אתר המערות שוכן כ-16 קילומטרים מערבית למרכז העיר דאטונג, בעמק הנהר שְׁה לִי. המערות והפסלים נחצבו בבסיס מצוק אבן החול של הרי ווּג'וֹאוּשָׁאן בתקופת שושלת וי הצפונית בין שנת 460 לשנת 525 (במהלך המאות חמישית והשישית לספירה). בסך הכל יש באתר 252 מערות וכוכים ויותר מ-51,000 פסלי ופסלוני בודהה. ב-2001 הכריז ארגון אונסק"ו על מערות יונגאנג אתר מורשת עולמית. בהחלטת ההכרזה קבע הארגון כי מערות יונגאנג הן "מלאכת מחשבת של אמנות מערות בודהיסטית סינית קדומה...המייצגות את המיזוג המוצלח של אמנות סימבולית דתית בודהיסטית מדרום אסיה וממרכזה עם המסורות התרבותיות הסיניות, החל במאה החמישית בחסות קיסרית".[1] מנהלת התיירות הלאומית של סין סיווגה את האתר כאחד מ-66 אתרי התיירות ברמה העליונה ביותר (רמת AAAAA).[2]
היסטוריה
פסל הבודהה הענק במערה מספר 14
לאחר נפילתה של שושלת ג'ין השתלטה שושלת וי הצפונית על חלקים מצפון סין. מייסד השושלת, הקיסרדָאוֹווּ (道武, שלט 409-398), קבע עם עלייתו לשלטון בשנת 398 את בירתו בעיר פִּינְגְצֶ'נְג (平城), כיום דאטונג. מעמדה החדש הוביל לשגשוגה ולגל של בנייה בעיר. בתקופה זו הגיע הבודהיזם לאזור זה באמצעות נוסעים שהגיעו בדרך המשי הצפונית, המסלול הצפוני ביותר, שאורכו כ-2,600 קילומטרים ושקישר בין הבירה העתיקה צ'אנג-אן (כיום שיאן) למערב דרך מעבר ווּשָׁאו לִינְג לעיר ווויי בגאנסו ומשם לקאשגאר לפני שהגיעה לפרתיה.[3] אומנם הבודהיזם היה תחילה דת זרה עבור השליטים, אבל הם קידמו את מעמדו והפכו אותו לדת המדינה, בייחוד משום שבאסכולה העתיקה של הבודהיזם הושווה שליט נאור לבודהה חי. כשהחלה חציבת המערות באתר יונגאנג בשנת 460 היה הבודהיזם כבר דת מדינה מושרשת בקיסרות וי הצפונית.
חציבת מערות נמשכה 60 שנים בין שנת 460 לשנת 525, וכללה שלושה שלבים. בשלב הראשון בין השנים 460 ל-465 נחצבו בהוראת הנזיר הבודהיסטי טָאן יָאו חמש מערות גדולות, הקרויות כיום "חמש המערות של טָאן יָאו" וממוספרות כיום כמערות מספר 20-16, שש שנים אחרי שהסתיים השלב הראשון בחציבת המערות החל השלב השני והוא נמשך בין השנים 471 ל-494. שלב זה בוצע במימון ובפיקוח של הקיסרים וכלל את זוגות המערות המסופררות 5 ו-6, 7 ו-8, 9 ו-10, ושלישיית המערות 11, 12 ו-13 במרכז האתר. השלב השלישי, בין השנים 494 ל-525, התרחש כשהבירה של שושלת וי הצפונית עברה מדאטונג ללוו-יאנג והקיסרים הפסיקו לתמוך בהקמת מערות חדשות. חלק מהאצילים המשיכו להתגורר בעיר, לעיתים בחלק מעונות השנה והם מימנו הקמת מערות קטנות וכוכים חדשים. בשנת 523 ננטשה דאטונג בעקבות מרד וב-525 הופסקה העבודה באתר יונגאגנג כליל.
מאז שהעבודה באתר הסתיימה נחשפו המערות והפסלים שנחצבו באבן חול שעמידותה נמוכה לבליה נרחבת. עקב כך נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים בשנים אחר-כך לשמר את המערות ולשפץ את הנזק המצטבר לפסלים ולמערות. כך עולה למשל מרישומים שבשנת 640, בתקופת שושלת טאנג, הושלם ככל הנראה פסל בודהה במערה מספר 3. בשנים 1060-1049 בתקופת שושלת ליאו ששלטה בצפון סין שופצו פסלים רבים שנפגעו, ונבנו "עשרת המקדשים של יונגאנג" לפני המערות. המקדשים העשויים עץ עלו באש, 60 שנים אחר-כך ב-1122. בשנת 1621, בתקופת שלטונו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, הקיסר השלישי משושלת צ'ינג (שלט 1661-1643) נבנו 4 מבני עץ שנשמרו עד ימינו שהגנו על מערות 8-5 ושנועדו להגן על המערות מפני פגעי מזג אוויר. במקביל נצבעו מחדש הפסלים במערות 6-5 ו-13-9. מאז שנות ה-50 עושה הממשל הסיני מאמצי שימור באתר. בין השאר נסתמו סדקים בסלע מעל המערות שדרכם חלחלו מים שגרמו לבליה וניטעו עצים שנועדו לצמצם את נזקי סופות החול. בנוסף נעשו ניסיונות לצמצם את הנזקים מהזיהום ממכרות הפחם הרבים שבסביבה.
