מותה של דיאנה, נסיכת ויילס התרחש ב-31 באוגוסט 1997 בו נספתה דיאנה, נסיכת ויילס יחד עם ידידה המיליונר ומפיק הסרטים המצרי, דודי אל-פאיד בתאונת דרכים שהתרחשה לאחר שמכוניתו של אל-פאיד התנגשה בקיר של מנהרה מתחת לנהר הסן.

התאונה עוררה גלים רבים מאחר שהנסיכה הייתה אהובה על אנשים רבים ברחבי העולם.

ביום שבת^[1], 30 באוגוסט 1997, הנסיכה דיאנה יצאה עם מפיק הסרטים המצרי דודי פאיד, בנו של איש העסקים מוחמד אל-פאיד מנמל התעופה אולביה סרדיניה במטוס פרטי והגיעה לנמל התעופה לה בורז'ה בפריז. הם עצרו שם בדרך ללונדון, לאחר שבילו יחד את תשעת הימים הקודמים על סיפון היאכטה של מוחמד "ג'וניקל" בריביירה הצרפתית והאיטלקית. כוונתם הייתה להישאר שם ללילה. מוחמד היה ונשאר הבעלים של מלון ריץ פריז והתגורר בדירה במרחק קצר מהמלון, בקרבת שדרת השאנז אליזה.

אנרי פול, סגן ראש האבטחה בריץ, קיבל הוראה לנהוג במרצדס בנץ S280 סדאן (W140 S-Class) שנת 1994 משוריין בצבע שחור כדי לחמוק מהפפראצי; רכב הטעיה יצא מהמלון ראשון מהכניסה הראשית בכיכר ונדום, ומשך אליו המון צלמים. לאחר מכן דיאנה ופאיד יצאו מהכניסה האחורית של המלון, בסביבות השעה 00:20 ב-31 באוגוסט CEST (22:20 ב-30 באוגוסט UTC), לכיוון דירת פאיד. ההטעיה נעשתה כדי להימנע מכמעט שלושים צלמים שהמתינו מול המלון. דיאנה ופאיד היו הנוסעים מאחור; טרבור ריס-ג'ונס, חבר בצוות ההגנה האישית של משפחת פאיד, ישב במושב הנוסע הקדמי (הימני). היושבים לא חגרו חגורות בטיחות. לאחר שעזבו את המלון מהכניסה האחורית ב־Rue Cambon וחצו את כיכר קונקורד, הם נסעו לאורך דרך המלכה (אנ') ודרך אלברט (Cours Albert 1er) - כביש הסוללה לאורך הגדה הימנית של נהר הסיין - לתוך מעבר התחתי של כיכר de l'Alma.

בשעה 00:23 איבד פול שליטה על המכונית בכניסה למעבר התחתי. המכונית בה נסעו פגעה במכונית פיאט חולפת, סטתה שמאלה לכביש הדו-נתיבי והתנגשה חזיתית בעמוד השלושה-עשר שתמך בגג, מכיוון שלא היו במקום מעקות בטיחות. הוא נסע במהירות משוערת של 105 קמ"ש (65 מייל לשעה) - יותר מפי שניים מהמהירות המותרת של 50 קמ"ש (31 מייל לשעה). הוא הסתובב, פגע בקיר האבן של המנהרה לאחור ונעצר. הפגיעה גרמה לנזק משמעותי, במיוחד לחציו הקדמי של הרכב. עדים שהגיעו זמן קצר לאחר ההתרסקות דיווחו על עשן. עדים דיווחו גם כי צלמים רכובים על אופנועים "הקיפו את המרצדס לפני שנכנסה למנהרה".

כשארבעת הנוסעים עדיין במכונית ההרוסה, הגיעו למקום הצלמים, שנסעו לאט יותר והיו במרחק מה מאחורי המרצדס. חלקם מיהרו לעזור, ניסו לפתוח את הדלתות ולעזור לנפגעים, בעוד כמה מהם צילמו. המשטרה הגיעה כעשר דקות לאחר ההתרסקות בשעה 00:30 ואמבולנס הגיע למקום חמש דקות לאחר מכן, לפי עדים. רדיו "מידע צרפת" (France Info) דיווח כי צלם אחד הוכה על ידי עדים שנחרדו מהמאירוע. חמישה מהצלמים נעצרו ישירות. מאוחר יותר, שניים אחרים נעצרו וכ-20 גלילי סרט נלקחו ישירות מהצלמים. המשטרה גם תפסה את רכביהם לאחר מכן. כוחות כיבוי גם הגיעו למקום כדי לסייע בפינוי הקורבנות.

