהתאם לתנאי קרקע מסלע, אם כי באזורים בהם קיימת רעייה חזקה, היא גורמת להאטה של תהליך זה ולהתבססות מינים שאינם נאכלים ע”י צאן ובקר כמו סירה קוצנית, קידה שעירה, לבנה רפואי ואלת המסטיק בעוד מינים כמו אלון מצוי, אלון תולע ובר זית בינוני מתמעטים. חברות צומח הראויות להתייחסות הן חברת חרוב מצוי-אלת מסטיק אשר מתפתחות על גבי נארי (קרטון), חברת אלון מצויער אציל המתפתחת בעיקר על גבי גיר קרסטי.

יערות קק”ל נטועים מהווים חלק מאזור האגן והם מאופיינים בכתמיות וגוון רב הן בהרכב הצומח והן צפיפותו. יערות אלו מפוזרים מרחבית בעיקר לאורך השוליים הצפוניים של האגן. במקרים רבים ישנה התפתחות יפה של מינים ים תיכוניים כתת-יער ואזורים בהם קיים יער נטוע צפוף ללא תת-יער הם נדירים יחסית. מינים מעוצים ראויים לציון: אשחר מנוקד – שיח קוצני אשר תפוצתו בעולם מוגבלת לישראל לבנון, ירדן וסוריה בלבד בעוד בארץ הוא מופיע בעיקר באזור הגבוה של הגליל המערבי. מין זה נצפה במספר רב של יחידות צומח. אדר סורי – עץ נדיר המופיע בעיקר במפנים צפוניים ובבתי גידול לחים. תפוצתו בעולם בישראל לבנון סוריה ודרום טורקיה בלבד. בישראל גדל המין אך ורק בגליל המערבי ובמורדות החרמון כאשר נחל בית העמק הוא גבול תפוצתו הדרומי בעולם. אורן ירושלים – קיימת אוכלוסיית בר של מין זה באזור ירכא אולם במקביל תת-המין של אורן ירושלים אותו נוטעת קק”ל הולך ונפוץ בשטחי האגן.

אגן הגעתון מאופיין בשטח הררי מצוקי ומיוער, המייצר תנאים מיוחדים לבעלי החיים הגרים בו. התנאים האלו אידיאליים למינים שונים כיוון שכך הם פחות חשופים. וכן חוף ים שהוא בית גידול נוסף בפני עצמו.

חיות הבר באגן הגעתון חשופות לסכנות שונות ומצליחות לשרוד למרות פעילות האדם. לעיתים הן שורדות בעזרתם של אנשי רשות שמורות הטבע ופעילויות אחרות הנעשות במכוון, כדי לאפשר לבעלי החיים האלו להתקיים למרות הסכנות האורבות להם: ציידים, מכוניות, כלבים וחתולים, הרעלות ועוד. יש מינים שבאופן טבעי היו פעילים בלילה, אך הם העבירו את פעילותם לשעות בהן יש פחות טיילים ותיירים ולכן ניתן לראותן בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב. בעלי החיים העיקריים הפועלים בשטחו של אגן הגעתון הם: יחמור פרסי שפריטים ממנו שוחררו באזור על ידי רשות הטבע והגנים, במסגרת פרויקט השבה לטבע של המין שנכחד^[1][2], זאבים, תנים, שועלים, חזירי בר, דורבנים, גיריות, שפני סלע, דלק, סמור, נחשים (זעמן המטבעות, זעמן שחור, תלום קשקשים), קרפדות, סלמנדרות, חרדונים, לטאות (לטאה מצויה ולטאה ירוקה), צב רך וציפורים (חיוואי נחשים).

מעלה אגן נחל הגעתון משמש כמסדרון אקולוגי חשוב לקשירת מורדות הגליל המערבי עם הגליל העליון. ישנה חשיבות רבה לשמירת השטח עם אפשרות למעבר אוכלוסיות בעלי-חיים ונדרשת עבודת תכנון ותאום אל מול מגמה גוברת של גידור שטחי מרעה ושטחי מטעים ופרדסים במרחב. אגן הגעתון, כמסדרון אקולוגי, מאפשר את השמירה של ערכי הטבע (החי והצומח), מקטין את סיכויי ההכחדה של המינים בו, מקטין את הבידוד הגנטי ומשפר את המגוון הגנטי של האוכלוסיות בו ואת גודלן האפקטיבי באופן ניכר.

