הדגל הבריטי מונף על בית הממשל באפיה, 30 באוגוסט 1914
מבצע כיבוש סמואה הגרמנית (כיום: סמואה) במלחמת העולם הראשונה נערך ב-29 וב-30 באוגוסט1914 והיה הפעולה המלחמתית הראשונה של ניו זילנד, אשר במהלך המלחמה לחמה לצד בריטניה. ניו זילנד הפעילה לשם כך חיל משלוח שהוקם לצורך המשימה: "כוח המשלוח של סמואה" (Samoa Expeditionary Force). לא היה בכוח הגרמנים במקום להפעיל התנגדות אפקטיבית אל מול עליונות מכרעת של כוח המשלוח, והכיבוש בוצע ללא קרב. בהסדרים שלאחר המלחמה, קיבלה ניו זילנד מנדט על השטח.
רקע
במהלך המאה ה-19 חדרו הגרמנים, בד בבד עם הבריטים והאמריקנים, לאיי סמואה. מחלוקות בין המעצמות ובין תומכיהן המקומיים הביאו לבסוף לחלוקת האיים בין ארצות הברית וגרמניה, אשר קיבלה את השלטון באיים המערביים של סמואה בשנת 1899, ואלה הפכו למושבה סמואה הגרמנית.
עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, היו בין מעצבי מדיניות החוץ של ניו זילנד, מדינאים ששאפו לדומיננטיות ניו זילנדית באיי האוקיינוס השקט, כולל סמואה. מבחינה אופרטיבית יותר, בשנת 1913, עם התגברות המתיחות באירופה, נידונו תוכניות להשתלטות על סמואה הגרמנית, בין מפקד הצבא הניו זילנדי, גנרל אלכסנדר גודלי (Godely), לבין הבריטים.
כיבוש האיים
ליד אפיה (Apia), בירת סמואה הגרמנית הייתה תחנת אלחוט, אשר שימשה את צי מזרח אסיה הגרמני, וב-7 באוגוסט1914, מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה, ביקשו הבריטים מהניו זילנדים לחסלה. ניו זילנד, שנענתה לבקשה, הקימה לשם כך חיל משלוח ובו 1,363 אנשי צבא וצוותי עזר בפיקודו של מייג'ור גנרלאדוארד צ'ייטור. חיילים אילו היו מתנדבים מיחידות טריטוריאליות מקומיות באוקלנד ובוולינגטון. ב-15 לחודש הפליג הכוח מוולינגטון למשימתו, אשר נשמרה בסוד מפני החיילים. את שתי ספינות התובלה, ובהן החיילים, ליוו שלוש סיירות מסדרת P: "פילומל" (Philomel) הניו זילנדית, "פיראמוס" (Pyramus) הבריטית ו"פסייק" (Psyche) האוסטרלית. הכוח עצר בדרכו בקלדוניה החדשה, שם נפגש עם מספר ספינות קרב אשר הצטרפו אליו בדרכו לאיים: סיירת המערכה אוסטרליה האוסטרלית, הסיירת מלבורן, אוסטרלית אף היא, והסיירת הצרפתית "מונקלם" (Montcalm). אלה האחרונות הצטרפו לכוח המשלוח כיוון שהליווי של שלוש הסיירות מסדרת P לא היה מספק הגנה הולמת במקרה של התערבות צי מזרח אסיה הגרמני. אחר כך עצר הכוח בפיג'י, שם עלו לאוניות מספר מדריכים ומתורגמנים.
חיל המשלוח נחת ב-29 באוגוסט באפיה, ודרישה להיכנע נמסרה למושל הגרמני במקום. המושל הגיב במחאה ולא נענה לדרישה, אך בפועל חיל המשלוח לא נתקל בהתנגדות. עם זאת, הגרמנים חיבלו במגדלור ובתחנת האלחוט. נערך גם ניסיון למלכד את התחנה על מנת לפוצצה, אלא שחבלנים ניו זילנדים גילו ופרקו את מטעני החבלה שהוכנו לצורך כך.
הקולונל רוברט לוגאן (Logan), מפקד הכוח הניו זילנדי, מקריא הצהרה בעת התמנותו למושל בסמואה הגרמנית, אפיה, 30 באוגוסט 1914
בואו של צי מזרח אסיה הגרמני
עם היוודע דבר תפיסתם של האיים, עשה דרכו אל המקום ויצה-אדמירלמקסימיליאן פון שפה, מפקד צי מזרח אסיה הגרמני, בראש כוח שמנה שתי סיירות: "שרנהורסט" (Scharnhorst) ו"גנייזנאו" (Gneisenau). הספינות הגרמניות הגיעו ב-14 בספטמבר, שלושה ימים לאחר שצי מדינות ההסכמה עזב את המקום, וכשבועיים לאחר שכוח הליווי פנה לאבטח את הכוח האוסטרלי המיועד לכיבוש גינאה החדשה הגרמנית. למרות שעל פי הידיעות (הלא מדויקות) שבידיו, הכוח הניו זילנדי היה מורכב ממתנדבים לקויים באימונם ובציודם, הוא החליט שלא לנסות לכבוש את האיים מחדש, מתוך שיקול שלנוכח העליונות הימית הכללית של מדינות ההסכמה במימי האוקיינוס השקט, תהיה זו ברכה לבטלה. הסיירות הגרמניות פנו במקום זאת להפגזת פפאטה.
אחרית דבר
האיים נותרו עד לסיום המלחמה תחת כיבוש צבאי של ניו זילנד. בהסדרים שלאחר המלחמה ניו זילנד קיבלה מנדט על השטח, ושליטתה על האיים נמשכה עד לשנת 1962, עת קיבלו עצמאות בשם סמואה המערבית. המדינה שינתה את שמה מאוחר יותר לסמואה, שמה הנוכחי.
Längin, B. G. (2005). Die deutschen Kolonien: Schauplätze und Schicksale 1888–1918 (בגרמנית). Hamburg, Germany: Mittler E.S. + Sohn. ISBN978-3813208542.
McGibbon, Ian (1991). The Path to Gallipoli: Defending New Zealand 1840–1915. New Zealand: GP Books. ISBN0-477-00026-6.
McGibbon, Ian (2007). "The Shaping of New Zealand's War Effort, August–October 1914". In Crawford, John; McGibbon, Ian (eds.). New Zealand's Great War: New Zealand, the Allies & the First World War. Auckland, New Zealand: Exisle Publishing. pp. 49–68. ISBN978-0-908988-85-3.
