PROFILPELAJAR.COM

מרגרט אטווד
Margaret Atwood
	אטווד, 2022
לידה	18 בנובמבר 1939 (בת 85); אוטווה, אונטריו, קנדה
שם לידה	Margaret Eleanor Atwood
מדינה	קנדה
מקום מגורים	טורונטו, מחוז אסקס, אוטווה
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת הרווארד, מכללת רדקליף, תיכון ליסייד, אוניברסיטת ויקטוריה
שפות היצירה	צרפתית, אנגלית קנדית, אנגלית, צרפתית קנדית
סוגה	היסטוריה בדיונית, שירה, מדע בדיוני פמיניסטי, טרגדיה, מסה, מדע בדיוני, ספרות אוטופית ודיסטופית, ספרות ספקולטיבית, דיסטופיה
יצירות בולטות	מעשה השפחה, שנת המבול, מזרן האבן, זרע־רע, Bodily Harm, והלב הולך אחרון, Life Before Man, נערות רוקדות, אל פני המים, עין החתול, האישה האכילה, לטענת גרייס, בז וניאלה, המתנקש העיוור, העדויות
תקופת הפעילות	מ-1961
הושפעה מ	ג'ורג' אליוט, ג'ק לונדון, מרגרט לורנס, צ'ארלס דיקנס, לב טולסטוי, ויליאם שייקספיר, פיודור דוסטויבסקי, וירג'יניה וולף, ג'יין אוסטן, ג'ורג' אורוול, ג'ונתן סוויפט, אליס מונרו, דוריס לסינג, נורת'רופ פריי, אלדוס האקסלי
בן או בת זוג	גראהם גיבסון
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1981); פרס טריליום לספרות (1995); פרס טורונטו לספרות (1977); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2017); Tähtivaeltaja Award (2016); פרס טריליום לספרות (1993); פרס לוס אנג'לס טיימס (1986); פרס טריליום לספרות (1991); VH1 Trailblazer Honors (2019); מדלית לורן פירס (2018); פרס גילר של סקוטיה בנק (1996); פרס פינטר (2016); פרס מונדלו (1997); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2021); פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2018); פרס מפעל חיים על שם איוון סנדורף (2016); פרס אורורה לרומן הגרפי הטוב ביותר (2017); עמית כבוד (2019); פרס בוקר (2019); פרס ריימונד צ'נדלר (2017); פרס גילר של סקוטיה בנק (2009); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2004); עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1988); honorary doctor of the Sorbonne Nouvelle University (2005); פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1985); פרס המושל הכללי לשירה או דרמה אנגלית (1966); שותף במסדר קנדה (22 ביוני 1981); פרס ארתור סי. קלרק (1987); מדליית יובל המאה של הרווארד (1990); מסדר אונטריו (1990); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2008); הומניסט השנה (1987); פרס הלמרייך (1999); פרס האמט (2001); פרס בוקר (2000); פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (2017); פרס פרנץ קפקא (2017); פרס לוס אנג'לס טיימס (2012); פרס דן דוד (2010); שדרת הכוכבים של קנדה (2001); פרס נלי זק"ש (2009); זר הזהב (2016); פרס מולסון (1981); Crime Writers of Canada Awards of Excellence; עמית החברה המלכותית של קנדה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קונקורדיה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מונטריאול; עמית החברה המלכותית לספרות; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה ;
	margaretatwood.ca
חתימה

מרגרט אלינור אטווד (באנגלית: Margaret Eleanor Atwood; נולדה ב-18 בנובמבר 1939) היא סופרת, משוררת ומבקרת ספרות קנדית. אטווד זכתה בפרס מאן בוקר (פעמיים)^[1] ושלושה ספרים נוספים שלה נבחרו לרשימה הקצרה. זכתה בפרס ארתור סי. קלארק, הייתה מועמדת לפרס המושל הכללי בקנדה שבע פעמים, וזכתה בו פעמיים. זכתה בפרס דן דוד בחקר ההווה בתחום "ספרות – סיפורה של המאה ה-20" לשנת 2010.^[2] היא ידועה בעיקר בשל עבודתה הספרותית, אך גם שירתה מוערכת ביותר. מקור ההשראה לרבים משיריה הוא מיתוסים ומעשיות, שעניינו אותה בצעירותה. אטווד גם פרסמה סיפורים קצרים במגזין "פלייבוי".

היא פמיניסטית ופעילת סביבתנות אקטיביסטית.

