בין השנים 1959-1979 מונקו נטלה חלק בתחרות ברציפות ולאחר מכן פרשה לצמיתות מסיבות כספיות. מונקו שבה לתחרות ב-2004, 25 שנים לאחר הפעם האחרונה בה נטלה חלק בתחרות. שלוש שנים לאחר מכן היא שוב פרשה מהתחרות לאחר שכשלה לעלות לגמר משלב חצי-הגמר ונכון ל-2024, טרם שבה לתחרות.
מונקו ניצחה בתחרות פעם אחת בתולדותיה ב-1971 עם השיר "Un banc, un arbre, une rue" אשר ביצעה סברין. ניצחונה של מונקו הוא שונה בנוף התחרות משום שהן כותב השיר, הבמאי והאמנית המבצעת היו צרפתים ולא מהמדינה אשר עבורה ניצחו. לאחר ניצחונה בתחרות, סברין הצהירה בפני העיתונאים כי היא מעולם לא ביקרה במונקו, אם כי היא שכחה שהוידאו קליפ של השיר עצמו צולם במונקו.[1] המפיק של סברין רימה אותה וגנב את הפרס שלה, ולכן היא מעולם לא קיבלה תשלום עבור ניצחונה בתחרות גם לאחר שתבעה אותו.[2] עם זאת, סברין הצהירה כי היא אוהדת גדולה של התחרות.[3]
מונקו התמקמה פעם אחת בתחרות במקום השני ב-1962, שלוש פעמים במקום השלישי ב-1960, 1964 ו-1976 ופעמיים סיימה במקום האחרון ב-1959 ו-1966. מונקו היא אחת משמונה המדינות היחידות שהתמקמו במקום האחרון בתחרות כבר בפעם הראשונה בה הן נטלו בה חלק, יחד עם אוסטריה, פורטוגל, מלטה, טורקיה, ליטא, צ'כיה וסן מרינו.
אירוח התחרות
מונקו בחרה שלא לארח את התחרות על אף ניצחונה בתחרות. בתחילה, מונקו כן החליטה לארגן את התחרות אך לדחות את מועד קיומה לחודש יוני. בהיעדר מציאת מקור מימון וציוד הולם, רשות השידור המונגאסקית ביקשה מרשות השידור הצרפתית לסייע במציאת מקור מימון. רשות השידור הצרפתית הסכימה בתנאי שהתחרות תהיה בצרפת, אך רשות השידור המונגאסקית התעקשה כי התחרות תהיה במונקו, ולכן ביקשה סיוע מספרד וגרמניה שסיימו במקום השני והשלישי בתחרות אשתקד.[4] שתי המדינות לא הסכימו לסייע למונקו ורשות השידור הבריטית, שסיימה במקום הרביעי בתחרות, היא זאת שהסכימה לסייע במציאת מקור מימון ואירחה את התחרות באדינבורו, סקוטלנד. לאחר שמונקו לא אירחה את התחרות, היא נותרה המדינה היחידה שניצחה אך לא אירחה את התחרות בשטחה.
נציגי מונקו בתחרות
כל המתחרים בתחרות עבור מונקו לא היו מונגאסקים, לרוב, בשל קוטנה של הנסיכות. המתחרים עבור מונקו היו לרוב צרפתים, אולם הנציגה ב-1966 הייתה מיוגוסלביה והנציגה ב-1976 הייתה מאיטליה. לוקסמבורג, בדומה למונקו, גם שלחה מספר רב של אמנים צרפתים לתחרות וכמעט ולא שלחה אמנים לוקסמבורגים. כמו כן, בין השנים 1959-1979 כל המנצחים מטעם מונקו לתחרות היו צרפתים.
היעדרות מהתחרות
מונקו נעדרה מהתחרות בין השנים 1980-2003 טרם שובה לתחרות לשלוש שנים בין 2004-2006, אך שלוש הנציגות המונגאסקיות האחרונות כשלו להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר ומונקו בתגובה החליטה לפרוש מהתחרות. רשות השידור המונגאסקית החליטה לשדר את התחרות בשנה שאחריה על מנת שתוכל ליטול בה שוב חלק ב-2008, אולם מונקו החליטה לבסוף לא לשוב לתחרות באותה שנה.
רשות השידור המונגאסקית הודיעה כי לאחר שיחות עם איגוד השידור האירופי ונקיטת צעדי הצבעה חדשים בתחרות, אפשרי כי מונקו תשוב לתחרות ב-2009 לאחר היעדרות של שנתיים, אולם מונקו לא שבה לתחרות. ב-2010, איגוד השידור האירופי הודיע כי הם יעבדו קשה יותר על מנת להשיב לתחרות מדינות שפרשו, ביניהן מונקו, איטליה ואוסטריה.
גורמים רשמיים ברשות השידור המונגאסקית גינו את הצבעת התחרות הגושית והגאופוליטית בין המדינות הנורדיות ומדינות ברית המועצות לשעבר וטענו כי לנסיכות מונקו אין סיכוי להעפיל לגמר התחרות משלב חצי-הגמר. בנוסף, הם טענו כי התחרות מתמקדת יותר בהופעה ובנראות מאשר בשירה עצמה. יתר על כן, למונקו אין רשות שידור ציבורית יותר ורשות השידור הציבורית היא כעת חלק מקבוצת TF1, השדרן הפרטי המוביל ביותר בצרפת אשר אפשרי לצפייה בכל מקום בצרפת, ותוכניות רשות השידור המונגאסקית כבר לא משודרות בנסיכות מונקו. קבוצת TF1 היא הקבוצה המתחרה הגדולה ביותר של רשות השידור הצרפתית ומאוד לא סביר כי רשות השידור המונגאסקית תשדר את התחרות. בין השנים 2004-2006, כאשר מונקו שבה לתחרות, נתוני הצפייה של התחרות ברשות השידור המונגאסקית היו נמוכים בהרבה מנתוני הצפייה בערוץ הצרפתי. באותן שנים, עיריית נסיכות מונקו היא זאת שבחרה בנציגות ומימנה את המשלחת לתחרות, בעוד שלרוב הדבר נמצא באחריות השדרן הציבורי במדינה.
בין השנים 2010-2021, מונקו הודיעה כי היא לא תשוב לתחרות.[5]
באפריל 2024 רשות השידור המונגאסקית הצטרפה באופן מלא לאיגוד השידור האירופי, ובכך תוכל להשתתף בתחרות בעתיד.
השירים שייצגו את מונקו באירוויזיון
שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר
^ג'ון קנדי אוקונר (2005). The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History. London: Carlton Books Limited. p. 47.
^Jean-Pierre Hautier (2010). La folie de l’Eurovision. Brussels: Éditions de l’Arbre. p. 37.
^Jan Feddersen and Ivor Lyttle (2005). Congratulations. 50 Years of The Eurovision Song Contest. The Official DVD. 1956-1980. Copenhagen: CMC Entertainment. p. 7.