פאראפיליה (יוונית: פארא παρά "ליד", פיליה φιλία "אהבה". בעבר היה מוכר יותר בשם "סטיה מינית") הוא מונח בפסיכולוגיה ובסקסולוגיה המתאר אסופה של נטיות לעוררות מינית בתגובה לעצמים, לפנטזיות, התנהגויות או יחידים שאינם בעלי תוכן מיני בדרך כלל.^[1] פאראפיליה גם הוגדרה כעניין מיני ממושך ואינטנסיבי כלפי מושא שונה מבן אדם בוגר במראה נורמלי ובעל יכולת הסכמה.^[1]

יש להבחין בין פראפיליה, שהיא עיסוק מיני שאינו כרוך במצוקה, בנזק לאחר או בפגיעה בתפקוד, לבין הפרעה פרפילית.^[1] פרפיליה מהווה תנאי הכרחי לקיומה של הפרעה פרפילית, אך היא כשלעצמה אינה מחייבת בהכרח התערבות קלינית או בירור נוסף.^[1] עניין מיני פרפילי מוגדר כעוררות מינית, פנטזיה או רצון לבצע פעילות מינית כלפי מושא השונה מבן אדם בוגר במראה נורמלי ובעל יכולת הסכמה, אולם ללא האינטבסיביות המלווה את ההגדרה של פרפיליה ב-DSM-5 – כלומר, ללא פגיעה תפקודית וללא מצוקה לפרט או לזולת.^[1]

בניגוד להפרעה פרפילית, עניין מיני פרפילי הוא שכיח למדי באוכלוסייה הכללית. מחקר גרמני משנת 2011 בדק את שכיחות העניין המיני הפרפילי בקרב גברים ומצא כי 62.4% מהנשאלים דיווחו על עוררות מינית כלפי מושא פרפילי לפחות פעם בחייהם.^[2] עם זאת, רק 1.6% דיווחו על מצוקה משמעותית כתוצאה מעניין פרפילי.^[2] מחקר קנדי משנת 2016 אשר סקר 1,040 נשאלים לצורך הערכת עניין מיני פרפילי באוכלוסייה הכללית, עלה תוצאות דומות. כמחצית מן הנשאלים הביעו עניין מיני פרפילי, וכשליש חוו בחייהם חוויה מינית פרפילית לפחות פעם אחת.^[3] ככלל, דיווח עצמי על עניין מיני פדופילי היה נדיר במחקרים אלו והוא נע בין 0.4% ל-5%, בהתאמה.^[2][3]

השימוש במונח פאראפיליה בתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה הוא כ"מונח מטרייה" המכסה מגוון גדול של משיכות מיניות לא אופייניות. עניין פאראפילי כשלעצמו איננו בר-חשיבות לקלינאים אלא אם כן הוא גורם לסבל מכל סוג שהוא, או שמונע באופן בולט חיי מין "נורמליים" (בהתאם למקובל באותה תרבות ובאותו זמן).

מנקודת מבט של הציבור הכללי, פעילויות מיניות מגוונות נראות בעידן המודרני כבלתי מזיקות, או אפילו מועילות (כך לדוגמה אוננות), בעוד שבעבר פעילויות אלה נחשבו, בחברות שונות, כסטיות או הפרעות פסיכוסקסואליות. עם זאת היחס להתנהגויות אלה ממשיך לעיתים לעורר מחלוקת עד ימינו אלה.

חלק מסטיות המין מוגדרות גם כעבירות מין, וההגדרות המדויקות הן שונות במדינות שונות. דוגמה לסטיות מין שאינן מוגדרות כעבירות על החוק בישראל היא סאדיזם ומאזוכיזם, כל עוד הן נעשות בהסכמה בין בגירים. לעומת זאת, החוק בישראל מגדיר התנהגות פדופילית כעבירת מין (הסטייה היא מונח המשמש כאמצעי להראות סטייה סטטיסטית מן הנורמה שבאוכלוסייה). הפרמטר המקובל להבדל בין סטייה מינית שמוגדרת כעבירה לזו שאינה מוגדרת כך הוא האם ישנה פגיעה בזולת.

