מונטה ארג'נטריו (קומונה)
Monte Argentario

מראה כללי
מדינה	איטליה איטליה
מחוז	טוסקנה טוסקנה
נפה	גרוסטו
בירת הקומונה	Porto Santo Stefano
שפה רשמית	איטלקית
שטח	60.3 קמ"ר
גובה	5-635 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בקומונה	11,888 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	208 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	42°24′20″N 11°08′57″E / 42.40556°N 11.14917°E / 42.40556; 11.14917
אזור זמן	UTC +1
http://www.comunemonteargentario.it/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איטליה מוגדלת)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון מונטה ארג'נטריו (למפת איטליה רגילה)   בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה והרצגובינה מ. תוניסיה אלג'יריה הים האדריאטי הים הטירני הים הליגורי הים התיכון מונטה ארג'נטריו (למפת טוסקנה רגילה)   פירנצה פראטו ליבורנו ארצו פיסטויה פיזה לוקה גרוסטו מאסה קרארה סיינה אמיליה-רומאניה מאר. אומבריה לאציו ליגו. ס הים הליגורי מונטה ארג'נטריו (למפת טוסקנה מוגדלת)   פירנצה פראטו ליבורנו ארצו פיסטויה פיזה לוקה גרוסטו מאסה קרארה סיינה אמיליה-רומאניה מאר. אומבריה לאציו ליגו. ס הים הליגורי מונטה ארג'נטריו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מוׂנטֶה אָרגֶ'נטָרִיוׂ (באיטלקית: Monte Argentario; מילולית: "הר הכסף") הוא חצי אי או "אי לכוד" בקצה הדרומי של טוסקנה, לחוף הים הטירני בנפת גרוסטו, כ-150 ק"מ דרום-מערבית לפירנצה. המאפיין הייחודי ביותר של המקום הוא חיבורו הטבעי ליבשה, על ידי שתי לשונות יבשה (תופעה הנקראת טומבולו) וסכר מלאכותי, היוצרים שתי לגונות כלואות. מנהלית, מונטה ארג'נטריו היא קומונה (מועצה אזורית) הכוללת שני יישובים עיקריים: פורטו סנטו סטפנו (Porto Santo Stefano), על שפת מפרץ הפונה צפונה ופורטו ארקולה (נמל הרקולס; Porto Ercole) על שפת מפרץ הפונה דרומה. שני היישובים משלבים כפרי דיג מסורתיים עם מעגנים ליאכטות ובתי קיט לנופשים. את חצי האי סובב כביש טבעתי בשם סטראדה פנורמיקה (כביש הנוף; Strada panoramica).

המקום הוא הר בתבנית אליפטית (כ-8 ק"מ מצפון לדרום וכ-10 ק"מ ממזרח למערב), המתנשא בנקודה הגבוהה ביותר לגובה 635 מטרים מעל פני הים (הנקודה הגבוהה ביותר נקראת פונטה טלגרפו (נקודת הטלגרף; Punta Telegrafo), כך שפרט לרצועת חוף צרה יחסית נופו הוא מדרונות תלולים ומיוערים המשתפלים אל הים. קו החוף מפורץ וניכרים בו שני מפרצים עיקריים בדרום ובצפון, בהם ממוקמים שני היישובים המרכזיים. בנוסף פזורים במקום כפרים קטנים ווילות מבודדות.

האי מחובר ליבשה באופן טבעי, כתוצאה מירידת פני הים באמצעות שתי רצועות יבשה (טומבולו), הצפונית שבהן נקראת Giannella ‏(8.5 ק"מ ארכה) והדרומית, Feniglia (ארכה כ-6 ק"מ). בנוסף קיים "גדם" של רצועת חוף אמצעית ביניהן, עליה ממוקמת העיירה אורבטלו. בשנת 1842 הוקם סכר מלאכותי, בהוראת לאופולד השני, הדוכס הגדול של טוסקנה, שחיבר אל אורבטלו לאי ויצר את שתי הלגונות הכלואות, Laguna di Ponente ו-Laguna di Levante.‏^[1]

המקום היה מיושב עוד בתקופת האטרוסקים. בתקופת הרפובליקה הרומית השתייך המקום לאחוזת משפחת גנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס, שנודע כמי שהלווה כספים לרפובליקה לצורך מימון המלחמות הפוניות. ייתכן כי שמו של המקום נגזר מן המילה הלטינית Argentarii, שאחת מהוראותיה היא "מלווי כספים".

