נבחרת קנדה בהוקי קרח

מידע כללי
כינוי	Team Canada
התאחדות	הוקי קנדה
מאמן	אנדרה טוריני
המבקיע המצטיין (נקודות)	קליף רונינג (156)
קפטן	טיילר טופולי
שיאן ההופעות	בראד שלגל (304)
מדי הנבחרת מאז אליפות העולם 2018
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון קנדה 8 - 1 שווייץ שווייץ (לז אוואנט, שווייץ: 10 בינואר 1910)
הניצחון הכי גדול קנדה 47 - 0 דנמרק דנמרק (סטוקהולם, שוודיה, 12 בפברואר 1949)
ההפסד הכי גדול סלובקיה סלובקיה 11 - 0 קנדה קנדה (צרפת, 27 בדצמבר 1993)
הישג שיא באולימפיאדה	9 מדליות זהב
הישג שיא בגביע קנדה	4 זכיות
אליפות העולם
הופעות	76[1]
ההישג הטוב ביותר	28 זכיות[1]
גביע העולם
הופעות	3
ההישג הטוב ביותר	2 זכיות

נבחרת קנדה בהוקי קרח היא נבחרת ההוקי קרח, המייצגת את קנדה באליפויות בינלאומיות, מאז כניסתה של קנדה לזירה הבינלאומית ב-1920. הנבחרת מנוהלת על ידי הוקי קנדה, התאחדות ההוקי קרח הקנדית השייכת לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). למעשה, בין 1920 ל-1963 שלחה קנדה לטורנירים בינלאומיים קבוצה מאחד המועדונים שלה ששיחקה תחת המדים הלאומיים. רק ב-1963 הוקמה בקנדה נבחרת לאומית ייעודית.

ב-1972 השתתפו לראשונה שחקנים מקצוענים מליגת ה-NHL במדי נבחרת קנדה שהוקמה במיוחד עבור סדרת הפסגה מול נבחרת ברית המועצות. ב-1977 החלו לשחק שחקני NHL במדי נבחרת קנדה (כמו גם בנבחרות האחרות) באליפויות העולם הרשמיות של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, ומ-1998 ועד 2014 - גם באולימפיאדת החורף.

נבחרת קנדה היא אלופת העולם המכהנת (2023) ומחזיקה בשיא הזכיות באליפות העולם עם 28 זכיות.

הדירוג של נבחרת קנדה ברשימת הדירוג של IIHF לנבחרות הוקי קרח של גברים, הוא המקום ה-1 בעולם, נכון לשנת 2024, ללא שינוי לעומת דירוג קודם.^[2]

קנדה החלה להשתתף במפעלים הבינלאומיים הרשמיים הכלל-עולמיים של ה-IIHF מייד עם ייסודם, בטורניר הרשמי הראשון שהפגיש את הנבחרות באירופה עם הנבחרות מצפון אמריקה - טורניר ההוקי קרח של אולימפיאדת אנטוורפן (1920). כבר בטורניר הזה החלה קנדה במנהג שילווה אותה עד 1963 - היא לא הקימה נבחרת לאומית אמיתית, אלא שלחה לטורניר את אחת הקבוצות החובבניות החזקות במדינה. הקבוצה ששיחקה בשם קנדה באולימפיאדת אנטוורפן הייתה ויניפג פאלקונס, שהראתה עליונות מוחלטת על שאר הנבחרות וזכתה במדליית הזהב עם ניצחונות בשלושת משחקיה ויחס שערים כולל של 1:29.

הטורנירים הרשמיים הבאים בהם השתתפה קנדה היו שתי אולימפיאדות החורף הראשונות, אולימפיאדת שאמוני (1924) ואולימפיאדת סנט מוריץ (1928). גם אליהן שלחה קנדה את אחת מקבוצותיה כנבחרת לאומית, וגם בשתי האולימפיאדות האלה זכתה נציגת קנדה בקלות עם ניצחונות גבוהים, חלקם בהפרשים דו-ספרתיים של שערים. באולימפיאדת סנט מוריץ ייצגה את קנדה נבחרת אוניברסיטת טורונטו, עימה נסע לאולימפיאדה גם המאמן שלה, קון סמיית' - הבעלים והמאמן של קבוצת ה-NHL טורונטו מייפל ליפס.

ב-1930 השתתפה קנדה באליפות העולם הראשונה של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית. למעשה הייתה קנדה, שיוצגה על ידי קבוצה מטורונטו, הנציגה הלא אירופית היחידה בטורניר, ושיחקה משחק אחד בלבד מול נבחרת גרמניה שזכתה בבית המוקדם שכלל את הנבחרות האירופיות. קנדה הביסה את גרמניה 1:6 וזכתה באליפות.

באליפות הבאה ב-1931 ניכר היה שהעליונות הקנדית נשחקה. ניצחונותיה היו בפערים קטנים, ובפעם הראשונה סיימה את אחד ממשחקיה ללא ניצחון - תיקו 0:0 מול נבחרת שוודיה. למרות זאת זכתה קנדה שוב באליפות עם ניצחון במשחק המכריע מול ארצות הברית.

אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) שימשה גם כאליפות העולם לאותה שנה, כנהוג בשנה אולימפית באותה תקופה. המגמה של שחיקת העליונות הקנדית נמשכה, כאשר שני המשחקים מול ארצות הברית נגררו להארכות והסתיימו בניצחון ובתיקו, שהספיקו לקנדה כדי לזכות בקושי במדליית הזהב.

באליפות העולם ב-1933 הושלמה המגמה כאשר קנדה, שיוצגה על ידי אלופת קנדה לקבוצות חובבות ואומנה על ידי הרולד באלרד - לימים יורשו של קון סמיית' כבעלים של טורונטו מייפל ליפס - נוצחה קנדה לראשונה במסגרת בינלאומית רשמית, 1:2 לאחר הארכה על ידי נבחרת ארצות הברית במשחק הגמר, והפסידה לראשונה את התואר העולמי.

קנדה המשיכה, עם זאת, לשלוט בהוקי קרח העולמי באמצעות המועדונים שייצגו אותה, וזכתה שנה אחר שנה בכל אליפויות העולם עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. עם זאת, באולימפיאדת גרמיש-פרטנקירכן (1936) הופתעה קנדה הפתעה מרעישה כאשר נוצחה על ידי נבחרת בריטניה בשלב המוקדם, ומאחר והתוצאה בין השתיים נגררה איתן לשלב הגמר החלה אותו קנדה בנחיתות עליה לא יכלה להתגבר, והפסידה לראשונה את התואר האולימפי.

מלחמת העולם השנייה עצרה את הפעילות הבינלאומית בענף. קנדה ויתרה לראשונה על ההשתתפות באליפות העולם עם חידושה ב-1947, וחזרה לזירה הבינלאומית, מיוצגת על ידי קבוצה של חיל האוויר המלכותי הקנדי באוטווה, רק באולימפיאדת סנט מוריץ (1948), שם החזירה לעצמה את התואר האולימפי.

קנדה המשיכה לשלוט במפעלים הבינלאומיים כמעט ללא עוררין, אך לאחר שויתרה על אליפות העולם ב-1953 בעקבות מחלוקת כספית עם המארגנים, הגיעה קנדה לאליפות העולם ב-1954 ומצאה שם יריבה חדשה וראויה - ברית המועצות, שזו הייתה לה האליפות הראשונה.

באליפות העולם ב-1954 השתתפה לראשונה ברית המועצות, ומשחק הגמר הפגיש לראשונה בין קנדה וברית המועצות במה שהפך ליריבות הגדולה ביותר בעולם ההוקי קרח למשך שנים רבות. במשחק הגמר ספגה קנדה את התבוסה הגדולה ביותר שלה במסגרת בינלאומית עד אז, 2:7, וגילתה שלפחות במסגרת הבינלאומית החובבנית צמחה לה יריבה ראויה.

בשנתיים שלאחר מכן התבסס המאבק בין השתיים כמאבק העיקרי בצמרת העולמית. קנדה ניצחה את ברית המועצות בגמר אליפות העולם ב-1955, אולם באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956) ניצחה שוב ברית המועצות את קנדה, שיוצגה על ידי קבוצה מקיצ'נר שבאונטריו. קנדה הידרדרה לראשונה בתולדותיה באולימפיאדה למקום השלישי ולמדליית הארד לאחר שנוצחה גם על ידי ארצות הברית.

היריבות בין השתיים נקטעה לשנה אחת ב-1957, כאשר קנדה, יחד עם מדינות מערביות נוספות, החרימה את אליפות העולם שנערכה בברית המועצות כמחאה על פלישת הצבא האדום להונגריה.

הקבוצות שייצגו את קנדה המשיכו להצליח בזירה הבינלאומית המשתנה, וזכו באליפויות העולם ב-1958 ו-1959. גם באולימפיאדת סקוו ואלי (1960) הצליחה קנדה לנצח את ברית המועצות - אולם הופתעה על ידי נבחרת ארצות הברית. ארצות הברית זכתה במדליית הזהב, וקנדה נאלצה להסתפק במדליית הכסף. הנציגה הקנדית שנכשלה בהשגת מדליית הזהב הייתה הקבוצה מקיצ'נר, אונטריו, שכשלה גם באולימפיאדה ב-1956.

