סופת חול או סופת אבק היא תופעה מטאורולוגית בה רוח מנתקת גרגרי חול ואבק מן הקרקע ומעלה אותם מעלה לכדי יצירת ענן אבק וחול.
ההבדל בין סופת חול לסופת אבק הוא משך הסופה. חלקיקי החול כבדים מאבק, ולכן הרוח נושאת אותם באוויר פחות זמן. לעומת זאת, האבק, בעל המשקל הזעיר, נשאר באוויר זמן ארוך יותר, וכך עשויה הסופה להגיע למקומות רחוקים יותר.
התופעה נפוצה בצפון אמריקה, בחצי האי ערב, במדבר גובי שבמונגוליה, הטאקלמן שבצפון סין, במדבר סהרה, בנגב ובמקומות נוספים. סופת החול היא בדרך כלל תוצאה של פגיעה פתאומית של אוויר חם בקרקע. האוויר שמעל החול מתחמם ומתרומם. כך נוצרים הבדלים בלחץ האוויר ובטמפרטורה. הרוחות הקרירות יותר מתחילות לנשוב במהירות ומתחזקות עד כדי להזיז חולות.
סופות חול המגיעות ממדבר סהרה לאירופה נקראות "סימוּן". שאריות של סופות כאלו מצויות גם בקרקעית האוקיינוסים והימים הקרובים למקום ההתרחשות. סופות אלו עשויות להגיע עד לגובה של כ-1,500 מטרים.
לסופות אלה תפקיד אקולוגי חשוב, בהביאן חומרי מזון לאוכלוסיית האצות והפלנקטון באוקיינוס. אצות ופלנקטון מהוות חלק ניכר מהבסיס של שרשרת המזון באוקיינוס, ולמידת שגשוגן השלכות רבות. לאחר סופות שכאלה ניתן לעיתים לחזות בפריחת אצות ופלנקטון – עליית האוכלוסייה במאות מונים, עד שצבע האוקיינוס משתנה.
סופות חול יכולות ליצור מצב ראות אפס, מצב שכלל לא ניתן לראות בעת התרחשותו. במצבים כאלו מומלץ לא לצאת ממקום מחסה, ולהימנע מפעילות גופנית מחוצה לו.
בישראל נפוצות סופות חול, המגיעות מהנגב וממדבר סהרה.
תנאים לסופת חול
לסופת חול יש מספר תנאים על מנת שהיא תיווצר:
חול דק – ככל שגרגרי החול קטנים יותר, קל יותר לרוח לשאת אותם. לכן, סופות חול מתרחשות בדרך כלל במדבריות, שם גרגרי החול קטנים. בחוף הים, לעומת זאת, גרגרי החול עבים מאוד, ולא מצליחים להתרומם מעבר לזמן קצר.
יובש החול – חול חייב להיות יבש כדי שהרוח תוכל לשאת אותו. אדמות מסוימות סופגות מים והופכות למוצקות וכבדות יותר. לכן, כאשר לחות האוויר נמוכה יותר, גבוה יותר הסיכוי לסופת חול.
עוצמת הרוח – הרוח צריכה להיות חזקה מספיק על מנת שתוכל להרים את גרגרי החול. ברוב האזורים המדבריים מספיק שהרוח תהיה בעוצמה של 20 קשר.
יציבות האוויר – כאשר הקילומטרים התחתונים של האטמוספירה אינם יציבים נוצרים זרמי אוויר אנכיים שמסיעים את החול והאבק כלפי מעלה. כאשר האטמוספירה יציבה לא תיתכן סופת חול.
התפתחות הסופה
איור המתאר את אחת מדרכי ההיווצרות של סופת החול. תלי החול באיור יכולים להיות בגובה של סנטימטרים
סופת חול מתפתחת בשני שלבים עיקריים:
הינתקות גרגרי חול ואבק מן הקרקע.
העלאת גרגרי החול והאבק כלפי מעלה.
שני השלבים האלו מתרחשים עד שנוצר מעין ענן.
ישנן שתי אפשרויות ליצירת סופת אבק. הראשונה, הינתקות של חול מתילי חול. בקרקע החולית נוצרים מעין גלים, וגרגרי החול שנמצאים ב"קצה" הגל ניתקים על ידי הרוח.