במאה הרביעית העביר קונסטנטינוס הגדול את האי לידי הכנסייה הנוצרית. במהלך ימי הביניים הועבר חצי האי, יחד עם אזור אורבטלו המצוי מולו על היבשה, לידי משפחת אורסיני, לאחר מכן לממלכת נאפולי וב-1555 הועבר לרפובליקה של סיינה. שנתיים לאחר מכן רכשה ספרד את השליטה בחצי האי. בין השנים 1557 ל-1801 היה המקום מרכזה של מדינת הפרסידים (Stato dei Presidi), שטח שכלל את החוף הטוסקני והאיים מולו והשתייך עד ל-1733 לבית הבסבורג ומאז לבית בורבון. השלטון הספרדי הפך את שני הנמלים למעוז אסטרטגי לשליטה בים הטירני והקיף את האי כולו, ואת שני הנמלים בפרט בביצורים, הניכרים עד ימינו. מעל כל נמל הוקמה מצודה וסביב החופים נבנו מגדלי שמירה. ב-1801 הועבר האזור לשליטת האימפריה הצרפתית הראשונה של נפוליאון בונפרטה. עם תבוסת נפוליאון ב-1815 הועבר המקום לדוכסות הגדולה של טוסקנה וב-1860 נכלל בממלכת איטליה.

בשנת 1842 הוקם הסכר המלאכותי בהוראת לאופולד השני וב-1913 נחנכה מסילת רכבת שנסללה על גבי הסכר וקישרה את נמלי מונטה ארג'נטריו דרך אורבוטלו למסילת פיזה-גרוסטו-רומא. הרכבת פעלה באופן סדיר עד להפצצתה על ידי בעלות הברית ב-1944.^[1]

בשנים 1927-1933 השתמש איטלו באלבו בלגונה כמנחת למטוסים ימיים וכבסיס לטיסות תיירותיות. ב-1943, בעת מלחמת העולם השנייה, השתמשה טייסת 196 של הלופטוואפה (Bordfliegergruppe 196) בלגונה כבסיס להפעלת מטוסים ימיים. ההר המבוצר הופצץ קשות על ידי כוחות בעלות הברית, וההרס שוקם בשנות החמישים.

היישוב העיקרי בצפון האי. אוכלוסייתו הקבועה כ-8,800 איש, אך היא מוכפלת על ידי נופשים בעונת הקיץ. היישוב כולל ארבעה רבעים בעלי תודעה מובחנת, סמלים ולבוש טקסי עוד מימי הביניים: "הצלב" (שאנשיו קרויים crociaioli), "המצודה" (fortezzaioli), ה-pilarellai שסמלם הוא הדולפין ו"העמק" (vallaioli). מאז שנת 1937 מתקיימת בכל שנה ב-15 באוגוסט תחרות חתירה ססגונית (רגאטה) בין ארבעת הרבעים של פורטו סנטו סטפנו הנקראת Palio Marinaro.

ב-13 בינואר 2012 טבעה האוניה קוסטה קונקורדיה מול חופי פורטו סנטו סטפנו וניצוליה הובלו לעיירה.

האתרים המרכזיים הם נמל הדיג ומעגן היאכטות; המצודה הספרדית, הכוללת גם מוזיאון; הביצורים הימיים מן המאה ה-19 ומגדלי השמירה.

היישוב העיקרי בדרום האי. אוכלוסייתו הקבועה כ-2,600 איש. התושב המפורסם ביותר של המקום היה הצייר מיכאלאנג'לו מריזי דה-קרווג'ו, שהוגלה אליו בהוראת האפיפיור בשנת 1610 ומצא בו את מותו.

מעל היישוב מתנשאת המצודה Forte Filippo. כן מצויה בה הכנסייה Chiesa di Sant’Erasmo, המוקדשת לקדוש הפטרון של הדייגים וארמון המושל (Palazzo dei Governan), שהוקם בסוף המאה ה-16 עבור המושלים הספרדיים.

במקום נמצא בית הנופש של המשפחה המלכותית של הולנד.

מדיה וקבצים בנושא מונטה ארג'נטריו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מונטה ארג'נטריו
• אורה רוטנברג, דרום טוסקנה למתקדמים א'
• מידע על מונטה ארג'נטריו
• ארג'נטריו באתר תיירות טוסקנה
  • פורטו סנטו סטפנו ופורטו ארקולה
  • מוזיאונים ואתרים בארג'נטריו
  • סיורים בארג'נטריו
• Griff Rhys Jones, ‏The corner of Tuscany that tourism forgot, The Telegraph, 1 August 2016