בשנת 1983 נשלח שליח מטעם המוסד לאתיופיה וקרא ליהודים לצאת אל סודאן. החל ממרץ 1984 ובעקבות שינויים פוליטיים במחוז גונדר, החלו יהודי המחוז להגיע בהמוניהם למחנות הפליטים בסודאן, במספרים שאנשי המוסד, שפעלו בסודאן להעלאת יהודי אתיופיה במסגרת מבצע אחים, לא יכלו להתמודד עמם. מצבם הכללי של היהודים במחנות הדרדר והגיע לממדים של אסון הומניטרי, שבעקבות זאת הגו האמריקאים יחד עם הסודאנים והישראלים תוכנית פינוי מידית. התוכנית הופעלה ב-21 בנובמבר 1984 וכונתה "מבצע גור אריה יהודה". במקביל החל קמפיין גיוס כספים בצפון אמריקה בשם "מבצע משה", אשר גרם בסופו לעצירת המבצע והשארתם של יהודים רבים מאחור.
עם הפסקת המבצע נותרו כ-500 יהודים שהיו אמורים לעלות וכ-1,500 יהודים הפזורים בשאר המחנות. בעקבות זאת הפעילה האגודה האמריקאית את השדולה שלה בממשל האמריקאי והסודאנים הסכימו למבצע משלים של חיל האוויר האמריקאי, שכונה "מבצע יהושע/מבצע שבא". מבצע זה התבצע ב-28 במרץ1985 ובמסגרתו הועלו כל היהודים שנותרו ממבצע משה.
בראשית 1979 ולאור מחאות ולחצים הפעיל המוסד בהוראת ממשלת ישראל את מבצע אחים להעלאתם של ביתא ישראל מאתיופיה דרך סודאן. במקביל הפעילה האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה מבצע דומה בשם מבצע אליהו. במסגרת מבצעים אלו נקראו אנשי הקהילה להגיע למחנות הפליטים בסודאן ומשם נלקחו לחרטום והוטסו בטיסות מסחריות לישראל דרך עיר באירופה.
בעקבות הקריאה החלו היהודים לצעוד לסודאן, אולם בגלל המצב במדינה מספרם של היהודים שיצאו משני המחוזות העיקריים בהם חיו היה שונה מאוד. במחוז תיגראי ובאזורים בצפון מחוז גונדר שנשלטו על ידי ארגון הווינה לא היה קושי לצאת לסודאן, אולם במרבית מחוז גונדר, שבו חייו רוב היהודים, ושנשלט על ידי הממשלה המצב היה אחרת. בגלל הלחימה של הצבא מול תנועות המורדים בתקופת הטרור האדום הממשל המקומי בראשות המושל, מייג'ור תפרה מלכו, הגביל את חופש התנועה של התושבים והתנה אותה באשרות מעבר שניתנו על ידי אגודות האיכרים. למרות הקשיים הללו הצליחו מספר מוגבל לצאת לסודאן ובתגובה לכך סגר הממשל המקומי את פעילות האגודה לרווחת הפלאשים שפעלה בקרב הקהילה ועודדה יציאה, רדף את עובדיה, סגר את בתי הספר העבריים שהפעילה ואת בתי הכנסת, העביר חוקים שפגעו בחופש הדת, התנכל לבני משפחות היוצאים, עקב אחר משפחות יהודיות ואסר ועינה רבים שסייעו לכך.[2][3]
היהודים החלו להגיע בהמוניהם למחנות החל מאביב 1980 ונדרשה הקמת מערכת שתטפל בהם. בתחילה גויסו בני הקהילה ששכנו במחנות, פעילים נוצרים ומוסלמים מקרב שאר הפליטים ובהמשך גייסו הסוכנות היהודית והמוסד קבוצה מבני הקהילה בישראל שנשלחו למחנות. הקבוצה כונתה "קומיטי" בפי הפליטים היהודים והייתה אחראית להפצת כסף לפליטים, הפצת מזון, תרופות, איתור של יהודים במחנות וארגון המועמדים לעלייה.[4]
עם התקדמות המבצע גדל מספרם של היהודים במחנות והוחלט לצרף את חיל הים הישראלי במבצעים דרך הים האדום במסגרת מבצע נמל בית, אולם דרך זו ננטשה סופית באפריל 1983. בדומה לכך והחל ממרץ 1982 הופעלה דרך נוספת והיא העלאה על גבי מטוסי תובלה של חיל האוויר הישראלי. מבצעים אלו היו קטנים בהיקפם ומסוכנים וכללו כמות מוגבלת של מאות יהודים. מספרם הגדול של היהודים במחנות הביא לדאגה גם בקרב האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה שהחלה להתריע על אסון עתידי.[5] זו הפעילה את השדולה שלה בממשל האמריקאי והצליחה לערב את סוכנות הפליטים של ארצות הברית ונציגה, ג'רי וויבר, בשגרירות בסודאן בנושא.[6] החל משלהי 1982 וויבר והשגרירות בשיתוף פעולה עם שגרירות הולנד שהוציאה אשרות כניסה לפליטים למדינתה, בידיעת שירות הביטחון הסודאני, ובמימון ישראל פעלו דרך ארגון ההגירה הבין-לאומי להוצאת היהודים שמספרם החודשי הממוצע עמד על כ-120.[7][8] נוסף על מאמצים אלו חידשה האגודה את מבצע אליהו שבמסגרתו הוצאו יהודים מהמחנות, אולם זה הופסק בעקבות פרשת ג'ובה.