ריס-ג'ונס עדיין היה בהכרה, עם פציעות קשות בפנים מרובות וחבלה בראש. כריות האוויר של הנוסעים הקדמיים פעלו כרגיל. דיאנה, שישבה במושב הנוסע האחורי הימני, הייתה גם היא עדיין בהכרה אך פצועה באורח אנוש. ההתרסקות השפיעה בעיקר על הצד הימני של גופה, מה שמעיד על כך שהיא ישבה הצידה במושב שלה בזמן הפגיעה. צלעותיה וזרועה נשברו ועצם הצווארון הימנית שלה נעקרה, והיא סבלה מנפיחות וחבלות במוח. דווח שהיא מלמלה שוב ושוב, "אוי אלוהים", ולאחר שהצלמים ועוזרים אחרים נדחקו על ידי המשטרה, "עזוב אותי בשקט". ביוני 2007, הסרט התיעודי של ערוץ 4 "דיאנה: העדים במנהרה" טען שהאדם הראשון שנגע בדיאנה היה הרופא התורן פרדריק מייליז, שהגיע במקרה למקום. מייליז דיווח שלדיאנה לא היו פציעות נראות לעין, אבל היא הייתה בהלם. כמו כן, דווח שהיא הייתה מוטרדת ביותר והסירה אינפוזיה בכוח תוך כדי צעקות לא קוהרנטיות. לאחר שהורדה והורחקה מהמכונית בשעה 01:00, היא נכנסה לדום לב ובעקבות החייאת לב ריאה חיצונית, הלב שלה התחיל לפעום שוב. דיאנה הועברה לאמבולנס SAMU בשעה 01:18, עזבה את המקום בשעה 01:41 והגיעה לבית החולים Pitié-Salpêtrière בשעה 02:06.

פאיד ישב במושב הנוסע האחורי השמאלי ומותו נקבע זמן קצר לאחר מכן. גם מותו של פול נקבע עם סילוקו מההריסות. שניהם נלקחו ישירות לבית המתים בפריז, ולא לבית חולים. מאוחר יותר נמצאה לפול רמת אלכוהול בדם של 1.75 גרם לליטר דם, בערך פי 3.5 מהמגבלה החוקית בצרפת.

הפציעות של דיאנה היו נרחבות, וניסיונות ההחייאה, כולל עיסוי לב פנימי, לא צלחו. לבה נעקר לצד ימין של בית החזה, אשר קרע את וריד הריאה השמאלי העליון ואת קרום הלב. דיאנה נפטרה בבית החולים בשעה 03:00. הרופא המרדים ברונו ריו הודיע על מותה בשעה 06:00 במסיבת עיתונאים שהתקיימה בבית החולים.

מאוחר יותר באותו בוקר ביקרו בבית החולים ראש ממשלת צרפת ליונל ז'וספן ושר הפנים ז'אן-פייר שבנמנט. בסביבות השעה 17:00, בעלה לשעבר של דיאנה, צ'ארלס, שהיה אז הנסיך מוויילס, ושתי אחיותיה הגדולות, ליידי שרה מק'קורקודיל וליידי ג'יין פולוז, הגיעו לפריז. הקבוצה ביקרה בבית החולים יחד עם נשיא צרפת ז'אק שיראק והודתה לרופאים על שניסו להציל את חייה. צ'ארלס ליווה את גופתה של דיאנה לבריטניה מאוחר יותר באותו היום. הם יצאו מוילזי – בסיס חיל אוויר וילקובליי (אנ') ונחת בבסיס חיל האוויר המלכותי נורתהולט ומטוס מסע מטייסת הצבעים של המלכה (אנ') העביר את ארונה, שהיה עטוף בנס המלכותי של הממלכה המאוחדת עם ארמין (הרלדיקה). שרידיה נלקחו לבסוף לבית המתים האמרסמית' ופולהאם בלונדון לבדיקה שלאחר המוות מאוחר יותר באותו יום.

דיווחים ראשוניים בתקשורת ציינו כי המכונית של דיאנה התנגשה בעמוד במהירות של 190 קמ"ש (120 מייל לשעה), וכי המחט של מד המהירות נתקעה בעמדה זו. מאוחר יותר פורסם כי מהירות המכונית בהתנגשות הייתה 95–110 קמ"ש (59–68 מייל לשעה), בערך פי שניים מהמהירות המותרת של 50 קמ"ש (31 קמ"ש). ב-1999, חקירה צרפתית הגיעה למסקנה שהמרצדס באה במגע עם רכב אחר (פיאט אונו לבנה) במנהרה. נהג הפיאט מעולם לא נתפס באופן סופי, אף על פי שרבים האמינו שהנהג הוא לה ואן ת'אן. הרכב הספציפי לא זוהה.