ב-1961 הופיעה בשם נבחרת קנדה באליפות העולם קבוצה מהעיירה טרייל שבקולומביה הבריטית. היא זכתה באליפות, והפכה לקבוצה האחרונה שזוכה בשם קנדה באליפות העולם.

הקבוצה מטרייל הופיעה כנבחרת קנדה גם באליפות העולם ב-1963, וסיימה במקום הרביעי - המקום הנמוך ביותר של קנדה עד אז באליפות בינלאומית רשמית, והפעם הראשונה בה סיימה קנדה אליפות בינלאומית רשמית ללא מדליה. זו הייתה האליפות האחרונה שבה ייצג מועדון את קנדה כנבחרת לאומית.

ב-1962 הוקמה לראשונה בקנדה נבחרת לאומית ייעודית, שתכליתה הוא ייצוגה של קנדה במסגרות הבינלאומיות. הנבחרת קמה ביוזמתו של האב דייוויד באוור - כומר שהיה בעברו שחקן הוקי קרח מצטיין, אחיו הצעיר של בובי באוור שכיכב במדי בוסטון ברואינס בשנות ה-40.

באוור שאף להקים נבחרת שתקבץ את מיטב השחקנים החובבנים של קנדה, מתוך הבנה שקבוצות המועדונים התקשו יותר ויותר מול הנבחרות האירופיות. הרעיון התגבש סופית לאחר אליפות העולם של 1962, כאשר הקבוצה שייצגה את קנדה לא הצליחה לזכות באליפות, אף על פי שנבחרות ברית המועצות וצ'כוסלובקיה נעדרו ממנה. הוא הגיע למסקנה כי נבחרת לאומית קנדית, שתורכב בעיקר משחקנים צעירים, תוכל לייצג את קנדה טוב יותר משחקנים בוגרים של מועדון כלשהו. בנוסף, כמי שוויתר על קריירת הוקי קרח מקצוענית על מנת ללמוד, ייחס באוור חשיבות רבה לחינוך, ושאף לתת לשחקנים צעירים אלטרנטיבה טובה יותר, לדעתו, על פני קריירה במסגרת מקצוענית.

הצעתו התקבלה על ידי איגוד ההוקי החובבני של קנדה, ותוכנית הנבחרת הלאומית הפכה למציאות. באוור ריכז את שחקניו באוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, והשחקנים התאמנו במקביל ללימודיהם.

באולימפיאדת אינסברוק (1964) יצגה לראשונה את קנדה נבחרת לאומית ייעודית, כאשר באוור שימש כמנהל המקצועי שלה. היא סיימה בשוויון נקודות עם הזוכות במדליות הכסף והארד, אולם יחס שערים נחות דחק אותה למקום הרביעי ואל מחוץ לזוכות במדליות. כוכבי הנבחרת היה בראיין קונאקר, חלוץ שהפך מאוחר יותר למקצוען ב-NHL, וזכה בגביע סטנלי במדי טורונטו מייפל ליפס ב-1967, והשוער סת' מרטין, שכבר היה מוכר בזירה הבינלאומית ממשחקו בקבוצת "טרייל סמוק איטרס" שזכתה עבור קנדה באליפות העולם ב-1961, וייצגה אותה גם ב-1963.

באוור המשיך לנהל מקצועית את נבחרת קנדה לאורך שנות ה-60, אולם יחסית לתקופה בה יוצגה קנדה על ידי מועדונים התגלתה נבחרת קנדה הייעודית ככישלון מקצועי יחסי. על פי ספר שכתב עליה קונאקר ב-1970, הייתה הנבחרת חזקה בשער ובהגנה. חולשתה העיקרית הייתה בחלק ההתקפי - היעדרו של חלוץ שיבלוט מעל האחרים, והיעדרו של מגן שיידע להעביר את כובד המשחק במהירות מהגנה להתקפה. הישגיה היו מדליות ארד באליפויות העולם של 1966 ו-1967, ומדליית ארד אולימפית באולימפיאדת גרנובל (1968). ביתר שנות העשור מאז הקמתה סיימה נבחרת קנדה במקום הרביעי את אליפויות העולם ולא זכתה במדליה.

ב-1968, בעקבות עלייתו לשלטון של פייר טרודו במקומו של לסטר פירסון, הושם דגש יתר על יכולותיה של קנדה בספורט הבינלאומי, ובהוקי קרח בפרט. טרודו הקים כוח משימה כדי להעצים את הצלחתה של קנדה בספורט הבינלאומי, ואחת מתוצאותיו - למעשה, עוד לפני פרסומן הסופי של מסקנותיו - היה הקמת איגוד ההוקי הקנדי, "הוקי קנדה", ב-1969. "הוקי קנדה" כללה נציגים של איגוד ההוקי החובבני של קנדה, שייצג את קנדה במוסדות פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, אך גם נציגים של ממשלת קנדה ושל ה-NHL. ל"הוקי קנדה" היו משאבים גדולים יותר מאיגוד ההוקי החובבני, ומנדט ממשלתי להעמיק את תשתית ההוקי קרח ולפקח על ייצוגה של קנדה בטורנירים בינלאומיים.

אחת ממשימותיו הראשונות של "הוקי קנדה" הייתה להעלות בפני פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית את טענתה של קנדה, כי בעוד קנדה מסתמכת על שחקנים חובבנים - הרי שהנבחרות האירופיות, בעיקר ממזרח אירופה, הפכו למורכבות משחקנים מקצוענים הלכה למעשה על אף שהם חובבנים באופן רשמי. טענה זו הייתה בסיס לדרישתה של קנדה מפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית לפתוח את אליפות העולם לשחקנים מקצוענים, מה-NHL ומליגות מקצועניות משניות. נבחרת קנדה, מחוזקת לראשונה בשחקנים מקצוענים, יצאה לקראת סוף 1969 למסע משחקי ידידות בברית המועצות והרשימה ביכולתה.

לאחר הסכמה ראשונית על שיתוף שחקנים מקצוענים מליגות משניות למשך שנה אחת, על מנת לבחון את הנושא, חזרה בה הפדרציה הבינלאומית מהסכמתה, וסירבה קטגורית לפתיחת המפעלים הבינלאומיים לשחקנים מקצוענים. הפדרציה נימקה את החלטתה בחשש - בלתי מבוסס כפי הנראה - ששחקנים שישחקו נגד נבחרת מקצוענית האליפות העולם ייפסלו מהשתתפות באולימפיאדת החורף, שם הייתה עדיין נשמרת ההקפדה הרשמית על חובבנות. בתגובה קיבלה קנדה החלטה דרמטית, וב-4 בינואר 1970 הודיעה על פרישתה מהמפעלים הבינלאומיים. אליפות העולם של 1970 שנועדה להיערך בויניפג - אליפות ראשונה אי פעם בקנדה - בוטלה על ידי "הוקי קנדה", והפדרציה הבינלאומית העבירה אותה בבהילות לסטוקהולם.

ערך מורחב – סדרת הפסגה

עם ההודעה על פרישתה של קנדה מהמפעלים הבינלאומיים לא נותר עוד טעם בקיומה של נבחרת לאומית ייעודית בקנדה, והנבחרת שהגה דייוויד באוור פורקה. חלק מהשחקנים בחרו להמשיך את לימודיהם האקדמיים במימון "הוקי קנדה", וחלקם פנו לקריירה מקצוענית. קנדה לא השתתפה באליפויות העולם עד 1977, וגם לא בטורנירי ההוקי קרח בשתי האולימפיאדות שהתקיימו באותה תקופה - אולימפיאדת סאפורו (1972) ואולימפיאדת אינסברוק (1976).

למרות זאת, תקופת הפרישה מהמפעלים הבינלאומיים הרשמיים לא הייתה חפה מפעילות בינלאומית - למעשה, באותה תקופה השתתפה קנדה במפעלים בלתי רשמיים ששינו את נוף ההוקי קרח העולמי.

בצל המחלוקת על שיתופם של שחקנים מקצוענים במפעלים הבינלאומיים, התעוררה גם השאלה מי נחשבת למדינה החזקה ביותר בהוקי קרח העולמי. ברית המועצות טענה לבכורה מתוקף הצלחותיה בזירה הבינלאומית, ואילו קנדה טענה שטובי שחקניה הם מקצוענים שלא רשאים לשחק במפעלים הבינלאומיים, ומולם התוצאות היו ודאי אחרות.

בהתבססו על המחלוקת הזו, יזם אלן איגלסון, יו"ר איגוד שחקני ה-NHL, את קיומה של סדרת הפסגה - סדרה של שמונה משחקים בין נבחרות קנדה וברית המועצות, כאשר נבחרת קנדה תורכב, לראשונה אי פעם, על טהרת שחקנים מקצוענים מליגת ה-NHL.