במהלך שנת 1982 ובשנה העוקבת החלו להתרחש מספר שינויים משמעותיים באתיופיה שהיו הזרז לנהירה גדולה של יהודים מרחבי מחוז גונדר לכיוון מחנות הפליטים. הגורם המשמעותי ביותר היה המשך המלחמה של הממשלה כנגד ארגון הווינה ומדיניותה שכללה הרעבה של אזורי הלחימה, הפצצת שווקים, הרס יבולים, ומצור כלכלי שבא ללחוץ על האוכלוסייה המקומית שתמכה בהמוניה בארגוני המורדים וזאת במקביל לבצורת שהחלה להופיע במספר אזורים בגבול שבין המחוזות וולו ותגראי. כחלק מהלחימה ארגן הווינה את הכיסים הנותרים של ארגון המורדים היחפה שהובס בטרור האדום בשם התנועה הלאומית הדמוקרטית האמהרית ויחד עמו נערכו פשיטות על מחוזות וולו וגונדר שבתגובה לכך הרחיבה הממשלה את מדיניות ההרעבה לאותם המקומות.[9] עם המשך הלחימה החל הווינה לארגן מבצעים כדי להשתלט על אזורים דרומיים לתגראי שבסופם הצליח להשתלט על אזור סימן ולהופכו לבסיס זמני של המפקדה הראשית.[10][11] החרפת הלחימה הביאה לנהירה של אוכלוסייה שהייתה באזורי הלחימה וההרעבה לתוך אזורים שלא סבלו מכך, לרבות לתוך מחוז גונדר שבו היה עודף במזון ובגידולים חקלאיים.[12] הנהירה הביאה עמה אוכלוסייה אשר נישלה את היהודים מכפריהם ומאדמותיהם, העלתה באש או השתלטה על בתיהם ובתי הכנסת ובזזה את רכושם לרבות הצאן והבקר. היהודים שנפגעו לא יכלו להגן על עצמם בגלל החוסר בגברים צעירים, שרובם הגדול נטש לסודאן קודם לכן, וזאת בנוסף לחוסר רצונן של הרשויות המקומיות לעזור.[13]
התפשטות הווינה לגונדר הביאה לשליטה בריכוזים יהודים במחוז אשר תרמה ליציאתם לסודאן.[14] שינוי משמעותי שתרם ליציאה היה הדחתו של המושל מלכו וההקלות בהגבלת התנועה על ידי המושל החדש, וסייהו סהלו.[15][16][17]
הנהירה הגדולה
רבים מהיהודים צעדו לסודאן בקבוצות מאורגנות שלרוב הודרכו על ידי אנשי הקומיטי שהחביאו מים, מזון ותרופות בדרכים. אחרים קיבלו ליווי צמוד וחמוש של לוחמי הווינה או רכשו את שירותיהם של מורי דרך נוצרים או מוסלמים ובודדים הצטרפו לקבוצת של נוצרים. הצועדים לקחו עימם רק את מה שהיה צריך למסע ולא יותר. היו שלושה מסלולים עיקריים שעברו דרך גדות הנחלים והנהרות וששימשו את הצועדים: העטברה, האנגרב והתכזה. הצועדים נמענו מלעבור דרך מחסומים צבאיים ונקודות יישוב. החציה לסודאן הייתה בקרבת העיירות מטמה, עבדארפי וחומרה בהתאמה. המסע מגונדר למחנות ארך בין עשרים לשלושים יום והמסלול כלל צעידה מיישוביהם ששכנו באזורי הווינה דגה והדגה שברמה האתיופית שבהם עברו במעברים הררים לכיוון אזור הקולה, השפלה והמדבר, ושבהם שכנו מחלות רבות שתקפו רבים וזאת בנוסף לעונת הגשמים שהחלה ושגרמה לתחלואה גבוהה. במהלך המסע רבים מתו ממחלות, מהכשת נחשים, מחוסר במזון ומים, ומירי של חיילי הממשלה. כמו כן רבים הותקפו על ידי צועדים אחרים ופורעי חוק בתקיפות שכללו אונס נשים וביזת אספקת המזון, המים והתרופות. נוסף על כן חלק מהמדריכים שאינם מבני הקהילה נטשו את הקבוצה, שדדו אותה או הסגירו אותה לצבא ולפורעי חוק וזאת לאחר שקיבלו את תשלומם.[18][19]
מצב היהודים במחנות
היהודים מגונדר החלו להגיע למחנות החל ממרץ 1984 והתרכזו בשלושה מחנות עיקריים אום רקובה, טווטוואה וואדי אל חולא וזאת בהתאם למקום חציית הגבול. באום רקובה היהודים התרכזו באזור שבו שכן מרכז הקבלה של הפליטים, שבו התקבלו פליטים חדשים, ובו היו אוהלים ובקתות. באזור הזה היו בנובמבר, ערב המבצע, כ-9 אלף יהודים. מחנה אום רקובה נוהל על ידי הנציבות הסודאנית לפליטים שיוצגה במקום בידי שני אזרחים שוודים ממועצת כנסיות שוודיה, ומועצת כנסיות סודאן אשר היו תלויות באספקה מנציבות האו"ם לפליטים. מחנה ואדי אל חולא נוהל על ידי רופאים קנדים למען פליטים אפריקאים, ובהם היהודי הקנדי הנרי גולד, ששמו דגש על הקהילה. אף היהודים עצמם הפיצו ביניהם את הידיעה כי יש לחפש את ד"ר גולד. ארגון זה גורש באוגוסט על ידי סודאן כאשר עזרתו לפליטים היהודים הייתה ברורה מדי.