אטווד מרבה לעסוק ולהתבטא גם בעניינים חברתיים, פוליטיים ומדיניים - ואף כתבה, בין היתר, מספר מאמרים ביקורתיים באתר "הארץ" על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ביוגרפיה

מרגרט אטווד נולדה באוטווה שבאונטריו, קנדה. היא השנייה בין שלושת ילדיהם של קארל אדמונד אטווד, אנטומולוג, ומרגרט דורותי קיליאם, דיאטנית ותזונאית. בשל מחקרו המתמשך של אביה באנטמולוגיה, שהתה אטווד חלק ניכר מילדותה במקומות נידחים בצפון קוויבק ונדדה בין אוטווה, סולט סנט מארי שבאונטריו וטורונטו. היא לא למדה באופן סדיר בבית הספר עד להיותה בת 11. טענה שכבר בצעירותה הוגדרה כ"תולעת ספרים" בסוגות של ספרות יפה, ספרי המסתורין שיצאו בהוצאת הכיס "דל", "מעשיות האחים גרים", סיפורי חיות קנדיים, וספרי קומיקס.

היא למדה בבית הספר התיכון ליסייד שבליסייד טורונטו, והיא בוגרת שנת 1957.

אטווד החלה לכתוב בגיל 6 ונוכחה לדעת שהיא רוצה להיות סופרת בגיל 16. ב-1957, היא החלה ללמוד באוניברסיטת ויקטוריה שבאוניברסיטת טורונטו. עם מוריה נמנים ג'י מקפירסון ונורטרופ פריי. היא סיימה את לימודיה לתואר הראשון ב-1961, חוג ראשי באנגלית וחוגי משנה בפילוסופיה ובצרפתית.

בסתיו 1961, לאחר שזכתה במדליית פראט לספר שירה שיצא בהוצאה עצמית, Double Persephone, החלה ללמוד לתואר השני בקולג' רדקליף שבאוניברסיטת הרווארד בעזרת מלגת וודרו וילסון. היא קיבלה תואר שני מרדקליף ב-1962 והמשיכה ללמוד באוניברסיטת הרווארד במשך שנתיים נוספות, אולם מעולם לא סיימה כי לא השלימה את עבודת הדוקטורט שלה, בנושא "הרומן המטפיסי האנגלי". היא לימדה באוניברסיטת בריטיש קולומביה (1965), באוניברסיטת סר ג'ורג' ויליאם שבמונטריאול (1967 - 1968), באוניברסיטת אלברטה (1969 - 1979), באוניברסיטת יורק בטורונטו (1971 - 1972), ובאוניברסיטת ניו יורק, שם כיהנה כפרופסור ומופקדת הקתדרה על שם ברג לאנגלית.

אטווד נישאה לג'ים פולק ב-1968, ממנו התגרשה ב-1973. מעט אחרי שעברה לאליסטון שבאונטריו, בצפון טורונטו, החלה לנהל מערכת יחסים עם גרהם גיבסון. ב-1976 נולדה בתם (לגיבסון היו שני בנים מנישואים קודמים). אטווד שבה לטורונטו ב-1980. היא חילקה את זמנה בין טורונטו לאי פלי, שבאונטריו. ב-1981 נבחרה לחברה במסדר קנדה, ב-1988 נבחרה לחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, וב-2019 הוכללה כחברה במסדר עמיתי הכבוד. בשנים 1991, 1993 ו-1995 היא זכתה בפרס טריליום לספרות (בשנת 1993 ביחד עם ג'יין ארקהרט.

אטווד וגיבסון חברים במפלגת הירוקים של קנדה ותומכים בולטים של מנהיגת מפלגת הירוקים, אליזבט מאי. לאטווד יש דעות מוצקות בנוגע לסוגיות סביבתיות,^[3] והיא הפכה את ביתה למנצל אנרגיה באופן יעיל יותר - במקום מיזוג אוויר היא התקינה סוככים ואשנבים פתוחים בביתה. היא ובעלה משתמשים במכונית בעלת הנעה היברידית כאשר הם נוהגים בתוך העיר. אטווד היא גם פמיניסטית פעילה.

בשנת 2014 היא כתבה לברית לאופרה על חייה של פאולין ג'ונסון.

