ספרו "כרוניקה מג'ורה" (Chronica Majora) הוא מקור שצוטט לעיתים קרובות, אם כי היסטוריונים מודרניים מכירים בכך שלא תמיד הוא מקור אמין. הוא נטה להאדיר את הקיסר פרידריך השני ולהשמיץ את האפיפיור. [2] עם זאת, ב"היסטוריה אנגלורום" שלו, פריז מציג השקפה שלילית ביותר על פרידריך, כשהוא מתאר אותו כ"עריץ" ש"ביצע פשעים מחפירים." [3]
חייו ופועלו
למרות שם משפחתו והעובדה שידע צרפתית, פריז נולד באנגליה. חלק מהיסטוריונים חושבים שהוא ממשפחת פריז בהילדרשם בקמברידגשייר. [4] ייתכן שהוא למד בפריז בצעירותו לאחר שסיים את השכלתו המוקדמת בבית הספר בסנט אלבנס. הפרט הראשון שידוע לנו עליו (מתוך כתביו שלו) שהוא התקבל כנזיר בסנט אלבנס בשנת 1217. מתוך ההנחה שהוא היה בשנות העשרה לחייו, אפשר לשער את גילו. חוקרים מסוימים משערים שהוא היה מבוגר יותר בעשר שנים. את חייו הוא בילה בעיקר במנזר הזה. בשנת 1248 נשלח פריז לנורווגיה כשליח של לואי התשיעי להאקון הרביעי. הוא הרשים את השליט הנורווגי והוזמן לפקח על הרפורמציה במנזר Niddarholm של הבנדיקטינים מחוץ לטרונדהיים.
מלבד המשימות הללו, פעילותו הידועה הוקדשה לכתיבת היסטוריה, פעילות בה נודעו נזירי סנט אולבנס. הוא הפך לרשם הרשמי של המנזר, בשנת 1236. פריז תיקן את עבודתו של רוג'ר וונדובר, הרשם ההיסטורי הראשי של המנזר והוסיף חומר חדש לתקופת כהונתו. יצירה זו, הידועה ככרוניקה מג'ורה היא מסמך מקור היסטורי חשוב, במיוחד לתקופה שבין 1235 ל־1259. האיורים שאותה פריז יצר ליצירתו מעניינים לא פחות.
כתבי יד עיקריים
מיניאטורה של דמות המלך הנרי ה-1, צוירה בידי מתיו פריז
כתבי היד של פריז מכילים לרוב יותר מטקסט אחד ופעמים רבות הם מתחילים במבחר אקראי למדי של מיניאטורות עמודים מלאים. חלקם שרדו לא שלמים, וייתכן כי האלמנטים השונים שקשורים זה לזה יחד, לא נועדו להיות כך על ידי פריז. אלא אם כן צוין אחרת, כולם נמסרו על ידי פריז למנזר שלו. הספריות של המנזרים התפרקו במאה ה-16. נראה כי כתבי יד שלו הוערכו ונאספו במהירות על ידי ביבליופילים.
"כרוניקה מג'ורה", קולג' קורפוס קריסטי, קיימברידג', נכתב כנראה 1240 עד 1253. זוהי עבודתו ההיסטורית העיקרית אך מאוירת פחות מאחרים. [5] שני כרכים אלה מכילים תאורים מיום בריאת העולם ועד שנת 1253. התוכן עד 1234 או 1235 מבוסס בעיקרו על ספרו של רוג'ר מוולורס, עם תוספות. לאחר תאריך זה החומר הוא של פריז. ישנם בהם 100 רישומים, כמה מפות קטועות, וכן ציור על עמוד שלם של ויליאם הראשון והציור של הפיל עם השומר.