המחקר הפסיכיאטרי העדכני מכיר בכך שהתנהגויות מיניות שהתנהגויות מיניות שנחשבות לבלתי שגרתיות אינן בהכרח מזיקות, והתפיסה כי התנהגות מסוימת היא בעייתית, "סוטה", לא חוקית או כיוצא בזה תלוידה במידה רבה בהקשר התרבותי וההיסטורי שבו מתרחשת ההתנהגות. התנהגויות מיניות מסוימות, כגון הומוסקסואליות, נחשבות כיום בחברות רבות כחלק מהמגוון הנורמלי של נטיות מיניות נומרליות ולא כבעיה או הפרעה, אף שבעבר הן נחשבו לאסורות או באותן תרבויות.^[4] התנהגויות כגון אוננות, שתרבויות מסוימות התייחסו אליהן כאל בעיה מוסרית או התנהגות מזיקה, מוכרות כיום בספרות הפסיכיאטרית לבלתי מזיקות ולחלק בריא מאורח החיים מיני, והן נחשבות להפרעה רק כאשר הן ההתנהגות היא קומפולסיבית מספיק בשביל לגרום למצוקה בחברה, בזוגיות וכדומה.^[5]

מדריכי ה-DSM הראשון והשני לא השתמשו במושג "פאראפיליה", אלא באופן כללי ל"סטיות", שהוגדרו כהפרעות אישיות לא פסיכוטיות. ה-DSM II כלל ברשימת הסטיות המיניות הומוסקסואליות, פטישיזם, פדופיליה, טרנסווסטיזם, אקסהיביציוניזם, מציצנות (voyeurism), סדיזם, מזוכיזם, ו"סטיות מיניות אחרות". המושג פאראפיליה נכלל לראשונה ב-DSM III, שכלל הפרעת זהות מגדרית, הפרעות פסיכוסקסואליות והומוסקסואליות אגו-דיסטונית. שינוי מרכזי ב-DSM-5 הוא מעבר מהגדרה כללית של "פאראפיליה" להגדרה של "הפרעה פאראפילית". התוספת של המילה "הפרעה" נובעת מההכררה בכך שעניין מיני שאינו שגרתי או מקובל עשוי להיות בלתי מזיק וללא השלכות קליניות כלשהן, בעוד שהתנהגויות אחרות, שהן מוקד העניין הפסיכיאטרי, עשויות להוות "הפרעה", במובן שהן גורמות למצוקה או פגיעה לאדם שנוקט בהן או נזק לאחרים.^[6] ה-ICD-11 הלך באותו הכיוון, והדגיש בעיקר עוררות מינית מפעילות מינית שלא בהסכמה.^[7] גם ב-DSM-5 וגם ב-ICD-11, נטייה מינית כשלעצמה אינה מוגדרת כהפרעה פאראפילית.

הגדרת "סטייה" משתנה מחברה אחת לאחרת. חלק מן הפאראפיליות נכנסות לגדר התנהגויות הנקראות לעיתים "סטיות מיניות" בהגדרתן השלילית, או "kinky sex" בקונוטציה חיובית יותר. חלק מן הפאראפיליות היו בעבר ואף עדיין מהוות עבירות פליליות במדינות שונות. דתות מסוימות אוסרות על נטיות מיניות מסוימות ומאמיניהן רואים בכל הפאראפיליות כחטאים. תחום הפסיכולוגיה ניסה לאפיין אטיולוגית את הפאראפיליות ומבחינת הדרכים שבהן הפאראפיליות משנות את תפקודם של יחידים במצבים חברתיים. כמה מן התיאורים האטיולוגיים של פאראפיליות אפשרו לחברות מסוימות וכן לדתות ומסורות מוסריות לראות פאראפיליות באופן חיובי יותר. התנהגויות מסוימות המוגדרות כפאראפיליות על ידי מגזרים מסוימים באוכלוסייה, עשויות באותה עת להיות מוגדרות כ"בלתי מזיקות" אף אם "מוזרות" על ידי מגזרים אחרים באוכלוסייה, בעוד שמגזרים אחרים רואים בהן התנהגויות נורמליות.

