ערך זה עוסק במפקד ההגנה ופוליטיקאי ישראלי. אם התכוונתם לממציא רובה הגליל, ראו ישראל גלילי (בלשניקוב).

ישראל גלילי

ישראל גלילי, 1955
לידה	10 בפברואר 1911 האימפריה הרוסית בראילוב, האימפריה הרוסית
פטירה	8 בפברואר 1986 (בגיל 74) ישראל נען, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1914
מקום קבורה	בית העלמין, קיבוץ נען
מפלגה	מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, העבודה
סיעה	מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון, המערך הראשון, העבודה, המערך
שר ההסברה ה־1 5 ביוני 1967 – 17 במרץ 1969 (שנה) תחת ראשי הממשלה לוי אשכול ויגאל אלון שמעון פרס (ב-1974) ←
שר בלי תיק 12 בינואר 1966 – 5 ביוני 1967 (שנה) תחת ראש הממשלה לוי אשכול
17 במרץ 1969 – 20 ביוני 1977 (8 שנים) תחת ראשי הממשלה גולדה מאיר, יצחק רבין
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 20 באוגוסט 1951 (שנתיים)
15 באוגוסט 1955 – 13 ביוני 1977 (21 שנים) כנסות 1, 3 - 8
תפקידים בולטים ראש המפקדה הארצית של "ההגנה" המזכ"ל הראשון של "הנוער העובד והלומד"

ישראל גלילי (10 בפברואר 1911 – 8 בפברואר 1986) היה ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ישראל גלילי נולד בשם ישראל בֶּרְצֶ'נְקוֹ, בבראילוב שבחבל פודוליה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת 1914, בהיותו בן שלוש, עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב שם למד ישראל בבית הספר העממי. לאחר מכן למד את מקצוע הדפוס.

בשנת 1924 נמנה עם מייסדי תנועת הנוער "הנוער העובד" ואף היה המזכיר הראשון של התנועה, ובשנת 1930 נמנה עם מייסדיו של קיבוץ נען, שבו היה חבר עד יום מותו.

בשנת 1927 התגייס ל"הגנה" ופתח בקריירה צבאית. ב-1935 מונה לחבר מרכז ההגנה, ומאוחר יותר הפך לממונה על הרכש והחימוש.

ב-1939 נאסרו חברי ההגנה על ידי הבריטים בכלא עכו. במהלך מאסרם, התגנב גלילי לכלא בתחפושת של שרברב, כדי להניא את האסירים ממחשבות בריחה.^[1]

בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנות לפלישה גרמנית לארץ. בתקופת פעולתה של תנועת המרי העברי, שהייתה ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל, כיהן גלילי יחד עם משה סנה כנציג "ההגנה" בהנהגת התנועה. ב-16 ביוני 1947 התמנה לראש המפקדה הארצית של הארגון (רמ"א).^[2]

הוא התנגד לשיתוף הפעולה עם הבריטים ולהסגרת לוחמי אצ"ל ולח"י לבריטים, במה שכונה הסזון, ולכן דרש שלא תהיה זו חובה מטעם ההגנה, אלא פעולה מתוך התנדבות אישית.^[3]

בראשית מלחמת העצמאות, לפני הכרזת המדינה, עסק בארגון והקמת שירות האוויר, שהפך לחיל האוויר, וכן בהקמתם של השירותים שהפכו לאחר מכן לחילות השריון, הים והתותחנים. ב-3 במאי 1948 ביטל דוד בן-גוריון את תפקיד הרמ"א ונטל את הסמכויות לידיו. ראשי האגפים במטה הכללי של ההגנה הציגו לדוד בן-גוריון אולטימטום בדרישה להחזיר את גלילי לתפקידו. פרשה זו מכונה "מרד הגנרלים". בן-גוריון הסכים להחזירו לתפקידו עד אשר מנהלת העם (הגוף המבצע העליון של היישוב בתקופה שבין החלטת האו"ם לבין הכרזת המדינה) תקבע נהלים לניהול המלחמה ותקנים למפקדיה.

טרם ההכרזה על הקמת המדינה, נשאל על ידי דוד בן-גוריון אם הוא מוכן להיות שר הביטחון בממשלתו, אך גלילי לא קבל את ההצעה, וטען כי לרגל המלחמה הקשה הצפויה, צריך שראש-הממשלה יחזיק גם בתיק הביטחון.^[4]

ערב הכרזת המדינה השתתף גלילי בישיבת מנהלת העם שדנה בשאלה האם להכריז על הקמת המדינה. ביוני 1948 ניהל גלילי את המשא ומתן עם האצ"ל והלח"י על פירוקם וצירופם לצה"ל. גלילי ניהל את המשא ומתן עם מנחם בגין על גורל אוניית הנשק אלטלנה. שנים לאחר-מכן, ציין שמעון פרס, בעניין זה, ש"היה מי שהטעה את בן-גוריון. הוא היה ישר כסרגל ופעל לפי ההנחיות של גלילי". בן-גוריון, בריאיון לאחר מכן, סירב להתייחס לאפשרות שקיבל מידע לא-נכון מגלילי.^[5] גלילי גם עסק ברכש נשק מחו"ל. עם הקמתו הרשמית של צה"ל השתתף גלילי, יחד עם בן-גוריון, בהשבעת סגל הפיקוד העליון של צה"ל.

