בתל ערד נחשפו שרידים של מצודה שנבנתה בתקופת הברזל והמשיכה להתקיים לכל אורך תקופת קיומה של ממלכת יהודה כולל התקופה הפרסית. השימוש במצודה היה כתחנת צידה שסיפקה לעוברים בדרך שהיו בשליחות השלטון, מזון שעיקרו היה שמן, קמח ויין. בעת קרב או מלחמה נדרשה המצודה לספק גם לוחמים. במצודה נחשפו 88 אוסרטקונים עבריים כתובים בדיו, מתוכם 15 שלמים; ברוב השאר השתמרו, במקרה הטוב, מילים בודדות. רוב האוסטרקונים אינם מכתבים, אלא מסמכים מנהליים כגון רשימות. בנוסף לאוסטרקונים הכתובים בדיו, נמצאו גם 15 כתובות חרוטות על חרס, כתובות על חותמים ועל אבני משקל, ידיות "למלך", 85 אוסטרקונים ארמיים מהתקופה הפרסית, ואוסטרקונים ערביים.[1]
חלק ממכתבי תל ערד הופנו אל "אלישב בן אשיהו" שתפקידו היה ממונה על המחסנים של המצודה הממלכתית. המכתבים כוללים הוראות ובקשות למסירת צידה. במקום נמצאו בנוסף גם שלוש חותמות הנושאות את שמו של אלישיב. המכתבים נשמרו בארכיון של המצודה.
במכתבים נזכרים גם שמות של משפחות כהונה, כמו מרֵמות, פשחור, בני קורח, פשיד, ונראה שמשפחות אלו שירתו במקדש המקומי.[2]
מכתבים בולטים
תעתיקי הכתובות מובאים לפי יוחנן אהרוני.[3] המקפים בסוף חלק מהשורות אינם במקור, והם מייצגים קטיעת מילה לצורך ירידת שורה כנהוג בכנענית.
מכתב 1
אל . אלישב . ו-
עת . נתנ . לכתימ
יינ . ב \ /// ו-
כתב . שמ הימ .
ומעוד . הקמח
הראשנ . ת-
רכב . + | . קמח
לעשת . להמ . ל-
חמ . מיינ .
האגנת . תתנ
במכתב יש סימנים היראטיים (הלוכסן ההפוך, \, והפלוס, +), וכן מספרים (אחד: |, ושלוש: ///). מתוך המכתבים מתברר כי מלכי יהודה הסתייעו לצורך הגנת גבולות הממלכה בחיילים שכירים המכונים "כִּתִיִּם". אלה כונו כך על שם העיר כתי (כתיון) בקפריסין.[2]
מכתב 2
אל . אלישב . ועת . נתנ ל-
כתימ . ב \ /// יינ . ל-
ארבעת היממ ו-
| | | לחמ ו-
מלא . חמר . יינ וה-
סבת מחר . אל תאחר .
ואמ . עוד . חמצ . ונת-
ת . להמ .
גם במכתב זה יש סימן היראטי (\), וכן מספר (שלוש מאות: | | | ).
מכתב 3
הכתובת כתובה משני צדי האוסטרקון, הצד האחורי פגום מאוד וקשה לקריאה.
קדימה
אחורה
אל . אלישב . ועת .
תנ . מנ . היינ /// ב | ו-
צוכ . חנניהו . על ב-
אר שבע עמ . משא צ-
מד . חמרמ . וצררת
אתמ . בצק . ו-
ספר . החטמ . והל-
חמ ולקחת
המכתב נכתב משני צדדיו של האוסטרקון, אולם רוב הכתוב על אחד הצדדים נמחק והחלק הנותר אינו מצטרף למשפטים שלמים בעלי משמעות. צדו האחר, לעומת זאת, נשמר כמעט בשלמותו.[4]
בשתי מילים במכתב מתרחש חילוף אותיות: "והבקידם" (שורה 3) במקום "והפקידם", ו"בנבשכם" (שורה 6) במקום "בנפשכם".[5]
דומה כי גם דברי הזעם על אדום, המצויים בספרי המקרא השונים, מתייחסים לחלקו של אויב זה בחורבן הסופי של ממלכת יהודה.
המכתבים הארמיים
מכתב ארמי מערד
המכתבים הארמיים הם עדות היסטורית חשובה לתקופה שהמקורות שנמצאים בידינו עליה דלים יחסית, אולם רק בכ-45 מתוך 85 ניתן לקרוא מילה אחת או יותר.[1] המכתבים שייכים למאה ה-4 לפנה"ס, ככל הנראה לאמצעה. לפי המכתבים, מצודת ערד היוותה בתקופה הפרסית תחנת מעבר בה סופקו שעורים לפרשים, סוסים וחמורים. במכתבים הארמיים מוזכרים שמות יהודיים (שמות תאופוריים ל"יהו") ואדומיים (שמות תאופוריים ל"קוס"), המעידים על ההרכב האתני באזור.[6]