המשך הכרוניקה, משנת 1254 עד מותו של פריז בשנת 1259, קשור ב"היסטוריה אנגלורום" שבספרייה הבריטית. עותק לא מאויר של החומר משנת 1189 עד 1250, עם חלק גדול מהפרשנויות החריפות שלו על הנרי השלישי שהוטמע או הוסר, נשמר על ידי פריז עצמו וכעת הוא קיים בספריה הבריטית. [5]
"פלורס היסטוריארום". נמצא בבית החולים והספרייה של צ'ת'ם, מנצ'סטר. קיים רק חלק מהטקסט, המכסה את השנים 1241 עד 1249. נזקפת לזכותו הטקסט כולו. אינטרפולציות נוספות לטקסט מבהירות שהטקסט נוצר עבור מנזר ווסטמינסטר. כנראה הוא התחיל שם, מאוחר יותר הוא נשלח חזרה לעדכון. ווהן טוען שזה היה בשנת 2–1251. האיורים דומים לסגנון של פריז אך לא נוצרו על ידיו. תוספות מאוחרות המשיכו את הכרוניקה עד שנת 1327. [6]
"היסטוריה אנגלורום". הספרייה הבריטית. היסטוריה של אנגליה, שהחלה בשנת 1250 ואולי הושלמה בסביבות 1255, וכיסתה את השנים 1070–1253. הטקסט הוא צמצום של הכרוניקה וכרוך יחד איתו החלק האחרון של כרוניקה מג'ורה של פריז, המשתרע על השנים 1254–1259. ישנן תוספות הכוללות מסלול טיול מלונדון לירושלים ו"ציורים כהים" של מלכי אנגליה. הכרוניקה מסתיימת עם דיוקן של פריז על מיטת המוות שלו, נראה שלא צויר על ידיו. עד המאה ה-15 היה כרך זה שייך להמפרי, הדוכס מגלוסטר, בנו של הנרי הרביעי, מאוחר יותר הוא הוחזק על ידי הבישוף של לינקולן, שכתב הערה שאם נזירי סנט אולבנס יוכלו להוכיח שהספר הושאל הוא יחזיר אותו. אחרת הוא יורש לניו קולג' באוקספורד.
"היסטוריה מינור" נמצא בספרייה הבריטית. [7] היסטוריה נוספת מקוצרת, בעיקר על 1067 עד 1253. ככל הנראה החל להיכתב מסביב 1255, כתב היד נותר לא גמור בזמן מותו של פריז. הוא מאויר עם שלושים ושלוש דמויות יושבות של מלכים אנגלים הממחישים את הגנאלוגיה. הוא מכיל גם את ארבע מפות מפורטות ביותר שצייר פריז את בריטניה הגדולה.[8]
"חייו של סנט אלבאנס", נכתב בשנים 1230–1250, נמצא בטריניטי קולג', ספריית דבלין, עם 54 מיניאטורות, בעיקר בגודל חצי עמוד. מכיל גם את חיי אמפיבולוס הקדוש, ויצירות שונות אחרות הנוגעות להיסטוריה של מנזר סנט אולבנס, שניהם מאוירים. חייו של סנט אולבנס הם בניב צרפתי, שעובד מחייו הלטיניים של סנט אולבנס על ידי ויליאם מסנט אולבנס, בערך 1178. בכתב היד מופיעות גם הערות של פריז המראות כי כתבי היד שלו הושאלו לגבירות אריסטוקרטיות שונות במשך התקופה וכי ככל הנראה הוא שימש כמתווך בין האצילים לבין האומנים שהפיקו אותם.
קטע ממפת בריטניה צוירה על ידי מתיו פריז "חייו של המלך אדוארד" מתוארך לשנת 1230 או 1240, ספריית אוניברסיטת קיימברידג'. זהו העותק היחיד שנותר מיצירה זו, אך ככל הנראה מדובר בעותק מעט מאוחר יותר שנעשה בלונדון, ככל הנראה על ידי אמני החצר, על הטקסט של פריז ועם איורים ממוסגרים.
פריז כאמן
בחלק מכתבי היד של פריז, מיניאטורה ממוסגרת תופסת את החלק העליון של העמוד, ובאחרים הם "שוליים" - לא ממוסגרים ותופסים את הרבע התחתון (בערך) של הדף. "רישומים כהים" היו סגנון מבוסס היטב לפני פריז, והפכו פופולריים במיוחד במחצית הראשונה של המאה ה-13. הם ללא ספק זולים ומהירים בהרבה מהאיורים הצבעוניים המצוירים במלוא הדרם. המסורת של רישומים כהים או רישומי מתאר עם דיו בתוספת צבעונית הייתה אנגלית באופן מובהק, שתוארכה כאמנות האנגלו-סקסית של אמצע המאה העשירית, וקשורה לרפורמה הבנדיקטינית האנגלית של התקופה.
מחקרים טוענים שההשפעה של פריז על אמנים אחרים מהתקופה הוגזמה. ככל הנראה מכיוון שעליו ידוע הרבה, בהשוואה למאיירים אנגלים אחרים מהתקופה, שרובם נותרו אנונימיים. כתבי היד שהופקו על ידי פריז מראים מעט סימנים לשיתוף פעולה מצידו, אך היסטוריונים לאמנות מגלים כי האסכולה של סנט אולבנס המשיכה לאחר מותו של פריז.