כשבן-גוריון החליט על פירוק הפלמ"ח התנגד לכך גלילי וטען כי הפירוק הוא מעשה מיותר ובזבוז של אנרגיה. לדעתו, שמירת הפלמ"ח במסגרתו לתקופת התהוות הצבא היא בעלת ערך רב בשמירת הרוח שבצבא. הוא סבר כי ההסתייגות הרעיונית-מפלגתית של דוד בן-גוריון לגבי הפלמ"ח, הכריעה את הכף ולא השיקולים הצבאיים של מבנה הצבא החדש.^[6]

גלילי כיהן כחבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית (עם הפסקה בכנסת השנייה) – בתחילה מטעם מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת) ומאוחר יותר מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון והמערך. במהלך כהונת הכנסת הראשונה הוא ניהל משא ומתן מטעם מפ"ם על כניסה לממשלה, אולם הדבר לא יצא אל הפועל.^[7] בממשלה ה-13 שימש כשר האחראי על מרכז ההסברה בימי מלחמת ששת הימים, ומספר פעמים לאורך העשור כשר בלי תיק (בממשלה ה-13 עד לממשלה ה-17). עם זאת, מעמדו והשפעתו היו רבים מהמקובל לשר בלי תיק. הוא היה מהמשפיעים ביותר על לוי אשכול^[8] ונחשב גם אחד השרים המקורבים לגולדה מאיר עת כיהנה כראש ממשלה, לחבר קבוע ב"מטבחון" ולכותב הנאומים שלה. כמו כן שימש כחבר ועדת החוץ והביטחון ויושב ראש ועדת שרים לענייני התיישבות. היה ממצדדי תנועת ההתנחלות - בדיון פגרה מיוחד של ממשלת גולדה מאיר במרץ 1972 בנוגע להקמת יישובים בחבל עזה ששוחרר במלחמת ששת הימים, אמר כי "המדיניות של הממשלה בזכות ההתנחלות ברורה לחלוטין. היא מדברת גם על היאחזויות וגם על ישובי־קבע. המדיניות הזאת נובעת קודם כל מן האידאולוגיה הציונית הסוציאליסטית. אנו רואים בהתנחלות כורח ביטחוני"^[9]. בהמשך כתב את מסמך גלילי והיה מיוזמי הקמת חבל ימית.^[10]

בשנת 1982 יזם גלילי את הקמת המרכז לחקר כוח המגן ברמת-אפעל, שלאחר פטירתו נקרא על שמו.^[11]

בשנת 1963 התאבד בנו, יונתן. בעקבות מותו יצא הספר "יונתן גלילי, אביב קצר" - אוסף ממכתביו. בשנת 1986 נפטר גלילי. הוא הותיר אחריו אישה ובן - שלמה, אביה של אשת התקשורת עינב גלילי. אחותו של גלילי, אסתר ברצ'נקו שאול היא סבתו של הבמאי דרור שאול שכתב וביים את הסרטים מבצע סבתא, על פי סיפור לווייתה, ואדמה משוגעת.

• 

  במוקדי עשיה והכרעה / מנאומיו ומסותיו של ישראל גלילי / ערך שלמה דרך, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987
• טעם המערכה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987
• אל ועל: איגרות ודמויות, אפעל: מרכז ישראל גלילי - יד טבנקין, 1990

• אורה ערמוני, חבר ואיש סוד: שיחות עם סיני. הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין, 2008
• עמוס שיפריס, ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו. הוצאת יד טבנקין, 2010
• דני הדרי, ישראל גלילי: סמכות ללא תואר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל גלילי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל גלילי

• ישראל גלילי, באתר הכנסת
• ישראל גלילי, באתר כנסת פתוחה
• כתבי ישראל גלילי בפרויקט בן-יהודה
• יחיעם ויץ, חבר ואיש סוד: שיחות עם סיני, היועץ ליועץ, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008
• שלמה נקדימון, "ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו" מאת עמוס שיפריס, לוחש בכיר, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2010
• ירון דרוקמן, גלילי באגרנט: האמצעים הסודיים שלא הופעלו, באתר ynet, 28 באוקטובר 2012
• עדות ישראל גלילי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  • עדות ישראל גלילי - המשך בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• ישראל גלילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ישראל גלילי (1911-1986), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אישי ישראל גלילי, בארכיון יד טבנקין

שרי ההסברה בממשלות ישראל
ישראל גלילי • שמעון פרס • אהרן יריב • יולי אדלשטיין • גלעד ארדן • גלית דיסטל אטבריאן