רובין קוק, שר החוץ הבריטי, ציין כי אם ההתרסקות הייתה נגרמת בחלקה על ידי רדיפה על ידי פפראצי, היא הייתה "טראגית כפליים". אחיה הצעיר של דיאנה, הארל ספנסר, האשים גם את התקשורת בצהובונים במותה. חקירה משפטית צרפתית בת שמונה עשר חודשים הגיעה למסקנה ב-1999 כי ההתרסקות נגרמה על ידי פול, שאיבד שליטה במהירות גבוהה בעודו שיכור. לא הוגשו כתבי אישום נגד הפפראצי שרדפו אחר המכונית של הנסיכה.

המלכה אליזבת השנייה הביעה עצב על מותה של דיאנה. הנסיך צ'ארלס העיר את בניו לפני עלות השחר כדי לחלוק את החדשות. עם ההודעה על המוות, האתר של משפחת המלוכה הסיר באופן זמני את כל תוכנו והחליף אותו ברקע שחור, והציג תמונה של דיאנה בליווי שמה ותאריכי לידתה ומותה. כמו כן, הומצא באתר ספר תנחומים מקוון כדי שהציבור יוכל לפרסם את המחווה האישית שלו. ביום ראשון בבוקר לאחר מותה של דיאנה, המלכה, הנסיכים צ'ארלס, ויליאם והארי לבשו כולם שחורים לטקסים בכנסייה בקרתי קירק ליד טירת בלמורל. מאוחר יותר פרסמה משפחת המלוכה הצהרה, ואמרה שצ'ארלס, וויליאם והארי מחוזקים, נרגשים עמוקות ואסירי תודה על התמיכה הציבורית. הנסיכים אנדרו ואדוארד פגשו את האבלים מחוץ לארמון קנסינגטון כאמצעי זהירות כדי לבחון את מצב הרוח הציבורי, ואדוארד ביקר בארמון סנט ג'יימס כדי לחתום על ספר התנחומים. בדרכם מקראתי קירק לבלמורל, המלכה, הנסיך פיליפ, צ'ארלס, ויליאם והארי צפו במחווה הפרחונית ובהודעות שהשאיר הציבור.

צ'ארלס ובניו חזרו ללונדון ביום שישי, 5 בספטמבר. הם ערכו ביקור ללא הודעה מוקדמת כדי לראות את המחוות הפרחוניות שנותרו מחוץ לארמון קנסינגטון. המלכה, שחזרה ללונדון מבלמורל מלווה בנסיך פיליפ, המלכה האם והנסיכה מרגרט, הסכימה לשידור טלוויזיה לאומה. היא צפתה במחווה הפרחונית מול ארמון בקינגהאם וביקרה בקפלה המלכותית בארמון סנט ג'יימס, שם נשארה גופתה של דיאנה, ופגשה המונים שעמדו בתור לחתום על ספרי התנחומים. גם אחיה של דיאנה, ארל ספנסר, וגיסתה לשעבר, שרה, הדוכסית מיורק, ביקרו בארמון סנט ג'יימס.

משפחת המלוכה ספגה ביקורת על עמידה נוקשה בפרוטוקול, ומאמציהם להגן על פרטיותם של בניה האבלים של דיאנה התפרשו כחוסר חמלה. במיוחד הסירוב של ארמון בקינגהאם להניף את הדגל המלכותי בחצי התורן עורר כותרות נזעמות בעיתונים. עמדתו של הארמון הייתה של פרוטוקול מלכותי: שום דגל לא יכול היה להתנוסס מעל ארמון בקינגהאם, שכן הדגל המלכותי מתנוסס רק כאשר המלך נמצא במגוריו, והמלכה הייתה אז בסקוטלנד. בנוסף, הדגל המלכותי אף פעם לא מתעופף בחצי התורן מכיוון שהוא דגל הריבון ואף פעם אין מצב בו אין שלטון, שכן המלך החדש מחליף מיד את קודמו. לבסוף, כפשרה, דגל הממלכה המאוחדת הונף בחצי התורן כשהמלכה יצאה למנזר וסטמינסטר ביום ההלוויה. זה יצר תקדים, וארמון בקינגהאם הניף לאחר מכן את דגל זה גם כשהמלך לא נמצא במגוריו.

קרע בין הנסיך צ'ארלס למזכירה הפרטי של המלכה, סר רוברט פלוז (גיס של דיאנה) על אופי ההלוויה, דווח בתקשורת, כאשר צ'ארלס דרש הלוויה ציבורית ופלוז תמך ברעיון של הלוויה פרטית. מאוחר יותר פרסם הארמון הצהרה המכחישה שמועות כאלה. ועדת ההלוויה בארמון בקינגהאם רצתה שלוויליאם ולהארי יהיה תפקיד גדול יותר בהלוויה של אמם. גורמים רשמיים ברחוב דאונינג הציעו שהם יוכלו להיות בכרכרת ההלוויה, אך נתקלו בהתנגדות של הנסיך פיליפ, שלפי הדיווחים הצהיר "הם בדיוק איבדו את אמם. אתה מדבר עליהם כאילו הם סחורות". הנסיך הארי אמר ב-2017 כי מותה של אמו גרם לדיכאון ואבל חמורים. ויליאם היה בן 15 והארי היה בן 12 כשדיאנה מתה.

ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר אמר כי הוא "הרוס לחלוטין ממותה של הנסיכה". נשיא ארצות הברית ביל קלינטון אמר כי הוא ואשתו, הילרי קלינטון, היו "עצובים מאוד" כשנודע להם על מותה. קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם אמר כי מותה "גזל מהעולם קול עקבי ומחויב לשיפור חייהם של ילדים סובלים ברחבי העולם". באוסטרליה, סגן ראש הממשלה, טים פישר, גינה את הפפראצי על סיקור נלהב יתר על המידה של דיאנה. נשיא רוסיה בוריס ילצין שיבח את עבודת הצדקה של דיאנה בהצהרה שאמרה: "כולם יודעים על תרומתה הגדולה של הנסיכה דיאנה לעבודת צדקה, ולא רק בבריטניה הגדולה". בין פוליטיקאים נוספים ששלחו הודעות תנחומים היו ראש ממשלת אוסטרליה ג'ון הווארד, נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה, ראש ממשלת קנדה ז'אן כרטין, ראש ממשלת ניו זילנד ג'ים בולגר וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. גם בית הנבחרים האוסטרלי ובית הנבחרים של ניו זילנד העבירו הצעות תנחומים פרלמנטריות. ממשלת קנדה, כמו גם מחוזות בודדים במדינה, הקימה ספרי תנחומים מקוונים ובאופן אישי בבנייני הפרלמנט שלהם, וטקסים אזכרה נערכו ברחבי המדינה.

לאחר מותה, נציגים בוועידה בינלאומית באוסלו לאיסור מוקשים ספדו את דיאנה, שהייתה פעילה נלהבת לאיסור מטעני החבלה. אמנת אוטווה, שיצרה איסור בינלאומי על שימוש במוקשים נגד אדם, אומצה באוסלו, בספטמבר 1997 ונחתמה על ידי 122 מדינות באוטווה ב-3 בדצמבר 1997. עבודתה של דיאנה בנושא המוקשים תוארה כבעלת השפעה בחתימה על האמנה.

בלונדון, אלפי אנשים נשאו זרי פרחים ועמדו מחוץ לארמון בקינגהאם לאחר הידיעה על מותה. אנשים התחילו להביא פרחים תוך שעה לאחר החדשות. ה-BBC הניף את דגליו בחצי התורן. הן הרדיו והן הטלוויזיה שידרו את ההמנון הבריטי, "אלוהים נצור את המלכה", בתגובה למותה של דיאנה, כתקדים למותו של בן משפחת המלוכה. אלגיה פורסמה על ידי טד יוז לציון מותה. אירועי הספורט בבריטניה אורגנו מחדש, עם דרישות למנכ"ל התאחדות הכדורגל של סקוטלנד להתפטר עקב תגובתם המאוחרת לשינוי מועד מוקדמות המונדיאל של סקוטלנד.

אנשים בארצות הברית היו בהלם ממותה. בסן פרנסיסקו, כ-14,000 אנשים צעדו בעיר בתהלוכה ב-5 בספטמבר כדי לחלוק כבוד לדיאנה, וכיבדו אותה על עבודתה למען חולי איידס. בלוס אנג'לס, יותר מ-2,500 אנשים הפכו מגרש בייסבול למזבח מואר נרות בטקס זיכרון שהוכן על ידי ארגון איידס. בפריז, אלפי אנשים ביקרו באתר ההתרסקות ובבית החולים בו מתה דיאנה, והשאירו זרי פרחים, נרות והודעות. אנשים הביאו פרחים וגם ניסו לבקר במלון ריץ. ערב ההלוויה השתתפו 300 מבני הקהילה הבריטית בפריז בטקס הנצחה. גם קורבנות מוקשים באנגולה ובבוסניה כיבדו את דיאנה, והצביעו על האופן שבו מאמציה סייעו להעלות את המודעות לגבי הנזק שנגרם על ידי מוקשים. בבוסניה, ניצול מוקשים, יסמינקו בייליץ', שפגש את דיאנה רק שלושה שבועות קודם לכן, אמר: "היא הייתה חברה שלנו". במצרים, מולדתו של דודי פאיד, ביקרו אנשים בשגרירות בריטניה בקהיר כדי לחלוק כבוד ולחתום על ספר תנחומים. בעקבות מותה סלבריטאים רבים כולל שחקנים וזמרים האשימו את הפפראצי וגינו את התנהגותם הפזיזה.