באוגוסט 2024 מדינת יוטה בארצות הברית הורתה לבתי ספר להוציא את ספרה של של מרגרט אטווד "בז וניאלה" מכיתות בבתי ספר ומספריות במדינה. זאת בעקבות חוק שנחקק ביוטה, שעל פיו התוכן בספר זה נחשב לפורנוגרפי או מגונה.^[4]^[5]

אטווד ופמיניזם

נושאי מגדר ויחסי כוח הם מרכזיים בספריה של אטווד, כמו "לטענת גרייס", "מעשה השפחה", "האישה האכילה", "עין החתול", ועוד. למרות זאת, אטווד נמנעת מלתייג את עבודותיה כפמיניסטיות. ועדיין, בהקשרים פמיניסטים, בין עם מחלקות ללימודי מגדר או ספרות, ארגונים ופרסומים פמיניסטים, ובשיח הפמיניסטי הרווח, עבודתה אכן נחשבת למובילה בתחום.^[6] אטווד הסבירה את הטענה שלה בכך שהיא מאמינה שספרות היא פמיניסטית רק אם כוונת הסופרת היא שהיא תהיה כזו, ולא שהיא מתנערת מהתיוג כפמיניסטית.^[7] בראיון ב-2013 לקראת צאת ספרה MaddAddam (השלישי בטרילוגיה הפוסט-אפוקליפטית הכוללת את "בז וניאלה" ו"שנת המבול") היא תיארה את העמדה שלה שפמיניזם משתייך לתחום זכויות האדם, כי "אני חושבת, באופן רדיקלי, שנשים הן בנות אדם ולכן מכילות גם את כל הגיוון שיש לבני האדם".^[8]

ספריה שתורגמו לעברית

פרוזה

לפני הכל (1983), מאנגלית: שלומית אביאסף-מוסנזון, ירושלים: שוקן
מעשה השפחה (1986), מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: כרם; סיפורה של שפחה (2012), תרגום חדש, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
עין החתול (1996), מאנגלית: שלומית אביאסף, חולון: כנרת; תרגום חדש: יעל אכמון (2011), הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
הכלה השודדת (1997), מאנגלית: יואב הלוי, חולון: כנרת
הלנה מטרויה רוקדת על הדלפק (1998), מאנגלית: איתן מילר, ירושלים: כרמל
לטענת גרייס (1998), מאנגלית: יונתן פרידמן, חולון: כנרת
האישה האכילה (1998), מאנגלית: שלומית הנדלסמן, חולון: כנרת
אל פני המים (1999), מאנגלית: תמר שטייניץ, חולון: כנרת
פנלופאה: המיתוס של פנלופה ואודיסאוס (2005), מאנגלית: שרון פרמינגר, תל אביב: פן
בז וניאלה (2006), מאנגלית: עמנואל לוטם, אור יהודה: כנרת
המתנקש העיוור (2008) מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת כנרת
אי-סדר מוסרי (2009), מאנגלית: שאול לוין, הוצאת כנרת
האוהל (2010), מאנגלית: יעל סלע-שפירו, הוצאת כנרת
חוב: צלו האפל של העושר (2011), מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
שנת המבול (2012), מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה-ביתן
אדם האחרון (2015), מהווה סיום לטרילוגיה המשלבת את בז וניאלה ושנת המבול, מאנגלית: יעל אכמון, מחברות לספרות
מזרן האבן (2016),אסופה של תשעה סיפרים קצרים^[9]. מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
והלב הולך אחרון (2019), מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
זרע־רע (2019), מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת חרגול
העדויות (2020), הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
שאלות בוערות (2023), הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר

ספרי שירה

אלה ידי, זה העולם (2018), עורכת: טל ניצן; מאנגלית: הילה אהרון בריק, הוצאת לוקוס

ספרי ילדים

למעלה למעלה בעץ (2008), מאנגלית: לאה נאור, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר

ספרים בהשתתפותה

מופע הצללים (2013), אסופת סיפורים קצרים בהשראת ריי ברדבורי, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת גרף ואוקיינוס

עבודתה

רומנים

The Edible Woman (1969)
Surfacing (1972)
Lady Oracle (1976)
Life Before Man (1979) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1979
Bodily Harm (1981)
The Handmaid's Tale (1985) - זוכה פרס ארתור סי. קלארק לשנת 1987 ופרס המושל הכללי לשנת 1985.
Cat's Eye (1988) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1988
The Robber Bride (1993) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1994
Alias Grace (1996) - זוכה פרס גילר לשנת 1996 ומועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1996
The Blind Assassin (2000) - זוכה פרס בוקר לשנת 2000 ומועמד לפרס המושל הכללי לשנת 2000 ופרס דבלין לספרות בשנת 2002 (לצד ספר של הלן דוויט)
Oryx and Crake (2003) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 2003
The Penelopiad (2005) - מועמד לפרס IMPAC לשנת 2007
The year of the flood (2009)
MaddAddam (2013)
- The Heart Goes Last (2015)