אחת מהסיבות העיקריות לתמותה הגבוהה היה החוסר במים לשתייה והחוסר במזון. באזור היהודים באום רקובה לא הייתה כלל אספקת מים עד אוגוסט ולפני כן המים הובאו במכלים על גבי חמורים מאזור אחר במחנה ונאגרו במכלי נפט שהזדהמו והפיצו מחלות מידבקות. בטווטוואה לא הייתה שום אספקת מים ואלו הובאו מהעיר גדריף. בואדי אל חולא הפליטים שתו מים מזוהמים ביותר מנהר התכזה הסמוך עד אשר באוגוסט נחפרה באר.[20] הפצת המזון במחנות נעשתה על ידי מתנדבים והיא נשלטה על ידי הפליטים האתיופים הנוצרים ובפיקוח הנציבות הסודאנית ומתנדבי ארגוני הסיוע. היהודים הופלו בחלוקת המזון שגם כך הייתה מאוד מצומצמת ורבים מהם חיו במשך שבועות ללא מזון. אפשרות נוספת להשיג מזון הייתה בחנויות הסודאניות, וקנייה שכזו הייתה תלויה בכמות הכסף שהפיץ הקומיטי נוסף על החוסר הרב שהיה בחנויות אלו.[21] הפליטים ניסו לשמר את הדת היהודית גם כאשר הוצע להם מזון, ובעיקר בשר, שאינו כשר והעדיפו לרעוב.[22]
מבחינה בריאותית בחלק מהמחנות היו זמנים שבהם לא היה צוות רפואי כלל, בנוסף לציוד הרפואי אשר היה דל מאוד. לעיתים היה סכסוך בין ארגונים שונים על הסמכות במחנה גם כאשר היה חוסר ברופאים וארגון אחר הסכים לשלוח למקום רופא מטעמו. המחלות הנפוצות בקרב הפליטים היו מלריה, שחפת, דלקת קרום המוח, חצבת, דלקת כבד, דיזנטריה וכולרה.[23] הצפיפות הייתה הגורם העיקרי להפצת המחלות. במקור המחנות לא הוכנו לכמות פליטים גדולה והיהודים העדיפו להצטופף בבקתות ובאוהלים כיוון שזו הביאה הרגשה של ביטחון.[24] זאת ועוד, היהודים חשדו ולא ביקשו עזרה חיצונית מאנשים שלא הכירו ושלא היו חלק מקהילתם. הדבר הגיע לידי כך שחשדו בכך שמנסים להרעיל אותם ולהזריק להם גורמי מחלות ורבים נמנעו מלהגיע למרפאה וניסו לטפל במחלות בדרך מסורתית.[25]
היחסים עם הפליטים האתיופים הנוצרים תרמו גם הם למצב שהיה רע במילא. יחסים אלו הובאו מאתיופיה, לרבות היחס ליהודים כבודה ורבים מהם האשימו את היהודים ברעב, במחלות ובמוות של נוצרים. הדבר הגיע לכך שנוצרים רבים חששו לבוא למרפאה מפני שהייתה באזור שרבים מהפליטים בו היו יהודים.[26] ומעל הכול היהודים משכו תשומת לב בגלל מבצעי החילוץ החשאיים ורשת הקומיטי.[27]
מנתונים רשמיים של מחנה אום רקובה היהודים מתו בקצב של שמונה ליום. לפי רישומי המחנה בין אפריל לאוגוסט מתו 1,939 איש ש-62% מתוכם היו בני 15 ומטה.
תוכנית הפינוי
ראשיתה
באפריל ועם תום הגשמים, דיווחו ארגוני הסיוע לפליטים לוויבר על האסון ההומניטרי במחנות בקרב היהודים. וויבר ביקר באום רקובה שלאחריו השתמש בתקציב החירום של סוכנות הפליטים לרכוש מזון ותרופות והעביר את הידיעות לוושינגטון. ביוני התקבל דיווח נוסף לוויבר על העמקת המשבר במחנות שבעקבותיו ביקר שוב במחנות. לאור זאת פנה וויבר אל ניקולס מוריס, נציב סוכנות הפליטים של האו"ם בסודאן, בבקשה לעזור במשבר, אולם זה סירב לתת ליהודים יחס מועדף.[28] במקביל יידע וויבר את השגריר הורן שהודיע זאת למזכירות המדינה.[29] לאחר מכאן קיבל וויבר הוראה לטוס לז'נבה ולדון בנושא עם ריצ'רד שמיזר. אנשי סוכנות ההגירה ובהם המתאם לענייני פליטים, יוג'ין דגלאס ומשנהו ריצ'רד קרייגר החל לדון במצב מול פרינסטון ליימן סגן ראש המחלקה לענייני אפריקה במחלקת המדינה, ג'יימס פורסל ראש סוכנות הפליטים וסגנו גאנה דאווי.[30][31] בשלהי יוני פגש ושוחח קריגר עם בכיר סודאני שביקש מארצות הברית עזרה במזון, עזרה לפליטים, ונשק ללחימה אל מול המורדים בדרום המדינה. האמריקאים הציעו לשליח סיוע מוגדל תמורת הסכמה להוצאת היהודים.[31]
האמריקאים היו הראשונים לפנות לישראל בדבר מצבם של היהודים במחנות ובנוגע למבצע חילוץ וב-5 ביולי הגיע קריגר לישראל לסדרת פגישות בנושא.[35][30] במקביל יצר דאווי קשר עם ג'יימס קרלין, ראש ועד ההגירה ודחף להרחיב את הוצאת היהודים, דוואי השיב כי הוא בקשר הדוק עם יהודה דומיניץ, ראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, שסבר כי קריגר והאמריקאים לוחצים יותר מדי על ועד ההגירה בנוגע להרחבת פעילותו, ולדעתו יש לבצע מבצע ימי בפרופיל נמוך וכי ועד ההגירה מוכן לעבוד על מבצע שכזה. לאור זאת החלו הגורמים האמריקאים במחלקת המדינה להתחיל לדחוף למבצע ימי.[30] באמצע יולי נכח קריגר בכנס בינלאומי בז'נבה על פליטים אפריקאים. הוא ניצל כנס זה לפגישה עם הנציב הסודאני לפליטים, מוחמד אל-רחמן, אך זה סירב לעזור במבצע שכזה מחשש לחייו. מחשש להדלפות כינסו האמריקאים צוות מיוחד למבצע שכלל בכירים במדור לענייני אפריקה במחלקת המדינה ועם קשרים הדוקים עם הבית הלבן.[36]
הדיווחים על מה שהתרחש בחודשי הקיץ במחנות הגיעו לידי האקטיביסטים. במהלך אוגוסט פגשו פעילים יוצאי אתיופיה בראש הממשלה, יצחק שמיר, אשר הבטיח לעשות הכול.