עקב האופי הסובייקטיבי של הגדרת המונח פאראפיליה, הביטויים המיניים הכלולים תחת "מטרייה" זו משתנים מעת לעת וממקום אחד למשנהו ואף ממהדורה אחת למשנה של ספרי האבחנות המובילים, כך למשל ה-DSM IV.

את המונח פאראפיליה טבע, כנראה, הסקסולוג היהודי-קרואטי בן המאה ה-19, פרידריך סלומון קראוס, והשימוש הנרחב הראשון במונח זה נעשה בידי הפסיכותרפיסט הווינאי וילהלם שטקל (בספרו "Sexual Aberrations" ("סטיות מיניות")) בשנת 1925. מונח זה נדד לשפה האנגלית, משתורגם ספרו של שטקל לשפה זו. השימוש במונח היה נדיר עד לשנות ה-50. בשנת 1980 נעשה בו שימוש לראשונה בספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי DSM. המונח אף זכה לשימוש על ידי זיגמונד פרויד.

הספרות הקלינית מתארת שמונה פאראפיליות עיקריות באופן פרטני. בהתאם ל-DSM, על מנת שההתנהגות תוגדר כהתנהגות פאראפילית עליה להיות האמצעי היחיד להשגת סיפוק מיני לתקופה של שישה חודשים לפחות ולגרום לאדם "מצוקה ממשית או קשיים ביחסים בינאישיים". במובן הקליני אנשי מקצוע רבים ואף אנשים מן הציבור מעדיפים את הביטוי "הפרעות בנטיות מיניות" על פני "פאראפיליה".

היות שה-DSM מורכב ממערכת של הנחיות אשר נוסחו על ידי ועדת מומחים, ההנחיות מייצגות דרך אמינה לקבלת אבחנה, אין הן בהכרח מייצגות אבחנות תקפות. לאור הנחה זו, האבחנות הפאראפיליות ב-DSM הן:

• אקסהיביציוניזם – דחף חוזר, או התנהגות שבה האדם חושף את אברי המין לאדם אחר שאינו מצפה לכך.
• פטישיזם – שימוש בעצמים לא-מיניים או דוממים או חלקים מגוף אדם, כדי ליצור עוררות מינית.
• פרוטאוריזם – דחפים חוזרים או התנהגות של נגיעה, או התחככות, באנשים ללא הסכמתם.
• מאזוכיזם – דחפים חוזרים או התנהגות של רצון להיות מושפל, מוכה, קשור, או רצון לסבול באופן אחר, כדרך לעוררות מינית.
• כרונופיליות כגון אינפנטופיליה: המשיכה המינית לתינוקות; פדופיליה: המשיכה המינית לילדים שטרם בגרו מינית; גרונטופיליה: המשיכה המינית לקשישים.
• סאדיזם – דחף חוזר או התנהגות הגורמת לכאב, או השפלת הקורבן, הגורמת לעוררות מינית.
• פטישיזם טרנסווסטי – משיכה מינית ללבוש של המין השני.
• מציצנות – דחף חוזר או התנהגות של צפייה באחרים ללא ידיעתם בשעה שהם ערומים, מתפשטים או עוסקים ביחסי מין, או אפילו בפעילויות יום-יום לא מיניות.
• מזופיליה – משיכה מוגברת לשדיים נשיות.
• פאראפיליות אחרות נדירות יותר מקובצות יחדיו תחת הכותרת "פאראפיליות אחרות שאינן מוגדרות". (כותרת דומה מופיעה אף בספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי ICD). אלה כוללות את הדחף לשיחות זימה בטלפון, נקרופיליה (משיכה לגופות), פרטיאליזם (משיכה לחלקים בלתי מיניים של הגוף), זואופיליה (משיכה לחיות), קופרופיליה (גירוי מיני הקשור לנוכחות צואה או עשיית צרכים), קליסמפיליה (משיכה לחוקנים), אורופיליה (משיכה לשתן), אמטופיליה (משיכה לקיא).