ההוקי קרח המקצועני בצפון אמריקה באותה התקופה היה מפוצל בין שתי ליגות עיקריות, כאשר באותו הקיץ החלה לפעול ליגת ה-WHA שניסתה להתחרות ב-NHL. ה-NHL לא איפשר לשחקנים שערקו לליגה המתחרה לשחק בנבחרת בסדרת הפסגה, ונבחרת קנדה נאלצה לוותר עליהם, כולל כוכבי על כבובי האל וגורדי האו. בובי אור, כוכבה של בוסטון ברואינס ומי שנחשב לכוכב ה-NHL הגדול ביותר של תקופתו, נכלל בסגל הנבחרת אך בפועל נעדר מהסדרה בשל פציעות ברכיים כרוניות מהן סבל. אף על פי כן, קנדה הציבה לראשונה בתולדותיה נבחרת על טהרת כוכבי NHL מהשורה הראשונה - גם אם לא במפעל בינלאומי רשמי.

בעוד בקנדה צפו בתחילה שהנבחרת המורכבת ממקצועני ה-NHL תביס את הסובייטים, בפועל התפתחה הסדרה בצורה אחרת לגמרי. הסובייטים גילו עליונות על הקנדים לאורך מרבית הסדרה, ונבחרת קנדה נזקקה למהפך דרמטי בשלושת המשחקים האחרונים שלה - כולל שער ניצחון בדקה האחרונה של המשחק השמיני והאחרון - כדי לנצח בסדרה בקושי רב.

הסדרה, שהחלה כסדרת משחקי ידידות על סף הגימיק, התפתחה עוד במהלכה לסדרה של משחקים קשים שחלקם הגיע לאלימות פיזית ולאירועים יוצאי דופן. השער שהכריע אותה, של החלוץ פול הנדרסון, 34 שניות לסיום המשחק השמיני והאחרון - הפך לאבן דרך בתרבות הקנדית, והסדרה מעוררת עד היום עניין הן בקנדה והן ברוסיה ושאר מדינות ברית המועצות.

בנוסף, הביאה הסדרה להכרה בסדר החדש של יחסי הכוחות בהוקי קרח העולמי. בקנדה נוכחו לדעת שבהוקי קרח הבינלאומי ישנם כוחות המסוגלים להתמודד בהצלחה גם עם שחקניהם הטובים ביותר, המקצוענים מה-NHL. גם ההוקי הבינלאומי, לאחר שמדד את כוחו מול שחקני ה-NHL, החל להתייחס בצורה שונה לאפשרות של שילוב שחקני ה-NHL במסגרותיו.

סדרת הפסגה פתחה גם מסורת של מפגשים ישירים בין ההוקי הבינלאומי וה-NHL במסגרות בלתי רשמיות. במפגש הבא של נבחרת קנדה במסגרת כזו הורכבה הנבחרת משחקני ליגת ה-WHA, הליגה המתחרה ל-NHL באותה תקופה, ב"סדרת פסגה" משלה מול נבחרת ברית המועצות ב-1974. הפעם הפסידה נבחרת קנדה בסדרה.

שתי סדרות הפסגה, ובמיוחד הראשונה שבהן, סללו לבסוף את הדרך לשובה של קנדה למסגרות הרשמיות של ההוקי קרח הבינלאומי, ולתחילת העידן המקצועני בנבחרת קנדה ובהוקי קרח הבינלאומי כולו.

ב-1975 הוחלף נשיא פדרציית ההוקי קרח הבינלאומי, הבריטי ג'ון אהרני, בנשיא חדש, הגרמני גונתר סבצקי. בעוד אהרני נקט בעמדה נוקשה כלפי דרישותיה של קנדה, שם לעצמו סבצקי כמטרה ראשונה את החזרתה של קנדה, מולדת הענף, לזירה הבינלאומית.

כשנה לאחר כניסתו לתפקיד הוכתרו מאמציו של סבצקי בהצלחה, כאשר הושג הסכם שאיפשר את שובה של קנדה, והביא למהפכה בהוקי קרח הבינלאומי. לשחקני NHL הותר, בפעם הראשונה, להשתתף באליפות העולם השנתית של הפדרציה הבינלאומית. האליפות, שהתקיימה עד אז בחודשים פברואר-מרץ, נדחתה לאפריל-מאי - אחרי סיום העונה הרגילה ב-NHL. כך יכלו שחקנים מקבוצות שלא עלו לפלייאוף ה-NHL להגיע לאליפות העולם ולהצטרף לנבחרותיהם.

עם זאת, לשחקני NHL לא הותר להשתתף באולימפיאדה - הן בשל חוקי הוועד האולימפי הבינלאומי והן בשל חוסר נכונותה של ה-NHL להפסיק את הליגה בזמן קיומה של האולימפיאדה, בינואר-פברואר, אמצע עונת ה-NHL.

בנוסף, הוחלט על ייסודו של מפעל רשמי ראשון שינוהל במשותף על ידי ה-NHL והפדרציה הבינלאומית - גביע קנדה, שנועד להיערך פעם ב-4 שנים. גביע קנדה נועד להיערך בקיץ, אחרי סיום פלייאוף ה-NHL, כך שכל שחקני ה-NHL יכלו להשתתף בו במדי נבחרותיהם.

באולימפיאדת החורף ובטורנירים בלתי רשמיים ייצגו את קנדה שחקנים חובבים.

המהדורה הראשונה של גביע קנדה, שנערכה ב-1976, הייתה הפעם הראשונה בה שיחקו עבור קנדה שחקני NHL ו-WHA בטורניר רשמי. בין הליגות שררו עדיין יריבות מרה ותחרות עזה, אך בטורניר הזה שאפה קנדה להציג את נבחרתה החזקה ביותר, ופרנסי שתי הליגות התגברו על האיבה ביניהם ואיפשרו לשחקניהם לשתף פעולה. בדיעבד, טורניר גביע קנדה 1976 היה הפעם היחידה ששחקני NHL ו-WHA שיתפו פעולה במסגרת נבחרת אחת.

קנדה אכן הציגה בטורניר את מיטב כוכביה משתי הליגות. כך למשל נכללו בנבחרת כוכביה של בוסטון ברואינס, בובי אור ופיל אספוזיטו שכיכב גם בסדרת הפסגה של 1972, יחד עם כוכבי NHL אחרים שהיו הכוכבים המרכזיים בקבוצותיהם - בובי קלארק, ז'ילבר פרו ומרסל דיון, ולצידם כוכבים שערקו ל-WHA ובראשם הכוכב הגדול של הליגה, בובי האל. גם נבחרות אחרות שהיו להם שחקני NHL ו-WHA, כמו ארצות הברית ושוודיה, כללו אותם בנבחרות שהרכיבו לטורניר.

את שלב הליגה של הטורניר סיימה קנדה במקום הראשון, עם ארבעה ניצחונות והפסד בודד מול צ'כוסלובקיה. צ'כוסלובקיה סיימה שנייה, ושתי הנבחרות עלו לסדרת הגמר, שנערכה בשיטת "הטוב משלושה משחקים". קנדה הביסה במשחק הראשון את צ'כוסלובקיה 6:0, עם שני שערים של בובי אור. במשחק השני נזקקה קנדה להארכה כדי לנצח גם בו 5:4, משער ניצחון של דאריל סיטלר, ולזכות בטורניר כולו.

קנדה חזרה להשתתף באליפות העולם של פדרציית ההוקי הבינלאומית ב-1977 אחרי היעדרות של שמונה שנים, ובהתאם לאפשרויות החדשות שנפתחו לה שלחה לראשונה באליפות העולם נבחרת שהורכבה כולה משחקני NHL - שחקנים שקבוצותיהם לא עלו לפלייאוף. בראשם עמד שוב פיל אספוזיטו, החלוץ המצטיין של בוסטון ברואינס, שהיה הקפטן.

לאחר הציפיות הגבוהות, אכזבה קנדה מאוד בהופעתה באליפות. שלב הראשון ספגה קנדה תבוסה משפילה 11:1 בידי ברית המועצות, הפסידה גם מול שוודיה, וסיימה את השלב הראשון במקום הרביעי בלבד עם 4 ניצחונות ב-7 משחקים. בבית הגמר הובסה שוב בידי ברית המועצות, 8:1, אך נקמה בשוודיה עם ניצחון 7:0 והגיעה למשחק האחרון מול צ'כוסלובקיה שכבר הבטיחה את זכייתה באליפות. לקנדה עוד נותר סיכוי לזכות במדליית הארד והיא הביסה את צ'כוסלובקיה 8:2, אך ניצחון של שוודיה על ברית המועצות הותיר את קנדה ללא מדליה.