הביקורת של האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה והאגודה הקנדית היו חלק מביקורת כללית על התנהלותה של ישראל כלפי עליית ביתא ישראל בכלל והעלייה דרך סודאן בפרט. פעילים בוועד הפועל שהשתדלו בקונגרס העלו כי מצבם של היהודים במחנות היה פרי תכנון ישראל לדלל את אוכלוסיית העולים, מה שהביא את התערבותם בקונגרס ב-1981 ו-1982 והביא אותם שוב ללחוץ על הקונגרס במהלך ספטמבר 1984 שבמהלכו דן הקונגרס במצב הקהילה בסודאן במשך כשישה ימים.
בספטמבר הגיע לוושינגטון יצחק שמיר, המשנה לראש ממשלת ישראל, ופגש במזכיר המדינה, ג'ורג' שולץ ודן איתו בדבר ההידרדרות הנוספת במחנות ובמצב הפליטים היהודים. שמיר הציע להוציא את היהודים דרך נמל התעופה בחרטום, תוך שיציאתם של פליטים אתיופים נוצריים מסודאן למדינות אחרות באמצעות סוכנויות פליטים תשמש כחיפוי נוסף על הרעב המתחולל באתיופיה.
הסכמת סודאן
גל הפליטים
במקביל הדרדר המצב במחנות שוב וזאת בגלל נהירתם של אלפי אתיופים, בעיקר מהמחוזות אריתריאה ותגראי. נהירתם של האתיופים בהמוניהם התרחשה לאור החרפת מלחמת האזרחים והרעב שהחל להופיע בעקבות אסטרטגית ההרעבה הממשלתית. רובם של הפליטים האתיופים הגיעו באופן מאורגן ונתמכו על ידי סוכנויות הסיוע של ארגוני המורדים ועד לנובמבר נהרו לסודאן בין רבע מיליון ל-300 אלף פליטים.[37]
וויבר ערך מספר פגישות עם הנציב אל-אחמדי בנושא הפליטים החדשים שבהן אל-אחמדי ביקש עזרה דחופה מארצות הברית ללחוץ על סוכנות הפליטים של האו"ם לספק בעיקר תרופות. בהמשך נערכה פגישה בין השגריר האמריקאי הורן ושר הפנים הסודאני מוריס שבה סוכם כי עזרה נוספת של האו"ם תעזור במעט. בפגישותיהם העלה וויבר את נושא היהודים ואל-אחמדי הראה נכונות להתערב בהגברת הוצאת היהודים דרך הוועד הבין-ממשלתי להגירה כיוון שהדבר יצר דימוי רע לסודאן וגרם למשבר עם ארגונים ומדינות המעוניינות לסייע לפליטים, אולם הדבר היה תלוי בהסכמת המשטרה החשאית. לאחר מכאן ארגן אל-אחמדי פגישה של וויבר והשגריר הורן עם ראש המשטרה החשאית טייב. לפני הפגישה שוחחו וויבר והורן עם ראש ה-CIA בסודאן, מילט ברדן (אנ'), שנתן את אישורו והדרכתו. בפגישה בין הצדדים השיב טייב כי ישקול מערבות אמריקאית ובפגישה נוספת, שבה נכח ברדן, ואשר כללה שיחות על תוכנית פינוי וסיוע לפלטים הסכים טייב למבצע פינוי שיערך על ידי ה-CIA. ב-21 בספטמבר הודיעו הסודאנים באופן רשמי כי ישתפו פעולה עם ארצות הברית בהוצאת היהודים.[38][39]
צוות ההיגוי
הצדדים ארגנו צוות היגוי שכלל את וויבר, כנציג האמריקאי, ושני קצינים סודאנים, מוסא סעייד ואל-פטיאה ארווה, שמונו על ידי טייב. כבר בפגישת הצוות הראשונה דחו הסודאנים מבצע פינוי ימי וזאת בגלל סכנת החשיפה שבה ומשום שמבצע כזה יהיה מבוסס על קו ישיר מסודאן לישראל. לאחר הדחייה והצעה של מספר חלופות בהן הגברה של מערבות הוועד הבין-ממשלתי להגירה שתהיה איטית החל להתגבש רעיון לרכז את היהודים במחנה טווטוואה הנמצא על הכביש לחרטום ומשם להביאם לאזור מרוחק בנמל התעופה חרטום ולהטיסם אל מחוץ למדינה.[40] הצוות בדק את הדרך המתוכננת, ואת המצב בטווטוואה שבה ירוכזו היהודים, אשר הייתה במצב טוב יותר משאר המחנות ושבה היו מרפאות, מזון ומים לשתייה. בהמשך, הגיע הצוות לאום רקובה, שבה קיבל תדריך מאנשי המשטרה החשאית במקום בדבר מצב היהודים וסייר באזור בו חיו היהודים, בנפרד משאר הפליטים, במקום מועד לשיטפונות, בשימוש במי שתייה מזוהמים, ללא מקום לאחסון מזון וללא אספקה רפואית. בהמשך פגש הצוות בקולונל דניאל דנג לאול ראש מערך האבטחה בגדריף שהסכים לספק שמירה חמושה ליהודים שירוכזו בטווטוואה, נהגים לאוטובוסים, חנויות עם אספקה, ומציאת מקומות מסתור בחרטום. לתוכנית נוספו גם חכירת מטוס פרטי לקצינים הסודאנים ולטייב לשם זירוז הגעתם למחנות, אוטובוסים, מזון לנהגים, מכשירי קשר, מוסכים, דלק, חלקי חילוף ועוד. התוכנית הועלתה על טיוטה ונשלחה אל וושינגטון. האמריקאים קיבלו את התוכנית והשיבו שתעלה לדיון עם ישראל בכנס הקרוב של נציבות הפליטים של האו"ם בז'נבה.[41]
