מכוור[1] (ביוונית: Machaerus, Μαχαιροῦς, "מַכֵירוּס"; בערבית: قلعة المشناقى, "קלעת אל-מישנאקא") הוא הר בממלכת ירדן, השוכן במרחק של כ-24 ק"מ מדרום-מזרח לשפך הירדן לים המלח, כחמישה ק"מ ממזרח לחופו וארבעה ק"מ מדרום לערוצו של ואדי זרקא-מעין. על ראש ההר נמצאים שרידי מבצר בו התבצרו חלק מאחרוני הלוחמים היהודים בזמן המרד הגדול ברומאים (66–70 לספה"נ). במסורת הנוצרית נודעה לו חשיבות כמקום כליאתו והוצאתו להורג של יוחנן המטביל.
היסטוריה
מבצר מכוור נבנה על ידי המלך החשמונאיאלכסנדר ינאי בערך בשנת 90 לפנה"ס. המבצר נהרס על ידי חייליו של גביניוס, מושל סוריה, בשנת 57 לפנה"ס לאחר ששימש כאחד מבסיסיו של אלכסנדר השני שהוביל מרד כנגד שלטונה של רומא. המבצר נבנה מחדש על ידי הורדוס בשנות ה-20 לפנה"ס,[2] ושימש כבסיס צבאי לשם שליטה על שטחי הממלכה ממזרח לנהר הירדן.
בתקופת הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס ויורשו, נכלא במבצר, ככל הנראה, יוחנן המטביל בשל ניסיונו להצית מרד יהודי ברומא, וראשו נערף. עם הגלייתו של הורדוס אנטיפס עבר מכוור לרשותו של המלך אגריפס הראשון עד מותו בשנת 44 לספירה, ואז עבר לשליטה רומאית. עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66, השתלטו המורדים היהודים על מכוור והחזיקו בו. הלגאטוססקסטוס לוסיוס באסוס שהכניע את המורדים בהרודיון, פנה משם להטיל מצור על מכוור בשנת 72 בעזרת הלגיון העשירי פרטנסיס. הצבא הרומי הקים סוללה ושיפוע כדי לצור על המבצר, אך המורדים נכנעו לפני שהרומאים תקפו, והורשו לעזוב את המבצר. הרומאים החריבו את המבצר והותירו ממנו רק את יסודותיו.
הר מכוור מוזכר אף במשנה (מסכת תמיד ג, ח) כתיאור מפליג לחוזק ריחה של הקטורת, אף שהוא מקום המרוחק מן המקדש מאוד: "אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי, עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָר, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת".
המבצר
יוסף בן מתתיהו מתאר את המבצר בספרו מלחמות היהודים. ההר, שגובהו 1,100 מטר מעל פני ים המלח, מוקף מכל עבריו בגאיות עמוקים אשר מספקים לו הגנה טבעית. הורדוס חשב שהמקום ראוי לביצורים חזקים, במיוחד בשל קרבתו לממלכת הנבטים שאיתה היה פעמים רבות בעימות. הוא בנה את חומת המבצר בראש ההר, מסביב לפסגה. אורכה 100 מטרים ורוחבה 60 מטרים, עם שלושה מגדלים בפינות, כל אחד מהם בגובה של כ-30 מטר. הארמון נבנה באמצע השטח המבוצר. מכלים רבים הוצבו במתחם כדי לצבור את מי הגשמים.
פליניוס הזקן כתב בספרו "תולדות הטבע" כי טרם החורבן בסוף המרד הגדול, מכוור היה "המבצר השני במעלה של יהודה לאחר ירושלים".[3]
בתוך השטח המבוצר נמצאו חורבות המבצר ההרודיאני, בהם חדרים, חצר גדולה, ובית מרחץ מפואר, שבו גם נותרו שרידים מרצפת הפסיפס. בצד המזרחי של ההר ישנם חומות ומגדלים נוספים, אולי שריד ל"עיר התחתונה" אותה מזכיר יוסף בן מתתיהו. אם מגיעים ממזרח אפשר גם לראות את אמת המים אשר הובילה מים למכלים שבמבצר. במקום גם נמצאו שרידי כדים שתוארכו מסוף התקופה ההלניסטית ועד התקופה הרומית, ואשררו את קיומן של שתי התקופות בתולדות המבצר: התקופה החשמונאית (90 לפנה"ס – 57 לפנה"ס) וההרודיאנית (30 לפנה"ס – 72 לספירה), ותקופה של שימוש מיד לאחר שנת 72. במקום נמצאו מטבעות שהמאוחר שבהם הם מימי טראיאנוס - מה שיכול להצביע על נוכחות צבאית רומאית עד לזמן המלחמות הפרתיות של טראיאנוס.