באליפויות של 1978 ו-1979 שלחה קנדה נבחרת נוצצת פחות. הנבחרת של 1978, בהנהגתו של מרסל דיון כוכב ההתקפה של לוס אנג'לס קינגס, זכתה במדליית הארד, אך לא סיכנה את צ'כוסלובקיה וברית המועצות שסיימו מעליה בהפרש גדול. זו של 1979 סיימה במקום הרביעי בלבד, שוב בהפרש גדול מהמובילות.

באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) חזרה קנדה למסגרת האולימפית לאחר 12 שנה. היא הביסה בבית המוקדם את הולנד, יפן ופולין החלשות, אך נוצחה על ידי יריבותיה העיקריות, ברית המועצות ופינלנד, החמיצה את העלייה לבית הגמר של הטורניר וסיימה אותו במקום השישי - המקום הנמוך ביותר של קנדה באולימפיאדה עד אז.

לאליפות העולם ב-1981 התייצבה קנדה שוב עם נבחרת של שחקני NHL, בראשם כוכבים כלני מקדונלד וגי לפלר, ועם מאמן מוערך בעל ניסיון NHL עשיר, דון צ'רי. קנדה לא הצליחה להוות יריב לנבחרות האירופיות הגדולות ובראשן ברית המועצות, וסיימה רביעית במרחק ניכר.

מספר חודשים לאחר מכן נערכה המהדורה השנייה של גביע קנדה. קנדה הרכיבה נבחרת של כוכבי על מה-NHL, שהתבססה בעיקר על כוכבי הקבוצה הטובה ביותר בליגה באותה תקופה, ניו יורק איילנדרס. בנוסף, כיכב בנבחרת בפעם הראשונה מי שכבר נחשב לגדול כוכבי הליגה למרות גילו הצעיר - חלוצה של אדמונטון אוילרס, ויין גרצקי. מאמן הנבחרת באותו טורניר היה סקוטי באומן, שנחשב היום לאחד מגדולי המאמנים בתולדות ה-NHL. גרצקי אכן סיים את הטורניר כמבקיע המצטיין עם 12 נקודות, אך במשחק הגמר הובסה קנדה 8:1 על ידי ברית המועצות.

גרצקי כיכב גם בנבחרת שנשלחה לאליפות העולם ב-1982, אליה הצטרף באמצע האליפות לאחר שקבוצתו הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, לצידם של כוכבי פילדלפיה פליירס בובי קלארק וביל בארבר, כוכבים נוספים כקווין לאו ודאריל סיטלר, והנבחר מספר 1 בדראפט ה-NHL וכוכב בהתהוות, דייל האוורצ'ק. גרצקי סיים שוב כמבקיע המצטיין בטורניר, אך קנדה הסתפקה במדליית הארד. זו הייתה הופעתו היחידה של ויין גרצקי באליפות העולם של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית.

תחת הנהגתם של דאריל סיטלר ומרסל דיון, ועם כוכבים נוספים כמישל גולה והמגן הצעיר סקוט סטיבנס, זכתה קנדה שוב במדליית הארד באליפות העולם ב-1983.

לפני אולימפיאדת סרייבו (1984) התגלע משבר נוסף בין קנדה וההוקי קרח הבינלאומי, הפעם על רקע החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי על הגדרת שחקן חובבן לצורך הרשאת השתתפותו באולימפיאדה - נקבע שרק שחקנים שמשחקים או שיחקו בעבר ב-NHL נחשבים למקצוענים, שעוד שחקנים ששיחקו בליגות מקצועניות אחרות - כולל כל הליגות באירופה וליגת ה-WHA בצפון אמריקה - לא ייחשבו למקצוענים. ההחלטה פגעה בעיקר בנבחרת קנדה.

למרות איומים בדבר פרישה נוספת של קנדה מהמפעלים הבינלאומיים, השתתפה נבחרת קנדה לבסוף באולימפיאדה, וסיימה במקום הרביעי.

למהדורה השלישית של גביע קנדה הציבה קנדה נבחרת חזקה ביותר, כאשר הפעם התבססה הנבחרת בעיקר על שחקני אדמונטון אוילרס ששלחה לסגל שמונה שחקנים בסך הכל, ובראשם שוב ויין גרצקי ששימוש הפעם כקפטן הנבחרת בצוותא עם לארי רובינסון, מגינה של מונטריאול קנדיאנס. בין השאר שותף בנבחרת, בפעם הראשונה והיחידה, חלוצה של קוויבק נורדיקס פטר שטיאסטני, כוכבה לשעבר של נבחרת צ'כוסלובקיה שערק לקנדה ב-1980 והפך לאחד החלוצים הטובים ב-NHL. שיתופו של שטיאסטני גרר מחאות מצד נבחרת צ'כוסלובקיה שהשתתפה אף היא בטורניר, אך ללא הועיל. שטיאסטני כבש לבסוף את שערו היחיד בטורניר דווקא לרשת נבחרתו לשעבר.

בשלב הליגה גמגמה הנבחרת, שהשיגה ניצחונות גבוהים מול מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה, אך סיימה רק בתיקו מול ארצות הברית, הובסה על ידי ברית המועצות ונוצחה גם על ידי שוודיה. כתוצאה מכך סיימה קנדה את שלב הליגה רק במקום הרביעי, ולכן פגשה בחצי הגמר את ברית המועצות שסיימה ראשונה. קנדה הצליחה לעצור את ההתקפה החזקה של הסובייטים, ולאחר שהזמן החוקי הסתיים בתיקו 2:2 כבש כוכב ניו יורק איילנדרס מייק בוסי את שער הניצחון בהארכה, והעלה את קנדה לסדרת הגמר.

בסדרת הגמר, בפורמט של הטוב מ-3 משחקים, פגשה קנדה את נבחרת שוודיה, הנבחרת השנייה שניצחה אותה בשלב הליגה. קנדה ניצחה במשחק הראשון 2:5 ובשני 5:6, וזכתה בטורניר. גרצקי סיים כמבקיע המצטיין בטורניר עם 12 נקודות.

לאליפויות העולם בין 1985 ל-1987 המשיכה קנדה לשלוח נבחרת של כוכבי NHL מקבוצות שלא עלו לפלייאוף, או שהודחו ממנו מוקדם. הנבחרת הבולטת הייתה זו של 1985, בה כיכבו שני כוכבים צעירים בליגה - סטיב אייזרמן מדטרויט רד וינגס, שהיה חבר גם בסגל של גביע קנדה ב-1984, ומריו למיה מפיטסבורג פינגווינס בהופעתו הראשונה בנבחרת בטורניר רשמי. קנדה זכתה במדליית הכסף באותה אליפות.

למהדורה הרביעית של גביע קנדה שלחה קנדה נבחרת חזקה מאוד, שכללה בפעם הראשונה - והיחידה, כפי שהתברר - שיתוף פעולה בין שני השחקנים הבולטים של סוף שנות ה-80 ב-NHL, ויין גרצקי ומריו למיה. גרצקי ולמיה שולבו ביחד בקו ההתקפה הראשון של הנבחרת. גרצקי סיים את הטורניר כ-MVP וכמבקיע המצטיין, עם 21 נקודות.

קנדה עברה את שלב הליגה של הטורניר ללא הפסד, אם כי התקשתה בחלק מהמשחקים ומול ברית המועצות וצ'כוסלובקיה נאלצה להסתפק בתיקו. בחצי הגמר ניצחה את צ'כוסלובקיה, ובסדרת הגמר פגשה את ברית המועצות.

במשחק הראשון חזרה קנדה מפיגור גדול ליתרון לקראת הסיום, אך ברית המועצות הצליחה להפוך שוב את התוצאה לנצח 5:6 בהארכה. המשחק השני היה צמוד אף הוא, ונגרר לשתי הארכות כאשר בהארכה השנייה כבש מריו למיה שער ניצחון שקבע את התוצאה על 5:6 והשווה את הסדרה. גם המשחק השלישי הסתיים באותה תוצאה, שוב משער ניצחון של למיה שהובקע דקה ו-26 שניות לסיום.

לאחר המחלוקת בדבר הגדרת שחקנים מקצוענים שהעיבה על אולימפיאדת סראייבו ארבע שנים קודם לכן, קיבל הוועד האולימפי הבינלאומי ב-1986 החלטה מהפכנית - לפתוח את האולימפיאדה לכל הספורטאים, בכפוף להחלטת הגוף העליון בכל ענף. פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית אימצה את ההחלטה ופתחה את טורניר ההוקי קרח האולימפי לשחקנים מקצוענים. בכך הפך טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת קלגרי (1988) לטורניר האולימפי המקצועני הראשון באופן רשמי.

עם זאת- ה-NHL סירבה להפסיק את העונה שלה לתקופת האולימפיאדה, ובכך נמנע מקנדה ומנבחרות אחרות למלא את סגליהן בשחקני NHL. למרות זאת, בין השחקנים האלמונים יחסית שנאלצה קנדה לשלוח לטורניר בלטו שני שמות, דווקא בעמדת השוער - אנדי מוג, השוער הוותיק של אדמונטון אוילרס שהיה נתון בסכסוך חוזי עם קבוצתו, ושון ברק הצעיר מניו ג'רזי דווילס שטרם הועלה באופן סופי לסגל הקבוצה. ברק הופיע עם השנים, מאז 1985 ועד 2003, ב-156 משחקים רשמיים ובלתי-רשמיים במדי הנבחרת.

