מרי לורה שריל
Mary Lura Sherrill

לידה	14 ביולי 1888 סולסברי, ארצות הברית
פטירה	27 באוקטובר 1968 (בגיל 80) היי פוינט, ארצות הברית
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	קולג' רנדולף
מוסדות	מכללת מאונט הוליוק
פרסים והוקרה	פרס ג'יימס פלאק נוריס (1957) מדליית גרוון-אולין (1947)
הערות	ידועה בזכות הישגיה במחקר כימי, במיוחד בשם הסינתזה של תרכובות נגד מלריה. נוסף על כך, היא ידועה בשם הוראתה באוניברסיטת 'Mount Holyoke'(מאונט הוליוק).

מרי לורה שריל (אנגלית: Mary Lura Sherrill;‏ 14 ביולי 1888 - 27 באוקטובר 1968) הייתה כימאית אמריקאית, ידועה בזכות הישגיה במחקר כימי, במיוחד עבור הסינתזה של תרכובות נגד מלריה^[1]. נוסף על כך, היא ידועה בשל הוראתה באוניברסיטת 'Mount Holyoke' (מאונט הוליוק). בשנת 1947 זכתה במדליית גרוון-אולין.

שריל נולדה בסליסבורי, שבצפון קליפורניה בביתם של מיילס ושרה (בוסט) שריל. היא למדה בבתי ספר ציבוריים בצפון קליפורניה, עד שהחלה את לימודיה האקדמיים במכללה לנשים של רנדולף-מייקון, שם היא סיימה תואר ראשון בכימיה בשנת 1909. ההתעניינות שלה בכימיה התפתחה בזכות אחד מהמורים שלה בשנת הלימודים הראשונה, פרננדו מרטין ווד.

שריל המשיכה את החינוך שלה על ידי שילוב של הוראה ומחקר. היא עבדה כעוזרת בכימיה ברנדולף-מייקון בזמן הלימודים לתואר השני בפיזיקה, שאותו קיבלה בשנת 1911. היא המשיכה ללמד ברנדולף-מייקון^[2] עד 1916.

במהלך השנה האקדמאית - 1916–1917, שריל למדה באוניברסיטת שיקגו תוכנית לדוקטורט. משנת 1917 עד שנת 1920, היא למדה באוניברסיטת שיקגו בקיץ, ולימדה בחורף. היא עבדה ברנדולף-מייקון במהלך השנים 1917-1918, ובמכללה לנשים של קרוליינה הצפונית ב - 1918–1920. מורה הרוחני היה יוליוס שטיגליץ, וממנו היא הושפעה. למחקר שלה לתוארה השני, למדה את הסינתזה של כדורי שינה, ושיטות סינתזת אסטר (סוג של תרכובת אורגנית) של חומצה סליצילית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, שטיגליץ גויס באופן פעיל ככימאי, לסיוע למאמץ המלחמתי. שריל עבדה עמיתת מחקר בשירות הלוחמה הכימי (CWS) בשנים 1920–1921. מחקרה עסק בסינתזה של גז לגרום התעטשות, והיא קיבלה פטנט על הייצור המסחרי שלה.

לאחר המלחמה, שטיגליץ המליץ על שריל לאמה פרי קאר, ראש המחלקה לכימיה ב"הר הוליוק". שריל עבדה כעוזרת מחקר בשנים 1921–1923, בעוד שסיימה את תֵזָת הדוקטורט שלה. היא קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1923.

לאחר שסיימה את הדוקטורט שלה, שריל הועלתה לדרגת פרופסור לכימיה (1924), ולאחר מכן לפרופסורית מן המניין (1931). היא הפכה ליו"רית המחלקה ב-1946. היא ואמה פרי קאר הפכו לחברות נאמנות, בחיים, בעבודה, ובנסיעות משותפות. עמיתם, לוסי ווסטון פיקט, נזכרה:

היא הייתה מאוד מסורה לגברת קאר ... והן עבדו טוב מאוד ביחד. היא הייתה מורה טובה ומדענית טובה בזכות עצמה, אבל איכשהו חשבנו עליהן ביחד.