במהדורה הראשונה והשנייה של ה-DSM סווגה הומוסקסואליות כפאראפיליה, אבל סיווג זה לא קיים במהדורות מאוחרות יותר. קיימת עדיין הפרעה הקשורה להומוסקסואליות, אבל זו מתייחסת למצב של מצוקה נפשית הנגרמת כתוצאה מדיכוי היצר המיני ההומוסקסואלי. במהדורה של שנת 2004 סווג עדיין פטישיזם טרנסווסטי כפאראפיליה, אולם לא טרנסווסטיזם. קיימות פאראפיליות רבות נוספות, נפוצות ונדירות יותר, אשר אינן נכללות בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי.

קלינאים מבחינים בין פאראפיליות מבחירה, פאראפיליות מועדפות ופאראפיליות ייחודיות, למרות שלעיתים המינוחים המקצועיים למצבים אלה אינם אחידים. פאראפיליות מבחירה, הן דרכים אלטרנטיביות לגרימת עוררות מינית. לדוגמה, אדם בעל נטייה מינית רגילה עשוי לעיתים למצוא כי לבישת תחתוני נשים גורמת לו לעוררות מינית. בפאראפיליות מועדפות, האדם מעדיף את ההתנהגות הפאראפילית על פני התנהגות מינית מקובלת. לדוגמה, אדם המעדיף ללבוש תחתוני נשים בעת הפעילות המינית, כל אימת שהדבר אפשרי. בפאראפיליות ייחודיות, האדם איננו מסוגל להגיע לעוררות מינית ללא ההתנהגות הפאראפילית.

פאראפיליה מבחירה נפוצה הרבה יותר מפאראפיליה מועדפת, וזו אף נפוצה יותר מפאראפיליה ייחודית.

פאראפיליות מבחירה עלולות להפריע לעיתים ליחסים זוגיים יציבים, כאשר בן\בת הזוג מגלה אותן במפתיע. פאראפיליות מועדפות מפריעות לעיתים קרובות ליחסים זוגיים יציבים. תקשורת פתוחה ותמיכה הדדית עשויות להקטין או למנוע הפרעות מעין אלה בשני המקרים. פאראפיליות ייחודיות מונעות בדרך כלל יחסים זוגיים רגילים, אפילו כאשר האדם בעל ההפרעה הפאראפילית רוצה ביחסים כאלה. לכן, פאראפיליה ייחודית גורמת לעיתים קרובות לבידוד חברתי ולהתבודדות. במקרים קיצוניים, עיסוק מתמיד בפאראפיליה מועדפת, או ייחודית, בא במקום הרצון לקיום יחסי זוגיות אוהבים.

תצפיות בהתנהגות פאראפילית תרמו לחיזוק הידע המדעי על המנגנונים של משיכה מינית ותשוקה מינית, כגון החתמה התנהגותית. מחקרים יסודיים אף הובילו למסקנות הזמניות כי תהליכים ביולוגיים נורמליים עלולים לעיתים להתבטא בדרכים לא רגילות לפחות אצל חלק מן הפאראפילים וכי ביטויים לא רגילים אלה באים לעיתים לאחר אירועים מסוימים (בדרך כלל טראומטיים) בתקופת ההתבגרות המינית. נטיות אלה נגרמות בדרך כלל על ידי התניה קלאסית, כך שהעוררות המינית הופכת לתגובה מותנית לגירויים ומצבים אשר לא גורמים בדרך כלל לתגובה מינית והיא מוחתמת באדם בדרך של התניה אופרנטית כיוון שהתגובה המינית הופכת לחיזוק חיובי.

קיימות השקפות דתיות הרואות בחלק מן הפאראפיליות, או כולן, כסטיות מן הדרך שבה אדם צריך לנהוג על פי הציווי האלוהי, או על פי התוכנית האלוהית. אף שדתות שונות דוחות התנהגות פאראפילית, הן אינן אחידות בהשקפתן באשר לאופיה של התנהגות זו. חלקן רואות בה חטא, אחרות הפרעה נפשית, יש אף שרואות בה ביטוי לנטייה מינית בלתי מזיקה. מרכיב נוסף בהשקפה הדתית על פאראפיליה מתמקד בשאלה האם מדובר בדחף שאינו בא לידי ביטוי, או בהתנהגות.