תהליך נוסף שעשוי להתרחש הוא היווצרות של הפרשי לחץ בין האוויר שנמצא בין גרגרי החול לבין האוויר שנמצא מעל החול. לחץ האוויר יפחת אם תנועתו תוגבר, כך שהאוויר המצוי בין הגרגרים נדחף החוצה, משחרר את הלחץ, מתגבר על כוח המשיכה וגורם להעלאתם של החלקיקים. הגרגרים הגדולים יותר, אותם הרוח אינה מסוגלת לשאת, נופלים חזרה וגורמים להקפצה (בלעז: Saltation) של גרגרים אחרים.
כאמור גרגרי החול אינם מגיעים לגובה רב בסופת חול עקב מסתם. לאחר שעלו כמה מאות מטרים הם נופלים ואינם מגיעים למרחקים גדולים מאזור ההתאבכות. לעומתם, גרגרי האבק נופלים לאיטם, נישאים בקלות על ידי הרוח, מגיעים לגובה של קילומטרים וגומאים מרחק עד אלפי קילומטרים עד שקיעתם.
תמונת לווין של סופת חול הנישאת מצפון אפריקה אל האוקיינוס
גורמים נוספים שמשפיעים על יצירת סופת החול הם זרמים עולים של מערבָּל (קונווקציה, Convection) שקיימים בשעות היום, על כן סופות חול מתרחשות בעיקר ביום. יתר על כן, שקע ברומטרי או חזית עשויים גם הם לגרום לעליית האוויר.
סופת חול בעלת ממדים רחבים
ישנן סופות שנוצרות עקב מערכות סינופטיות עם רוחות בעוצמה חזקה במרחב גדול. לדוגמה, שקע חזיתי שעובר בצפון אפריקה בהיעדר גשמים עקב היובש, גורם לסופות חול נרחבות. כמות החול הגדולה במדבר סהרה יוצרת ענני אבק המגיעים לאירופה ולאסיה, ולעיתים אף לאמריקה, שם הם גורמים לאובך.
סוגים שונים של רוחות מדבר
אזורי הנשיבה של רוחות המדבר בכינויין
סופות אבק נוצרות במקומות יבשים כאשר רוחות חזקות נושאות כלפי מעלה גרגרי אבק שממלאים את האוויר. עקב היות החול יבש הרוח יכולה לשאת כמות גדולה של חול למקומות שונים. כאשר סערה מגיעה מכיוון מזרח אל הים התיכון, רוחות דרומיות חזקות נושבות. כשאזור הלחץ הנמוך של הסערה ממוקם מדרום לספרד או ממערב לאפריקה רוחות מזרחיות-דרומיות בעלות מזג חם ויבש נושבות במרוקו לכיוון האוקיינוס האטלנטי – רוחות אלו נקראות לֶסְטֶה (Leste). בעוד הלסטה נושבת, רוח מזרחית אחרת נושבת במצר גיברלטר המכונה לוונטר (Laventer).
כאשר מגיעה סערה אל הים התיכון, נושבות רוחות מכיוון אלג'יריה לספרד. באזור זה הרוחות מכונות לווצ'ה, ומביאות איתן כמות גדולה של חול. הרוח לא מספיקה להתקרר כאשר היא עוברת מעל הים משום שהדרך שהיא עוברת שם קצרה למדי, לכן, כאשר הרוח מגיעה לספרד היא מעלה את הטמפרטורה במידה ניכרת.
הרוח החזקה ביותר במדבר סהרה נקראת "שירוקו" (Sirocco) ומכונה גם "נשיפת סהרה". רוחות אלו מגיעות ממרכז המדבר לכיוון איטליה כשהן מלאות באבק ובחול, שם הן נתקלות בהרים ומורידות גשם מעורב עם אבק וחול המכונה "גשם אדום".
שקעים שנמצאים במזרח התיכון באים יחד עם רוחות מכיוון דרום במצרים, ירדן וישראל. רוחות אלה קרויות חמסין. רוחות אלה שכיחות בעונות מעבר, שיש בהן עלייה חדה בטמפרטורה וירידה בלחות. משמעות המילה "חמסין" בערבית היא 50. ככל הנראה מקור השם בכך שרוחות חמסין נושבות 50 ימים בשנה[1] או שתקופתן היא חמישים הימים שבין פסח לשבועות[2].
כאשר הסופה יוצרת קיר מובחן של ענני אבק מתגלגלים היא מכונה חבוב. מקור הכינוי ערבי, מאזור סודאן, אך הוא משמש גם באנגלית. הקיר נוצר לאורך החזית הקרה ומופיע לעיתים בסהרה ובמדבר המערבי. בשנת 2017 נצפתה תופעה כזו בדרום הערבה שבישראל.
