כיבוש גינאה החדשה הגרמנית

תאריכים	11 בספטמבר 1914
מקום	Bita Paka
קואורדינטות	4°25′00″S 152°19′00″E / 4.4166666666667°S 152.31666666667°E / -4.4166666666667; 152.31666666667

כיבוש גינאה החדשה הגרמנית (כיום חלק מפפואה גינאה החדשה), בוצע על ידי צי וכוח משלוח מאוסטרליה, אשר הצטרפה אל האימפריה הבריטית כחלק ממדינות ההסכמה, בתחילת מלחמת העולם הראשונה. הסיבה העיקרית להשתלטות על המושבה הייתה תחנת אלחוט במקום, שיכולה הייתה לשמש את צי מזרח אסיה הגרמני, ממנו הבריטים חששו מאוד. כללית, פרט לקרב שנערך ב-11 בספטמבר 1914 בדרך לביטה פקה (Bita Paka) שבנוי-פומרן (Neu-Pommern, פומרניה החדשה, כיום בריטניה החדשה), מקום תחנת האלחוט, לא גילו הגרמנים התנגדות רבה. נוי-פומרן, ועמה תחנת האלחוט, נכבשה עד 21 לחודש. קייזר-ווילהלמסלנד (Kaiser-Wilehelmsland), כפי שנקרא אז חלקו הצפוני-מזרחי של האי גינאה החדשה נכבש בשבועות שלאחר מכן. היה זה ניצחונה החשוב הראשון של אוסטרליה במלחמה.

לאחר תבוסת גרמניה במלחמה, נמסר השטח לאוסטרליה ב-1920 כחלק ממנדט חבר הלאומים.

גינאה החדשה הגרמנית הייתה מושבה גרמנית משנת 1884. המושבה השתרעה על חלקו הצפוני-מזרחי של האי גינאה החדשה, שחלקו המערבי היה בשליטה הולנדית, וחלקו הדרום-מזרחי סופח לקווינסלנד. בנוסף, המושבה כללה את ארכיפלג ביסמרק, שהאיים העיקריים בו הם נוי-פומרן ונוי-מקלנבורג (Neu-Mecklenburg, מקלנבורג החדשה, כיום אירלנד החדשה). יתר איי האוקיינוס השקט שהיו תחת שלטון גרמני, היו אף הם כפופים מנהלית למושבה, פרט לסמואה. שטח המושבה היה קרוב ל-250,000 קמ"ר, ומספר תושביה האירופים: 1,273. רוב התושבים היו מלנזים וכן היו במושבה תושבים ממוצא סיני, יפני ומלאי.

כשהכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה ברביעי לאוגוסט 1914, אוסטרליה, כחלק מן האימפריה הבריטית, הצטרפה מיידית, והחלה בגיוס. אחת הבקשות הראשונות של הבריטים, להן נענו האוסטרלים, הייתה השתלטות על מתקנים, בעיקר תחנות אלחוט, שיכולים לשמש את צי מזרח אסיה הגרמני, שמיקומו בשלב זה לא היה ברור.

כפעולה מקדימה ערכו ספינות אוסטרליות סיור שמטרתו, בין היתר, בדיקה אם צי מזרח אסיה הגרמני נמצא לחופי המושבה. משנשללה אפשרות זו, האוסטרלים חדרו ב-12 באוגוסט למפרץ בלאנש (Blanche) שבמזרח נוי-פומרן. כמה משחתות נכנסו למעגן סימפסון (Simpson) שבמפרץ, וחוליות נחיתה חיבלו במערכת הטלפונים המקומית וניסו לשווא לאתר את תחנת האלחוט באי. לאחר איום להפגיז את האי אם תחנת האלחוט תופעל - עזבו האוסטרלים את המקום.

הכוח שהאוסטרלים הקצו למשימה היה "כוח המשלוח הימי והצבאי האוסטרלי" (Australian Naval and Military Expedionary Force, AN&MEF). זה כלל גדוד ובו כ-1,000 מגויסים חדשים מסידני, וכן כ-500 חיילי מילואים של הצי, שנועדו לפעול כרגלים. כן הוקצו כ-500 חיילים מקווינסלנד, חלק מגדוד שהיה מיועד לשמש כחיל מצב לאי ת'רסדיי (Thursday, "יום חמישי") שבמיצר טורס (Torres). לאלה הצטרף סמוך ליעדם כוח ליווי שכלל את סיירת המערכה אוסטרליה והסיירת הקלה "סידני" (Sydney), שתיהן אוסטרליות. כן ליוו את הכוח מספר משחתות.

