גודלו של האזור וגבולותיו אינם ברורים דיים, וההגדרה של האזור לא הייתה קבועה לאורך השנים. בהגדרות המקובלות הוא מתפרס על שטח של כ-70,000 קילומטרים רבועים, שטח בו מתגוררים כשבעה מיליון תושבים, כמיליון וחצי מהם מתגוררים בחלק הגרמני, והשאר בחלק הפולני. בפומרניה ישנן ערי נמל גדולות וחשובות, כמו גם עיירות רבות. מחוץ למרחבים העירוניים הענפים של פומרניה תנאי השטח של האזור מאופיינים במישוריות רחבה, הגם שמדי פעם המישוריות מופרת על ידי גבעות ואף הרים, המרוכזים בעיקר בפנים הארץ של פומרניה הפולנית. באזור אפשר למצוא יערות לרוב, אם כי בעיקר אדמות חקלאיות. כמו כן אפשר למצוא במקום גם אגמים רבים הפזורים על פני השטח כולו, כמו גם ביצות ושפכי נהרות.
העיר הגדולה והחשובה ביותר באזור פומרניה היא גדנסק שבמזרחו, כאשר ערים חשובות אחרות הן שצ'צ'ין שבמרכזו ורוסטוק שבמערבו.
בפולנית מכונה האזור Pomorze, בגרמנית Pommern, ובלטינית Pomerania. שמות אלו לדעת רוב החוקרים קשורים לביטוי מהסלאבית עתיקה po-more, צירוף של po - אשר משמעותו "ליד" או "בסמוך", ו-more - אשר משמעותו "ים". בכך מרמז הביטוי לאפיון המרכזי של פומרניה, אזור החוף של דרום הים הבלטי.[2][3][4] פומרניה מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1046 במרומז,[5] ובצורה מפורשת מספר שנים לאחר מכן. במהלך המאה ה-12 מבצע ההיסטוריון גאלוס אנונימוס שימוש רב במונח פומרניה לתיאור בקירוב של האזור אותו אנו מכנים היום בשם זה. לאנונימוס הייתה תרומה להפיכתו של המונח למקובל. אדם נוסף שבאותה התקופה פעל באזור היה המיסיונר הגרמני אוטו מבמברג, אשר ביצע שימוש רב בכתביו בכינוי פומרניה.
הגבול המסורתי המזרחי של פומרניה הוא בשפך נהר הוויסלה (Vistula) במפרץ גדנסק, והגבול המערבי המסורתי של האזור הוא שפך נהר הרקניץ (Recknitz) מזרחית למפרץ פומרניה.[6] בשנת 1121, הוקמה לראשונה ישות מדינית שנשאה את שמו של אזור פומרניה - דוכסות פומרניה (Herzogtum Pommern). מדינה זו התקיימה במשך כ-500 שנים, והגיע לקיצה בשנת 1637.
במזרחו של חוף פומרניה משתרע מפרץ גדנסק - מפרץ גדול ורחב אליו נשפך נהר הויסלה. סביב המפרץ יש מישור הנמתח הרחק דרומה לתוך הארץ לאורך נהר הווסילה, עמוק השפלה הרחבה של אזור פולין גדול. מערבה ממפרץ גדנסק שפלת החוף מצטמצמת במידה רבה והופכת צרה, כאשר מאפילה עליה מדרום רמה רצופת גבעות גבוהה יחסית. בהמשך, באזור הווייוודה פומרניה המערבית, שפלת החוף מתרחבת שוב לכיוון דרום, כאשר אגן ההיקוות של נהר הנייסה מנקז את מימי אזור זה ואלו שמדרום לו אל הים הבלטי. נהר הנייסה נשפך לים במפרץ פומרניה, בצמוד לגבול פולין-גרמניה של ימינו. עוד מערבה, בשטחי גרמניה, שפלת החוף מתרחבת עוד יותר לכיוון דרום. בעוד החלק הפולני של פומרניה מתאפיין בקו חוף ישר, כשממשיכים אל גרמניה הופך החוף למחוספס כשלאורכו מפרצים קטנים ואיים רבים. האי הגדול ביותר הוא האי ריגן, אשר בולט את תוך הים הבלטי. משם ממשיך קו החוף בכיוון דרום מערב אל תוך מפרץ ליבק. בעוד אזור החוף של פומרניה מחוסר יערות בעיקר, ככל שמדרימים אפשר למצוא יערות רבים כמו גם מרחבים חקלאיים רחבי ידיים.