אוספי שירה

Double Persephone (1961)
The Circle Game (1964) - זוכה פרס המושל הכללי לשנת 1966
Expeditions (1965)
Speeches for Doctor Frankenstein (1966)
The Animals in That Country (1968)
The Journals of Susanna Moodie (1970)
Procedures for Underground (1970)
Power Politics (1971)
You Are Happy (1974)
Selected Poems (1976)
Two-Headed Poems (1978)
True Stories (1981)
Love songs of a Terminator (1983)
Interlunar (1984)
Morning in the Burned House (1996)
"The Moment" from Morning in Burned House, online at CBC Words at Large
Eating Fire: Selected Poems, 1965-1995 (1998)
The Door (2007)

אוספי סיפורים קצרים

Dancing Girls (1977) - זוכה פרס סנט לורנס לספרות בדויה ופרס המפיצים הקנדי לסיפור קצר
Murder in the Dark (1983)
Bluebeard's Egg (1983)
Through the One-Way Mirror (1986)
Wilderness Tips (1991) - מועמד לפרס המושל הכללי לשנת 1991
Good Bones (1992)
Good Bones and Simple Murders (1994)
The Tent (2006)
Moral Disorder (2006)
Stone Mattress: Nine Tales (2014)

סיפורים קצרים אחרים

Death by Landscape
Rape Fantasies (1977)
Unearthing Suite (1983)
When it Happens (1983)
Freeforall (1986)
Homelanding (1989)
Daphne and Laura and So Forth (1995)
Half-Hanged Mary (1995)
The Labrador Fiasco (1996)
Shopping (1998)
Bread
Happy Endings

ספרי ילדים

Up in the Tree (1978)
Anna's Pet (1980) - ביחד עם ג'ויס בארקהאוס
For the Birds (1990) - עם שלי טאנאקה
Princess Prunella and the Purple Peanut (1995)
Rude Ramsay and the Roaring Radishes (2003)
Bashful Bob and Doleful Dorinda (2006)

ספרי עיון

Survival: A Thematic Guide to Canadian Literature (1972)
Days of the Rebels 1815-1840 (1977)
Second Words: Selected Critical Prose (1982)
Strange Things: The Malevolent North in Canadian Literature (1995)
Negotiating with the Dead: A Writer on Writing (2002)
Moving Targets: Writing with Intent, 1982-2004 (2004)

Writing with Intent: Essays, Reviews, Personal Prose--1983-2005 (2005)

ציורים

Kanadian Kultchur Komix featuring "Survivalwoman" in This Magazine under the pseudonym, Bart Gerrard 1975-1980

אחרים מופיעים באתר שלה

אנתולוגיות בעריכתה

The New Oxford Book of Canadian Verse (1982)
The Canlit Foodbook: From Pen to palate - A Collection of Tasty Literary Fare (1987)
The Oxford Book of Canadian Short Stories in English (1988)
The Best American Short Stories 1989 (1989) (ביחד עם שאנון ראבנלי)
The New Oxford Book of Canadian Short Stories in English (1995)

ראו גם

"סיפורה של שפחה" - סדרת טלוויזיה אמריקאית המבוססת על הספר "מעשה השפחה" פרי עטה של אטווד

לקריאה נוספת

Carrington de Papp, I. Margaret Atwood and Her Works. Toronto: EWC, 1985.
Cooke, N. Margaret Atwood: A Biography. Toronto: ECW, 1998.
Hengen, Shannon and Ashley Thomson. Margaret Atwood: A Reference Guide, 1988-2005. Lanham, MD: Scarecrow Press, 2007.
Howells, Coral Ann. Margaret Atwood. New York: St. Martin’s, 1996.
Howells, Coral Ann. The Cambridge Companion to Margaret Atwood. Cambridge: Cambridge University Press, 2006. ISBN 0-521-54851-9
Rigney, B. Margaret Atwood. Totowa, NJ: Barnes & Noble, 1987.
Rosenburg H. J. Margaret Atwood. Boston: Twayne, 1984.
Sullivan, Rosemary. The Red Shoes: Margaret Atwood Starting Out. Toronto: HarperFlamingoCanada, 1998. ISBN 0-00-255423-2