זקס, ששמו העברי יעקב צבי[1], נולד בלונדון ללואיס (איש עסקים ובעל חנות בדים) וללואיזה ליבי (לבית פרומקין[2]) גדל בפינצ'לי שבלונדון, במשפחה יהודית-אורתודוקסית.[3] למד בבית-הספר האנגליקני סנט מרי (1952–1959) ולאחר מכן בתיכון "כרייסט'ס קולג" (אנ') (1959-1962).[4]
קריירה אקדמית ורבנית
ב-1996 החל ללמוד פילוסופיה במכללת גונוויל וקאיוס שבאוניברסיטת קיימברידג' בלימודיו שם דגש על הפילוספיה של המוסר ב-1969 סיים את התואר בהצטיינות. לאחר מכן התקבל כעמית מחקר בתוכנית רונדה שבמכללה, שם למד אצל פרופסור ברנרד לואיס. בין 1970 ל-1972 למד לתואר שני בניו קולג' באוקספורד (אנ'). תוך כדי לימודיו החל להרצות בנושאי פילוספיה באוניברסיטת מידלסקס (אנ'). ב-1973 החל להרצות ב"Jews' College".
ב-1981 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מקינגס קולג' לונדון נושא הדוקטורט היה "אחריות קולקטיבית". ב-1989 התקבל כפרופסור אורח באוניברסיטת אסקס. ב-1989 החל לשמש כפרופסור אורח לתאולוגיה ולימודי דת בקינגס קולג' תפקיד אותו מילא עד 2013, בהמשך חייו שימש גם כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית ובקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון.[5]
בין הדמויות התורניות שציין כמי שהשפיעו על אישיותו הרמב"ם (שממנו "למד על חשיבות השילוב בין תורה למדע"), הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (שממנו "למד לא לפחד משום מחשבה שנמצאת בתרבות אחרת") והרב מנחם מנדל שניאורסון (שבו ראה "מנהיג של מנהיגים").[7]
הרב הראשי של בריטניה
בשנת 1991 החליף את הרב לורד יעקובוביץ כרב הראשי של בריטניה. לאחר בחירתו בתפקיד ביקש שנה כדי ללמוד את תפקיד הרבנות.[8] בתפקידו זה שם דגש על החינוך היהודי.
זקס הקפיד על שימור הקו האורתודוקסי של הרבנות הראשית הבריטית, אף שהדבר עלה לו בביקורת ובעימותים. ב-1997 החרים את הלווייתו של הרב הרפורמי והידוען הוגו גרין (אנ'), אך השתתף בטקס אזכרה לכבודו. במכתב לאב"ד לונדון הרב חנוך דב פאדווא הצטדק בטענה שבא להוקיר את "אותו האיש" כניצול שואה ולא כאיש דת, וכי צעדי פיוס כאלה נדרשו גם כדי למנוע מהרפורמים "מהרסי ומחריבי הדת" לתבוע עצמאות מהממסד בראשותו. המכתב הודלף לתקשורת ועורר שערורייה. במקרה נוסף, ב-2003, גיבה בית-כנסת בבורנמות' שמנע עלייה לתורה מלואיס ג'ייקובס – שסולק מק"ק כנסת ישראל ב-1961 באשמת כפירה בתורה מן השמים. ב-2002 כתב בספרו 'לכבוד השוני' כי "אלוהים דיבר אל האדם בשפות רבות, בנצרות לנוצרים ואסלאם למוסלמים". הדבר עורר ביקורת וחשש בקרב רבני ק"ק כנסת ישראל, ובדיון מיוחד במנצ'סטר הסביר זקס כי לא התכוון אלא לדברי הרמב"ם במשנה תורה (הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה ד') כי "וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח". המשפט הוסר במהדורה הבאה.[9]
במהלך כהונתו כרב ראשי הקים את ה"עמותה היהודית לאתיקה בעסקים", כתב העת "Women's Review", ואת הקרן "המשכיות יהודית" העוסקת בהסברה נגד התבוללות. במהלך כהונתו כרב הוציא בכל שנה ספר מהגותו, בנוסף היה בעל טור בסאנדיי טיימס והגיש פינה בשם "המחשבה היומית" בערוץ הרדיו BBC Radio 4.
