מיכה אודנהיימר נולד בברקלי וגדל כאורתודוקסי-מודרני בלוס אנג'לס.
הוא למד באוניברסיטת ייל, שם התמחה במדעי הרוח וב-1980 השלים בהצטיינות תואר ראשון בדת. בשנתו הראשונה באוניברסיטה השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים בישראל והחל להתעניין במוסד החסידות, לאחר שלמד עם הרב גדליהו אהרון קניג, ממנהיגי קהילת חסידי ברסלב. ב-1984 הוסמך אודנהיימר לרבנות בידי הרב משה פיינשטיין, והרב מיכאל בירנבאום, מישיבת 'מתיבתא תפארת ירושלים' בניו-יורק. הוא הושפע רבות ממשנתו ופועלו של הרב שלמה קרליבך. אודנהיימר מתאר את עצמו כאורתודוקסי פוסט-מודרני.
קריירה עיתונאית
אודנהיימר החל לעסוק בעיתונאות ב-1988, עם עלייתו לישראל. הוא כתב במשך זמן רב לעיתון "הארץ"[4], ל-Jerusalem Report[5] ולמגזין ארץ אחרת, ובנוסף כתב לעיתונים וושינגטון פוסט[6], Foreign Policy[7], London Times ולעיתונים נוספים. עבודתו העיתונאית התמקדה בעיקר בשני תחומים; דיווח מאזורי משבר ממדינות מתפתחות, ביניהן אתיופיה, סומליה, נפאל, בורמה, הודו, עיראק, אינדונזיה, בנגלדש, תאילנדוהאיטי וטרנדים רוחניים וקבוצות דתיות חדשות בעולם היהודי.
אודנהיימר עבד באתיופיה בזמן עליית יהודי אתיופיה בשנים 91–1990 ודיווח ממבצע שלמה במאי 1991. כמו כן הוא היה באתיופיה בעת המרד באדיס אבבה.
כתיבתו על "היהודים האבודים של קווארה[8]" שהתפרסם ב-Jerusalem Report, ביחד עם סרטו הטלוויזיוני שהוצג בערוץ 1, תרמו לעלייתם של כ-2000 יהודים אתיופים בשנים 1999–2000. על כך, אודנהיימר קיבל את פרס בוריס סמולר לעיתונאות[9]. לאחר נסיעה לנפאל ב-2001, לאזורים שהוחזקו על ידי המאואיסטים, אודנהיימר היה הראשון שכתב על המרד המאואיסטי[10] לעיתון אמריקאי מרכזי.
אודנהיימר היה בין הכותבים הראשונים שקראו להתמקד ולהדגיש את החיבור היהודי לצדק חברתי בהקשר של תהליכי כלכלה גלובלית[12][13][14][15].ב"יהדות וצדק חברתי בעידן של גלובליזציה[16]", הוא מציג ביקורת על גלובליזציה נאו-ליברלית, בהתבסס על קריאה בתנ"ך המשלבת נרטיבים מרכזיים וסיפורים ידועים.
בשנים 90–1988, אודנהיימר היה חלק מהקבוצה שייסדה את "אלול"[23], בית המדרש הראשון שנוצר כשותפות בין יהודים חילוניים ודתיים.
פעילות הומניטרית
האגודה הישראלית ליהודי אתיופיה
האגודה האמריקאית ליהודי אתיופיה לקחה חלק במבצע משה ומבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה. ב-1993 האגודה בחרה באודנהיימר לייצג אותה בישראל במשך שנת פעילותם האחרונה, לאור תכנונם לסגור את האגודה עם תום מבצעי העליות מאתיופיה. במשך שנה זאת, אודנהיימר הגיע למסקנה שהדיור שניתן לעולים החדשים, וכן מדיניות החינוך של הממשלה הישראלית והסוכנות היהודית, לא יובילו לשילוב מוצלח של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.
במטרה להביא לרפורמות בסוגיות אלה, הוא ייסד את האגודה הישראלית ליהודי אתיופיה[1], בעזרתם של ניית שפירו, וויל רקאנט וסוזן פולאק מהאגודה האמריקאית. במשך חמש שנים אודנהיימר פעל לשינוי סוגיות שונות במדיניות הקליטה. האגודה עוררה מודעות בקרב החברה הישראלית והעולם היהודי, ולחמה עבור זכויות דיור, הנהגה דתית וסוגיות נוספות. כיום האגודה נקראת 'האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה', ומנוהלת על ידי צעירים מהקהילה האתיופית בישראל.
"תבל בצדק"
ב-2006 ייסד אודנהיימר את עמותת "תבל בצדק"[24], פלטפורמה יהודית-ישראלית לעבודה ופיתוח במדינות העולם המתפתח. תחילה התמקדה "תבל בצדק" בהתנדבות של ישראלים ויהודי התפוצות בעולם המתפתח. בתחילת 2008 החלה לעבוד באזורים הכפריים, תוך שימוש בחיזוק היכולת החקלאית כבסיס ליצירת הון ארגוני-קהילתי. בנוסף לתחום החקלאות, עבדה העמותה בשלושה תחומים נוספים: העצמת נוער, העצמת נשים והשכלה.
ביחד עם שותפה המרכזי, Nyanik Sansar[25], ארגון מקומי מקביל ל"תבל בצדק", כיום עובדת העמותה עם כ-25 אלף נפאלים תושבי הכפרים, אשר הושפעו ונפגעו מרעידת האדמה בנפאל ב-2015[26]. קרוב לאלף מתנדבים ישראלים ויהודים השתתפו בתוכניות השונות של תבל בצדק.
בעקבות רעידת האדמה בהאיטי ב-2010, פעלה העמותה בשנים 2010–2014 במחנה החילוץ הגדול ביותר בפורט-או-פרנס, וכן באזורים הכפריים ליד העיר Leogane, במוקד רעידת האדמה. בשנים 2014–2016 פעלה "תבל בצדק" גם בבורונדי[27], אך הצוות נאלץ לעזוב עקב מתח פוליטי ואירועים אלימים במדינה[28].