מול אלה, גם לאחר גיוס כל חיילי המילואים מבין המתיישבים, הכוח המגן היה קטן בהשוואה למשימת הגנת המקום המוטלת עליו, ועמד על 61 קצינים ומש"קים גרמנים ועוד 240 שוטרים מלנזים שצוידו בנשק. גם רמתם הצבאית של רוב החיילים הגרמנים הייתה נמוכה יחסית, שכן בדרך כלל ניסיונם הצבאי היה מוגבל או שנרכש זמן רב קודם לכן. מבין אלה, הגן כוח ובו שמונה גרמנים ו-60 מלנזים על תחנת האלחוט בביטה פקה, כעשרה קילומטרים דרומה לחופו הדרומי של מפרץ בלאנש. המפקד הגרמני של המקום הוסמך לסגת במידה שלא יוכל יותר להגן על המקום, אולם במקרה כזה הוטל עליו לחבל בתחנת האלחוט ולהוציאה מכלל פעולה. כוח אחר, ובו עשרה גרמנים ועוד 140 מלנזים הוצב בבירת המחוז הרברטסהוהה (Herbertshöhe, כיום קוקופו (Kokopo)), הסמוכה יותר לחוף הדרומי של המפרץ. כוח קטן נוסף הוצב בטומה (Toma), כ-30 ק"מ מערבה לביטה פקה, ועסק בהתחפרות ובהתבצרות. בנוסף, הוצבו תצפיות לכל אורך חופו של מפרץ בלאנש, כדי להתריע במקרה של התקרבות אויב. אלה אכן הצליחו לגלות בזמנו את התקרבות הכוח האוסטרלי ב-12 באוגוסט, אם כי זה האחרון לא נתקל בהתנגדות.

הכוח האוסטרלי, להוציא החיילים מקווינסלנד, עזב את סידני ב-19 באוגוסט על סיפון האוניה 'ברימה' (Berrima). בהגיעם לאי הדקל (פאם איילנד, Palm Island), מול טאונסוויל (Townsville) שבקווינסלנד, הכוח עצר והמתין שכוח הליווי, שהצטרף קודם לכן אל הכוח הניו זילנדי שעסק בכיבוש סמואה הגרמנית יסיים את משימתו שם. אחר כך יצאו הכוחות לפורט מורזבי ושם הצטרפו אליהם המגויסים מקווינסלנד על סיפון ה'קאנואונה' (Kanowna). בסופו של דבר קאנואונה נותרה מאחור, הן כיוון שצוות המסיקים סירב להמשיך ולעבוד, והן כיוון שקולונל ויליאם הולמס (Holmes), מפקד כוח המשלוח, פקפק בכושר לחימת המגויסים מקווינסלנד שעל סיפונה. היתר יצאו לדרכם בשביעי לספטמבר וסמוך לקצהו המזרחי של האי גינאה החדשה פגשו את כוח הליווי.

ב-11 לחודש הכוח הגיע למפרץ בלאנש. נמל רבאול, בצפונו של המפרץ, נמצא ריק מחיילים גרמנים. בדרומו של המפרץ, "סידני" ואחת המשחתות, "וורגו" (Warrego) הנחיתו כוחות קטנים של מילואי הצי. אלה הגיעו לקאבאקאול (Kabakaul) ולהרברטסהוהה, ותפסו אותן ללא התנגדות, כיוון שהפלוגה הגרמנית במקום נסוגה בטרם הגיעם. בהמשך תוגברו כוחות אלה במלחים מ"וורגו" ובחיילים מ"ברימה". כוח נוסף, ובו שני קצינים, 25 חיילים ועוד 15 בעלי מקצועות נוספים (קשר, רפואה וכו'), בפיקוד לייטננט רולנד בואן (Bowen), נחת בקאבאקאול. הרברטסהוהה הפכה לבסיס היציאה להמשך הפעילות ו"סידני" החלה להזרים אליו אספקה.

הכוח שנחת לראשונה התפצל, כאשר חלק נשאר בהרבטסהוהה, בסיס היציאה, לאבטחה, והשני ממשיך בכיוון טומה. הנוחתים בקאבאקאול, בפיקוד בואן, החלו לעשות את דרכם לביטה פקה, כשבעה ק"מ דרומה משם. ההתקדמות נעשתה בשולי הדרך, אשר משני צדיה השתרע ג'ונגל, כאשר האוסטרלים ניסו עד כמה שאפשר שלא לנוע על הדרך עצמה. ב-9:00, לאחר התקדמות של כ-1,800 מ', הסבך הפך כה צפוף, עד שהאוסטרלים ניסו למצוא מעקף כלשהו. אגב כך הם הפתיעו כוח של כ-20 מלנזים בפיקוד שלושה גרמנים, שככל הנראה ניסה להניח להם מארב. האוסטרלים פתחו באש, פצעו את אחד הקצינים הגרמנים, והמלנזים התפזרו. בהמשך נתפסו עוד שני קצינים גרמנים וכתוצאה התדלדל למדי סגל הפיקוד של המגינים. כן נפלו לידי האוסטרלים מספר מפות גרמניות חשובות.