החל מ-2004 הוציא את "Covenant & Conversation" - "שיג ושיח" עלונים שבועיים ובהם דברי תורה על פרשת השבוע. תוך כדי כהונתו מונה לנשיא המועצה לנוצרים ויהודים.
ביולי 2009 הוענק לו התואר "הברון זקס מאולדגייט", והוענק לו מושב לכל חייו בבית הלורדים הבריטי, הרב זקס ישב באזור ה"ספסלים שממול" (cross benches), בו ישבו לורדים א-מפלגתיים.
בשנת 2013 פרש מתפקיד הרב הראשי של בריטניה, והוחלף על ידי הרב אפרים מירוויס.[10] בצאתו מתפקידו יצא על ידי תלמידיו ומוקיריו ספר מאמרים לכבודו בשם "מורשה קהילת יעקב" בהוצאת מגיד.
זקס הרבה להיפגש עם אנשי דת ופוליטיקאים בעולם ושאף ליצור דו-שיח בין הדתות כמו גם בין מנהיגי העולם. הוא ראה את תפקידו כפילוסוף המעורב בחיי המעשה וביקש להביא לידיעת מנהיגי העולם את הגישה היהודית, כפי שהוא רואה אותה, לשאלות הפילוסופיות הגדולות, כמו גם לסוגיות המוסריות העומדות על סדר היום. כחלק מגישה זו הרבה להרצות על נושאים אלו, הרצה בין השאר בותיקן, TED, הפרלמנט האירופי ועוד.
גם לאחר עזיבתו את הרבנות המשיך לשדר ב-BBC את פינתו הקבועה "המחשבה היומית". ב-2018 הוציא את הסדרה "מוסריות במאה ה-21". הסדרה קיבלה מועמדות ב-2019 לפרס סנדפורד סנט מרטין.
2016 - פרס בראדלי, על תרומה אינטלקטואלית לציבור האמריקאי
2017 - פרס אירווינג קריסטול, (אנ') פרס מטעם AEI המוענק לאנשים שתרמו תרומה אינטלקטואלית או מעשית יוצאת דופן, לשיפור מדיניות הממשלה, הרווחה החברתית וההבנה של המערכת הפוליטית[16]
2018 - פרס Beacon of Light, מארגון StandWithUs, על פעילות למען העם הישראלי והיהודי
2018 - פרס מפעל חיים, מאת העיתון ג'ואיש ניוז, על תרומתו ליהדות ולחברה הבריטית
במפגש עם מנהיגים דתיים, הפורום הכלכלי עולמי 2009, מפגש שנתי
זקס נחשב להוגה שדוגל בפתיחות תרבותית. הוא ביקר את הגישה החרדית המתבדלת מהעולם ומהתרבות הכללית. זקס הדגיש את החשיבות של שילוב לימוד המדעים עם לימוד התורה, כבסיס להבנה עמוקה יותר של העולם ושל מקומנו בו.