האם תרזה, שפגשה את דיאנה כמה חודשים לפני מותה, הביעה את צערה והתפילות נערכו במיסיונרי הצדקה למען דיאנה. הבישוף של ברדפורד דייוויד סמית' ומועצת המסגדים של ברדפורד ערכו תפילות על ידי הקהילה הנוצרית והמוסלמית. הרב יונתן זקס ניהל תפילות על ידי הקהילה היהודית בבית הכנסת המערבי מארבל ארץ', והקרדינל באזיל הום ניהל את מיסת הרקוויאם הרומית-קתולית שהתקיימה בקתדרלת וסטמינסטר.

במהלך ארבעת השבועות שלאחר הלווייתה, שיעור ההתאבדויות באנגליה ובוויילס עלה ב-17% ומקרים של פגיעה עצמית מכוונת ב-44.3% בהשוואה לממוצע בתקופה זו בארבע השנים הקודמות. חוקרים מציעים שהדבר נגרם על ידי אפקט ה"ההזדהות", שכן העלייה הגדולה ביותר בהתאבדויות הייתה על ידי אנשים הדומים ביותר לדיאנה: נשים בגילאי 25 עד 44, ששיעור ההתאבדויות שלהן עלה ביותר מ-45%. מחקר נוסף הראה ש-50% מהבריטים ו-27% מהאמריקאים הושפעו מאוד ממותה בדומה למקרה בו מישהו שהם מכירים מת. המחקר גם הגיע למסקנה שבאופן כללי נשים נפגעו יותר מגברים בשתי המדינות. אותו מחקר הראה כי "מאמצי הצדקה" ו"היכולת להזדהות עם אנשים רגילים" של דיאנה היו בין הגורמים העיקריים שגרמו להערצה ולכבוד על ידי אנשים. בשבועות שלאחר מותה שירותי הייעוץ דיווחו על עלייה במספר שיחות הטלפון של האנשים שביקשו עזרה עקב אבל או מצוקה.

מותה של דיאנה השפיע בעיקר על אנשים שכבר היו פגיעים ויכלו להזדהות איתה כ"אישיות ציבורית שנתפסה כבעייתית פסיכולוגית, אך נראה כי ביצעה התאמה בונה". מחקר אחר תיאר את מותה והלוויה של דיאנה כגורמי לחץ טראומטיים בעלי השפעות פסיכולוגיות שניתן "להשוות לגורמי לחץ מסורתיים המזוהים בספרות חקר הטראומה". בימים שלאחר הלווייתה נצפתה עלייה במספר האשפוזים הבלתי הולמים בבתי חולים, בעוד שמספר האשפוזים בגין פציעות טראומטיות ירד במשך שלושה חודשים לפחות, מה שמראה על שינוי אפשרי בהרגלי הנהיגה של אנשים. מותה נקשר גם ל"ירידה של 30% בקריאות למשטרה וירידה של 28% בעבירות הסדר הציבורי", אך למרות השפעתו על הגברת הדיכאון והלחץ הטראומטי, לא נצפתה עלייה משמעותית במספר מקרי החירום הפסיכיאטריים באדינבורו.

לאבל הלאומי על דיאנה היו השפעות כלכליות. בטווח הקצר, המרכז לכלכלה ומחקר עסקי (CEBR) העריך כי המכירות הקמעונאיות ירדו ב-1% באותו שבוע. עומסי תנועה במרכז לונדון כשהמונים הלכו לארמונות כדי לחלוק כבוד השפיעו לרעה על הפריון, וה-CEBR העריך שזה יעלה לעסקים 200 מיליון ליש"ט, או הפסד כולל של 0.1% מהתוצר המקומי הגולמי ברבעון השלישי של 1997. עם זאת., בטווח הארוך ה-CEBR ציפה שזה יקוזז על ידי הגדלת מכירות התיירות ומזכרות.

חלק מתחו ביקורת על התגובה למותה של דיאנה באותה תקופה כ"היסטרית" ו"לא הגיונית". כבר ב-1998 זיהה הפילוסוף אנתוני או'הר את האבל כנקודה מכוננת ב"סנטימנטליזציה של בריטניה", תופעה מונעת בתקשורת שבה דימוי ומציאות מטושטשים. מנהיג להקת אואזיס, נואל גלאגר, הגיב לתגובה: "האישה מתה. שתוק. תתגבר על זה". הביקורות הללו חזרו על עצמם ביום השנה העשירי להתרסקות, כאשר העיתונאי "ג'ונתן" פרידלנד מהגרדיאן הביע את הדעה כי, "זה הפך לזיכרון מביך, כמו רישום מתבגר מכוער ומרחם על עצמו ביומן... אנחנו מתכווצים מלחשוב על זה". בשנת 2010, תיאודור דאלרימפל הציע "סנטימנטליות, הן ספונטנית והן שנוצרה על ידי תשומת הלב המוגזמת של התקשורת, שהייתה הכרחית כדי להפוך את מותה של הנסיכה לאירוע בסדר גודל כזה, ובכך שירתה מטרה פוליטית, כזו שהייתה מטבעה חוסר הגינות בצורה המקבילה לחוסר הגינות שעומד מאחורי הסנטימנטליות הרבה עצמה".