לנוכח ההתנגדות ביקש מפקד הכוח שעשה דרכו לביטה פקה תגבורות, ובקשתו נענתה. כיוון ש"ברימה" והחיילים שנותרו בה עשו דרכם במפרץ באותה עת, שלחו המשחתות "וורגו" ו"יארה" (Yarra) תגבורת זמנית של 59 איש בפיקוד לייטננט היל (Hill). בינתיים הכוח המשיך בדרכו בלא להמתין, בעוד המגינים מנסים לעכבו באש שירו חיילים מוסווים היטב וצלפים שהתמקמו בצמרות עצים. כתוצאה מאש זו נפצעו קשה שני אוסטרלים שמתו אחר כך מפצעיהם. ב-10:00 הגיעו התגבורות מהמשחתות, והכוח המתוגבר התקדם עוד כ-450 מ', עת נפתחה עליו אש מחפירה גרמנית. בעוד האוסטרלים מנסים לאגף את החפירה, בואן נפצע קשה מאוד מיריית צלף.

הכוח מ"ברימה", כמחצית גדוד, בפיקוד צ'ארלס אלוול (Elwell), נחת בינתיים, עשה דרכו למקום ההתכתשות ובדרך התגלה ונוטרל מטען שהגרמנים הטמינו. ב-13:00, הכוח בפיקוד אלוול הגיע והאוסטרלים החלו התקפה חדשה במטרה לאגף את החסימה. לאחר הסתערות כידונים המגינים, קצין גרמני ו-20 מלנזים, נכנעו. אבדות האוסטרלים היו ארבעה הרוגים, ביניהם אלוול, וחמישה פצועים.

לאחר שאלוול נהרג, הכוח המשיך בפיקודו של היל. מלווים בשני שבויים גרמנים ששימשו כמתורגמנים, הם הצליחו לשכנע את המגינים שהחזיקו בשתי חפירות נוספות שחסמו את הדרך, להיכנע. בהמשך ערכו הגרמנים התקפת נגד בה נפצעו שלושה אוסטרלים, ואחד מהם מת מאוחר יותר מפצעיו. במהלך ההתנגשות האוסטרלים הרגו את אחד המתורגמנים הגרמנים וכמה מן המלנזים. כוח נוסף שעמד בדרכם של האוסטרלים פורק מנשקו.

ב-19:00 האוסטרלים הגיעו לתחנת האלחוט בביטה פקה שנמצאה נטושה. פרט לאנטנה שפורקה, יתר הציוד שהתגלה בתחנה לא ניזוק.

אבדות האוסטרלים עד שלב זה היו שבעה הרוגים ושמונה פצועים. גרמני אחד וכ-30 מלנזים נהרגו, וגרמני אחד ועשרה מלנזים נפצעו. 19 גרמנים ו-56 מלנזים נשבו. חלק מההרוגים בצד הגרמני היו שבויים שנהרגו בידי האוסטרלים.

רוב אבדות האוסטרלים נגרמו בשולי האירועים והזירה המתוארים: ב-14 לחודש אבדה הצוללת האוסטרלית AE1, עם כל 35 אנשי צוותה, עת פטרלה סמוך לרבאול. עד כה (2012) לא נמצאו עקבותיה.

לאחר אובדן ביטה פקה נסוגו יתרת הכוחות הגרמניים, ועימם הסגל האדמיניסטרטיבי והמושל אדוארד האבר (Haber), לטומה. תקוותם הייתה להחזיק מעמד זמן ארוך מספיק עד שצי מזרח אסיה הגרמני יושיעם. בלא לדעת זאת יצא חצי גדוד אוסטרלי והקיף את העיירה, תוך הצבת תותח-צי בעמדה מאיימת. בנוסף, הסיירת האוסטרלית המשוריינת "אנקאונטר" (Encounter) ירתה בתותחיה על הגבעות הסמוכות כהפגנת כוח. לנוכח זאת המשטרה המלנזית התפזרה, והמושל האבר יצא להרברטסהוהה ב-15 לחודש, שם חתם על תנאי הכניעה יומיים אחר כך. הכוחות הנותרים שמנו ארבעים גרמנים ו-110 מלנזים נכנעו ב-21 לחודש וההתנגדות לאוסטרלים פסקה. האבר הורשה לעשות דרכו לגרמניה. גרמנים שנשבעו להישאר נייטרלים הורשו להישאר במושבה והאחרים הוגלו לאוסטרליה.