קנדה התקשתה למדי מול הנבחרות האירופיות, ולמרות יתרון הביתיות סיימה את האולימפיאדה במקום הרביעי בלבד, ללא מדליה.

סטיב אייזרמן, שכבר הפך לכוכב מהשורה הראשונה במדי דטרויט רד וינגס, חזר לנבחרת לשתי אליפויות העולם ב-1989 ו-1990, שבשתיהן שימש כקפטן במשותף עם שחקנים וותיקים ממנו. קנדה זכתה במדליית כסף ב-1989, כשבמדיה כיכב באותה אליפות מרק מסיה מאדמונטון אוילרס. מסיה, מהחלוצים הבולטים בליגה בשנות ה-80, כיכב בנבחרת פעמיים בגביע קנדה, אך זו הייתה לו הופעה ראשונה באליפות העולם של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית.

שנה לאחר מכן הצליחה קנדה בצורה יוצאת דופן בשלב הראשון, וסיימה אותו עם 6 ניצחונות ותיקו אחד מול ברית המועצות. בבית הגמר חלה נפילה ביכולת של קנדה, שנוצחה בכל שלושת משחקיה וסיימה רק במקום הרביעי.

לאליפות העולם 1991 שלחה קנדה נבחרת צעירה, עם שחקנים שמאוחר יותר הפכו לכוכבי NHL כגון ג'ו סאקיק, טרוור לינדן ותיאורן פלרי. באותה נבחרת שיחק גם קליף רונינג, ששיחק מספר שנים בנבחרת קנדה שהמשיכה להתקיים לאורך השנה ושיחקה עם שחקנים חובבים בטורנירים בלתי רשמיים. לרונינג זו הייתה ההופעה הראשונה בטורניר רשמי, והוא כיום המבקיע המצטיין בתולדות נבחרת קנדה.

הנבחרת המבוססת על צעירים עמדה בפני זכייה מפתיעה באליפות, אך ניצחון דחוק של שוודיה על ברית המועצות במשחק האחרון של בית הגמר דחק אותה למדליית הכסף.

בקיץ של אותה שנה נערכה המהדורה החמישית והאחרונה של גביע קנדה. ויין גרצקי היה שוב הקפטן, ולצידו כוכבי NHL מהשורה הראשונה. בנבחרת הזו כיכב גם השחקן הצעיר המדובר ביותר בקנדה באותה תקופה, אריק לינדרוס שהיה אז בן 18. קנדה זכתה בטורניר עם ניצחון בסדרת הגמר על ארצות הברית, למרות פציעה של גרצקי במשחק הראשון בסדרה.

נבחרת קנדה לאולימפיאדת אלברוויל (1992) הייתה שוב נבחרת נטולת שחקני NHL רשמיים, אך היא כללה מספר שחקנים שהיו שחקני NHL בפוטנציה. שון ברק שב והופיע בשער הנבחרת באולימפיאדה השנייה הרצופה שלו. שני הכוכבים הצעירים הגדולים של קנדה, אריק לינדרוס וז'ואה ז'ונו, שנבחרו בדראפט ה-NHL בקיץ הקודם, סירבו לשחק בקבוצות שבחרו אותם (קוויבק נורדיקס ובוסטון ברואינס בהתאמה) והעדיפו להישאר במעמד של חובבנים ולשחק בנבחרת קנדה. ז'ונו היה המבקיע המצטיין של הטורניר האולימפי עם 15 נקודות, ויחד עם לינדרוס הוביל את נבחרת קנדה למדליית הכסף לאחר הפסד בגמר לנבחרת חבר המדינות.

שתי אליפויות העולם הבאות (1992 ו-1993) היו מוצלחות פחות לנבחרת. ב-1992 הופיעה קנדה ללא כוכבים גדולים וסיימה שמינית בלבד, וב-1993 - בהנהגתם של לינדרוס והכוכב הצעיר מליגת המכללות בארצות הברית, פול קאריה - נוצחה בחצי הגמר ולאחר מכן במשחק על מדליית הארד וסיימה רביעית.

באולימפיאדת לילהאמר (1994) כבר נחשב פול קאריה לכוכב הראשי של הנבחרת. במשחק הגמר מול שוודיה הייתה קנדה קרובה לניצחון וזכייה במדליית הזהב לראשונה מאז 1952, אך שער שוודי פחות מ-2 דקות לסיום קבע שוויון 2:2 וכפה הארכה. לאחר שההארכה הסתיימה ללא שערים, התייצבו שתי הנבחרות לדו-קרב מכות עונשין. במכה השביעית כבש הכוכב השוודי פטר פורשברג, ואילו קאריה החמיץ את מכת העונשין שלו. קנדה נאלצה להסתפק במדליית הכסף.

הנבחרת שנשלחה מאוחר יותר באותה שנה לאליפות העולם הציגה את כוכב ההתקפה של לוס אנג'לס קינגס, לוק רוביטאי, כקפטן שלה. גם הפעם הגיעה הנבחרת לגמר, מול פינלנד, וגם הפעם הגיע המשחק לדו-קרב מכות עונשין לאחר שוויון בתום ההארכה. בפעם הזו הצליחה קנדה יותר, וזכתה באליפות בפעם הראשונה מאז 1961.

בגלל השבתת ה-NHL בתחילת עונת 1995 והתמשכות העונה עקב כך, שלחה קנדה נבחרת נטולת שחקני NHL לאליפות העולם ב-1995. הנבחרת, שהורכבה משחקני ליגות משניות ומשחקני הנבחרת החובבנית ששיחקה בטורנירים בלתי רשמיים, הספיקה כדי להגיע לחצי הגמר ולזכות במדליית הארד.

הנבחרת לאליפות העולם של 1996 הייתה מרשימה יותר. פול קאריה חזר לנבחרת, ובשער בלט אחד השוערים הטובים ב-NHL, מרטן ברודר מניו ג'רזי דווילס קנדה הגיעה עד משחק הגמר בו נוצחה על ידי צ'כיה.

על אף שהאולימפיאדה נפתחה לשחקנים מקצוענים כבר באולימפיאדת קלגרי (1988), לא יכלו שחקני ה-NHL להשתתף באולימפיאדה בשל ההתנגדות של פרנסי הליגה להפסיק את עונת ה-NHL באמצעה למען האולימפיאדה.

ב-1996 חל מהפך בעמדת ה-NHL. הקומישנר של הליגה, גארי בטמן, שהתמנה לתפקידו ב-1993, היה יוצא הנהלת ה-NBA, והיה חבר בה כאשר טורניר הכדורסל באולימפיאדת ברצלונה (1992) נפתח להשתתפות שחקני NBA. הצלחת הטורניר, בפרט ההד הגדול שרשמה "נבחרת החלומות" של ארצות הברית, שכנעה את בטמן שיש מקום לאפשר את שיתוף שחקני ה-NHL באולימפיאדה. בטמן עמל על שכנוע בעלי הקבוצות, וב-1996 הצליח להעביר החלטה היסטורית על עצירת עונת ה-NHL לשבועיים במהלך אולימפיאדת נאגנו (1998) ושחרור שחקני ה-NHL לנבחרותיהם. קנדה הייתה אחת ממספר נבחרות שעמדו ליהנות מההחלטה הדרמטית.

בנוסף החליטה ה-NHL להתחיל במפעל נבחרות חדש, גביע העולם בהוקי קרח, שנועד להיערך בקיץ פעם ב-4 שנים ולהחליף את גביע קנדה שחדל להתקיים. בניגוד לגביע קנדה, גביע העולם להוקי קרח נועד להיות מפעל של ה-NHL בלבד, ללא שיתוף פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית.

ב-1996 התקיים לראשונה טורניר גביע העולם בהוקי קרח, שהחליף את גביע קנדה ונועד להיערך פעם ב-4 שנים, בדומה לגביעי עולם בענפים אחרים. בניגוד לגביע קנדה, שאורגן במשותף על ידי ה-NHL ופדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, גביע העולם אורגן בלעדית על ידי ה-NHL. בדומה לגביע קנדה הוא נועד להתקיים בקיץ, בפגרת עונת ה-NHL, כך שכל שחקני ה-NHL יכלו להשתתף בו.

קנדה שלחה לגביע העולם נבחרת עמוסת כוכבים, עם ויין גרצקי שוב כקפטן ועם אריק לינדרוס, מרק מסייה וסטיב אייזרמן כקפטנים חלופיים. לצידם כיכבו שחקני NHL מהשורה הראשונה בכל מערכי הקבוצה. קנדה שיחקה בבית המוקדם ששוחק בצפון אמריקה, בעוד הבית המוקדם השני שכלל נבחרות אירופיות שוחק באירופה. את משחקיה בשלב הראשון סיימה קנדה עם ניצחונות על רוסיה וסלובקיה והפסד לארצות הברית, במשחק שנערך בפילדלפיה.