התגובות בעקבות מותה של דיאנה היו נתונות לביקורת של כריסטופר היצ'נס. סרטו התיעודי "Princess Diana: The Mourning After" משנת 1998 האשים את התקשורת הבריטית בתפקיד חיוני ביצירת פולחן אישיות לאומי, בלתי ניתן לערעור ולעיתים היסטרי סביב דיאנה, בעוד שלפני כן הם מתחו ביקורת רבה כלפיה וכלפי המלוכה לאחר שנפרדה והתגרשה מצ'ארלס, וניהלה רומן עם דודי פאיד. היצ'נס טען שהציבור התנהג בצורה לא הגיונית ושנראה שרבים כלל לא יודעים מדוע הם מתאבלים. הוא גם בדק את רמת הצנזורה נגד הביקורת על דיאנה והמונרכיה, אך הואשם בביקורת של "האינדיפנדנט", של הגזמה בנקודה זו. המכירות של "Private Eye" ירדו בשליש לאחר שהציג שער שכותרתו "תקשורת להאשים", אשר ניסה לבקר את המעבר המיידי בתקשורת ואת דעת הקהל על דיאנה לאחר מותה מביקורתי למחמיא.

דעותיו של היצ'נס נתמכו מאוחר יותר על ידי ג'ונתן פרידלנד מ"הגרדיאן", שגם הטיל ספק בסיבה מאחורי "התפרצות ההיסטריה ההמונית" בעקבות מותה של דיאנה ותיאר זאת כ"פרק שבו הציבור הבריטי איבד את קור רוחו האופייני ועסק בשבעה ימים של זיוף. רגשנות, שהתקשורת ייבבה, ושקיפותה הוכחה כשהיא נעלמה במהירות כפי שהופיעה". בהשוואה בין הלווייתה של דיאנה לזו של וינסטון צ'רצ'יל, פיטר היצ'נס הבחין ב"הבדל במשמעת העצמית של האנשים ובעמדותיהם" בשני האירועים ההיסטוריים, כשהם מאופקים יותר בהלוויה של צ'רצ'יל אך "לא אנגליים" אצל דיאנה.

כמה מנתחי תרבות לא הסכימו. הסוציולוגית דבורה שטיינברג ציינה כי בריטים רבים קשרו את דיאנה עם שינוי חברתי וחברה ליברלית יותר ולא עם משפחת המלוכה: "אני לא חושבת שזו הייתה היסטריה, אובדן של איש ציבור יכול להיות אבן בוחן לנושאים אחרים". קרול וואלאס מהמגזין "פיפל" אמרה כי הקסם ממותה של דיאנה קשור ל"סיפור האגדה שלא נגמר באושר - פעמיים, תחילה כשהיא התגרשה ועכשיו כשמתה".

בפרק The Me You Can't See בסדרה התיעודית של Apple TV+ משנת 2021, בנה של דיאנה, הנסיך הארי, אמר שהוא הופתע מהמידה שבה הציבור הגיב למותה של אמו. בהתייחסו ליום הלווייתה, הוא אמר: "אני פשוט הולך ועושה את מה שציפו ממני, מראה את העשירית מהרגש שכולם הראו. זו הייתה אמא שלי, אפילו לא פגשת אותה.

בשנים שלאחר מותה הוקדשו לה אנדרטאות רבות. כאנדרטת זיכרון זמנית, הציבור הצטרף ל-"Flamme de la Liberté" ("להבת החירות"), אנדרטה ליד מנהרת פונט דה ל'אלמה הקשורה לתרומה הצרפתית של פסל החירות לארצות הברית. הודעות התנחומים הוסרו מאז והשימוש בה כאנדרטת דיאנה הופסק, אם כי המבקרים עדיין משאירים הודעות לזכרה. אנדרטה קבועה, מזרקת הזיכרון של דיאנה, הנסיכה מוויילס, נפתחה על ידי המלכה בהייד פארק בלונדון ב-6 ביולי 2004, ואחריה פסל בגן השקוע של ארמון קנסינגטון, אשר נחשף על ידי שני בניה ב־1 ביולי 2021.