בין יסודות הגותו מנה את "היהדות כקול של התקווה בשיחה האנושית, בניגוד לשיח של הטרגדיה היוונית". את הדת הוא ראה כקריאה רדיקלית לאדם לקחת אחריות על הסובב אותו ולא להיכנע לגורמים שרירותיים, דטרמיניסטיים או שלטוניים: "היחידים אינם חסרי אונים לנוכח כוחות אל-אישיים... אנו יכולים לשנות את עצמנו, ובאמצעות מערכות יחסים מיוסדות-ברית עם אחרים, אנו יכולים לשנות גם את העולם".[18]
העיקרון השני שלו היה "הכבוד לשוני": היהדות היא הדת המונותיאיסטית היחידה שאינה מתיימרת להחזיק במונופול על הדת, ולכן היא רואה בחיוב את הדיאלוג עם דתות וזרמים אחרים. בספרו "לכבוד השוני",[19] כתב על גירוש "השד האפלטוני", כלומר השתחררות המחשבה המערבית מהטענה שישנה אמת אוניברסלית אחת ושכל בני האדם זהים. לדעתו, מחשבה זו היא שעומדת בבסיסן של מלחמות הדת, הג'יהאד והאידאולוגיות הטוטליטריות, על כל הסבל הנורא שגרמו, והיא גם זו שעלולה להפוך את הגלובליזציה לתופעה המחסלת תרבויות מקומיות ומסורות ייחודיות.
העיקרון השלישי של זקס היה חשיבות חיי הרוח. לדבריו, בניגוד לתפיסתו של ניטשה שצידד ברעיון העוצמה, היהדות עוסקת בעוצמת הרעיון. העם היהודי היה הראשון בהיסטוריה שהעניק חינוך לכל בניו – 1,800 שנה לפני שהרעיון הזה אומץ באנגליה (ראו תקנת יהושע בן גמלא).
עיקרון נוסף של זקס היה האחריות היהודית לתיקון העולם כולו ומכאן גם החובה לחבר בין ההגות היהודית וההגות הכללית.[20] עוד טען כי היהדות היא התרבות היחידה בהיסטוריה שתור הזהב שלה נמצא בעתיד ולא בעבר.
עמוס עוז אמר על זקס כי הוא "אחד היהודים הבולטים ביותר בדור שלנו, לא רק בגלל ספריו הנפלאים, לא רק בגלל עבודתו הקשה כמנהיגם של רבים באנגליה ובהם גם לא יהודים, אלא בראש ובראשונה כי הוא אחד האנשים היחידים שמציעים לנו דיאלוג קשה".[21]
בספר "הבית שאנו בונים יחד", זקס מציג ניתוח של האתגרים העומדים בפני החברה הבריטית במאה ה-21 והצעה לקראת בניית חברה טובה יותר. זקס מבקר את הגישה הרב-תרבותית וטוען כי היא מחזקת פילוגים חברתיים במקום לגשר עליהם. במקום גישה זו, הוא מציע לבנות נרטיב לאומי משותף שיעניק תחושת שייכות ויעוד משותף. בנוסף, זקס מדגיש את החשיבות של חיזוק מושג "טובת הכלל", של פיתוח תרבות של נימוס ואחריות, ושל ההגנה על מרחבים נייטרליים מפני פוליטיזציה[23].
הרב זקס בדצמבר 2006
במקביל, זקס מדגיש את החשיבות של כבוד הדדי ושיתוף פעולה בין קבוצות שונות בחברה. הוא מציע גישה של אינטגרציה, שאינה מובילה להתבוללות, תוך הכרה בשונות התרבותית והדתית. הספר מציע רעיונות מעשיים לקידום שוויון, אחדות חברתית ופתרון סכסוכים בין קבוצות שונות[24]. זקס קורא לכל אזרח לקחת חלק פעיל בבניית עתיד טוב יותר, תוך הדגשת חשיבות הנתינה ותחושת השייכות[24][23][25].
