מין קבוצתי היא התנהגות מינית אנושית הכוללת יותר משני משתתפים, מכל נטייה מינית או מגדר. ניתן לאמץ כל סוג של פעילות מינית ולכלול יותר משני משתתפים, אך לכמה צורות יש שמות משלהן.
מין קבוצתי מתרחש בדרך כלל במסיבות מין פרטיות או במפגש סווינגינג חצי ציבורי, אך עשוי להתקיים גם במכוני עיסוי (אנ') או בבתי בושת, או במקומות שיפוט מסוימים, במקומות ייעודיים כגון מועדוני מין. במקומות שבהם מין פוליאמורי הוא טאבו או לא חוקי, מין קבוצתי עשוי להתקיים במקומות פרטיים או חשאיים כולל בתי מגורים, חדרי מלון או מועדונים פרטיים.
שרשרת דייזי: קבוצת המשתתפים מבצעים מין אוראלי זה על זה במערך מעגלי, ומאפשר לכל משתתף לתת ולקבל יחסי מין בעת ובעונה אחת.
גאנג באנג: מספר אנשים המבצעים פעולות מין באדם אחד, בתורו או במקביל.
שלישייה: שלושה אנשים מקיימים יחסי מין, לא בהכרח בו זמנית. אין להתבלבל עם מנאז' א-טרואה.
רביעייה: ארבעה אנשים מקיימים יחסי מין, לא בהכרח בו זמנית. אין להתבלבל עם מנאז' א-קאטר.
חדירה כפולה: שני אנשים נחדרים מינית בו זמנית או אדם נחדר מינית על ידי שני אנשים.
ספינטריאן: מונח ששימש סווטוניוס לתיאור שיטות קבוצתיות מיניות שהקיסר טיבריוס הקפיד לעשות בקאפרי.[1]
סווינגינג רך: זוגות העוסקים בפעילות מינית באותו החדר אך ללא מגע מיני ביניהם.
סוגי מסיבות מין
מסיבת מין היא מפגש בו מתקיימת פעילות מינית. ניתן לארגן מסיבות מין על מנת לאפשר לאנשים לעסוק בפעילות מינית מזדמנת או בכדי לאפשר לזוגות או לאנשים המעוניינים במין קבוצתי להיפגש. כל מפגש בו צפויה פעילות מינית יכול להיקרא מסיבת מין.
מסיבות סווינגינג עשויות לכלול פעילויות מין קבוצתיות שונות. המשתתפים יכולים לעסוק במין חודרני או במין לא חודרני. זוגות סווינגינג חדשים בדרך כלל בוחרים בסווינגינג רך לפני שהם מרגישים בנוח עם החלפה מלאה, אם כי זוגות רבים עדיין עושים סווינגינג רך מסיבות אישיות.[3][4] מבחינה טכנית, זוהי צורה של אקסהיביציוניזם ולא "מין קבוצתי" כשלעצמו.
שרשרת דייזי היא תנוחת מין שכוללת לפחות שלושה אנשים, שבמהלכו כל אדם מקיים יחסי מין בו זמנית עם האדם שלצידו בקבוצה, ובכך יוצר שרשרת.[6][7][8][9][10]
בריאות
כמו כל פעילות מינית אחרת, הסיכונים היחסיים של מין קבוצתי תלויים בפעילויות הספציפיות שעוסקים בה, אם כי מספר רב של שותפים מיניים מגביר את הסיכון לחשיפה למחלות מין.
מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, היה לובי פעיל נגד סאונות, שהאשים אותם בהתפשטות של מחלות מין, בפרט HIV, במיוחד בארצות הברית.[11][12] הסוציולוג סטיבן או. מורי, כותב כי: "מעולם לא הוצגו ראיות לכך שהליכה לסאונות מהווה גורם סיכון לחלות באיידס".[13] במדינות אחרות, החשש מפני התפשטות מחלות מין גרמו לסגירת סאונות, לטובת מועדוני מין, בהם כל הפעילות המינית מתרחשת בשטח פתוח, וניתן לצפות ולאכוף אותם על ידי מוניטורים.[14]
התומכים מציינים כי מקומות שבהם מתקיים יחסי מין קבוצתיים מספקים לעיתים קרובות קונדומים, סכרים דנטליים (אנ'), כפפותלטקס, חומרי סיכה ופריטים אחרים למין בטוח יותר. כיום, סאונות מהווים מקור מרכזי למידע מיני בטוח יותר, בין היתר הם מספקים חוברות ופוסטרים של מין בטוח יותר באופן בולט (לעיתים קרובות על קירות כל חדר וגם בשטחים המשותפים), מספקים קונדומים וחומרי סיכה בחינם, ולעיתים קרובות דורשים מהלקוחות לאשר שהם יקיימו יחסי מין בטוחים יותר.[15][16][17][18]
שכיחות
בסקר שנערך ב-2015 בארצות הברית, 17.8% מהגברים השיבו כי הם עשו בעבר שלישייה, לעומת 10.3% מהנשים, וכן כי 11.5% מהגברים השיבו כי הם עשו בעבר מין קבוצתי, לעומת 6.3% מהנשים.[19]
מין קבוצתי אינו חוקי בסין, בשל סעיף 301 בחוק הפלילי בסין מ-1997, האוסר על "ריחנות קבוצתית".[24][25]
בתקשורת
מסיבות מין היוו מוקד נפוץ של פאניקה מוסרית שניזונו מדיווחים בתקשורת הטוענים שמסיבות כאלו נפוצות, או גדלות בשכיחותן, במיוחד בקרב בני נוער.[26]
דיווחים בתקשורת סנסציוניים על שכיחות מסיבות מין, במיוחד בקרב צעירים, מופיעים בקביעות מסוימת. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, למשל, נטען כי נערות מתבגרות, בעיקר בכל רחבי דרום ארצות הברית והמערב התיכון, מקימות "מועדונים לא בתולים", שבהם ארגנו וקיימו אורגיות מין עם דיווחים על זוגות המזוהים באמצעות שליפת מספרים מכובע. טענות אלו נחקרו והופרכו.[27][28][29][30]
מספר סיפורים מסוג זה עלו בארצות הברית ב-2003. בניו יורק, החלו שמועות על כך שבני נוער נעדרו מבית הספר בשביל להשתתף ב"מסיבות הברזה", בזמן שהוריהם היו בעבודה. בית ספר אחד אפילו השעה קבוצה של בנות על כך שנטען שהבריזו מלימודיהן בשביל להגיע למסיבה כזו, וסירב לאפשר להן לחזור לבית הספר עד שכל אחת מהן הגישה בדיקה רפואית לאיתור מחלות מין והיריון לבדיקה על ידי אחות בית הספר. האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות הגיש בשם הבנות תביעה פדרלית נגד בית הספר,[31] וזכה להסדר שכלל נזקים כספיים ושינוי מדיניות של מחוז בית הספר.[32]
מסיבת קשת היא אגדה אורבנית חסרת בסיס שהתפשטה מתחילת המאה ה-21. באירועים אלו, נשים שלבשו גוונים שונים של שפתון מבצעות מין אוראלי בגברים, כאשר הן משאירות על איבר מינם של הגברים את צבעי השפתון,[33] תוך התעלמות מהעובדה שבמצב כזה הצבעים יתמזגו. מסיבת קשת הופיעה במופע של אופרה וינפרי ב-2003, והיה לנושא של הרומן Rainbow Party.[33] ב-27 במאי 2010, תוכנית הטלוויזיה The Doctors (אנ') דנה בנושא עם עשרות בני נוער, הורים ואנשי מקצוע על מסיבות קשת. עם זאת, חוקרי מין ואנשי מקצוע בתחום הבריאות המתבגרים לא מצאו הוכחות לקיומם של מסיבות קשת, וככאלו שמייחסים את התפשטות הסיפורים לפאניקה מוסרית.[33]
סיפורים דומים הנוגעים לבני נוער שמשתמשים בצמידי ג'ל (אנ') כקופונים או כאותות למין עלו גם אז, עם היעדר דומה של ראיות.[34]
^Gross, Jane (14 באוקטובר 1985). "Bathhouses reflect AIDS concerns". The New York Times. ארכיון מ-2021-06-12. נבדק ב-26 בדצמבר 2006. At the St. Marks Baths, for the price of a locker or a room, patrons now get a free condom, enclosed in a package that bears the legend the contents of this envelope could save your life.{{cite news}}: (עזרה)