מבחינה התיישבותית ניתן לחלק את האגן לשני אזורי משנה: אזור החוף ובו העיר כברי, עיר גדולה עם קשרי מסחר בינלאומיים, והאזור ההררי והמיוער שהגישה אליו קשה. דרכי המסחר הראשיות עוקפות את האזור ההררי ולכן הוא מנותק יחסית - אך במקביל גם מוגן. עם זאת, הוא איננו רחוק מדרכים ראשיות בקנה מידה אזורי ואף בין-יבשתי כמו הדרכים הרומיות עכו-צור ועכו-ציפורי-טבריה. התל העיקרי באזור זה הוא תל מעיליא. חלקו המזרחי של אגן הגעתון היווה את אחד הגבולות בין נחלות שבטי אשר ונפתלי ובתקופות מאוחרות יותר שימש כחיץ בין עמים הפגאנים וממלכת החשמונאים.

לאזור אגן הגעתון יש מספר מאפיינים ארכאולוגיים ייחודיים: בריכות הרמה - טחנות הרמה שהמים מגיעים אליהן מלמטה ולא מלמעלה. הטחנה מצויה מעל למעיין שמקור מימיו התת-קרקעי גבוה ממקור נביעתו על פני השטח. הנביעה נסגרת בבריכה, והמים עולים לפי חוק הכלים השלובים ונופלים לתוך ארובה. כל 26 בריכות ההרמה הידועות בעולם נמצאות בארץ ישראל, כאשר רובן באגן הגעתון. חלק מטחנות הגעתון שימשו בעונת המסיק גם כמכמרות – טחנות שנועדו למיצוי שמן מהגפת וייעול ייצור השמן.

נחל הגעתון מנקז שטח כולל של 49 קמ"ר. שטח זה זוכה לכמויות המשקעים מהגבוהות בישראל, בממוצע למעלה מ-640 מ"מ גשם בשנה. כמעט בכל חורף מתרחש אירוע גשם חריג, בו אגן הגעתון מקבל כמויות גשם אדירות בפרק זמן מאוד קצר, המשקעים הרבים לא מספיקים לחלחל אל מי התהום ולמעשה מתורגמים לנגר עילי הזורם ישירות אל נחל הגעתון ויובליו. אפיק הנחל מתמלא במהירות ומתחיל לזרום בעוצמה אל נקודת השפך לעבר העיר נהריה. בשל בעיות הקשורות למוביל המים בעיר ולתופעות אחרות באגן הנחל, מתרחש כמעט בכל חורף אירוע הצפה בעיר. הדבר מביא להצפות רחבות היקף של כל האזור הסמוך לאפיק הגעתון אף למרחק של מאות מטרים מהנחל^[3], ראו למשל חורף 2019–2020 בישראל. לקראת חורף 2021 בוצעה הרחבת הנחל באזור הכניסה של הנחל בקרבת צומת נהריה, דבר שבעבר גרם ל"צוואר בקבוק", והצפות מידי שנה, דבר נוסף שנעשה הוא הסתת הנחל באזור גב ההר, כולל בורות ספיגה באזורים מסויימים. בעקבות פעולות אלו חל שיפור בזרימה יותר מבוקרת בנחל הגעתון, ונמנעה מאז הצפתו, דבר שהיה פוגע באופן ניכר בעיר מידי חורף.

מדיה וקבצים בנושא נחל הגעתון בוויקישיתוף

• דובי זכאי, נחל איתן: טיול לשבת עם דובי זכאי, באתר nrg‏, 8 באפריל 2011
• געגועים לנחל - הנחלים ובתי הגידול הלחים בישראל: מצב קיים, ומתווה לשיקום הידרולוגי ואקולוגי, החברה להגנת הטבע, מרץ 2012
• יגאל מורג, מצגת על ההצפות בנחל הגעתון, 2009
• פנינה לבנון, טיול ביער כברי, באתר הארץ, 24 באפריל 2019
• יאיר קראוס, התוכנית שתחזיר את הגעתון לנהריה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2022
• נעמה ריבה, תוכנית חדשה מבקשת להחזיר את הגעתון למצבו המקורי, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2022