מפת אזור פומרניה
היסטוריה
מפה מהמאה ה-17 המציגה את דוכסות פומרניה
העת העתיקה וימי הביניים
התיישבות אנושית ראשונה באזור פומרניה החלה לאורך נהר הוויסלה עם תוך עידן הקרח האחרון, לפני כ-13,000 שנים.[7] בעת הקדומה חלפו על פני המקום עמים רבים, כאשר בתחילה הוא יושב ככל הנראה על ידי בלטים, ומאוחר יותר על ידי גרמאנים. במאות הראשונות לספירה החלו מתיישבים סלאבים לפקוד את האזור מדרום, ומתיישבים סקנדינבים הגיעו מצפון.[8][9][10] החל מהמאה ה-10 גורמים חיצוניים כבשו את מרבית האזור - בעוד ממזרח דוכסים פולנים הכניעו מספר שבטים מקומיים, ממערב האימפריה הרומית הקדושה וממלכת דנמרק הרחיבו את שליטתם באזור.[11][12][13] במהלך המאה ה-12 התנצרו רוב תושבי פומרניה, אשר קודם לכן דגלו באמונות פגאניות מקומיות. תושבי פומרניה התנצרו בידיו של הקדושאוטו מבמברג. באותן השנים השליטה המדינית על האזור הוסדרה והפכה ליציבה יחסית. הקצה המזרחי של פומרניה עבר לשליטתה של ממלכת פולין. מרכז פומרניה עבר לשליטתה של דנמרק, אשר הקימה במקום מדינת חסות שבסיסה היה באי ריגן. במקביל החלק המערבי של פומרניה הועבר לשליטת האימפריה הרומית הקדושה, כאשר התבססה במקום "דוכסות פומרניה", דוכסות שהייתה כפופה לאימפריה הרומית הקדושה.[14][15] בשנת 1325 הגיעה נסיכות ריגן הפרו-דנית אל סופה, והקרקעות שלה הועברו לשליטתה של דוכסות פומרניה - דבר אשר חיזק דוכסות זו והפכה אותה לשחקן משמעותי יותר באזורה.[16] במהלך המאה ה-14 גם המסדר הטווטוני קנה לו אחיזה בחלקים מפומרניה, זאת במסגרת מדינת המסדר הטווטוני אשר רכשה לעצמה שטחים סביב מפרץ גדנסק. באותן השנים הואצה גם הגירה של גרמנים אל אזור פורמניה, הגירה אשר דחקה מהמקום סלאבים רבים.[10][5]
העת החדשה
חורבות בשצ'צ'ין עם תום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945
במהלך המאה ה-16 חדרה הרפורמציה הפרוטסטנטית גם לאזור פומרניה. בעוד שטחי דוכסות פומרניה והטווטונים קיבלו את הנצרות הפרוטסטנטית, פומרניה הפולנית המשיכה לדבוק בנצרות הקתולית.[5][17][18] במהלך מלחמת שלושים השנים (1618 - 1649), אוכלוסיית פומרניה הידלדלה באופן קיצוני, והאזור ספג הרס וחורבן בממדים גדולים.[16] עם תום המלחמה הגיעה דוכסות פומרניה לקיצה, וזו חולקה בין האימפריה השוודית לפרוסיה, כל זה כאשר חלקים ממזרח פומרניה ממשיכים להיות תחת שלטון ממלכת פולין. בין השנים 1720 ל-1815 העבירה שוודיה את השליטה בפומרניה לידי פרוסיה. עד מהרה פרוסיה גם תפסה את השטחים שהיו מצויים בידי פולין, ובכך עבר אזור פומרניה כולו לשליטה גרמנית.[5] במאה השנים הבאות, תחת השלטון הגרמני - בתחילה זה של פרוסיה ובהמשך זה של הקיסרות הגרמנית, סבלה האוכלוסייה הפולנית במקום מאפליה ודיכוי תרבותי ולאומי. בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, אזור קטן של מרכז פומרניה חזר לשלטון פולני (מה שלימים יכונה "המסדרון הפולני"), כאשר העיר גדנסק מוגדרת כעיר החופשית דנציג.
בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי של פולין, חזר החלק המרכזי של פומרניה לשלטון גרמני. בשנים הבאות גירשו הגרמנים את האוכלוסייה היהודית של פומרניה, כאשר רובם ככולם של יהודים אלו עתידים למצוא לבסוף את מותם במסגרת השואה.[19] תחת עול השלטון הנאצי, עשרות אלפי פולנים גורשו מפומרניה שסופחה לרייך, ולמעלה מ-40,000 פולנים נהרגו בהוצאות להורג ובמחנות כפייה. הפולנים אשר נפגעו באופן הקשה ביותר היו אנשי אליטה מהמעמד הגבוה - בעיקר מורים, אנשי עסקים, כמרים, פוליטיקאים, קציני צבא לשעבר ועובדי מדינה. הגרמנים יחסו חשיבות אסטרטגית לפגיעה באנשים מסוג זה.[20] במקביל לכל זאת, בשנים 1940 - 1943 אלפי מתיישבים גרמנים הגיעו לפומרניה הפולנית ממערב, וקבעו את ביתם במקום. לאחר תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, הגבול הגרמני-הפולני הועבר בכ-100 קילומטר מערבה לקו אודר-נייסה, כאשר לראשונה בהיסטוריה רובו של פומרניה מצוי בשליטה פולנית, מצב עניינים שנמשך עד ימינו.[5][10] כמעט כל הגרמנים שנשארו ממזרח לקו הגבול, גורשו ממנו אל מזרח גרמניה ומערבה. לאחר המלחמה, פולנים רבים שגורשו מפומרניה, חזרו אליה בהדרגה.[21][22] באותה השנה הקימו הסובייטים במרכז אירופה את הרפובליקה העממית הפולנית והרפובליקה העממית הגרמנית (מזרח גרמניה), כל זה כאשר אזור פומרניה נמצא בתווך - לכאורה מדינות קומוניסטיות עצמאיות, אך בפועל כאלו הנתונות למרותה של מוסקבה. תחת השלטון הקומוניסטי ידע אזור פומרניה בנייה מחדש, ותחום הספנות בו פרח והתפתח. למרות זאת, כבכל פולין ומזרח גרמניה המצב הכלכלי היה בעייתי, וזכויות אדם ואזרח דוכאו באופן נרחב. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, התפרסמה במיוחד תנועת סולידריות הפולנית - איגוד מקצועי שהיה למעשה גם ארגון פוליטי, ארגון ששאף לדמוקרטיזציה וליברליזציה של פולין. בסיס כוחו של הארגון היה באזור פומרניה, אשר באותן השנים ידע שביתות הפגנתיות רבות במגזר הספנות לצד אירועי מחאה אחרים. עד סוף שנות ה-80 נפל המשטר הקומוניסטי בפולין, וזה הוחלף ברפובליקה השלישית הפולנית. במקביל, באותן השנים ממש, נפל גם המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה, וזו אוחדה למדינה אחת.
דמוגרפיה
פומרניה ידועה בערי הנמל הגדולות והחשובות שלה, אשר מהוות כר פורה לתעשיית ספנות רחבה. שיעור העירוניים בפומרניה גבוה יחסית, ולצד ערים גדולות אפשר למצוא בו עיירות רבות וכן כפרים רבים מאוד.
מבחינה לשונית, השפה השלטת כיום בחלק הפולני של פומרניה היא הפולנית הסטנדרטית, ובחלק הגרמני של פומרניה הגרמנית הסטנדרטית. בפרט, בחלק הגרמני ישנה אחיזה רחבה לגרמנית התחתית, ובחלק הפולני ישנו גם מיעוט המדבר בשפה ייחודית הקרובה לפולנית - השפה הקשוביאנית.
בניגוד לחלקים אחרים בפולין או גרמניה, פומרניה הייתה ועודנה לאורך השנים אזור בעל תרבות מגוונת וייחודית. מיקומו של האזור כנקודת מפגש פולנית-גרמנית, יצר לאורך השנים השפעות הדדיות שהקרינו על האוכלוסייה במקום. לא פחות חשוב מכך, המיקום על שפת הים הבלטי נחשף להשפעה סקנדינבית רחבה. המטבח של פומרניה ייחודי מאזורים אחרים בפולין וגרמניה, בעיקר בהיותו מטבח המבוסס על מאכלי ים. בנוסף, מאכלים סקנדינביים רבים, ובפרט משוודיה, מוצאים להם מקום רחב גם היום, משני צידי הגבול הפולני-גרמני.