מעורבות ישראל
בראשית אוקטובר התכנסה ישיבה של ועד ההנהלה של סוכנות הפליטים של האו"ם בז'נבה וזו נוצלה להסכמה כללית על תוכנית פינוי. בראש המשלחת הסודאנית עמד הנציב אל-אחמדי ובה נכלל קצין מטעם ראש שירות ביטחון עומאר, המשלחת האמריקאית כללה את וויבר, ארתור דוויי, קריגר וליימן. האמריקאים פגשו במשלחת הישראלית שכללה את יהודה דומיניץ, ראש מחלקת העלייה בסוכנות, נלה כץ, ראש המגבית היהודית המאוחדת בישראל. בפגישה שבה נכח גם ג'ים קרלין מהוועד הבין-ממשלתי להגירה דנו בטיוטת התוכנית שלאחריה התעקש דומיניץ על מבצע ימי ועזב את עמדתו רק לאחר לחץ אמריקאי. דומיניץ הציע בין היתר שליחה מידית של עזרה כספית ורפואית למחנות, אולם וויבר התנגד וראה בהצעה ניסיון התחמקות. הצדדים בסופו של דבר הסכימו והקימו צוות שכלל את דומיניץ, וויבר, קריגר ואיש מוסד. הצוות קיבל את טיוטת התוכנית שכללה הוצאת היהודים מסודאן בטיסות סחר ליעד שמחוץ לסודאן וממנו לישראל.[42][43][44]
לאחר זאת פגש וויבר בסודאנים שהביעו הסכמה לתוכנית והציבו תנאי, ששום ישראלי לא ידרוך על אדמת סודאן. לאחר הפגישה פגש וויבר בישראלים שהודיע להם כי יהיה ניתן לפנות את כל היהודים בחמישה-שישה שבועות והוסכם כי ישראל תהיה אחראית על מציאת כלי הטיס ותממן את המבצע. בסוף הפגישה קיבל וויבר רבע מיליון דולר להכנות וכן הסכמה סודאנית לנציג בן הקהילה שישב במחנות ויהיה אחראי על זיהוי הפליטים. עם תום סבב השיחות וויבר דן עם רובין גודמן, נציג הוועד הבין-ממשלתי להגירה בסודאן, ובו הוסכם שהוצאת היהודים על ידי הארגון תימשך גם כאשר המבצע ייושם.[42][43]
ההכנות
מיד לאחר פגישת אוקטובר החלו ההכנות למבצע שבמסגרתן כץ יצרה קשר עם בכירי המגבית היהודית המאוחדת והודיעה להם להתחיל להתכונן לערוך מגבית שתכסה את הוצאות המבצע והוצאות קליטתם של הפליטים.[45] בסודאן, וויבר והסודאנים החלו להכין את הקרקע, ובאמצעות הכסף שניתן מישראל נרכשו בין היתר אוטובוסים בעלי קיבולת גדולה, מזון, ביגוד ומים לנוסעים, דלק, חלקי חילוף ונהגים. במקביל יצאה הנחיה מהמשטרה החשאית הסודאנית לפליטים היהודים שחיו באום רקובה ובודי אל חולא להתאסף בטאוואה.[46]
בישראל, החלו הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה בהכנות לקראת הגעת העולים ואורגנו עובדים סוציאליים, צוותים רפואיים, מתורגמנים ומדריכי הוראה שהיו בעיקר מורות חיילות.[49][50] במקביל בחר המוסד בהמלצת זימנה ברהני בזכריה יונה, בנו של יונה בוגלה, כיוצא אתיופיה המוכר שישלח לסודאן. יונה תודרך בנושא ונשלח לסודאן דרך אירופה אליה הגיעה ב-18 בנובמבר.[51][52][53] עם הגעת יונה לסודאן פגש בגורמים הסודאנים המוסמכים ואת סגל השגרירות האמריקאית, אז גם הופקד צוות של המשטרה החשאית הסודאנית לשמירה עליו וכן מונה ניקולס מנדרידאס, עוזרו האישי של וויבר, כאחראי עליו.[54][55] בהמשך נפגש יונה עם הקומיטי וצוותי המוסד וערך סיור במחנות הפליטים שבהם הוחלט שהעולים הראשונים יהיו חולים וזקנים, אולם סמכותו של יונה כנציג ישראל הבכיר במקום שמחליט על העולים הביאה אי-נחת בקרב חלק מאנשי הקומיטי שהיו אחראים על כך קודם לכן.[56][57]
יישום המבצע
מבצע ההטסה
מספר העולים
21 בנובמבר - 21 בדצמבר
21
283
23
235
25
217
27
217
29
220
3
219
7
216
9
213
11
239
13
508
15
-
17
-
19
-
21
-
23 בדצמבר - 5 בינואר
23
207
24
227
25
-
26
-
27
-
28
-
29
-
30
-
31
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
214
