PROFILPELAJAR.COM

לואיס קרלוס גלאן
Luis Carlos Galán Sarmiento
	לואיס קרלוס גלאן (משמאל) עם רודריגו לארה ב-1976.
לידה	29 בספטמבר 1943; בוקרמנגה
פטירה	18 באוגוסט 1989 (בגיל 45); בוגוטה
מדינה	קולומביה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי של בוגוטה
השכלה	האוניברסיטה האפיפיורית חווריאנה
מפלגה	המפלגה הליברלית
בן או בת זוג	Gloria Pachón
	7 באוגוסט 1970 – 4 במאי 1972; (שנה)
	7 באוגוסט 1970 – 4 במאי 1972; (שנה)

לואיס קרלוס גלאן סרמיינטו (בספרדית: Luis Carlos Galán Sarmiento; 29 בספטמבר 1943 – 18 באוגוסט 1989) היה עיתונאי קולומביאני ופוליטיקאי ליברלי שהיה מועמד לתפקיד נשיא קולומביה מטעם המפלגה הליברלית הקולומביאנית.

גלאן הניף את דגל המלחמה בקרטלי הסמים הקולומביאניים, ובראשם קרטל מדיין בראשותו של פבלו אסקובר וגונסלו רודריגס גאצ'ה המכונה "אל מקסיקנו", שהשחיתו את החברה הקולומביאנית בכל הרמות. בין היתר הוא תמך בהסכם הסגרת פושעים עם ארצות הברית מה שהיווה איום ישיר על ברוני הסמים. לאחר שקיבל מספר איומים ברצח, הוא נורה למוות ב-18 באוגוסט 1989 על ידי ג'ון חאירו ולסקס, המתנקש הבכיר של פבלו אסקובר, במהלך הפגנה פומבית בעיר סואצ'ה, מחוז קונדינמרקה.

פוליטיקאי חואן מנואל גלאן הוא בנו.

ביוגרפיה

גלאן נולד ב-29 בספטמבר 1943 בעיר בוקרמנגה, סנטנדר, שבצפון-מזרח קולומביה. בשנת 1949 עברה משפחתו לעיר הבירה בוגוטה, שם גדל לצד 12 אחיו. בהיותו בן 8 השתתף בהפגנה נגד נשיא קולומביה השמרן לאוראנו גומס. בשנת 1957, בעודו בן 14, השתתף גלאן במחאות הסטודנטים נגד המשטר הדיקטטורי של הנשיא גוסטבו רוחאס, בעקבות כך הוא נעצר ובילה את הלילה בכלא על אף גילו הצעיר.

ב-1960 סיים גלאן את לימודיו בבית הספר התיכון בהצטיינות והחל בלימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטה הקסאוויירינית בבוגוטה, שם החלו נטיותיו הליברליות-רדיקליות להתמתן. בעודו סטודנט בשנת 1963, ייסד גלאן מגזין ממוקד באוניברסיטה, אשר ביטא את השקפתו הליברלית באוניברסיטה שהייתה בעיקרה שמרנית. בפעילותו זאת הוא הצליח לפגוש ולראיין מנהיגים קולומביאנים בולטים כמו נשיא קולומביה לשעבר מטעם המפלגה הליברלית קרלוס ירס ואת אדוארדו סנטוס, בעליו של העיתון הראשי של קולומביה "אל טיימפו". במהלך הראיון עמו התרשם סנטוס מעבודתו המקצועית של גלאן כעיתונאי ובשנת 1965, לאחר שסיים את לימודיו באותה שנה, החל לעבוד בעיתון הקולומביאני "אל טיימפו".

בעיתונות

באל טיימפו הפך גלאן עצמו לעיתונאי מכובד ובעל טור קבוע, והיה פעיל גם במגזין השבועי "נואבה פרונטרה" שנוסד על ידי הנשיא לשעבר קרלוס ירס. בתקופת פעילותו בעיתון כתב גלאן לא פחות מ-150 מאמרי מערכת מרכזיים. ב-1970 במהלך ראיון שערך עם הנשיא הנבחר לאחרונה מיסאל פסטרנה הופתע הנשיא כשבאמצע הראיון אמר גלאן כי הוא הולך להיות שר החינוך שלו.

בשנת 1986 כתב גלאן את האוטוביוגרפיה שלו תחת השם הבדוי "קליאו טילדה", אך רק ב-1994 נחשפה זהותו האמיתית של המחבר.

