ב-5 ביוני1948 חצה הצבא הסורי את נהר הירדן על גשר בנות יעקב ופתח במתקפה על המושבה משמר הירדן, שעל פי תוכנית החלוקה נועדה להיכלל בתחומי המדינה היהודית. לאחר מספר התקפות שנהדפו, ב-10 ביוני כבשו הסורים את המושבה, התקדמו מערבה, אך נבלמו בחורבת ירדה (מקומה של משמר הירדן בימינו), גבעה שולטת ברכס העולה מן הירדן לכיוון מערב לצד הכביש מחניים-גשר בנות יעקב (כיום כביש 91). מצב זה נותר בעינו עם כניסתה לתוקף של ההפוגה הראשונה, ולפיו התקיים ראש גשר סורי שבסיסו בנהר הירדן וקודקודו בסמוך לחורבת ירדה. מטה חזית הצפון תכנן את המבצע, במטרה לחסל את ראש הגשר הסורי האמור, מה גם שזה היווה איום מתמיד לניתוק אצבע הגליל, שמצידה המערבי, במרחק ק"מ אחדים, איימו במקביל כוחות צבא ההצלה.
סדר כוחות
מפקד המבצע היה מרדכי מקלף, מפקד חטיבת כרמלי. תחת פיקודו היו במבצע גדודים 22, 23, 24 של חטיבת כרמלי וגדוד 11 של חטיבת עודד. גדוד 13 מחטיבת גולני שימש כעתודה חזיתית. מפקדת המבצע הייתה ב"מלון שולמית" בראש פינה. הכוחות הסוריים בראש הגשר היו בגודל של גדוד מוגבר. הכוח הסורי בגזרה כולה, כולל ממזרח לירדן, היה בגודל חטיבה בקירוב.
תוכנית המבצע
תחילה נועדה חטיבת עודד לקבל את התפקיד הראשי במבצע, אך החטיבה, שהוקמה בתחילת יוני, לא בשלה לתפקיד זה, ובתחילת יולי הוחלט להטיל את התפקיד על חטיבת כרמלי, הוותיקה והמנוסה יותר.
גדוד 23 של 'כרמלי' תוכנן לכבוש תחילה, בכוח של פלוגה אחת, את משלטי הג'לבינה שמדרום לדרדרה. פלוגה נוספת תוכננה לצלוח את הירדן ולכבוש את דוריג'את. פלוגה שלישית תוכננה לתפוס את תל המעברה. גדוד 22 של 'כרמלי' נועד לחצות את הירדן, לעבור דרך המשלטים שיתפסו כאמור על ידי גדוד 23, לכבוש את בית המכס העליון, ולבסוף לחסום את הכביש לקוניטרה. גדוד 24 של 'כרמלי' נועד לכבוש את משלט 223, מצידו הדרומי מערבי של ראש הגשר, מדרום לכביש למחניים, וגדוד 11 של 'עודד', את משלט 243, מצפון לאותו כביש. בשלב השני, לאחר ניתוק ראש הגשר ממזרח, בד בבד עם התקפות ממערב, תוכנן לחסל את ראש הגשר.
מהלך המבצע
התחלת המבצע
בליל 10-9 ביולי1948 בשעה 22:00 החלה תקיפת כוחות צה"ל במסגרת מבצע ברוש[1].
השלב הראשון של המבצע הסתיים בהצלחה חלקית. גדוד 23 כבש את תל המעברה בדרום אגם החולה, את ג'לבינה, ואת דוריג'את ממזרח לירדן. לעומת זאת, גדוד 22 שהיה אמור לעבור את הירדן בגשר פונטונים, כדי לכבוש את בית המכס העליון, לא הצליח במשימתו, בגלל אי השלמתו של הגשר. חלק מן הגדוד עבר בסירות וברפסודה, אך התברר כי הגדוד לא יספיק לכבוש את בית המכס בו בלילה, ולכן הוחלט להחזיר את חיילי הגדוד שכבר צלחו את הירדן.
ממערב ומדרום, בהתאמה, כבשו כוחות חטיבת 'עודד' את משלט 243 וכוחות גדוד 24 של 'כרמלי' את משלט 223. עם בוקר החזיקו הסורים בראש הגשר רק במשמר הירדן ובכרד אל בקרה לידו.[2]
התקפת הנגד הסורית
בבוקר 10 ביולי1948 פתח הצבא הסורי במתקפה מסיבית של חי"ר, שריון, ארטילריה ומטוסים. הסורים כבשו באותו יום את כל המשלטים שנכבשו מהם בלילה, ובנוסף, כבשו את חורבת ירדה. בהמשך היום הסורים התקדמו על הכביש למחניים עד למרחק של כק"מ מהקיבוץ, אך הסתפקו בהפגזה, בטרם נסוגו קמעה.
לסורים הייתה עליונות אווירית. הם ניסו מספר פעמים לתקוף את המפקדה במלון שולמית. בנוסף, הם תקפו את שדה התעופה של מחניים בו היו ריכוזים של רכב ואנשים וגרמו לשבעה הרוגים ועשרים ושבעה פצועים.
פלוגה מגדוד 13 של חטיבת 'גולני' שהיוותה חלק מן העתודה החזיתית, הוזעקה למקום וכבשה בלילה בחזרה את חורבת ירדה.