כיוון שסיימה רק במקום השני בבית, לא קיבלה מעבר חופשי לחצי הגמר, ונאלצה לשחק ברבע הגמר מול גרמניה, שסיימה שלישית בבית השני. קנדה ניצחה במשחק 1:4, ובחצי הגמר נזקקה לשתי הארכות כדי לגבור על שוודיה 2:3 ולעלות לסדרת הגמר מול ארצות הברית.

שער של סטיב אייזרמן בהארכה הביא לקנדה ניצחון 3:4 במשחק הראשון, אך לאחר מכן נוצחה קנדה בשני המשחקים הבאים ונאלצה להסתפק במקום השני.

לאליפות העולם ב-1997 שלחה קנדה נבחרת משולבת במגינים וותיקים ומנוסים, ובראשם רוב בלייק מלוס אנג'לס קינגס וכריס פרונגר מסנט לואיס בלוז, בעוד בהתקפה הציגה שני כוכבי NHL מעירים ומבטיחים - ג'רום איגינלה מקלגרי פליימס ואנסון קרטר מבוסטון ברואינס. קפטן הנבחרת היה השחקן היחיד שלא בא מה-NHL - דין איווייסון, שחקן NHL לשעבר שהיה באותה שנה שחקן במשרה מלאה בנבחרת קנדה ושיחק בה גם בטורנירים בלתי רשמיים. שון ברק עמד שוב בשער. קנדה עלתה מהבית המוקדם שלה לשלב השני מהמקום השני, אך בבית הגמר שיפרה את יכולתה ולאחר ניצחון במשחק המכריע מול רוסיה סיימה אותו במקום השני ועלתה לסדרת הגמר מול שוודיה. לאחר הפסד במשחק הראשון ניצחה קנדה את השניים הבאים וזכתה בתואר.

טורניר ההוקי קרח באולימפיאדת נאגנו (1998) נכנס להיסטוריה כאשר בפעם הראשונה שבתה ה-NHL למשך שבועיים בתקופת האולימפיאדה, בהתאם להחלטתה שהתקבלה שנתיים קודם לכן, ושחררה את שחקניה לנבחרותיהם האולימפיות. קנדה, כמו נבחרות אחרות, הציגה לראשונה בטורניר האולימפי נבחרת עמוסה בכוכבי NHL מהשורה הראשונה, כולל ויין גרצקי בהופעתו האולימפית היחידה שהייתה גם להופעתו הבינלאומית האחרונה. באופן מפתיע הוחלט שלא להעניק את תפקיד הקפטן לגרצקי או אחד הוותיקים האחרים בנבחרת, אלא דווקא לאריק לינדרוס, כוכבה מעורר המחלוקת של פילדלפיה פליירס.

קנדה, שהייתה מועמדת בעיני רבים לזכייה במדליית הזהב, נכשלה במשימתה למרות הופעה משכנעת בשלב הבתים, שכללה ניצחון גבוה ארצות הברית וניצחון גם על שוודיה החזקה. ברבע הגמר גברה על קזחסטן החלשה יחסית, אך בחצי הגמר נתקלה ביריבה ראויה - נבחרת צ'כיה. קנדה נקלעה לפיגור ונזקקה לשער של טרוור לינדן סמוך לסיום כדי לכפות הארכה. לאחר שזו הסתיימה ללא שערים, התייצבו שתי הנבחרת לדו-קרב מכות עונשין. שחקני קנדה החמיצו את כל מכות העונשין שלהם מול השוער הצ'כי דומיניק האשק, ומכת עונשין מוצלחת יחידה של הצ'כים הספיקה כדי להדיח את קנדה ולמנוע ממנה הופעה בגמר האולימפי. קנדה נוצחה בהמשך גם במשחק על מדליית הארד על ידי פינלנד, וסיימה את המשחקים ללא מדליה כלל.

הכישלון של נבחרת קנדה באולימפיאדת נאגנו המשיך בסדרה של כישלונות באליפויות העולם בין 1998 ו-2001. כנהוג, המשיכה קנדה לשלוח לאליפויות נבחרות על טהרת שחקני NHL מקבוצות שסיימו את העונה ולא המשיכו לשלבים המאוחרים בפלייאוף, בכל אותן האליפויות לא השיגה נבחרת קנדה ולו מדליה אחת.

לאולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002), האולימפיאדה השנייה שנפתחה לשחקני NHL, שלחה קנדה שוב נבחרת עמוסה בכוכבי על. ויין גרצקי, שפרש ממשחק פעיל ב-1999, מונה למנהל המקצועי של הנבחרת לאולימפיאדה, ומאמנה היה פאט קווין, אחד ממאמני הצמרת ב-NHL. את עיקר העניין בנבחרת ריכז הכוכב הוותיק מריו למיה, ששב ב-2000 מפרישה של 3 שנים במהלכן נלחם במחלת הלימפומה ושב להפגין יכולת משובחת במדי פיטסבורג פינגווינס. גרצקי וקווין מינו את למיה לקפטן הנבחרת, ולקפטנים חלופיים מונו כוכבים וותיקים נוספים כסטיב אייזרמן מדטרויט רד וינגס, כריס פרונגר מגינה של סנט לואיס בלוז, ג'ו סאקיק כוכב ההתקפה של קולורדו אוולאנש ומייקל פקה חלוצה המרכזי של ניו יורק איילנדרס.

קנדה החלה רע מאוד את שלב הבתים, עם תבוסה 5:2 לשוודיה, ניצחון קשה 3:2 על נבחרתה החלשה יחסית של גרמניה ותיקו 3:3 מול האלופה האולימפית היוצאת צ'כיה. המאפיין העיקרי שבלט לעין במשחקה של קנדה היה חולשתה במשחק ההגנה, ובפרט חולשתו של השוער קרטיס ג'וזף, אחד מגדולי שוערי ה-NHL באותה תקופה. לבסוף החליט הצוות המקצועי של קנדה להוציא את ג'וזף משערה של קנדה ולתת את התפקיד למחליפו, שוערה של ניו ג'רזי דווילס מרטן ברודר. ברודר הפגין יכולת משופרת בהרבה, ונשאר בשערה של קנדה בשלבים המכריעים של הטורניר.

בשל הכישלון היחסי של קנדה בבית המוקדם היא קיבלה יריבה קשה ברבע הגמר - נבחרת פינלנד, שניצחה אותה במשחק על מדליית הארד באולימפיאדת נאגנו והייתה גם היא משופעת בכוכבי NHL. שערים של סאקיק ואייזרמן עם משחק טוב של ברודר בשער הביאו לקנדה ניצחון קשה נוסף, 2:1.

בחצי הגמר ציפתה קנדה למפגש חוזר עם שוודיה שהביסה אותה בשלב הבתים, אך שוודיה הופתעה ברבע הגמר בידי נבחרתה החלשה יחסית של בלארוס. קנדה לא התקשתה הפעם, הביסה את בלארוס 7:1 ועלתה למשחק הגמר, מול נבחרת ארצות הברית. המפגש של קנדה וארצות הברית על מדליית הזהב האולימפית עורר עניין רב בצפון אמריקה והפך לאחד מאירועי השיא של האולימפיאדה כולה.

במשחק עצמו התעלתה קנדה והפגינה את משחק השיא שלה בטורניר כולו, ועם צמדי שערים של ג'ו סאקיק ושל החלוץ הצעיר של קלגרי פליימס ג'רום איגינלה הביסה את ארצות הברית 5:2, ובכך השלימה זכייה במדליית הזהב האולימפית לראשונה מזה 50 שנה.

באליפות העולם 2002, לאחר התחלה מבטיחה של 7 ניצחונות מול הפסד בודד בשלבים המוקדמים, הופתעה קנדה ברבע הגמר על ידי סלובקיה וסיימה שישית בלבד. עם זאת, התקופה עד אולימפיאדת טורינו (2006) הייתה מוצלחת מאוד עבור נבחרת קנדה בזירה הבינלאומית.

לאליפות העולם 2003 התייצבה קנדה עם נבחרת חסרת כוכבי על ששילבה וותיקים וצעירים. בניצוחו של דני היטלי, כוכב ההתקפה של אטלנטה ת'ראשרס, ועם שון ברק הוותיק ששב והתייצב בשער, שוב תחילה קנדה את האליפות בצורה מצוינת עם 7 ניצחונות ותיקו אחד. הפעם נמשכה הצלחה גם בשלבי הנוק-אאוט, וקנדה זכתה באליפות עם ניצחון בגמר על נבחרת שוודיה.

שחקני הנבחרת שזכתה באליפות ב-2003 שיחקו ברובם גם באליפות העולם של 2004, והגנו על תוארם, כשבגמר ניצחו שוב את נבחרת שוודיה. דני היטלי היה שוב כוכב ההתקפה הראשי, והפעם סיים כמבקיע המצטיין באליפות כולה.