קריירה פוליטית

בשנת 1970 מונה גלאן לתפקיד שר החינוך בתקופת נשיאותו של מיסאל פסטרנה. תקופת כהונתו אופיינה במדיניותו המתקדמת והחברתית, אך לא נחשבה מוצלחת במיוחד. בשנת 1972 מונה גלאן לשגריר קולומביה באיטליה ובהמשך בשנת 1974, בעודו שגריר, מונה לנציג קולומביה לארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות. בהשפעת הנשיא לשעבר קרלוס ירס, רץ גלאן ב-1976 למועצת העיר בעיירה הקטנה אויבה, שבמחוז הצפוני-מזרחי של סנטנדר. בשנים 1977–1978 הפך גלאן פעיל מאוד ותמך בבחירתו מחדש לנשיאות של ירס שהיה הנשיא עד 1970, בעוד הוא עצמו רץ לסנאט. בסופו של דבר קרלוס ירס לא נבחר, אך גלאן נבחר כסנטור של קולומביה מטעם מחוז סנטנדר.

ב-30 בנובמבר 1979 פרש גלאן מן המפלגה הליברלית והקים את המפלגה הליברלית החדשה. ב-1982 ניסה ברון הסמים, פבלו אסקובר, שחלם על תפקיד נשיא קולומביה, לחדור למפלגתו של גלאן. גלאן דחה אותו בפומבי מול אלפי תומכיו מאנטיוקיה.

בשנת 1987, בתיווכו של הנשיא לשעבר חוליו ססאר טורבאי איילה, חזר גלאן למפלגה הליברלית ושתי המפלגות התאחדו מחדש. הוא הצטרף לממשלה ושימש בתפקיד שר החקלאות. בהמשך זכה במועמדות המפלגה לתפקיד הנשיא, וב-4 ביולי 1989 הכריז על ריצתו לנשיאות.

במהלך שנות השמונים הייתה קולומביה נתונה תחת מצור חמור של קרטלי הסמים. האלימות הפוליטית השתוללה והפכה להיות קשורה קשר הדוק לעסקי הסמים, בהם עסקו הקרטלים וארגוני הגרילה משמאל ומימין. בנוסף, בניסיונם לעצור את המשטרה והפוליטיקאים, סוחרי הסמים לא בחלו בשום דרך. קרטלי סמים אלימים, ובמיוחד קרטל מדיין בניהולו של אסקובר זכו להשפעה רבה על הפוליטיקה ורשויות החוק באמצעות שוחד או הרג פקידים רבים (שיטת ה-"plata o plomo" - "כסף או עופרת"). גלאן הפך פופולרי מאוד בקרב הציבור בעיקר בשל ביקורתו הגלויה והגינויים שהביע כנגד אלימות קרטלי הסמים, הוא הבטיח להילחם בעיקשות בקרטלים בין היתר באמצעות העברת חוק שיאפשר הסגרת סוחרי סמים לארצות הברית.

בינתיים מצא אסקובר תמיכה כלשהי אצל מנהיג המפלגה הליברלית במחוז טולימה, אלברטו סנטופימיו, ועם תנועה בשם "התנועה לשיקום ליברלי", (Movimiento de Renovación Liberal), תת-סיעה בתוך המפלגה הליברלית, הצליח להשתחל לבית הנבחרים ב-1982 עד 1984, אז שר המשפטים רודריגו לארה דאג לכך שאסקובר יגורש מהקונגרס.

ההתנקשות בחייו

על פי הדיווחים, קדמו להתנקשות מספר איומי רצח שהופנו אליו, אחת מהן הייתה שיחות טלפון אנונימיות לביתו של גלאן לאחר שוועידת המפלגה הליברלית החליטה למנותו למועמדה הרשמי לנשיאות. האחרת הייתה באמצעות פליירים שנותרו בתיבת הדואר שלו המאיימים להרוג או לחטוף את ילדיו. ניסיון אחד להרוג את גלאן באמצעות רקטת RPG סוכל בעת ביקורו בעיר מדיין ב-4 באוגוסט 1989. ניסיון ההתנקשות נמנע על ידי אנשי ביטחון של ולדמר פרנקלין קינטרו, מפקד המשטרה הלאומית באנטיוקיה. מי שליווה את קינטרו וגלאן היה ראש עיריית מדיין, פדרו פאבלו פלאס. גם פלאס וגם קינטרו נהרגו בתוך שבועות ספורים לניסיון ההתנקשות. לאחר ניסיונות אלו הגבילו גלאן ומשפחתו את מסעותיהם, בעיקר בשעות הלילה.