לאחר מותה, חבר מועצת המנהלים של כיפת המילניום הציע לעצב מחדש ולהרחיב את הפרויקט "כדי להכיל, למשל, בית חולים, עסקים, ארגוני צדקה, בתי מגורים פרטיים, בשם 'מרכז הנסיכה דיאנה' ". הרעיון בוטל מאוחר יותר.

על פי החוק האנגלי, נדרשת חקירה במקרים של מוות פתאומי או בלתי מוסבר. חקירה משפטית צרפתית כבר בוצעה אך הדו"ח שהופק בה, באורך 6,000 עמודים, מעולם לא פורסם. ב-6 בינואר 2004, שש שנים לאחר מותה של דיאנה, נפתחה בלונדון חקירה שנערכה על ידי מייקל בורגס, חוקר מקרי המוות של משק בית המלכה. הוא ביקש מנציב משטרת המטרופולין, סר ג'ון סטיבנס, לערוך בירורים בתגובה להשערות כי מקרי המוות אינם תאונה וממדענית משפטית בשם אנג'לה גלופהוזמן לבחון את הראיות המשפטיות. חקירת המשטרה דיווחה על ממצאיה במבצע פאג'ט בדצמבר 2006.

בינואר 2006, לורד סטיבנס הסביר בראיון ב-"GMTV" כי המקרה מורכב יותר ממה שחשבו פעם. ה"סאנדיי טיימס" כתב ב-29 בינואר 2006 שסוכני השירות החשאי הבריטי נחקרו בחקירה נגדית מכיוון ששהו בפריז בזמן ההתרסקות. בכתבי עת רבים הוצע כי סוכנים אלה עשויים להחליף את דגימת הדם של אנרי פול בדגימת דם אחרת (אם כי לא הובאו לכך עדויות).

חקירות מותם של דיאנה ופאיד נפתחו ב-8 בינואר 2007, כאשר אליזבת באטלר-סלוס פעלה כסגנית חוקר מקרי המוות של משק הבית של המלכה עבור חקירת דיאנה ועוזרת סגן חוקר מקרי המוות עבור סארי בחקירת פאיד. באטלר-סלוס התכוונה במקור לחקור ללא חבר מושבעים; החלטה זו בוטלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, וכן על ידי סמכות השיפוט של חוקר מקרי המוות של בית המלכה. ב-24 באפריל 2007, באטלר-סלוס פרשה מתפקידה, ואמרה שאין לה את הניסיון הנדרש כדי להתמודד עם חקירה מול חבר מושבעים. תפקיד חוקר מקרי המוות של החקירות הועבר ללורד השופט סקוט בייקר, שנכנס רשמית לתפקיד ב-13 ביוני בתור חוקר מקרי המוות במערב לונדון הפנימית.

ב-27 ביולי 2007, פרסם בייקר, בעקבות ייצוגים לעורכי הדין של בעלי העניין, רשימה של נושאים שעלולים לעלות בחקירה, שרבות מהן טופלו בפירוט רב במבצע פאג'ט:

1. האם טעות נהג מצד אנרי פול גרמה או תרמה לגורם ההתנגשות.
2. האם יכולתו של אנרי פול לנהוג נפגעה עקב שתייה או סמים.
3. האם פיאט אונו או כל רכב אחר גרם או תרם להתנגשות.
4. האם פעולות הפפראצי גרמו או תרמו לגורם ההתנגשות.
5. האם מתווה ובניית הכביש/מנהרה היו מסוכנים מטבעם ואם כן, האם זה תרם להתנגשות.
6. האם אורות בהירים/מהבהבים תרמו או גרמו להתנגשות, ואם כן, מה מקורם.
7. ההחלטה של מי הייתה שדיאנה ודודי אל פאיד יצאו מהכניסה האחורית לריץ ושאנרי פול ינהג ברכב.
8. תנועותיו של אנרי פול בין 7 ל-10 בערב ב-30 באוגוסט 1997.
9. ההסבר לכסף שהיה ברשותו של אנרי פול ב-30 באוגוסט 1997 ובחשבון הבנק שלו.
10. האם אנדנסון, צלם שעקב אחרי הנסיכה בשבוע שלפני מותה, היה בפריז בליל ההתנגשות.
11. האם חייה של דיאנה היו ניצלים אם היא הייתה מגיעה לבית החולים מוקדם יותר או אם הטיפול הרפואי שלה היה שונה.
12. האם דיאנה הייתה בהריון.
13. האם דיאנה ודודי אל פאיד עמדו להכריז על אירוסיהם.
14. האם ואם כן באילו נסיבות חששה הנסיכה מוויילס לחייה.
15. הנסיבות הנוגעות לרכישת הטבעת.
16. הנסיבות שבהן נחנטה גופתה של דיאנה.
17. האם העדויות של טומלינסון שופכות אור על ההתנגשות.
18. האם לבריטים או לכל שירותי ביטחון אחרים הייתה מעורבות כלשהי בהתנגשות.
19. האם היה משהו חשוד ב(1) פירצת צ'רו או (2) בהפרעה בסוכנות Big Pictures.
20. האם התכתבות השייכת לדיאנה (כולל חלק מהנסיך פיליפ) נעלמה, ואם כן מהן הנסיבות.