סיפור יציאת מצרים כסיפור מכונן בתרבות המערבית
לדעת זקס, סיפור יציאת מצרים, אינו רק סיפור מקראי לאומי, אלא סיפור שהשפיע עמוקות על תולדות הפוליטיקה במערב. לדעתו, הרפורמציה, המצאת הדפוס ותרגום התנ"ך לשפות רבות תרמו להפצת המסר המקראי בקרב ההמונים. זה המקור "שממנו שאבו אנשים השראה לנתץ כבלי עבר ולבנות חברה חדשה על אדני החירות"[26]. הוא שימש כבסיס רעיוני למאבקים רבים למען חירות ושוויון, בפרט בבריטניה ובארצות הברית. מנהיגים כגון אוליבר קרומוול וג'ון אדמס ראו בארצותיהם את מימוש חזון יציאת מצרים. הרעיון של "עם נבחר" המוביל את האנושות אל החירות הפך לחלק מהזהות האמריקנית, והשפיע על הכרזת העצמאות ועל חוקה[27][26]. כמו כן, הוא היווה השראה לשחורים אמריקנים כאשר נאבקו להשגת זכויות אזרח.[26]
ההשפעה העמוקה של סיפור יציאת מצרים עדיין ניכרת בפוליטיקה המערבית והיא נובעת, לדעת זקס, מהרעיונות המרכזיים הטמונים בו: שוויון מול אלוהים, הזכות לחירות, המאבק לצדק, והאמונה בהשגחה עליונה. רעיונות אלו היוו בסיס למאבקים נגד עריצות ושלטון רודני, ונתנו השראה למנהיגים דתיים ופוליטיים. זקס סובר שדווקא המהפכות שהושפעו מהמקרא הצליחו לייצר חברה חופשית יותר, בניגוד למהפכות שהושפעו מהפילוסופים[27].
ספריו
זקס חיבר כעשרים ספרים, שבהם הוא פורש השקפת עולם רחבה על תפקיד הדתות, הגלובליזציה, אתיקה ואחריות חברתית, עתידה של היהדות ועוד.
Traditional alternatives: Orthodoxy and the future of the Jewish people[ט"ז], לונדון: מכללת היהודים, 1989
Tradition in an Untraditional Age: essays on modern Jewish thought[י"ז], הרטפורדשייר: ולנטין מיצ'ל (אנ'), 1990
The persistence of faith: religion, morality & society in a secular age[י"ח], לונדון: וויידנפלד וניקולסון (אנ'), 1991
Arguments for the sake of heaven: emerging trends in traditional Judaism[י"ט], מרילנד: ג'ייסון ארונסון (אנ'), 1991
One people?: tradition, modernity, and Jewish unity[כ], לונדון: ספריית ליטמן לתרבות יהודית, 1993
Will we have Jewish grandchildren?: Jewish continuity and how to achieve it[כ"א], הרטפורדשייר: ולנטין מיצ'ל, 1994
Community of Faith, לונדון: חלבן, 1995
Torah studies: discourses by the Lubavitcher Rebbe Rabbi Menachem M. Schneerson[כ"ב], ברוקלין: קה"ת, 1996
The Politics of Hope[כ"ג], לונדון: ג'ונתן קייפ (אנ'), 1997
Morals and markets: seventh annual IEA Hayek Memorial Lecture[כ"ד] עם פרשנות מאת נורמן פ' בארי (אנ'), רוברט דיווידסון ומייקל נובק (אנ'), לונדון: המכון לעניינים כלכליים (אנ'), 1999
Celebrating Life: finding happiness in unexpected places[כ"ה], לונדון: פאונט, 2000
The Koren Siddur nusaḥ Sefarad[כ"ז] (מבוא, תרגום ופירוש), ירושלים: קורן, 2015
The Koren Siddur nusaḥ Ashkenaz[כ"ח] (מבוא, תרגום ופירוש), ירושלים: קורן, 2015
The Koren Siddur for Shabbat and Ḥagim[כ"ט] (תרגום), ירושלים: קורן, 2015
The Koren ani tefilla Shabbat siddur[ל] (תרגום), עם פירוש מאת הרב ד"ר ג'יי גולדמינץ, ירושלים: קורן, 2016
The Koren Rav Kook Siddur: with commentary based upon the teachings of Rabbi Avraham Yitzḥak haKohen Kook[ל"א] (תרגום התפילות), בתרגום ובעיבוד הרב בצלאל נאור, ירושלים: קורן, 2017
The Koren shalem siddur[ל"ב] (תרגום ופירוש), ירושלים: קורן, 2017
.svg){kind=icon}