ההתקפה על דרדרה
שלט הסבר בדרדרהשרידי המטוס הסורי באיילת השחר
משק דרדרה (אייל), היה היישוב היהודי היחיד בצד המזרחי של אגם החולה. במקום היו 30 מגינים חברי המשק ופלוגה ב' מגדוד 23 כרמלי שנסוגה למקום מג'לבינה. בשעות הצהרים של 11 ביולי1948 פתחו הסורים באש תותחים על דרדרה. הסורים פתחו ב"ריכוך" משלט "הדבשת" שחלש על המשק אבל היה נטוש. ההתקפה וה"הסתערות" על משלט זה איפשרה לכוון את המרגמות במקום ואת תותחי ה-65 מ"מ מעבר לאגם ולגרום לאבדות בקרב הסורים.
לאחר מכן החלה ההסתערות בעוצמה של גדוד לערך. המגינים ירו אש מכוונת ומדויקת וגרמו למסתערים אבדות כבדות. חלק מהם עלו על שדה מוקשים. ההסתערות נשברה עם חשיכה. למגינים היו 3 הרוגים. למחרת בבוקר מנה הצופה על המגדל כ-50 גוויות של חיילים סורים במורדות. כן הותקפו חולתה, איילת השחר ומחניים, אך התקפות אלה נהדפו אף הן בלא שהגיעו לשלב ההסתערות.
המשך הקרבות
בימים 12 ביולי1948 - 15 ביולי 1948 התנהלה פעילות מצומצמת באזור - מיקושים, פטרולים הפצצות והפגזות. ב-12 ביולי 1948 נערכו מספר התקפות סוריות על חורבת ירדה אבל הן נהדפו. בליל 13 - 14 ביולי 1948 עשו שתי פלוגות של 'כרמלי', האחת מגדוד 22, והשנייה מגדוד 23, ניסיון לכבוש את משלט 243 וכראד אל בקרה, תוך ניצול יתרון ההפתעה, ובכך לגרום לסורים לסגת מראש הגשר, לאחר אובדן אותן עמדות מפתח.
אלא שהכוחות הסוריים נמצאו ערניים, ההתקפה בוטלה, והניסיון נכשל. מכאן ואילך הצטמצמה הפעילות של שני הצדדים.
ב-16 ביולי1948 פתחו הסורים בהתקפה גדולה לעבר חורבת ירדה. פלוגה מגדוד 22 כרמלי הגנה על המקום, אולם נסוגה מירדה באבדות כבדות[3].
באותו יום הצליחו מגיני קיבוץ איילת השחר להפיל מטוס סורי מטיפוס הרווארד שהפציץ את הקיבוץ. המטוס התרסק על יד בית התינוקות ושני טייסיו נהרגו.[4] מן הצד הישראלי, באותו מועד, בקירוב, הגיעו שלושה מטוסי מבצר מעופף לישראל, ואלה הפציצו את ראש הגשר הסורי, ואת בית המכס. אלא שכוחות צה"ל היו באותו שלב תשושים מכדי לנצל זאת למתקפה חדשה.
כיבוש חורבת ירדה בשלישית
שלט הסבר על מבצע ברוש בכניסה לחירבת ירדה
ב-17 ביולי1948 בשעה 23:00 החלה התקפה של פלוגה ב' מגדוד 23 של חטיבת כרמלי על חורבת ירדה. המקום נכבש תוך ירי ושלשול רימונים לתוך העמדות. למחרת עמדו לוחמי כרמלי כל היום תחת צליפות והפגזות שגרמו לשלושה הרוגים. ב-18 ביולי 1948, בשעה 19:00 נכנסה ההפוגה השנייה לתקפה כשירדה נשארה בידי צה"ל.
אחרית דבר
בסופו של המבצע נותר קו החזית ללא שינוי. הקו נותר בעינו עד לסיום המלחמה.
בתקופת המבצע נהרגו כ-95 חיילי צה"ל ונפצעו כ-200. על פי הערכת המודיעין של צה"ל, במבצע נהרגו כ-200 חיילים סורים ונפצעו כ-400.
מבצע ברוש לא השיג את המטרה שהציב לעצמו ולא עקר את הסורים מראש הגשר במשמר הירדן אבל הוא הסיר את איום הסורים שתכננו, ככל הנראה, לנצל את הצלחתם בראש הגשר להמשיך מערבה ולנתק את הגליל העליון.
הנצחה
בחורבת ירדה הוקם אתר הנצחה לנופלים מכל היחידות שנלחמו במקום זה במבצע 'ברוש'.
לקריאה נוספת
צדוק אשל (עורך), חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1973.
דני הדרי, "פרשת קרב: מבצע 'ברוש' (9-18 ביולי 1948)", עלי זית וחרב, קובץ ח', עורכת: אסנת שירן, תל אביב: המרכז לחקר כוח המגן ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ח (2008), עמ' 176-141.
^הסורים, שלא כמנהגם, ביקשו לקבל את גוויות הטייסים שהיו כנראה ממשפחות מיוחסות. הגוויות הוחזרו בתחילת ההפוגה השנייה לאחר שהסורים התירו הוצאת גוויות חיילי צה"ל. הסורים בקשו לראות את המטוס השרוף והם הובלו לשם כך עד שער קיבוץ איילת השחר. חברי הקיבוץ הגיפו את השער והודיעו כי לא יתירו בשום אופן לסורים שהטילו עליהם הרס ואסונות רבים, להיכנס לקיבוץ.