המבצע שזכה לשם "מבצע גור אריה יהודה" החל ב-21 בנובמבר1984, אחר הצהריים, כאשר יונה נכנס לטוואווה והחל לארגן קבוצה ראשונה. הקבוצה מנתה 283 פליטים ביניהם חולים, זקנים וילדים. הפליטים הועלו לארבעה אוטובוסים והוסעו לחרטום בלוית בכירי שירות הביטחון הסודאני ובכירי השגרירות האמריקאית. כאשר הגיעו לבירה הפליטים רוכזו בבתי מחסה והמתינו להגעת המטוס שאיחר בשלוש שעות. הפליטים הועלו למטוס שהמריא לבריסל ב-4 לפנות בוקר, שם עצרו לחניית ביניים של שעתיים שבסיומה המשיכו בטיסה.[58][59] בישראל המתינה לפליטים קבלת פנים שכללה אישיים בכירים לרבות ראש הממשלה, שמעון פרס. עם נחיתת הטיסה בנמל התעופה בן-גוריון נשלחו חולים על גבי אמבולנסים שהמתינו במקום ישירות לבית החולים שיבא והשאר למרכז מעבר לעולים באשקלון. המטוסים עצמם חזרו ריקם לסודאן דרך אתונה.[60][61]
סכסוך נוסף עם הקומיטי היה בנוגע לברייה.[62][63] במהלך כל מבצעי אחים הועלו לישראל גם הברייה, אולם כאשר יונה הגיע הוא מנע את עליית הקבוצה והפריד אותה משאר הקהילה. בניגוד לכך, אנשי הקומיטי והמוסד ראו את הברייה כזכאי עלייה וככאלו שלא ניתן להתעלם מהם ולהשאירם בסודאן. לאור זאת, העלו הקומיטי והמוסד את הברייה במבצעים שהופעלו במקביל.[64][65] סכסוך אחר התרחש כאשר אנשי קומיטי ומספר עובדי מרפאת ועד ההצלה הבינלאומי לקחו כסף מפליטים יהודים והבטיחו להם שיהיו בין הראשונים לעלות. יונה דחה את הרשימות שהובאו לו ולא עמדו בקריטריונים ואוים על ידי אותם אנשי קומיטי.[66] אנשי הקומיטי לא יכלו להתקרב ליונה אשר היה תחת השגחה ביטחונית גבוהה ולכן בחרו להתפטר מתפקידם ויונה גייס אנשי קומיטי חדשים שכללו מורים לשעבר שעבדו תחת אביו, באגודה לרווחת הפלאשים, וכאלו שהומלצו על ידי חבריו.[67] לאחר מכאן המשיך המבצע ללא כל הפרעה.
החל מראשית דצמבר תדירות הטיסות עלתה ומטוס יצא מחרטום בכל 24 שעות במקום 48 שעות.[68][69]
המגבית
ביום שבו החל מבצע ההטסה התקיימה פגישה חשאית של בכיר ישראלי עם בכירי המגבית היהודית המאוחדת בקונסוליה הישראלית בניו יורק שבמהלכה ביקש לערוך מגבית של 60 מיליון דולר. בעקבות זאת וביום שלמחרת פתחה המגבית במבצע התרמה וקבעה כינוס מיוחד בנושא.
המבצע כלל תעמולה אשר התבססה על שלושה מוטיבים עיקריים:
השואה - הקמפיין השווה את הפליטים בסודאן ליהודים במחנות ההשמדה הנאציים.
המצב באתיופיה - שימוש במראות מהרעב באתיופיה שנכנס לתודעה הבינלאומית החל מאוקטובר.
יציאת מצרים - דימוי נוסף שנעשה הוא יציאתה ההמונית של ביתא ישראל לסודאן שהוצגה כיציאת מצרים, דימוי אשר הפך ראשי בקמפיין ובו נטבע השם "מבצע משה" למבצע ההטסה.
חלק מאותם מוטיבים התבססו על שקר, לרבות שהיהודים נמצאים גם הם תחת סכנת רעב, אף על פי שרוב האזורים בהם חיו היהודים לא נפגעו ואף יצרו עודפי מזון.[12]
הפסקת המבצע
פרטים על המבצע החלו לדלוף לעיתונות יומיים לפני תחילתו והתעצמו עם הזמן.[70] הראשונים לחשוף את המבצע בעקבות הדלפה היו עיתונים בארצות הברית ולאחר מכן עיתונים ישראלים וסוכנות הידיעותAP ורויטרס[דרוש מקור]. העיתון "הטיימס" פרסם בלונדון פרטים רבים על המבצע, למרות בקשת הצנזורה הצבאית בישראל לא לפרסם אותם.[71] ב-4 בינואר1985 אישר ראש ממשלת ישראל, שמעון פרס את קיומו של המבצע, ובמסיבת עיתונאים לקח את האחריות על מחדל הפרסום.[72] במקביל העלו מנהגים יהודים בצרפת, שסייעו בארגון המבצע, את הטענה המידע הודלף במתכוון על ידי גורמים דתיים בישראל שהתנגדו להעלאת יהודי אתיופיה בגלל הספק ביהדותם.[73] בעקבות זאת דרשה סודאן מישראל לעצור מיד את המבצע. קטיעת המבצע בסביבות 20 בינואר1985 הותירה יהודים רבים במחנות הפליטים. חלקם נספו וחלקם הוטסו מסודאן ומאתיופיה במבצע שבא ובמבצעים משלימים של חיל האוויר הישראלי.