בקיץ של אותה שנה נערכה המהדורה השנייה של גביע העולם בהוקי קרח, בהשתתפות מיטב שחקני ה-NHL הן בנבחרת קנדה והן בנבחרות האחרות. מריו למיה הוותיק, שהצטיין בנבחרת שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת סולט לייק סיטי, שב לתפקיד קפטן בנבחרת, כאשר שני כוכבי משחק הגמר מאותה אולימפיאדה, ג'ו סאקיק וג'רום איגינלה, משמשים קפטנים חלופיים יחד עם שני שחקנים נוספים. מרטן ברודר שב לעמדת השוער הראשון.

קנדה הצטיינה בטורניר, גברה על כל יריבותיה וזכתה גם בגביע העולם, ובכך הייתה לנבחרת היחידה שהחזיקה באותו הזמן בשלושת התארים החשובים של ההוקי הבינלאומי ברמת הנבחרות.

עם דני היטלי שוב בעמדת החלוץ בקו הראשון, ועם מרטן ברודר בשער, ניסתה קנדה לזכות בפעם השלישית ברציפות באליפות העולם ב-2005, אך הפעם כשלה במשחק הגמר מול צ'כיה והסתפקה במדליית הכסף.

עם נבחרת על טהרת כוכבי ה-NHL הגיעה קנדה לאולימפיאדת טורינו (2006), אך נחלה אכזבה כשנוצחה ברבע הגמר על ידי רוסיה וסיימה שביעית בלבד בדירוג.

גם באליפות העולם ב-2006 נחלה קנדה אכזבה. ברנדן שאנהן הוותיק מדטרויט רד וינגס היה הפעם הקפטן, ובנבחרת הופיע בפעם הראשונה בטורניר רשמי סידני קרוסבי, חלוץ צעיר מפיטסבורג פינגווינס שסומן שכוכב על לעתיד לבוא. קנדה נוצחה בחצי הגמר על ידי שוודיה ולאחר מכן הובסה במשחק על מדליית הארד על ידי פינלנד, ונותרה בידיים ריקות. סידני קרוסבי, עם זאת, הצדיק את הציפיות שתלו בו וסיים כמבקיע המצטיין של האליפות.

באליפות העולם 2007, עם כוכבה של קולומבוס בלו ג'אקטס ריק נאש כחלוץ העיקרי שלה, הצליחה קנדה לזכות באליפות בפעם השלישית בחמש שנים. נאש נבחר ל-MVP של הטורניר.

נאש שיחק, בצוותא עם דני היטלי שהצטיין בנבחרת באמצע העשור, גם בנבחרת שנשלחה לאליפות העולם 2008, אליפות אותה אירחה קנדה - הפעם הראשונה בהיסטוריה שאליפות העולם של ה-IIHF נערכה בקנדה. אף על פי ששלושת המבקיעים הטובים בטורניר היו קנדיים - היטלי, נאש וראיין גצלף, חלוצה של אנהיים דאקס - הפסידה קנדה את תוארה כשהפסידה במשחק הגמר, שהגיע להארכה, לנבחרת רוסיה. גם באליפות העולם 2009 היה המבקיע המצטיין קנדי - מרטן סן לואי מטמפה ביי לייטנינג - אך קנדה נוצחה שוב על ידי רוסיה במשחק הגמר.

כמיטב המסורת שהתפתחה מאז אולימפיאדת נאגנו, שלחה קנדה לאולימפיאדת ונקובר (2010) אותה אירחה את מיטב כוכביה מליגת ה-NHL. סידני קרוסבי, שכבר נחשב לאחד מכוכבי העל של הליגה, היה אחד משרשרת חלוצים-כוכבים שנכללו בנבחרת - החל מוותיקי הנבחרות הקודמות כדני היטלי וג'רום איגינלה, וכלה בכוכבים צעירים דוגמת ג'ונתן טייבס משיקגו בלאקהוקס. הקו הראשון של ההגנה הורכב משחקנים וותיקים ומנוסים - סקוט נידרמאייר שהיה בעיצומה של עונתו ה- 17 והאחרונה בליגה טרם פרישתו, וכריס פרונגר מפילדלפיה פליירס בעונתו ה-14. מרטן ברודר שב ותפס את עמדת השוער הראשון.

קנדה גמגמה בשלב הראשון, ולאחר ניצחון קל על נורווגיה החלשה נזקקה לדו-קרב מכות עונשין כדי לגבור על שווייץ ונוצחה על ידי נבחרת ארצות הברית.

למרות החששות שעורר השלב הראשון החלש, העלתה קנדה את רמתה בשלבי הנוקאאוט. בשל המיקום הלא גבוה בסוף השלב המוקדם, נאלצה קנדה לשחק בשמינית הגמר מול גרמניה, משחק אותו עברה בקלות עם ניצחון 8:2. אחריו הגיע ניצחון מרשים 7:3 על נבחרת רוסיה, ואחריו ניצחון קשה מהצפוי 3:2 על סלובקיה בחצי הגמר שהעלה את קנדה למשחק הגמר מול ארצות הברית, שניצחה אותה בשלב הראשון.

כמו באולימפיאדת סולט לייק סיטי, הגמר בין קנדה וארצות הברית הפך לאחד מאירועי השיא של האולימפיאדה. קנדה שמטה בו יתרון של שני שערים כאשר ארצות הברית השוותה בשער שהובקע 25 שניות לסיום המשחק וכפה הארכה. בהארכה הבקיע סידני קרוסבי את שער הניצחון, והחזיר את התואר האולימפי לקנדה.

באליפויות העולם של 2010, 2011, 2012 ו-2013 כשלה נבחרת קנדה, כשבכולן לא עברה את שלב רבע הגמר. בעקבות הכשלונות ירדה קנדה בדירוג העולמי של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית עד המקום החמישי - המקום הנמוך ביותר שלה מאז ומעולם.

נבחרת קנדה לאולימפיאדת סוצ'י (2014) הורכבה שוב ממיטב כוכבי ה-NHL. צוות האימון והניהול מאולימפיאדת ונקובר - סטיב אייזרמן כמנהל המקצועי ומייק בבקוק כמאמן ראשי - חזר לראשות הנבחרת גם באולימפיאדת סוצ'י. סידני קרוסבי היה הקפטן, ולצידו ככקפטנים חלופיים כיהנו ג'ונתן טייבס, חלוצה של שיקגו בלאקהוקס, ושיי וובר, מגינה של נאשוויל פרדטורס. רבים צפו לקנדה בעיה בשער, מאחר שרוברטו לואונגו שכיכב בשער הנבחרת באולימפיאדת ונקובר הגיע למשחקים לאחר תקופה בה מיעט יחסית לשחק. לבסוף שמה קנדה את יהבה בשער על קרי פרייס, שוערה של מונטריאול קנדיאנס. פרייס גילה במהלך האולימפיאדה יכולת מצוינת.

קנדה פתחה את משחקיה בניצחון קשה מהצפוי 3:1 על נורווגיה החלשה, כאשר דווקא המגינים שיי וובר ודרו דאוטי כבשו שניים מהשערים. שניהם כבשו גם במשחק הבא, ניצחון 6:0 על אוסטריה, כשהפעם הצטרף אליהם ג'ף קרטר, חברו של דאוטי בלוס אנג'לס קינגס, שכבש שלושער. דאוטי המגן המשיך להבקיע כשכבש פעמיים במשחק האחרון של הבית, שבו נזקקה קנדה להארכה כדי לגבור על יריבתה העיקרית בבית, נבחרת פינלנד.

זכייתה של קנדה במקום הראשון בבית איפשרה לה לקבל מעבר חופשי לרבע הגמר, ובו שוב נזקקה ליכולת הבקעה של מגן - שיי וובר - כדי להכריע את לטביה 2:1. בחצי הגמר הספיק שער בודד של ג'יימי בן, חלוצה של דאלאס סטארס, לניצחון 1:0 על ארצות הברית ועלייה למשחק הגמר.

בעזרת יכולת משכנעת של כל מערכי הקבוצה, גילתה קנדה עליונות ברורה על יריבתה במשחק הגמר - נבחרת שוודיה, הביסה אותה 3:0, ושמרה על תוארה האולימפי עם מדליית זהב שנייה ברציפות.

לאליפות העולם 2014 שלחה קנדה נבחרת חסרת כוכבים מהדרג הראשון. היא סיימה ראשונה את הבית המוקדם שלה למרות הפסד מפתיע במשחק הפתיחה לנבחרת צרפת, אך ברבע הגמר כשלה מול פינלנד וסיימה את האליפות בשלב זה בפעם החמישית ברציפות.

שנה לאחר מכן שלחה קנדה נבחרת טובה בהרבה, עם סידני קרוסבי כקפטן ואיתו שחקנים מהשורה הראשונה ב-NHL. קנדה סיימה את השלב הראשון עם 7 ניצחונות מ-7 משחקים וכבשה 49 שערים - ממוצע של 7 למשחק. התצוגות המשכנעות נמשכו בשלבי הנוקאאוט עם ניצחונות גבוהים, בהם הבקיעה קנדה 27 שערים וספגה שניים בלבד. הדומיננטיות הקנדית הסתיימה בניצחון במשחק הגמר 6:1 על רוסיה וזכייה באליפות.

