השימוש במקרן מאפשר צפייה בתכנים כאשר הם מוגדלים בהשוואה לתצורתם המקורית, וכך מתאפשרת הקרנה של התכנים לכמות גדולה של אנשים (לדוגמה, קהל הצופה בסרט), או לבחינה של פרטים ספציפיים בתמונה ולהפקת המיטב ממערכות וידאו איכותיות (כגון קולנוע ביתי).
מורכב ממקור אור ומכלול של עדשות. אם מציבים תמונה שקופה למחצה בין מקור האור לעדשות ניתן להקרין את התמונה על מסך שמוצב במרחק מה מהמכשיר. העדשות משמשות לצורך מיקוד התמונה על המסך.
מקרן המכיל מנגנון מכני להזנה של שקופיות. המקרן מייצר אור, שעובר דרך שקופית אחת, שנשלפה באופן מכני מתוך אוסף שקופיות, ובאמצעות עדשה, האור מרוכז ומוקרן לכיוון המסך.
מקרן המכיל מנגנון מכני להקרנה של פילם. המנגנון מעביר את הפילם אל מול מקור אור, ובאמצעות עדשה, האור מרוכז ומוקרן לכיוון המסך. הפילם מכיל את אוסף התמונות שמהן מורכב הסרט, והן ממוקמות זו לצד זו. על מנת לעבור מתמונה לתמונה הפילם מוסע אל מול מקור האור. כדי שלא תיווצר מריחה בגלל הקרנה לא מבוקרת של התמונות ושטח המעבר ביניהן, במקרן קיים סגר, אשר נפתח רק כאשר התמונה ממוקמת בדיוק מול מקור האור ומול המסך, והוא נסגר במהירות כשהתמונה מפנה את מקומה לטובת התמונה הבאה. מאז הוספת הפסקול לסרטים, המקרנים מסוגלים גם לקרוא ולפענח את קידוד הקול, שגם הוא מוטבע על הפילם, לצד התמונה.
הפסקול אומנם נקרא על ידי המקרנה אך החלק הקורא אותו שונה מהחלק של המקרנה המקרין את התמונות על המסך. ככלל, מקרנת קולנוע מכילה ארבעה חלקים. גלגל עליון (או קטע ממגש בהקרנה במגשים) שעליו אסוף חלק הסרט שטרם הוקרן, מערכת הקרנת התמונה, מערכת קריאת הקול ו הגלגל התחתון (או קטע ממגש בהקרנה במגשים) שאוסף את חלק הסרט שכבר הוקרן. אי אפשר לשלב את קורא הקול במערכת הקרנת התמונה משום שהפילם עובר בפולסים על פני העדשה, אך עובר באופן רציף על פני קורא הקול.
הנורה של קורא הקול היא נורה שונה מזו המקרינה את התמונות מהפילם אל המסך. ככל שהמקרנה גדולה יותר ומסוגלת להקרין בבירור תמונות אל מסך רחוק יותר, כך גדלה הנורה המקרינה את התמונות. לעומת זאת, הנורה הקוראת את הפסקול היא בגודל דומה בכל המקרנות. מקרנות גדולות שמשתמשות בפילם ברוחב 35 מ"מ בבתי קולנוע מקצועיים מכילות נורת הקרנה כה חזקה עד שהן צריכות להכיל גם מאוורר מיוחד וארובת קירור כדי לקרר את הנורה. הן מכילות גם מעטפת ממתכת קשיחה למניעת פיזור רסיסי הנורה במקרה שהיא מתפוצצת ואם המקרין רוצה להביט בנורה עצמה, הוא עושה זאת דרך חריץ במקרנה המכוסה בזכוכית כמו זו של מסכת ריתוך.
בסעיפים הקודמים, המקרנים התבססו על הקרנת תמונה הנמצאת על-גבי סרט צילום או על שקפים. החסרון במקרנים אלו הוא הצורך להכין מראש את החומרים שמיועדים להקרנה. לעומתם, מקרני וידאו אינם מבוססים על סרט צילום או על שקפים, והקלט שלהם הוא אות וידאו, שאינו ידוע מראש. בזכות טכנולוגיה זו, התקצר תהליך ההכנה של מצגות, והתאפשרה ההקרנה של שידורים חיים ונתונים בזמן אמת.
טכנולוגיות להקרנת וידאו:
CRT - פועל בדומה לפעולת מסך CRT. למקרנים אלו יש לרוב 3 מרכיבי CRT בגודל קטן, אשר כל אחד פועל בצבע אחר (לרוב RGB), והם פולטים אור בעוצמה גבוהה יחסית. האור מרוכז על ידי עדשות, ומהן הוא מוקרן לכיוון המסך.
LCD - בדומה לפעולת מסך LCD, למקרנים אלו יש מקור אור חזק, אשר מפוצל באמצעות מנסרה ל-3 צבעים. כל אחד מהצבעים עובר דרך מסנן LCD, אשר מאפשר "הדלקה" או כיבוי של כל פיקסל באותו הצבע. שילוב של האור שעבר בשלושת המסננים מרוכז על ידי עדשה ומוקרן לכיוון המסך.
DLP - הוא סימן רשום של חברת Texas Instruments לטכנולוגיה שבה אוסף של מראות בגודל מיקרוסקופי אחראיות על הקרנה או חסימה של אור. כל מראה אחראית על פיקסל אחד או קבוצה של פיקסלים, וניתן להזיז אותה כך שאור, שמגיע ממקור אור, יוחזר לכיון צלעות קירור (על מנת לייצג פיקסל כבוי) או לכיוון התצוגה (פיקסל דולק). החלפה מהירה של הצבע של האור היוצא ממקור האור, מאפשרת תצוגה צבעונית. שיטה נוספת היא לאחד תמונות מונוכרומטיות שמוקרנות מ-3 רכיבי DLP[2].