בעקבות פרסום המבצע הודח נשיא סודאן ג'עפר נומיירי, באפריל 1985, בעת שהיה בביקור בארצות הברית.[74]
לקריאה נוספת
מיכה פלדמן, יציאת אתיופיה, הסוכנות היהודית לארץ־ישראל, 1998
אורי רדה, מאתיופיה דרך סודאן להר הרצל: הטרגדיה של 'מבצע משה' והמאבק להנצחה, אות למופת, 2005
גדי בן־עזר, המסע: סיפורי המסע של יהודי אתיופיה לישראל 1985-1977, מודן, 2007
מיכאל קורינאלדי, "עליית יהודי אתיופיה בעשור הרביעי: יציאת מצרים של יהודי אתיופיה", בתוך יחיעם ויץ וצבי צמרת (עורכים), העשור הרביעי: תשל"ח-תשמ"ח, הוצאת יד יצחק בן-צבי: ירושלים, 2016, עמ' 293–304.
Tudor Parfitt, Operation Moses: The Story of the Exodus of the Falasha Jews from Ethiopia, Weidenfeld and Nicolson, 1985
Louis Rapoport, Redemption song: the Story of Operation Moses, Harcourt Brace Jovanovich, 1986
Robert D. Kaplan, Arabists: The Romance of an American Elite, Simon and Schuster, 1995
Graenum Berger, Rescue the Ethiopian Jews!: a memoir, 1955-1995, J.W. Bleeker Hampton Pub. Co., 1996
Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, 2002
Howard M. Lenhoff, Black Jews, Jews, and Other Heroes: How Grassroots Activism Led to the Rescue of the Ethiopian Jews, Gefen Publishing House Ltd, 2007
Ibib, Jerry L. Weaver, "The Untold Story behind Operations Moses and Sheba", Chapter 16-17, pp. 213-259
American politician De Alva Stanwood AlexanderMember of theU.S. House of Representativesfrom New YorkIn officeMarch 4, 1897 – March 3, 1911Preceded byCharles DanielsSucceeded byCharles B. SmithConstituency33rd district (1897–1903)36th district (1903–11) Personal detailsBornJuly 17, 1846 (1846-07-17)Richmond, MaineDiedJanuary 30, 1925 (1925-01-31) (aged 78)Buffalo, New YorkCitizenship United StatesPolitical partyRepublicanSpouseAlice Colby Alexander Anne Gerl...
American politician (born 1961) John MoolenaarMember of theU.S. House of Representativesfrom MichiganIncumbentAssumed office January 3, 2015Preceded byDave CampConstituency4th district (2015–2023)2nd district (2023–present)Member of the Michigan Senatefrom the 36th districtIn officeJanuary 1, 2011 – December 31, 2014Preceded byTony StamasSucceeded byJim StamasMember of the Michigan House of Representativesfrom the 98th districtIn officeJanuary 1, 2003 –&#...
Artikel atau sebagian dari artikel ini mungkin diterjemahkan dari landing gear di en.wikipedia.org. Isinya masih belum akurat, karena bagian yang diterjemahkan masih perlu diperhalus dan disempurnakan. Jika Anda menguasai bahasa aslinya, harap pertimbangkan untuk menelusuri referensinya dan menyempurnakan terjemahan ini. Anda juga dapat ikut bergotong royong pada ProyekWiki Perbaikan Terjemahan. (Pesan ini dapat dihapus jika terjemahan dirasa sudah cukup tepat. Lihat pula: panduan penerjemaha...
The following is a list of stadiums in Taiwan, ordered by capacity. Currently all stadiums with a capacity of 5,000 or more are included. Existing stadiums # Stadium Capacity City Tenants Image 1 National Stadium 55,000 Kaohsiung Chinese Taipei national football team, Taiwan Power Company F.C. 2 Taipei Dome 40,575 Taipei some Chinese Taipei national baseball team or Chinese Professional Baseball League (CPBL) matches 3 Tainan County Stadium 40,000 Tainan some local teams matches 4 Chungcheng...
Two-electron chemical bond where both electrons derive from the same atom In coordination chemistry, a coordinate covalent bond,[1] also known as a dative bond,[2] dipolar bond,[1] or coordinate bond[3] is a kind of two-center, two-electron covalent bond in which the two electrons derive from the same atom. The bonding of metal ions to ligands involves this kind of interaction.[4] This type of interaction is central to Lewis acid–base theory. Coordina...
Halaman ini berisi artikel tentang novel. Untuk musikal dan penggunaan lainnya, lihat The Phantom of the Opera (disambiguasi). Artikel ini kekurangan informasi tentang pengembangan novel dan sejarah publikasi. Tolong kembangkan artikel untuk meliputi informasi tersebut. Rincian lebih lanjut mungkin tersedia di halaman pembicaraan. (Oktober 2019) The Phantom of the Opera Satu dari lima cat air oleh André Castaigne mengilustrasikan edisi Amerika pertama dari Phantom of the Opera (1911).Pengara...
Sporting event delegationSlovakia at the2019 European GamesIOC codeSVKNOCSlovak Olympic and Sports CommitteeWebsitewww.olympic.skin Minsk, Belarus21 – 30 June 2019Competitors74 in 13 sportsFlag bearersJuraj Tužinský (opening)Andrej Csemez (closing)MedalsRanked 37th Gold 0 Silver 1 Bronze 3 Total 4 European Games appearances (overview)201520192023 Slovakia competed at the 2019 European Games, in Minsk, Belarus from 21 to 30 June 2019. The Slovak Olympic and Sports Committee sent ...