בכל מקרה, למרות תקוותיהם הזמניות של הגרמנים במושבה, צי מזרח אסיה הגרמני עשה דרכו לאיי פוקלנד שבדרום האוקיינוס האטלנטי, ושם הושמד בקרב עם הבריטים.

ב-24 לחודש כבשו האוסטרלים את פרידריך-ווילהלמסהפן (Friedrich-Wilhelmshaven, כיום מאדאנג (Madang)) שבחלקו הגרמני של האי גינאה החדשה. בשבועות הבאים הם השתלטו על כל העמדות הגרמניות באזור, ולאחר סיום ההשתלטות נשאר חלק מן הכוח כחיל מצב במושבה. הקצין וחוקר הארצות הגרמני הרמן דצנר (Detzner), אשר היה במשימת סיור ומיפוי סמוך לגבול בין הנחלות הגרמנית והאוסטרלית, בלא להיות מודע תחילה לכך שפרצה מלחמה, סירב להיכנע. דצנר פקד על כ-20 חיילים מלנזים, ובראשם חמק עד סוף המלחמה מן האוסטרלים. הוא נכנע רק זמן קצר אחריה. ב-1921 עברה גינאה החדשה הגרמנית לשלטון אוסטרלי, לאחר שב-1920 נמסרה לה כמנדט מטעם חבר הלאומים. איי מרשל, שמנהלית היו כפופים לגינאה החדשה הגרמנית, נתפסו על ידי יפן בתחילת המלחמה, ונמסרו לידה לאחריה.

• Bean, Charles (1946). Anzac to Amiens. Canberra, Australian Capital Territory: Australian War Memorial. OCLC 28535580.
• Beaumont, Joan (1995). Australia's War 1914–18. St Leonards, New South Wales: Allen and Unwin. ISBN 1-86373-461-9.
• Coulthard-Clark, Chris (1998). Where Australians Fought: The Encyclopaedia of Australia's Battles (First ed.). St Leonards, New South Wales: Allen and Unwin. ISBN 1-86448-611-2. OCLC 39097011.
• Coulthard-Clark, Chris (2001). The Encyclopaedia of Australia's Battles (Second ed.). Sydney, New South Wales: Allen and Unwin. ISBN 1-86508-634-7. OCLC 48793439.
• Dennis, Peter; Grey, Jeffrey; Morris, Ewan; Prior, Robin; Jean Bou (2008). The Oxford Companion to Australian Military History (Second ed.). Melbourne, Victoria: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-551784-2.
• Grey, Jeffrey (1999). A Military History of Australia (Second ed.). Port Melbourne, Victoria: Cambridge University Press. ISBN 0-521-64483-6.
• Grey, Jeffrey (2008). A Military History of Australia (Third ed.). Port Melbourne, Victoria: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-69791-0.
• Hiery, Herman (1995). The Neglected War: The German South Pacific and the Influence of World War I. Honolulu, Hawaii: University of Hawaii Press. ISBN 0-8248-1668-4.
• MacDougall, Anthony (1995). Australians at War: A Pictorial History. Noble Park, Victoria: The Five Mile Press. ISBN 1-86503-865-2.
• MacKenzie, Seaforth (1941). The Australians at Rabaul: The Capture and Administration of the German Possessions in the South Pacific. Official History of Australia in the War of 1914–1918, Volume X. (Tenth ed.). Canberra, Australian Capital Territory: Australian War Memorial. OCLC 494426919.
• Marre, Adam (2009). "Searching for Bitapaka: Creating Voices for History's Silenced". Limina. 15: 2–13. ISSN 1833-3419. נבדק ב-23 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
• Meade, Kevin (2005). Heroes Before Gallipoli: Bita Paka and that One Day in September. Milton, Queensland: John Wiley & Sons Australia. ISBN 1-74031-117-5.
• Odgers, George (1994). 100 Years of Australians at War. Sydney, New South Wales: Lansdowne. ISBN 1-86302-669-X.
• Rowley, Charles (1958). The Australians in German New Guinea 1914–1921. Carlton, Victoria: Melbourne University Press. OCLC 378150.

מדיה וקבצים בנושא כיבוש גינאה החדשה הגרמנית בוויקישיתוף