בשנת 2001 צרף ארגון אונסק"ו את אתר מערות יונגאנג לרשימת אתרי המורשת העולמית, כשהוא מתאר אותו כ"מלאכת מחשבת של אמנות מערות בודהיסטית סינית קדומה"[1]
אתר המורשת העולמית
ציורי תקרה במערות יונגאנג
אתר המורשת העולמית משתרע על שטח של כ-3.5 קמ"ר והוא כולל את השטח של מערות יונגאנג, וכן שני מבנים נוספים מתקופת שושלת מינג השוכנים על פסגת ההר שבו נחצבו המערות: מצודה ומגדל איתות. מסביב לאתר המורשת הוגדר שטח של 8.5 קמ"ר המשמש כאזור חיץ שבו יש הגבלות בנייה, ובסך הכול כ-12 קילומטרים רבועים.[4]
אתר המערות עצמו משתרע על שטח של 18,000 מ"ר למרגלות מצוק אבן החול של הר ווּג'וֹאוּשאן לאורך כקילומטר. המערות נחצבו בקיר שכיוונו ממזרח למערב המקביל לכיוון עמק הנהר. מכלול המערות מכיל 42 מערות ו-210 כוכים הכוללים מעל ל-51,000 פסלי בודהה. משום שהמערות והפסלים נחצבו באבן החול הרכה הם נחשפו לפגעי מזג האוויר ופני הצוק במיוחד סבלו מבליה. כאמור, המערות נחצבו בשלושה שלבים שכל אחד מתאפיין בסגנון מובהק:
חמש המערות של טָאן יָאו – נחצבו בשנים 465-460 בפיקוחו של הנזיר טָאן יָאו. מערות גדולות, אלו השוכנות במערב מרכז אזור המערות, ממוספרות מ-16 ועד 20 וצורתן אחידה. לכל מערה יש דלת וחלון ומהכניסה מתפצלות שתי זרועות בדמות האות U תקרת המערה מקושתת. בכל מערה יש פסל בודהה גדול בגובה של עד 15 מטרים. חמשת הפסלים מציגים חמש פנים שונות של בודהה, שקיאמוני (שם נרדף לבודהה) יושב במערה מספר 16, מאיטריה (הבודהה העתידי) יושב במספר 17, שקיאמוני עומד עטוי בגלימה שעליה חקוקות דמויות בודהיסטווה קטנות רבות במספר 18, שקיאמוני יושב נוסף (בגובה של כמעט 17 מטרים, הפסל השני בגודלו ביונגאנג) מוקף בבודהיסטוות שקועים במדיטציה במספר 19, ובודהה יושב בגובה 14 מטרים שפוסל ככל הנראה במאה ה-10 במערה מספר 20 שהתמוטטה. תווי הפנים של הפסלים דומים, אבל הם גם מייצגים את הקיסר השליט וֵיי-וֶן צֶ'נְג (מספר 16), הנסיך מוּ גִ'ינְג (מספר 17), הקיסר טָאי ווּ (מספר 18), הקיסר מִינְג יְוֵּאן (מספר 19) והקיסר ווּ דָאו (מספר 20), המייצגים האנשה של בודהה. הדמויות לבושות בגלימות בעלות קפלים וקישוטים עשירים. בנוסף יש במערות אלפי פסלונים, חלקם מתארים התגלמות של בודהה של העבר, של ההווה ושל העתיד וחלקם מתארים סצנות מחייו של סידהרתה (שמו של בודהה בנעוריו). מגילוף הבגדים ובתכשיטים שעונדים הפסלים ניתן לראות שבתקופה זו היה הסגנון מושפע מאוד מהסגנון ההודי. מערה מספר 20 כבר לא קיימת לאחר שתקרת המערה התמוטטה במהלך השנים והפסלים שבתוכה נחשפו.
המערות של תקופת הביניים – נחצבו בשנים 494-471 במימון ובפיקוח של הקיסר. המערות שוכנות בחלק המרכזי ובחלק המזרחי של האתר. סדרה של מערות כפולות (מספר 2-1, 6-5, 8-7, ו-10-9) ומערה משולשת (מספר 13-11). המערות של תקופת הביניים מייצגות במספרן ובעושרן את החלק החשוב ביותר במרכז האתר. המערות בנויות כצורה ריבועית כשבמרכז המערה סטופה המשמשת כעמוד המחלק את המערה לחדר קדמי וחדר אחורי. סגנון הדמויות והקישוטים התפתח לסגנון סיני אופייני, שמקורו בסגנון הגאומטרי-קווי של תקופת שושלת האן.
המערות של השלב האחרון – שוכנות במערב האתר. נחצבו בשנים 525-494. המערות מתקופה זו (בייחוד המערות 45-21, 3, 4, ו-14, אבל גם יותר מ-200 מערות קטנות וכוכים) קטנות הרבה יותר ושונות מאוד מהמערות של השלבים הקודמים. במערה מספר 3 יש מקבץ של שלושת הבודהות של העבר ההווה והעתיד כשהם יישובים. מערה מספר 15 מכונה "מערת אלף הבודהות" (千佛洞, בפין יין: qiān dòng FO) וידועה בשל הקיר שעליו יש למעלה מאלף פסלוני בודהה ובודהיסטוות בגובה של כמה סנטימטרים כל אחד. עם זאת, ככלל, העיטורים של הפסלים מתקופה מאוחרת זו הוכנו בצורה מדוקדקת פחות מאלו של התקופות שקדמו לה.