ככלל, החוק במדינות רבות מתערב בהתנהגות פאראפילית כאשר התנהגות זו נוגעת לילדים או למתבגרים בטרם הגיעו לגיל כשירות משפטית, כאשר ההתנהגות כוללת אנשים אחרים ללא הסכמתם, בין בחשיפה פומבית ובין בהצצה, כאשר ההתנהגות גורמת לסבל או פגיעה בבעלי חיים, כאשר ההתנהגות נקרופילית, כאשר מדובר בהתנהגות מטרידה, מעוררת פחד, פציעה, או תקיפה בעלת אופי מיני. באופן נפרד, קיימת בדרך כלל אף הגבלה משפטית על הפצת חומרים פורנוגרפיים המתעדים התנהגויות כאלה.

אקסהיביציוניזם ללא הסכמה, אף הוא מהווה עבירה פלילית ברוב המדינות. התנהגות סאדו-מאזוכיסטית ללא הסכמה עלולה להוות תקיפה פלילית. יש מדינות האוסרות אף על פעילות סאדו-מזוכיסטית בהסכמה ומטילות אחריות אזרחית על הפוגע לכל נזק שנגרם לנפגע.

בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, מחזות של פאראפיליה אשר צונזרו בעבר וזכו לסטיגמה חברתית, נעשו נפוצים יותר בתרבות העממית בארצות המערב.

• סאדו-מאזוכיזם: בסרט האיטלקי משנת 1974, שוער הלילה, חבשה השחקנית שארלוט רמפלינג כובע מדים נאצי בסצנת מין סאדו-מזוכיסטית. כאשר יצא הסרט לאקרנים, זעזעה תמונה זו רבים. אולם, במהלך השנים הלכו והתרבו מחזות דומים והופיעו בירחונים פורנוגרפיים המוניים כגון פלייבוי ופנטהאוז ולבסוף הפסיקה תופעה זו לעורר כל תגובה.
• אפבופיליה (משיכה למי שזה עתה בגר מינית): בשנת 1999 השימוש הפטישיסטי במדי בית ספר עזר להפוך את הווידאו קליפ של השיר "…Baby One More Time" (של הזמרת בריטני ספירס) ללהיט ענק.
• זואופיליה (משיכה לחיות) שימשה כנושא למספר סרטים ובעיקר קומדיות פופולריות, כולל "מסיבת רווקים", "כל שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" (בכיכובו של וודי אלן), ועוד. כל אלה מציגים את הנושא בדרך המעוררת צחוק ולא בדרך מינית. התייחסות רצינית יותר לזואופיליה נמצאת בסרט האיטלקי Padre padrone בבימוי פראטלי טאביאני משנת 1977, אשר הוצג אף בישראל.
• קופרופיליה (משיכה לצואה): סרטים פורנוגרפיים מסוג קופרופיליה המציגים הנאה מינית מצואה, כולל אכילתה, פופולריים מאוד בעיקר בגרמניה (השחקנית האוסטרית ורוניקה מוזר נחשבת לחלוצה של ז'אנר זה) וברזיל (סרטיה של חברת "MFX Media", כולל "שתי בנות כוס אחת"). שיריה של להקת הגריינדקור והגורגריינד הישראלית Abosranie Bogom עוסקים בקופרופיליה ומין אנאלי, ורבים זוקפים לזכותה את יצירת תת-הז'אנר "קופרוגריינד". השיר "Alophen Baby" של להקת הפאנק Teddy & The Frat Girls (נקראה בעבר "Sheer Smegma") עוסק בקופרופיליה.

• מיניות

מדיה וקבצים בנושא פאראפיליה בוויקישיתוף

• פאראפיליות, דף שער בספרייה הלאומית