מאוחר יותר, קיבל צוותו של גלאן מידע משירותי המודיעין הקולומביאנים המעיד על נוכחותם של רוצחים שכירים בעירו בוגוטה הזוממים להתנקש בחייו. בהתאם לכך הציעו לו אנשי צוותו לבטל את נסיעתו המתוכננת לסואצ'ה, פרוור של בוגוטה, ותחת זאת לנסוע לעיר ואיידופאר. ברגע האחרון שינה גלאן את דעתו והורה לצוותו להתכונן ללכת לסואצ'ה. ב-18 באוגוסט 1989 נהרג גלאן בעת שעלה על הבמה לנאום בפני 10,000 תומכים בסואצ'ה, באמצעות תת מקלע עוזי.^[1] מלבדו נפצעו לפחות עשרה אנשים נוספים מהירי. המתנקש, ג'ון חאירו ולסקס (הידוע גם בשם "פופאי"), שהיה המחסל הראשי של פבלו אסקובר, הורשע מאוחר יותר בידי בית המשפט וריצה 22 שנות מאסר.^[2]^[3]

בזמן ההתנקשות, גלאן לבש חליפת פסים כחולה בעלת שני כפתורים שעוצבה על ידי מעצב ההלבשה האיטלקי אוגו פלגריני, יחד עם עניבת בורגונדי. בגדים אלה נשמרו והם מוצגים כיום במוזיאון הלאומי של קולומביה בבוגוטה.

ססאר גוויריה, שהיה מנהל מערכת הבחירות של גלאן (ואף התפטר לשם כך מתפקידו בממשלה), הוכרז כיורשו על ידי משפחתו של גלאן ותומכיו במפלגה הליברלית. הוא נבחר לנשיא קולומביה בשנת 1990. גוויריה היה אף הוא מטרה עבור אסקובר וב-27 בנובמבר 1989, קודם בחירתו לנשיא, מטוס של חברת אוויאנקה, שגוויריה עמד לנסוע בו אך ביטל את טיסתו ברגע האחרון, הופל מעל היישוב סואצ'ה, בקונדינמרקה, מה שגרם למותם של 107 הנוסעים ואנשי הצוות. גם לפעולה זו היה אחראי ולסקס, שהודה בנתינת הפקודה לפיצוץ המטוס.^[2]

התפתחויות בחקירת מותו

ב-13 במאי 2005, שר המשפטים לשעבר (בשנת 1974) וחבר הקונגרס של המפלגה הליברלית הקולומביאנית, אלברטו סנטופימיו, שהיה ידוע בקשריו הפתוחים עם פאבלו אסקובר בשנות השמונים (כאמור אסקובר הצטרף לתנועה הפוליטית של סנטופימיו), נעצר והואשם בהיותו המוח שעמד מאחורי הרצח של גלאן.^[4] סנטופימיו נעצר בעקבות הודאתו המחודשת של ולסקס, ולפיה במהלך פגישה סודית הציע סנטופימיו גלויות לרצוח את גלאן, שהיה יריב פוליטי שלו. לדבריו של העד, סנטופימיו הזהיר את אסקובר כי אם גלאן ייבחר לנשיא הוא יגביר את המאבק בהברחות ויסגיר אותו לארצות הברית.^[5] עדותו של ולסקס לא הייתה הפתעה גמורה וכבר במהלך חקירת הרצח נפוצו שמועות רבות על מעורבותו בעסק והוא אף נחקר על ידי המשטרה, אך נראה כי עד אז לא היו עדויות ישירות לתפקידו. ולסקס, שנמצא באותה תקופה במאסר, אמר לעיתונות הקולומביאנית כי הוא הכחיש בתחילה את השתתפותו של סנטופימיו ברצח בשל כוחו הפוליטי שהיה קיים באותה עת.

ב-11 באוקטובר 2007 הורשע אלברטו סנטופימיו ונידון ל-24 שנות מאסר. הוא שוחרר מאוחר יותר בערעור אחרי שריצה שנת מאסר בלבד, אך באוגוסט 2011 החזיר בית המשפט העליון את ההרשעה.

ב-25 בנובמבר 2010 הוציאו התובעים הקולומביאנים צו מעצר למנהל לשעבר של מחלקת הביטחון האדמיניסטרטיבי של קולומביה (DAS), אלוף בדימוס מיגל מאסה מארקס, על מעורבותו ברצח של גלאן. התובעים טענו כי מאסה הפחית במתכוון את מספר שומרי ראשו של גלאן כדי להקל על ההתנקשות ב-18 באוגוסט 1989.