Eko Yuli IrawanEko Yuli Irawan usai berkompetisi pada Olimpiade 2016Lahir24 Juli 1989 (umur 34)Kota Metro, Lampung[1]KebangsaanIndonesiaPekerjaanAtletTinggi157 cm (5 ft 2 in)[2]Berat62 kg (137 pon)[2]Orang tuaSaman (ayah)Wastiah (ibu)Karier olahragaNegaraIndonesiaOlahragaAngkat besiLomba61 kgDilatih olehAveenash Pandoo[2] Rekam medali Eko Yuli Irawan Rekam medali Mewakili Indonesia Angkat besi Putra PON PON XVII 56 kg S...
Attack on KurePart of the Pacific Theater of World War IITwo Japanese aircraft carriers under attack at Kure on 19 March 1945. The ship at bottom of the photo is either Amagi or Katsuragi. The other carrier is Kaiyo.Date19 March 1945LocationKure, Japan34°14′N 132°33′E / 34.23°N 132.55°E / 34.23; 132.55Status US failureBelligerents United States JapanStrength 321 aircraft 17 warshipsCasualties and losses 825 killed2 fleet carriers damaged27 aircraft shot down59 ...
Peta Dunia berbudaya Arab Pan-Arabisme adalah gerakan untuk penyatuan bangsa-bangsa dan negara di dunia Arab yang membentang dari Samudra Atlantik sampai ke Laut Arab. Hal ini berhubung erat dengan budaya nasionalisme dari bangsa Arab yang menegaskan bahwa bangsa Arab merupakan satu kesatuan dalam sebuah bangsa. Ideologi Pan-Arabisme yang sering membawa budaya serta tradisi Arab dan cenderung sekuler dan sosialis, sangat menentang kolonialisme, serta menjaga budaya dan tradisi Arab dari domin...
Indian actress Zarina WahabZarina Wahab in 2016BornVisakhapatnam, Andhra Pradesh, IndiaOccupationActressYears active1974–presentSpouse Aditya Pancholi (m. 1986)Children2; including Sooraj Pancholi Zarina Wahab is an Indian actress who predominantly worked in Hindi and Malayalam films. Known for critically acclaimed roles in Chitchor and Gopal Krishna in Hindi and Malayalam cinema with films like Madanolsavam, Chamaram, Palangal and Adaminte Makan Abu. Ear...
براد هودج معلومات شخصية الميلاد 29 ديسمبر 1974 (50 سنة) ملبورن الجنسية نيوزيلندا أستراليا الحياة العملية الفرق كلكتا نايت رايدرزمنتخب أستراليا للكريكت (2005–2008)فريق فكتوريا للكريكت (1993–2012)نادي مقاطعة لانكشر للكريكت [لغات أخرى] (2005–2011)نادي مقاطعة ليسترش�...
Delray Beach Open 2016Sport Tennis Data15 - 21 febbraio Edizione24ª SuperficieCemento CampioniSingolare Sam Querrey Doppio Oliver Marach / Fabrice Martin 2015 2017 Il Delray Beach Open 2016 è stato un torneo di tennis giocato sul cemento. È stata la 24ª edizione del Delray Beach Open, che fa parte della categoria ATP World Tour 250 series nell'ambito dell'ATP World Tour 2016. Si è giocato al Delray Beach Tennis Center di Delray Beach negli Stati Uniti, dal 15 al 21 febbraio 2016. Indice ...
Questa voce sull'argomento attori statunitensi è solo un abbozzo. Contribuisci a migliorarla secondo le convenzioni di Wikipedia. Segui i suggerimenti del progetto di riferimento. Helen Kleeb nel film Il quarto uomo (1952) Helen Kleeb (South Bend, 6 gennaio 1907 – Los Angeles, 28 dicembre 2003) è stata un'attrice statunitense. Indice 1 Filmografia parziale 1.1 Cinema 1.2 Televisione 2 Altri progetti 3 Collegamenti esterni Filmografia parziale Cinema Il quarto uomo (Kansas City Confi...
William VIII of MontpellierDied1202Noble familyGuilhemSpouse(s)Eudokia KomneneAgnes of CastileFatherWilliam VII of MontpellierMotherMatilda of Burgundy William VIII (in Occitan: Guilhem; died 1202) was Lord of Montpellier, the son of William VII and Matilda of Burgundy (1135?-1173?). William VIII married Eudokia Komnene, grand-niece of the Byzantine emperor Manuel I Komnenos.[1] They had one daughter: Marie of Montpellier Lacking a male heir William separated from Eudokia, sending her...
Carl von HasenauerKarl von Hasenauer, vers 1880FonctionRecteurTitre de noblesseBaronBiographieNaissance 20 juillet 1833VienneDécès 4 janvier 1894 (à 60 ans)VienneSépulture Cimetière central de VienneNationalité autrichienneFormation Académie des Beaux-Arts de VienneActivités Architecte, professeur d'université, enseignantAutres informationsA travaillé pour Académie des Beaux-Arts de VienneMaîtres Eduard van der Nüll, August Sicard von SicardsburgŒuvres principales Musée d'...
U.S. national memorial in Washington, D.C. Not to be confused with Washington Monument (Baltimore). For other uses, see Washington Monument (disambiguation). Washington MonumentThe Washington Monument in Washington, D.C., in 2022LocationNational Mall, Washington D.C., U.S.Coordinates38°53′22″N 77°2′7″W / 38.88944°N 77.03528°W / 38.88944; -77.03528[1]: 6, 82, 86 Area106.01 acres (42.90 ha)Height555 ft (169 m...
Cet article est une ébauche concernant une commune de l’Aube. Vous pouvez partager vos connaissances en l’améliorant (comment ?). Le bandeau {{ébauche}} peut être enlevé et l’article évalué comme étant au stade « Bon début » quand il comporte assez de renseignements encyclopédiques concernant la commune. Si vous avez un doute, l’atelier de lecture du projet Communes de France est à votre disposition pour vous aider. Consultez également la page d’aide à...