המחלקה לכימיה בהר הוליוק הייתה מאורגנת כקבוצת מחקר, שבה, חברי סגל, סטודנטים לתואר שני ותואר ראשון עבדו יחד. שריל דגלה בשילוב של הוראה, מחקר וחקירה פעילים, בשל היתרונות שלה למורים ולתלמידים. קבוצת "הר הוליוק" חקרה את הספקטרוסקופיה האולטרה סגולה של מולקולות אורגניות. תרומתה של מרי שריל לקבוצה הייתה הסינתזה והטיהור של תרכובות אורגניות, כהכנה לבחינה ספקטרוסקופית. זו הייתה עבודה חיונית, אם תוצאות הניתוח היו משמעותיות. שריל עבדה בתחילה עם הספקטרוגרף - פרי, אחרי 1926 עם הספקטרוגרף - קוורץ הילגר, ולאחר 1930 עם הספקטרוגרף - פריזמה פלואוריט. מאוחר יותר, המעבדה השיגה שני ספקטרופוטומטרי בקמן.

ב - 1928–1929, לשריל הוענקה מלגה ללמוד טכניקות טיהור חדשות, שנעשה בהן שימוש בחו"ל. היא ביקרה את ז'אק אררה בבריסל ואת יוהנס דידריק ואן דר ואלס באמסטרדם. עם אררה, היא גם חקרה את הקשר בין רגעי דיפול ומבנה מולקולרי. מרי שריל גם ביקרה באירופה בשנת 1936, כשלמדה בבריסל, באוקספורד, ובאוניברסיטה של וינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, השגת כינין לטיפול במלריה נהייתה קשה. הבנת הפעולה של תרכובות אורגניות ומציאת טיפולים אלטרנטיביים למלריה הפכו להישג חשוב של עבודה למאמץ המלחמתי. שריל ואחרים, כולל אמה פרי קאר, מרי רוט מרקורי, אלינור אנדרסון וז'אן קרופורד עבדו על הסינתזה של תרופות נגד מלריה למשרד המלחמה של המחקר והפיתוח המדעיים (OSRD).

מרי שריל פרסמה מאמרים במגוון רחב של נושאים, כולל: הכנה וזיהוי של נגזרים כימיים, איזומרים, תרכובות טבעת, רגעי דיפול וחוקה מולקולרית, פנטנים, הפתאנינים, מטילי בוטאנים ונגזרי קווינזולינים.

ואסר כרוניקל (1948) דיווח:

חוקרת פעליה ומתמידה פרופ' שריל - תרמה לידיעת הקשר בין מאפיינים פיזיים ומבנה מולקולרי, ופיתחה את היישום של שיטות פיזיקליות למחקר של תרכובת אורגנית|תרכובות אורגניות.

מתוך הכרה בעבודת המחקר ובהוראה, למרי לורה שריל, הוענקה מדליית גרוון אולין, לנשים בכימיה בשנת 1947. היא אחת משלוש נשים מקבוצת המחקר שלה באוניברסיטת "הר הוליוק", שזכו בפרס היוקרתי הזה באופן עצמאי. האחרות הם : אמה פרי קאר (1937) ולוסי וו. פיקט (1957). כמו כן היא קיבלה עם אמה פרי קאר, את פרס ג'יימס נוריס פלאק (James Flack Norris Award for Outstanding Achievement in the Teaching of Chemistry awarded), להישגים יוצא דופן בהוראה של כימיה מהסניף הצפון-מזרחי של האגודה האמריקנית לכימיה באביב, 1957. היא פרשה מהוראה ב"הר הוליוק" בשנת 1954.^[3]

מרי לורה שריל מתה ב -27 באוקטובר 1968^[4], בנקודת השיא, צפון קרוליינה.

מדיה וקבצים בנושא מרי לורה שריל בוויקישיתוף

• SHRRILL, MARY LURA - מתוך אינציקלופדיית מדענים.
• מרי לורה שריל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)