הסגנון של פריז מרמז שהוא נוצר על ידיו סביב 1200. הוא היה מיושן במקצת בשמירה על עגלגלות בדמויותיו, במקום לאמץ את הזוויתיות הדקה של רוב בני זמנו, במיוחד אלה בלונדון. הקומפוזיציות שלו מאוד מציאותיות. ייתכן שמצבו כנזיר מחובר היטב, נתן לו יותר ביטחון ביצירת קומפוזיציות חדשות, ואילו אמן לא בולט העדיף לדבוק בנוסחאות מסורתיות. מצב זה משקף גם את חוסר ההכשרה המלאה באמנות באותה התקופה. הצביעה שלו מדגישה ירוק וכחול, ויחד עם הפריסה האופיינית שלו לתמונה בחלקו העליון של העמוד, היא ייחודית יחסית.
פריז כהיסטוריון
ריצ'רד מרשל (אנ'), מפיל את הרוזן הפלמי בלדווין השלישי (אנ') מסוסו בעת תחרות; ציור שוליים של מתיו פריזעכו במפת מתיו פריז, סביבות 1250
משנת 1235, שבה רוג'ר מוונדובר (אנ') הפסיק את כתיבתו, המשיך פריז לכתוב את ההיסטוריה לפי התוכנית שקבע קודמו. הוא לקח חלק ניכר מהמידע ממכתבי אנשים חשובים, אותם הוא הוסיף בכתיבה, אך הפיק הרבה יותר משיחות עם עדי ראייה לאירועים. בין המקורות שלו היו ריצ'רד, האציל מקורנוול והמלך הנרי השלישי, שאיתם היה ביחסים קרובים.
המלך ידע שפריז כותב היסטוריה, ורצה שהיא תהיה מדויקת ככל האפשר. בשנת 1257, במהלך ביקור של שבוע בסנט אולבנס, הנרי שמר על הכרוניקן לצדו יומם ולילה. "הוא הנחה את עיטי" כתב פריז, "עם רצון טוב ושקדנות רבה." עם זאת הוא היה ביקורתי כלפי מדיניות המלך. הנרי ריצ'רדס לוארד מניח שפריס מעולם לא התכוון שיצירתו תקרא במתכונתה הנוכחית. מהערות שונות בכתב היד אפשר להבין כי פריז הבין את הסיכון בכתיבה ביקורתית. מצד שני, עותקים ערוכים מחדש נעשו במהלך חייו של פריז. בהם הקטעים הפוגעניים הושמטו או רוככו. בעבודתו המפורטת, "היסטוריה אנגלורום" (נכתב בערך 1253), רגשותיו האמיתיים של פריז חשופים יותר.
אנשי טבע שיבחו את תיאוריו על חיות הבר האנגליות בתקופתו, אם כי הם היו קצרים, בפרט התיאור החשוב שלו להופעה הראשון באנגליה בשנת 1254 של ציפור שיר מסוימת.[9]
פריז כקרטוגרף
פריז הצטיין במיפוי. בין שאר מפותיו ישנן המתארות מסלול עלייה לרגל מלונדון לרומא בצורה גרפית.[10] רצף תמונות של עיירות במסלול סימן את קצה המסע של כל יום, מה שמאפשר לצופה לדמיין ולעקוב אחר המסע כולו ולא כמו קומיקס - הישג חסר תקדים במקומות אחרים בעולם ימי הביניים.[11] בחיבורו "כרוניקה מג'ורה" כלולות מפת ארץ ישראל וכן מפות ירושלים ועכו.[12]
מקורות
Morgan, Nigel (1982). Early Gothic manuscripts. London: H. Miller. ISBN 978-0-19-921026-8 (on manuscripts, and artistic style)
Weiler, Björn (3 January 2012). "Matthew Paris on the writing of history". Journal of Medieval History. 35 (3): 254–278. doi:10.1016/j.jmedhist.2009.05.001.
Lee, Sidney, ed. (1895). "Paris, Matthew". Dictionary of National Biography. 43. London: Smith, Elder & Co
Wikisource-logo.svg Herbermann, Charles, ed. (1911). "Matthew Paris". Catholic Encyclopedia. 11. New York: Robert Appleton Company
^Matthew Paris, 'Matthew Paris on Staufer Italy'. In Jessalyn Bird, Edward Peters, and James M. Powell, Crusade and Christendom: Annotated Documents in Translation from Innocent III to the Fall of Acre, 1187-1291, p.405
^Edmund Carter (1819). The history of the county of Cambridge
^British Library Archives and Manuscripts catalogue:
^Nigel Morgan in: Jonathan Alexander & Paul Binski (eds), Age of Chivalry, Art in Plantagenet England, 1200–1400, Royal Academy/Weidenfeld & Nicolson, London 1987, Cat 437
^British Library Archives and Manuscripts catalogue: Cotton MS Claudius D VI, fols. 5–100