החקירות החלו רשמית ב-2 באוקטובר 2007 עם השבעתו של חבר מושבעים של שש נשים וחמישה גברים. לורד השופט בייקר מסר הצהרת פתיחה ארוכה ונתנה הנחיות כלליות לחבר המושבעים והציגה את הראיות. ה-BBC דיווח כי מוחמד אל-פאיד, לאחר שחזר מוקדם יותר על טענתו כי בנו ודיאנה נרצחו על ידי משפחת המלוכה, מתח מיד ביקורת על הצהרת הפתיחה כמוטה.

בחקירה נשמעו עדויות מאנשים הקשורים לדיאנה ולאירועים שהובילו למותה, כולל ריס-ג'ונס, מוחמד אל-פאיד, פול בורל, אמה החורגת של דיאנה, והראש של MI6 לשעבר.

לורד השופט בייקר החל את הסיכום שלו בפני חבר המושבעים ב-31 במרץ 2008. הוא פתח בכך שאמר לחבר המושבעים "אף אחד חוץ ממך ואני, ואני חושב, האדון בגלריה הציבורית עם דיאנה ופאיד מצוירים על המצח שלו ישב לאורך כל מילה של ראיה" והגיע למסקנה כי אין "שמץ של ראיה" לכך שמותה של דיאנה הוזמן על ידי הנסיך פיליפ או אורגנה על ידי שירותי הביטחון. הוא סיכם את סיכומו ביום רביעי, 2 באפריל 2008. לאחר שסיכם, חבר המושבעים פרש לשקול חמישה פסקי דין, כלומר הריגה בלתי חוקית ברשלנות של אחד או שני הרכבים הבאים או של פול; מוות בשוגג או פסק דין גלוי. חבר המושבעים החליט ב-7 באפריל 2008 שדיאנה נהרגה שלא כדין על ידי "נהיגה ברשלנות חמורה של כלי הרכב הבאים [הפפראצי] ושל נהג מרצדס אנרי פול". הנסיכים ויליאם והארי פרסמו הצהרה שבה אמרו שהם "מסכימים עם פסקי הדין שלהם ושניהם אסירי תודה". מוחמד אל-פאיד אמר גם שהוא יקבל את פסק הדין ו"נוטש את הקמפיין בן 10 השנים שלו להוכחה שדיאנה ודודי נרצחו בקונספירציה".

עלות החקירה עלתה על 12.5 מיליון ליש"ט, חקירת חוקר מקרי המוות עלתה 4.5 מיליון ליש"ט; 8 מיליון פאונד נוספים הוצאו על חקירת משטרת המטרופולין. זה נמשך 6 חודשים ושמע 250 עדים, כשהעלות ספגה ביקורת קשה בתקשורת.

אף על פי שהחקירה הצרפתית הראשונית מצאה שדיאנה מתה כתוצאה מתאונה, הועלו כמה תיאוריות קונספירציה. מאז פברואר 1998, אביו של פאיד, מוחמד אל-פאיד, טען כי ההתרסקות הייתה תוצאה של קשר, ומאוחר יותר טען כי ההתרסקות בוצעה על ידי MI6 בהוראת משפחת המלוכה. טענותיו נדחו על ידי חקירה משפטית צרפתית. ב-7 באפריל 2008, החקירה של לורד השופט בייקר לגבי מותם של דיאנה ופאיד הסתיימה בכך שחבר המושבעים הגיע למסקנה שהם קורבנות של "הרג בלתי חוקי" על ידי אנרי פול ונהג הרכב הבא מנגד. גורמים נוספים היו "פגיעה בכושר השיפוט של נהג המרצדס באמצעות אלכוהול" ו"מוות המנוח נגרם או תרם לו מהעובדה שהמנוח לא חגר חגורת בטיחות, העובדה שהמרצדס פגעה בעמוד במנהרה במקום להתנגש במשהו אחר". ב-17 באוגוסט 2013, הסקוטלנד יארד חשפו שהם בוחנים את מהימנות המידע ממקור שטען שדיאנה נרצחה על ידי חבר בצבא הבריטי.

בני זוג שחזו בתאונה טענו כי התאונה בוימה^[2].