בשונה מאזורים היסטוריים בפולין כפולין קטן וכשלזיה, הזהות המקומית של תושבי פומרניה היא מצומצמת יותר, ומוגבלת בדרך כלל לשדה התרבותי כאשר גם זה נעשה לרוב בצורה מינימלית. בדומה לכך, המכנה המשותף הלאומי והתרבותי כיום בין תושבי החלק הפולני של פומרניה לבין החלק הגרמני של פומרניה הוא מכנה משותף נמוך, אם בכלל קיים כזה.
^The American Heritage Dictionary of the English Language, Fourth Edition, 2000, Pomerania: "Pomerania is the medieval Latin form of German Pommern, itself a loanword in German from Slavic. The Polish word for Pomerania is Pomorze, composed of the preposition po, "along, by," and morze, "sea." The Slavic word for sea, more, which becomes morze in Polish, comes from the Indo-European noun *mori–, "sea," the source of Latin mare, "sea," and the mer- of English mermaid."
^Johannes Hoops, Reallexikon der germanischen Altertumskunde, Walter de Gruyter, p.422, ISBN 3-11-017733-1
^From the First Humans to the Mesolithic Hunters in the Northern German Lowlands, Current Results and Trends - THOMAS TERBERGER. From: Across the western Baltic, edited by: Keld Møller Hansen & Kristoffer Buck Pedersen, 2006, ISBN 87-983097-5-7 OCLC 43087092, Sydsjællands Museums Publikationer Vol. 1
^A. W. R. Whittle, Europe in the Neolithic: The Creation of New Worlds, Cambridge University Press, 1996, p.198, ISBN 0-521-44920-0
^ 123Jan M Piskorski, Pommern im Wandel der Zeiten, 1999, ISBN 83-906184-8-6 OCLC 43087092
^Michael Borgolte, Benjamin Scheller, Polen und Deutschland vor 1000 Jahren: Die Berliner Tagung über den "Akt von Gnesen", Akademie Verlag, 2002, p.282, ISBN 3-05-003749-0, ISBN 978-3-05-003749-3
^Nora Berend, Christianization and the Rise of Christian Monarchy: Scandinavia, Central Europe and Rus' C. 900-1200, Cambridge University Press, 2007, p.293, ISBN 0-521-87616-8, ISBN 978-0-521-87616-2
^Joachim Herrmann, Die Slawen in Deutschland, Akademie-Verlag Berlin, 1985, pp.261,345ff
^Jan M. Piskorski, Pommern im Wandel der Zeiten, 1999, p.43, ISBN 83-906184-8-6 OCLC 43087092
^James Thayer Addison, Medieval Missionary: A Study of the Conversion of Northern Europe Ad 500 to 1300, Kessinger Publishing, 2003, pp.57ff, ISBN 0-7661-7567-7
^ 12Werner Buchholz, Pommern, Siedler, 1999, pp.23,24, ISBN 3-88680-272-8
^Richard du Moulin Eckart, Geschichte der deutschen Universitäten, Georg Olms Verlag, 1976, pp.111,112, ISBN 3-487-06078-7
^Gerhard Krause, Horst Robert Balz, Gerhard Müller, Theologische Realenzyklopädie, Walter de Gruyter, 1997, pp.43ff, ISBN 3-11-015435-8
^Leni Yahil, Ina Friedman, Haya Galai, The Holocaust: The Fate of European Jewry, 1932-1945, Oxford University Press US, 1991, ISBN 0-19-504523-8, p.138: February 12/13, 1940, 1,300 Jews of all sexes and ages, extreme cruelty, no food allowed to be taken along, cold, some died during deportation, cold and snow during resettlement, 230 dead by March 12, Lublin reservation chosen in winter, 30,000 Germans resettled before to make room
^Philipp Ther, Ana Siljak, Redrawing Nations: Ethnic Cleansing in East-Central Europe, 1944-1948, 2001, p.114, ISBN 0-7425-1094-8, ISBN 978-0-7425-1094-4
,_by_Klugschnacker_in_Wikipedia_(7).JPG)
.png)