קרוסבי, קפטן הנבחרת באולימפיאדת סוצ'י ובאליפות העולם 2015, נעדר מאליפות העולם ב-2016 כיוון שהיה טרוד במאבקי פלייאוף ה-NHL עם קבוצתו, פיטסבורג פינגווינס. את הנבחרת הוביל כקפטן קורי פרי, המבקיע המצטיין של אנהיים דאקס, כשלצידו קונור מקדייוויד, כוכבה הצעיר של אדמונטון אוילרס והנבחר מספר 1 בדראפט ה-NHL ב-2015. קנדה הגיעה עד משחק הגמר עם הפסד בודד - תבוסה מול פינלנד בשלב הבתים. בגמר פגשה את אותה נבחרת פינלנד, ותוך הפגנת עליונות ברורה ניצחה 2:0 וזכתה באליפות העולם ה-26 שלה, והשנייה ברציפות.

לאחר 12 שנות הפסקה, חודש מפעל גביע העולם ב-2016. קנדה שלחה נבחרת ממיטב כוכביה לטורניר, כאשר מייק בבקוק ממשיך בעמדת המאמן וסידני קרוסבי חזר לנבחרת ולתפקיד הקפטן.

למרות הצלחה חלקית במשחקי ההכנה, שלטה קנדה בטורניר. בבית המוקדם הביסה את צ'כיה והוסיפה ניצחונות גם על ארצות הברית ונבחרת כוכבי אירופה, תוך הבקעת 14 שערים בשלושת המשחקים. גם בחצי הגמר נמשך כושר ההבקעה המרשים עם ניצחון 5:3 על רוסיה שהעלה את הקנדים לסדרת הגמר.

בסדרת הגמר מול נבחרת הכוכבים האירופים התקשו הקנדים יותר, אך עדיין ניצחו בשני המשחקים 3:1 ו-2:1 ושמרו על התואר בו זכו במהדורה הקודמת של הטורניר, 12 שנה קודם לכן. הקפטן סידני קרוסבי נבחר ל-MVP והיה גם המבקיע המצטיין בטורניר, עם 10 נקודות. חלוץ נוסף של הנבחרת, בראד מרשאן מבוסטון ברואינס, היה מבקיע השערים המצטיין עם 7. בסך הכל הבקיעה קנדה 24 שערים בששת משחקיה - ממוצע גבוה של 4 שערים למשחק.

לאליפות העולם 2017 שלחה קנדה נבחרת צעירה יחסית, עם שני שחקנים בלבד שהגיעו לגיל 30. אחד מהם - כוכב ההתקפה של פילדלפיה פליירס, קלוד ז'ירו - מונה לקפטן. מאמן הנבחרת היה ג'ון קופר, מאמנה של טמפה ביי לייטנינג. קנדה הגיעה עד משחק הגמר בניסיון להשלים זכייה שלישית רצופה בתואר, וזכייה 27 שהייתה משווה את שיא הזכיות העולמי - אך במשחק הגמר נוצחה בדו-קרב מכות עונשין על ידי שוודיה, והסתפקה במדליית הכסף.

לקראת אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) החליטה ליגת ה-NHL ששחקניה לא ישתתפו במשחקים, וזאת לאחר חמש אולימפיאדות רצופות. נבחרת קנדה, כמו גם נבחרות אחרות, כללה לפיכך שחקנים מהליגה המשנית AHL ומליגות באירופה. כריס קלי, שחקן AHL ששיחק לפני כן 13 עונות ב-NHL, נבחר לשמש כקפטן, ואת הנבחרת אימן וילי דז'ארדן שאימן בשלוש העונות הקודמות את ונקובר קנאקס.

קנדה עברה את הבית המוקדם עם ניצחונות קלים על שווייץ ודרום קוריאה, והפסד אחד בדו-קרב חבטות עונשין מול צ'כיה. ההפסד עלה לקנדה בסיום במקום השני בבית בלבד, אך כבעלת המאזן הטוב ביותר בין מסיימות המקום השני מכל הבתים זכתה במעבר חופשי לשלב רבע הגמר. אחרי ניצחון על פינלנד ברבע הגמר, הופתעה קנדה בחצי הגמר על ידי גרמניה שניצחה אותה 4:3. בכך איבדה קנדה את תוארה משתי האולימפיאדות הקודמות, והיא הסתפקה במדליית הארד אחרי ניצחון במשחק על הארד מול צ'כיה.

קנדה הגיעה לאליפות העולם 2018 כמועמדת לזכייה בזכות סגל חזק יחסית, בראשותו של הקפטן קונור מקדייוויד, חלוצה של אדמונטון אוילרס - ה-MVP והמבקיע המצטיין של ליגת ה-NHL.

בפועל התקשתה קנדה, וסיימה את הבית המוקדם שלה רק במקום השלישי, כך שברבע הגמר ציפה לה משחק קשה מול רוסיה. קנדה הצליחה לעבור את רוסיה ברבע הגמר בזכות יכולת התקפית טובה, אולם קשייה נמשכו בהפסד בחצי הגמר לשווייץ ולאחר מכן בתבוסה במשחק על מדליית הארד לארצות הברית, כך שקנדה סיימה את האליפות ללא מדליה כלל.

לאליפות העולם 2019 הגיעה קנדה עם סגל ללא כוכבי על בליגה, אך זכתה לתרומה משמעותית ממספר שחקנים ובראשם שניים משחקני וגאס גולדן נייטס - מרק סטון החלוץ ושיי תאודור המגן. לצד סטון הצטיין בהתקפה שחקן ניו ג'רזי דווילס דיימון סיוורסון, ובשער תפס את עמדת השוער הראשון מאט מארי, שוערה של פיטסבורג פינגווינס. המאמן היה אלן ויניו, מאמן NHL ותיק שמונה זמן קצר לפני האליפות למאמנה של פילדלפיה פליירס.

את הבית המוקדם שלה סיימה קנדה במקום הראשון עם שישה ניצחונות לעומת הפסד אחד מול פינלנד, תוך שהיא כובשת 36 שערי זכות (ממוצע של למעלה מ-5 שערים למשחק) מול 11 שערי חובה בלבד.

ברבע הגמר מול שווייץ נזקקה קנדה לשער של סיוורסון, 4 עשיריות השנייה לפני סיום הזמן החוקי, כדי לקבוע תוצאה של 2:2 שהובילה להארכה והצילה אותה מהדחה, ולשער של סטון בהארכה כדי לנצח 3:2 ולעלות לחצי הגמר. לאחר ניצחון משכנע בחצי הגמר על צ'כיה עלתה קנדה לגמר, שוב מול נבחרת פינלנד שניצחה אותה בשלב הבתים. למרות שער יתרון מוקדם, הפסידה קנדה שוב לפינלנד 3:1 והסתפקה במדליית הכסף. מרק סטון התנחם בבחירתו ל-MVP של הטורניר.

לאליפות העולם 2021, שהתקיימה בתנאי "בועה" בשל מגפת הקורונה, הגיעה קנדה עם סגל צעיר שרובו שחקני NHL אך ללא כוכבים גדולים. את עמדת המאמן תפס ג'ררד גלאנט, שהוביל את וגאס גולדן נייטס להצלחות גדולות ב-NHL בשנתיים וחצי הראשונות לקיומה, אך באותה עת לא אימן קבוצה.

קנדה פתחה את האליפות, לראשונה בתולדותיה, עם שלושה הפסדים רצופים, והמשך דרכה באליפות עמד בסכנה גדולה. ניצחונות בשלושה מארבעת המשחקים הבאים, יחד עם תוצאות של נבחרות אחרות, סייעו לה לבסוף לעלות בקושי משלב הבתים לרבע הגמר, הרבה בזכות הגעתו לנבחרת של אנדרו מנג'פאנה, חלוצה של קלגרי פליימס, שכבש שערים מכריעים באותם משחקים. מנג'פאנה המשיך לכבוש שערים מכריעים גם ברבע הגמר מול רוסיה ובחצי הגמר מול ארצות הברית, ועזר להעלות את קנדה למשחק הגמר שבו גברה על פינלנד בהארכה וזכתה באליפות בפעם ה-27 בתולדותיה, ובכך השוותה את שיא הזכיות של ברית המועצות ורוסיה. מנג'פאנה סיים כמבקיע השערים המצטיין של הטורניר (במשותף עם שחקן נוסף) ונבחר ל-MVP שלו.

• היריבות בין קנדה ורוסיה בהוקי קרח

מדיה וקבצים בנושא נבחרת קנדה בהוקי קרח בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת קנדה בהוקי קרח
• האתר הרשמי של הוקי קנדה - התאחדות ההוקי קרח הקנדית